ויאמר ה' הן עם אחד ושפה א' לכלם כו' ועתה לא יבצר מהם וגו'[1].
ולכאורה תמוה, איך לא יבצר מהם נגד רצונו ית'? ומי זה אמר ותהי, אם ה' לא צוה[2]?
גם מה הי' מחשבותם לעשות מגדל וראשו בשמים[3], שכל זה תמוה?
אך הנה בלקוטי תורה להרב חיים וויטאל זכרונו לברכה[4] כתב בענין דור הפלגה, שכוונתם היה להמשיך להם השפעת טובה בהכרח, בכח שמוש השמות, אף אם לא היו טובים כו'. ע"ש.
וביאור הענין יובן במה שכתוב בכתבי האר"י זכרונו לברכה[5], ובפרדס[6], בענין ז' שמות שאינן נמחקין[7], שם אל בחסד, שם אלקים בגבורה, ושם הוי"ה בתפארת.
ופירוש, דהיינו בהכלים דחסד גבורה תפארת, כי האור הוא בכולם משם הוי"ה, ורק בהכלים הוא בחסד שם אל כו'. ובתפארת אפי' בהכלי מאיר שם הוי"ה.
(ועיין מה שכתוב בפרשת בא בפסוק בעצם היום הזה[8]).
ולהבין זה, מפני מה בתפארת הוא הכלי גם כן מבחינת שם הוי"ה, מה שאין כן בשארי הספירות?
ויש להבין מה שכתוב במאמר דפתח אליהו[9]: "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן. חסד דרועא ימינא כו' חכמה מוחא בינה לבא כו'. וכל ספירה אית לה שם ידיעא כו' ואנת לית לך שם ידיעא, אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא".
דהנה תחלה הזכיר חכמה ובינה, "חכמה מוחא ובינה לבא", ומהו שאמר אחר כך: "אנת הוא חכים"?
דאין רצונו לומר, אנת הוא חכים שמתלבש באותו בחינת חכמה שהזכיר תחלה שהוא מהעשר ספירות. דמדקאמר: "וכל ספירה אית לה שם ידיעא, ואנת לית לך שם ידיעא אנת הוא חכים". זה מורה דפירוש אנת הוא חכים הוא גם כן בבחינת דלית לך שם ידיעא.
ואלו בהתלבשות אור א"ס ב"ה בעשר ספירות דאצילות אזי נקרא הוא יתברך בשם, לפי הספירה שמתלבש בה, כמו שכתוב בפרדס שער השמות באריכות[10], וכנזכר לעיל שם אל בחסד כו'.
ואם כן איך יתכן בחינת אנת הוא חכים, וגם לית לך שם ידיעא?
אלא הפירוש: דמתחלה אמר: "אנת הוא חד ולא בחושבן"[11] ואף על גב, "דאפיקת עשר תקונין שהם עשר ספירות" דתקון דאצילות, אשר כל ספירה היא בחינה מיוחדת מזולתה, חכמה חסד כו'. ואם כן הוה סלקא דעתך שגם בהעצמות יש חס ושלום גם כן בחינות מיוחדות חכמה חסד כו'.
לזה אומר, שאינו כן, כי בחינת אנת הוא חכים הוא ולא בחכמה ידיעא.
רצונו לומר: כי חכמה דאצילות נקרא: "חכמה ידיעא" אף על פי שהיא גם כן באמת למעלה מעלה ממהות חכמה דבריאה יצירה עשייה. מכל מקום כיון שהיא מקור ושרש להן, נקראת "חכמה ידיעא". והיינו ששם הוא בחינת כלים ממש. חכמה יש לה כלי בפני עצמה, בינה בפני עצמה. וזהו דייקא בעשר ספירות דאצילות.
אבל מה דאנת הוא חכים, הוא לא בחכמה ידיעא כלל, עד שהתהוות חכמה דאצילות מבחינת אנת הוא חכים, הוא על דרך התהוות יש מאין ולא בחינת עילה ועלול כלל.
ולא על דרך התהוות חכמה דבריאה יצירה עשייה מחכמה דאצילות, שזה נקרא גם כן השתלשלות. שלכך נקרא חכמה דאצילות "חכמה ידיעא", ואיך היא ידיעא?
אלא שלפי שחכמה דבריאה יצירה עשייה נתהווה ממנה על ידי השתלשלות והיא גלויה וידועה, לכך גם החכמה דאצילות נקרא חכמה ידיעא. וכמו על דרך שנקרא אדם דאצילות, אדם דעשייה.
מה שאין כן בחינת אנת הוא חכים, הוא לא בחכמה ידיעא.
וזהו הנקרא בלשון הפרדס: עשר ספירות הגנוזות במאצילן[12], שעל זה אמר: אנת הוא חכים כו'.
וענין זה עולה בקנה אחד עם מה שכתוב בעץ חיים, שיש עקודים נקודים וברודים[13].
והיינו שבעקודים כל העשר ספירות הם עקודים בכלי אחד, ואין שם שום התחלקות כלל לעשר ספירות.
ובנקודים הוא שנחלקו לעשר נקודות.
וברודים הוא עולם התקון, בחינת פרצופים כו'.
וזהו שאמר אליהו: "אנת הוא דאפיקת עשר תקונין", שהם עשר ספירות דברודים.
אמנם שרשם ומקורם שהם בחינת עקודים, הרי הם בכלי אחד ממש, כל הבחי' חכמה ובינה כו'.
והיינו, לפי שהם למעלה מעלה ממהות בחינת חכמה ובינה הידועים דאצילות.
(והתהוות חכמה ובינה דאצילות, הוא יש מאין, היינו על ידי צמצום אדם קדמון, וצמצום הדיקנא, עד דאב ואם יונקים רק מבחינת שערות כו'[14].
מה שאין כן מאצילות לבריאה אינו רק על ידי פרסא, שאינו מערך הצמצומים אלו שבין אדם קדמון לאצילות, ולכן נקרא השתלשלות)
ולכן נקראים בשם עשר ספירות הגנוזות.
ויובן על דרך משל. כי הנה כחות הנפש המתלבשים באברי הגוף הרי הם מתחלקים כל כח מהות בפני עצמו ובאבר מיוחד בפני עצמו. כח הראיה בעין וכח השמיעה באוזן וכח המעשה בידים. וכן בכחות עליונים מהן כח השכל במוח וכח המדות בלב.
והנה כל כחות אלו נמשכים ומתפשטים מן הנפש האחת שהיא עצם אחד, ואם כן החילוקי כחות הנזכרים לעיל כשהיו עדיין כלולים בהנפש ודאי היו כולם בהתכללות אחת ממש בלי שום התחלקות וכמו שהנפש היא עצם אחד. ואיך הוא זה? והלא אנו רואים ראיה ושמיעה הם שני בחינות שונות זו מזו?
אלא ודאי משום כשהיו בחינת כחות אלו בנפש הם בבחינה דקה ורוחנית יותר לאין שיעור מכשהם אחר כך בגוף החומרי, עד ששם הם כולם מיוחדים כאלו הם רק דבר אחד ממש.
ועל דרך זה יובן הנמשל, שענין עשר ספירות דאצילות שהם כל בחינה בכלי בפני עצמו, חכמה בחינה בפני עצמה וחסד בפני עצמה כו'. אבל בשרשן בבחי' עשר ספירות הגנוזות הם בעילוי יותר דק ונעלה לאין קץ, עד ששם הם כולם רק דבר אחד ממש. וזהו, שהן עקודים בכלי אחד ממש.
וזה שבאצילות חכמה וחסד הם שני דברים שונים זה מזה, היינו לפי שחכמה דאצילות אינה בערך כלל מהות החכמה דעקודים, וכנזכר לעיל שהיא הנקרא חכמה ידיעא.
והנה אחר כך נמשך בחינת עולם הנקודים, ושם כל ספירה בפני עצמה, והן עשר נקודות. והיינו שכבר ירדו בירידה גדולה ממדרגת עשר ספירות דעקודים שהן כולם דבר אחד כנזכר לעיל. מה שאין כן בעשר ספירות דנקודים, וזהו כמו בחינת "חכמה ידיעא" כו'.
(והרי מובן גודל הצמצום והירידה. כי מלבד זה שבעקודים ועשר ספירות הגנוזות היו בעילוי רב יותר עד שנק' "חכים ולא בחכמה ידיעא" כנזכר לעיל.
הרי עוד זאת, כי התם כיון שכולן בכלי אחד ואין בהם שום התחלקות, אם כן בהמשכת בחינת חכמה על דרך משל הרי יש בזה כל העשר ספירות הגנוזות יחד, ולא בחי' חכמה בפני עצמה. כיון דהתם אין חכמה בחינה בפני עצמה כלל לבדה. כי אם כל העשר ספירות הגנוזות הם דבר אחד ממש. אם כן אין שייך כלל לומר המשכת חכמה בפני עצמה, כי אם המשכת דבר הנקרא עשר ספירות הגנוזות כו' יחד.
מה שאין כן בבחינת עשר ספירות דנקודים נתצמצם להיות חכמה נמשכת בחינה אחת לבדה ממש וכן חסד כו'.
והרי מובן שאין ערוך כלל בחינת חכמה כשהיא בפני עצמה לבחינה הכוללת כל העשר ספירות יחד ממש.
וכמו שאין ערוך אות אחת הנפרדת מתיבת "למשפחותיכם" על דרך משל, לגבי התיבה כולה כשהיו כל האותיות יחד.
מלבד מה שבחינת החכמה זו כשהיא בפני עצמה נקראת חכמה ידיעא, מה שאין כן החכמה דעשר ספירות דעקודים נקרא חכים ולא בחכמה ידיעא.
וגם על זה שייך אנת הוא חד ולא בחושבן, כיון שאין שם בחינת התחלקות עשר ספירות כנזכר לעיל. ומכל מקום אור א"ס ב"ה עצמו הוא למעלה מעלה מבחינת עקודים. כי גם עקודים נקרא אדם דבריאה לגבי א"ס ב"ה.
ועיין מה שכתוב על פסוק את שבתותי תשמרו בענין שבת תתאה ושבת עלאה[15]).
ועל דרך זה ההפרש בין הארת הקו להרשימו שנשאר אחר הצמצום ומקום פנוי[16].
דהנה הארת הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו, אך הרשימו היא בחינה הכוללת לכל העולמות.
(וצריך עיון דמבואר בכמה מקומות דהקו גבוה הרבה מהרשימו.
וע' באגרת הקודש מאמר איהו וחיוהי[17], הארת הקו והארה דהארה והארה דהארה דהארה כו'):
והנה בעולם הנקודים הי' שבירת הכלים, שזהו ענין עולם התהו. והיינו לפי שהיו רק בבחינת נקודות, כל אחד בחינה בפני עצמו.
ואחר כך עולם הברודים הוא עולם התקון שנעשו בבחינת פרצופים שהוא להיות בחינת התכללות. שלא יהיה חכמה בפני עצמה כי אם תהיה כלולה גם כן מכל העשר ספירות. ונקרא פרצוף אבא, וכן פרצוף זעיר אנפין, שעיקרו בחינת המדות.
אך כולן היו כלולים יחד וגם המוחין דאב ואם מאירים בהם. והרי זה מעלה יתירה מבבחינת נקודים שהיה רק כל בחינה בפני עצמו חסד לבדו וגבורה לבדו.
אבל בתקון יש בחינת התכללות והתחברות
(כמו על דרך משל חבור האותיות שנפרדו להיות מצטרפין יחד לתיבות.
ומכל מקום אין זה כמו בחינת עקודים שהיו כולן דבר אחד ממש עד שהיו רק בכלי אחד, מה שאין כן בברודים שכל ספירה יש לה כלי בפני עצמו רק שמתכללים מכל העשר ספירות וכו'.
ומכל מקום על ידי התכללות זו מאיר בהן הארה עליונה מא"ס ב"ה. כי אור א"ס ב"ה מאיר ונמשך דוקא במקום שיש חבור והתכללות. וכמו למטה "זכר ונקבה בראם" ועל ידי זה "ויברך אותם"[18] על ידי ההתכללות כו'.
וכמו בצירוף עשרה אומרים דבר שבקדושה, ד"אכל בי עשרה שכינתא שריא"[19]. מה שאין כן אם היו אלו העשרה כל אחד בפני עצמו כו').
וזהו על ידי שם מ"ה[20] המאיר בעולם התקון, ששרשו למעלה מבחי' נקודים, כי הוא שם מ"ה דאדם קדמון, שהוא בחי' האור הכללי על דרך הנזכר לעיל בעקודים, על כן ממנו נמשך התקון שיהיה נעשה ההתכללות בברודים.
והיינו כי שם מ"ה הוא בחי' בטול, מלשון "ונחנו מה"[21] וההתכללות נמשך מחמת הבטול לאור א"ס ב"ה. ולכן על ידי שם מ"ה נעשה גם כן ההתכללות בעשר ספירות דתיקון כו':
ומעתה יובן מה דבתפארת בהכלי גם כן הוא מבחינת שם הוי"ה, מה שאין כן בכלים דחסד וגבורה.
כי הנה עיקר ההתכללות הנעשה בעולם התקון, הוא על ידי קו האמצעי, שהוא בחינת תפארת, מדתו של יעקב, שלימו דאבהן. "ישב אוהלים"[22], שמחבר בחי' חסד וגבורה.
ולכן יעקב המשיך בחינת עקודים נקודים וברודים[23], שהמשיך מבחינת עקודים גם בברודים על ידי שם מ"ה להיות התכללות כו'. ולכן תפארת נק' אות אמת, (עי' בזוהר ריש פרשת ויקרא[24]) מפני שמחבר ועושה התכללות שלא יהיו המדות חסד וגבורה נגדיים זה לזה.
והנה: "הגדול הגבור" הוא בחי' חסד וגבורה: "והנורא"[25] הוא בחי' תפארת. ויש בו תוספת וי"ו, "והנורא". שנמשך המשכה עליונה, שעל ידי זה נעשה ההתכללות.
וכענין הנזכר לעיל, דהתקון וההתכללות הוא על ידי המשכת שם מ"ה. וכן ביעקב נאמר, "מה נורא המקום הזה"[26].
וזהו דבכלי התפארת הוא מאיר שם הוי"ה, שהוא הארה גדולה ונעלית יותר מבכלים דחסד וגבורה. והיינו כי על ידי שם הוי"ה נמשך בחינת ההתכללות. וזהו שכתוב: "הוי"ה אחד"[27].
(ועיין מה שכתוב על פסוק לתת נקמת הוי"ה במדין[28]).
והנה התורה נק': "תורת הוי"ה"[29], כי בתורה כתיב: "וכל נתיבותיה שלום"[30]. וכמו שכתוב: "או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו'"[31]. "שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה"[32], שיהיה בחינת ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות, ועל ידי זה יומשך גילוי אור א"ס ב"ה.
והתכללות זו הוא על ידי הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין. וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד, היינו תורה ועבודה וגמילות חסדים[33] כולם ענינם בטול היש לאין. ועל ידי הבטול נעשה ההתכללות, מה שאין כן בבחינת יש כו'.
[34]והנה דור הפלגה אמרו: "ונעשה לנו שם פן נפוץ כו'"[35]. פי', שרצו גם כן שיקבלו השפע מבחי' שם הוי"ה, שהוא המשכה עליונה.
וזהו "ונעשה לנו שם פן נפוץ", פי' שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי' שלמטה במדרגה, שמשם יניקת החיצונים, שיניקתם מאחוריים דשם אלקים. ונק' לכך אלקים אחרים כו'.
כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי' ההתכללות. ולכן נאמר גבי יעקב: "שבעים נפש"[36] לשון יחיד, מה שאין כן בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבירת הכלים.
ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא על ידי בטול היש, כנזכר לעיל בענין התקון על ידי שם מ"ה, והם לא רצו בזה.
וכמו שכתוב בלקוטי תורה להרב חיים וויטאל זכרונו לברכה[37], שרצו לילך בשרירות לבם, ושאף על פי כן יומשך להם השפעת טובה כו'. על כן נתחכמו לעשות המגדל והעיר.
והוא שנתייעצו שעל ידי האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים[38], על כן, על ידי זה, ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית על כל פנים, אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השם יתברך.
והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחינת התכללות מאיר אור עליון ביותר. וכמו שנתבאר לעיל בענין עקודים בכלי אחד, שהוא בחינה ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון.
ועל כן אמרו: "ונעשה לנו שם", שימשיכו גם כן משם הוי"ה, דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה, שהוא אור כללי כנזכר לעיל, ולא יצטרכו להיות נכנעים תחת יד הקדושה דעולם התקון דאצילות, שמשם אי אפשר להם לקבל רק מבחינה חיצוניות כו'.
והיינו על ידי האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם. ולכן עשו העיר ומגדל, דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו.
כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה, על כן עשו עיר ומגדל גבוה, כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו, וכמו שכתב הרב אבן עזרא[39]. וגם על פי רוחניות גם כן ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד. (ע' בזוהר פ' נח דף ע"ד ע"ה[40]).
וזהו מה שאמר הקב"ה: "הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"[41].
פי', כי לפי שבאמת על ידי ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר. וכמ"ש: "חבור עצבים וגו'"[42], ואם כן: "לא יבצר מהם כו'", ואם כן הרי חס ושלום ימשיכו המים היוצאים מבית ה'[43], לבית הכסא כו', אשת הזמה כו', כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו', ולא רצו לקבל הבטול והעול.
(וזהו כעין מה שכתוב: "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם"[44]. ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם על ידי עץ הדעת, אם כן ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא, ויגביר הרע, וכמו שכתוב במקום אחר. וכך הוא כאן).
ועל כן: "הבה ונבלה שפתם כו'"[45], פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים, שיש בהם הבטול להשם יתברך, הנאה להם והנאה לעולם[46]. כי על ידי ההתכללות נמשך ממקום עליון כנזכר לעיל. ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה[47]:
- 1 לשון הכתוב [בראשית יא, ו]: "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות".
- 2 ע"פ לשון הכתוב [איכה ג, לז]: "מי זה אמר ותהי אדני לא צוה".
- 3 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יא, ד]: "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ".
- 4 ספר לקוטי תורה (תורת האר"י ז"ל, שכתב הרב חיים ויטאל), פרשת נח.
- 5 האר"י – האלקי רבי יצחק (לוריא) ז"ל.
- 6 פרדס רמונים להרמ"ק (רבי משה קורדובירו), שער השמות.
- 7 ראה [שבועות לה, א]: "אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל אלהיך אלהים אלהיכם אהיה אשר אהיה אלף דלת ויוד הי שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין".
- 8 תורה אור, פרשת בא, מאמר "בעצם היום הזה", שמבאר ענין השמות ומעלת שם הוי"ה על שאר השמות.
- 9 תקוני זהר, הקדמה [פתח אליהו]: "אנת הוא דאפקת עשר תקונין וקרינן להון עשר ספירן... חסד דרועא ימינא... חכמה מוחא... בינה לבא... וכל ספירא אית לה שם ידיעא... ואנת לית לך שם ידיעא... אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא".
- 10 פרדס רמונים, שער השמות. ראה לעיל הערה 6.
- 11 לשון פתח אליהו [תקוני זהר, הקדמה]: "רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן".
- 12 לשון הפרדס. כלומר: הספירות כפי שהן כלולות בא"ס ב"ה, קודם שנאצלו לבחינות מיוחדות.
- 13 עץ חיים להרב חיים ויטאל, שער העקודים ואילך. והשמות לקוחים מצאן יעקב, ע"פ לשון הכתוב [בראשית לא, י]: "והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים".
- 14 כלומר: אלו מונחים בתורת האר"י (עץ חיים). אדם קדמון הוא המדרגה שלמעלה מאצילות. "דיקנא" ו"שערות" הם צנורות של אור מצומצם ביותר. אבא ואמא הם פרצופי חכמה ובינה. ומה שנמשך רק דרך "שערה" מגיע כהארה מועטת בלבד, ולכן ההתהוות היא יש מאין.
- 15 לקוטי תורה, פרשת בהר, מאמר "את שבתותי תשמרו" (ויקרא כו, ב), שמבאר ענין "שבת תתאה ושבת עילאה" (זהר ח"א ה, ב).
- 16 כלומר: לפי תורת האר"י (עץ חיים, שער א), אור א"ס ב"ה נסתלק (צמצום) והניח "מקום פנוי"; ונשאר שם רושם מן האור (רשימו), ונמשך לתוכו "קו" דק של אור, שממנו נתהוו העולמות מדרגה אחר מדרגה.
- 17 תניא, אגרת הקודש סימן כ, שפותח: "איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון".
- 18 לשון הכתוב [בראשית ה, ב]: "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם".
- 19 ראה [סנהדרין לט, א]: "כל בי עשרה שכינתא שריא".
- 20 שם מ"ה – שם הוי"ה במילוי אלפין (יו"ד ה"א וא"ו ה"א), שמספרו מ"ה (ארבעים וחמש). ולפי תורת האר"י הוא שם עולם התקון.
- 21 לשון הכתוב [שמות טז, ז]: "ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלנתיכם על ה' ונחנו מה כי תלונו עלינו". והם דברי משה ואהרן.
- 22 לשון הכתוב [בראשית כה, כז]: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים". "שלימו דאבהן" – כך נקרא יעקב בזהר. ו"אהלים" לשון רבים, שמחבר שני הצדדים.
- 23 ע"פ לשון הכתוב [בראשית לא, י]: "עקדים נקדים וברדים" – צאן יעקב. ראה לעיל הערה 13.
- 24 זהר ח"ג ריש פרשת ויקרא. ולשון "אות אמת" הוא ע"פ הכתוב (יהושע ב, יב); ואמת היא מדתו של יעקב, כמ"ש [מיכה ז, כ]: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם".
- 25 לשון הכתוב [דברים י, יז]: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד". וכן אומרים בברכה הראשונה של תפלת שמונה עשרה.
- 26 לשון הכתוב [בראשית כח, יז]: "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים".
- 27 לשון הכתוב [דברים ו, ד]: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".
- 28 לשון הכתוב [במדבר לא, ג]: "החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". וראה לקוטי תורה, פרשת מטות, מאמר "החלצו".
- 29 לשון הכתוב [תהלים יט, ח]: "תורת ה' תמימה משיבת נפש".
- 30 לשון הכתוב [משלי ג, יז]: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
- 31 לשון הכתוב [ישעיה כז, ה]: "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי".
- 32 לשון חז"ל [סנהדרין צט, ב]: "א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי".
- 33 ראה [אבות א, ב]: "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
- 34 [מבאר ענין דור הפלגה ע"פ חסידות]
- 35 לשון הכתוב [בראשית יא, ד]. ראה לעיל הערה 3.
- 36 לשון הכתוב [שמות א, ה]: "ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים". ופירש"י [בראשית מו, כו] (ע"פ ויקרא רבה ד, ו): "יעקב – שבעים היו, והכתוב קורא אותן 'נפש', לפי שהיו עובדין לאל אחד".
- 37 ספר לקוטי תורה, פרשת נח. ראה לעיל הערה 4.
- 38 ע"פ לשון הכתוב [הושע ד, יז]: "חבור עצבים אפרים הנח לו". ובבראשית רבה (לח, ו) נדרש זה גבי דור הפלגה: גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אין מדת הדין שולטת בהם.
- 39 פירוש אבן עזרא על בראשית יא, ד.
- 40 זהר ח"א, דפים עד–עה.
- 41 לשון הכתוב [בראשית יא, ו]. ראה לעיל הערה 1.
- 42 לשון הכתוב [הושע ד, יז]. ראה לעיל הערה 38.
- 43 ע"פ לשון הכתוב [יואל ד, יח]: "ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים", ו[יחזקאל מז, א]: "והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה".
- 44 לשון הכתוב [בראשית ג, כב]: "ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם".
- 45 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יא, ז]: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו".
- 46 לשון המשנה [סנהדרין עא, ב]: "פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם".
- 47 ע"פ לשון המשנה, סוף מסכת עוקצין (ג, יב): "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה א' לכלם כו' ועתה לא יבצר מהם וגו'.
"And G‑d said: Behold, they are one people, and one language for all of them… and now nothing they have planned to do will be withheld from them…"1 The verse speaks of the generation that built the Tower of Bavel.
ולכאורה תמוה, איך לא יבצר מהם נגד רצונו ית'? ומי זה אמר ותהי, אם ה' לא צוה?
At first glance this is puzzling: how could nothing be "withheld from them" against His will, may He be blessed? "Who is it that spoke and it came to be, if G‑d did not command it?"2 Nothing comes about unless He wills it.
גם מה הי' מחשבותם לעשות מגדל וראשו בשמים, שכל זה תמוה?
Also, what were they thinking in setting out to make a tower "with its top in the heavens"?3 All of this is puzzling.
אך הנה בלקוטי תורה להרב חיים וויטאל זכרונו לברכה כתב בענין דור הפלגה, שכוונתם היה להמשיך להם השפעת טובה בהכרח, בכח שמוש השמות, אף אם לא היו טובים כו'. ע"ש.
However, in Likkutei Torah of Rabbi Chaim Vital, of blessed memory,4 he writes concerning the generation of the Dispersion (dor haflagah) that their aim was to draw good influence (hashpa'ah) down to themselves by force, through the power of using the Divine Names, even if they themselves were not good. See there.
וביאור הענין יובן במה שכתוב בכתבי האר"י זכרונו לברכה, ובפרדס, בענין ז' שמות שאינן נמחקין, שם אל בחסד, שם אלקים בגבורה, ושם הוי"ה בתפארת.
The explanation of the matter will be understood from what is written in the writings of the Arizal, of blessed memory, and in the Pardes,5 concerning the seven Names that may not be erased:6 the Name Kel is in Chesed (kindness), the Name Elokim in Gevurah (severity), and the Name Havaya (the Tetragrammaton) in Tiferes (beauty).
ופירוש, דהיינו בהכלים דחסד גבורה תפארת, כי האור הוא בכולם משם הוי"ה, ורק בהכלים הוא בחסד שם אל כו'. ובתפארת אפי' בהכלי מאיר שם הוי"ה.
The explanation: this refers to the vessels (keilim) of Chesed, Gevurah and Tiferes. The light in all of them is from the Name Havaya; only in the vessels is it the Name Kel in Chesed, and so on. But in Tiferes, even in the vessel the Name Havaya shines.
(ועיין מה שכתוב בפרשת בא בפסוק בעצם היום הזה).
(See what is written in Parshas Bo on the verse "On that very day."7)
ולהבין זה, מפני מה בתפארת הוא הכלי גם כן מבחינת שם הוי"ה, מה שאין כן בשארי הספירות?
We need to understand this: why is the vessel of Tiferes also from the Name Havaya, unlike the other sefiros?
ויש להבין מה שכתוב במאמר דפתח אליהו: "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן. חסד דרועא ימינא כו' חכמה מוחא בינה לבא כו'. וכל ספירה אית לה שם ידיעא כו' ואנת לית לך שם ידיעא, אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא".
We must also understand what is said in the discourse "Patach Eliyahu":8 "You are the One who brought forth ten tikkunim (orderings), and we call them ten sefiros. Chesed is the right arm… Chochmah (wisdom) is the brain, Binah (understanding) is the heart… Each sefirah has a known name… but You have no known name. You are wise, but not with a known wisdom; You understand, but not with a known understanding."
דהנה תחלה הזכיר חכמה ובינה, "חכמה מוחא ובינה לבא", ומהו שאמר אחר כך: "אנת הוא חכים"?
For first it mentioned Chochmah and Binah — "Chochmah is the brain and Binah the heart" — so what does it mean when it then says, "You are wise"?
דאין רצונו לומר, אנת הוא חכים שמתלבש באותו בחינת חכמה שהזכיר תחלה שהוא מהעשר ספירות.
It does not mean "You are wise" in the sense that He is clothed in that same level of Chochmah it mentioned first, which is one of the ten sefiros.
דמדקאמר: "וכל ספירה אית לה שם ידיעא, ואנת לית לך שם ידיעא אנת הוא חכים". זה מורה דפירוש אנת הוא חכים הוא גם כן בבחינת דלית לך שם ידיעא.
For since it says, "Each sefirah has a known name, but You have no known name; You are wise," this shows that "You are wise" also belongs to the level of "You have no known name."
ואלו בהתלבשות אור א"ס ב"ה בעשר ספירות דאצילות אזי נקרא הוא יתברך בשם, לפי הספירה שמתלבש בה, כמו שכתוב בפרדס שער השמות באריכות, וכנזכר לעיל שם אל בחסד כו'.
Whereas when the light of the Ein Sof, blessed be He, is clothed in the ten sefiros of Atzilus (the World of Emanation), He, may He be blessed, is then called by a Name according to the sefirah in which He is clothed — as written at length in the Pardes, Shaar HaShemos, and as mentioned above: the Name Kel in Chesed, and so on.
ואם כן איך יתכן בחינת אנת הוא חכים, וגם לית לך שם ידיעא?
If so, how can there be "You are wise" and also "You have no known name"?
אלא הפירוש: דמתחלה אמר: "אנת הוא חד ולא בחושבן" ואף על גב, "דאפיקת עשר תקונין שהם עשר ספירות" דתקון דאצילות, אשר כל ספירה היא בחינה מיוחדת מזולתה, חכמה חסד כו'.
Rather, this is the meaning. First it said, "You are One, but not in number."9 And although "You brought forth ten tikkunim, which are ten sefiros" — the ordered structure (tikkun) of Atzilus, in which each sefirah is a level distinct from the others: Chochmah, Chesed and so on —
ואם כן הוה סלקא דעתך שגם בהעצמות יש חס ושלום גם כן בחינות מיוחדות חכמה חסד כו'.
one might then have thought that in the Essence too, G‑d forbid, there are distinct levels: Chochmah, Chesed and so on.
לזה אומר, שאינו כן, כי בחינת אנת הוא חכים הוא ולא בחכמה ידיעא.
To this it says that it is not so: the level of "You are wise" is "not with a known wisdom."
רצונו לומר: כי חכמה דאצילות נקרא: "חכמה ידיעא" אף על פי שהיא גם כן באמת למעלה מעלה ממהות חכמה דבריאה יצירה עשייה.
That is to say: the Chochmah of Atzilus is called "known wisdom," even though in truth it too is far, far above the essence of the Chochmah of Beriah, Yetzirah and Asiyah (the three lower worlds).
מכל מקום כיון שהיא מקור ושרש להן, נקראת "חכמה ידיעא".
Nevertheless, since it is their source and root, it is called "known wisdom."
והיינו ששם הוא בחינת כלים ממש. חכמה יש לה כלי בפני עצמה, בינה בפני עצמה. וזהו דייקא בעשר ספירות דאצילות.
That is, there there are actual vessels: Chochmah has a vessel of its own, and Binah one of its own. This is specifically so in the ten sefiros of Atzilus.
אבל מה דאנת הוא חכים, הוא לא בחכמה ידיעא כלל, עד שהתהוות חכמה דאצילות מבחינת אנת הוא חכים, הוא על דרך התהוות יש מאין ולא בחינת עילה ועלול כלל.
But "You are wise" is not with a known wisdom at all — so much so that the coming into being of the Chochmah of Atzilus from the level of "You are wise" is like the creation of something from nothing (yesh me'ayin), and not at all a matter of cause and effect.
ולא על דרך התהוות חכמה דבריאה יצירה עשייה מחכמה דאצילות, שזה נקרא גם כן השתלשלות. שלכך נקרא חכמה דאצילות "חכמה ידיעא", ואיך היא ידיעא?
It is not like the coming into being of the Chochmah of Beriah, Yetzirah and Asiyah from the Chochmah of Atzilus, which is also called a chain of descent (hishtalshelus). That is why the Chochmah of Atzilus is called "known wisdom" — for how is it "known"?
אלא שלפי שחכמה דבריאה יצירה עשייה נתהווה ממנה על ידי השתלשלות והיא גלויה וידועה, לכך גם החכמה דאצילות נקרא חכמה ידיעא. וכמו על דרך שנקרא אדם דאצילות, אדם דעשייה.
Only because the Chochmah of Beriah, Yetzirah and Asiyah came into being from it through a chain of descent, and that wisdom is revealed and known; therefore the Chochmah of Atzilus too is called "known wisdom." It is like the way one speaks of "Adam of Atzilus" and "Adam of Asiyah" — one name carried through the whole chain.
מה שאין כן בחינת אנת הוא חכים, הוא לא בחכמה ידיעא.
The level of "You are wise," by contrast, is not with a known wisdom.
וזהו הנקרא בלשון הפרדס: עשר ספירות הגנוזות במאצילן, שעל זה אמר: אנת הוא חכים כו'.
This is what the Pardes calls "the ten sefiros hidden within their Emanator,"10 of which it says, "You are wise…"
וענין זה עולה בקנה אחד עם מה שכתוב בעץ חיים, שיש עקודים נקודים וברודים.
This matter accords with what is written in Etz Chaim, that there are Akudim, Nekudim and Berudim.11
והיינו שבעקודים כל העשר ספירות הם עקודים בכלי אחד, ואין שם שום התחלקות כלל לעשר ספירות.
That is, in Akudim all ten sefiros are "bound together" (akudim) in a single vessel, with no division at all into ten sefiros.
ובנקודים הוא שנחלקו לעשר נקודות.
In Nekudim they divided into ten separate "points" (nekudos).
וברודים הוא עולם התקון, בחינת פרצופים כו'.
And Berudim is the World of Tikkun (Rectification), the level of partzufim (full "configurations"), and so on.
וזהו שאמר אליהו: "אנת הוא דאפיקת עשר תקונין", שהם עשר ספירות דברודים.
This is what Eliyahu said: "You are the One who brought forth ten tikkunim" — these are the ten sefiros of Berudim.
אמנם שרשם ומקורם שהם בחינת עקודים, הרי הם בכלי אחד ממש, כל הבחי' חכמה ובינה כו'.
But their root and source, the level of Akudim, are truly in one vessel — all the levels, Chochmah, Binah and so on.
והיינו, לפי שהם למעלה מעלה ממהות בחינת חכמה ובינה הידועים דאצילות.
That is because they are far, far above the essence of the known Chochmah and Binah of Atzilus.
(והתהוות חכמה ובינה דאצילות, הוא יש מאין, היינו על ידי צמצום אדם קדמון, וצמצום הדיקנא, עד דאב ואם יונקים רק מבחינת שערות כו'.
(The coming into being of the Chochmah and Binah of Atzilus is something from nothing — that is, through the contraction (tzimtzum) of Adam Kadmon and the contraction of the "Beard" (Dikna), to the point that Abba and Imma draw only from the level of the "hairs," and so on.12
מה שאין כן מאצילות לבריאה אינו רק על ידי פרסא, שאינו מערך הצמצומים אלו שבין אדם קדמון לאצילות, ולכן נקרא השתלשלות)
By contrast, from Atzilus to Beriah there is only a "curtain" (parsa), which is not of the order of these contractions between Adam Kadmon and Atzilus; that is why it is called a "chain of descent.")
ולכן נקראים בשם עשר ספירות הגנוזות.
Therefore they are called "the ten hidden sefiros."
ויובן על דרך משל. כי הנה כחות הנפש המתלבשים באברי הגוף הרי הם מתחלקים כל כח מהות בפני עצמו ובאבר מיוחד בפני עצמו. כח הראיה בעין וכח השמיעה באוזן וכח המעשה בידים. וכן בכחות עליונים מהן כח השכל במוח וכח המדות בלב.
This will be understood by analogy. The powers of the soul that are clothed in the limbs of the body are divided, each power a distinct entity, in a specific limb of its own: the power of sight in the eye, the power of hearing in the ear, the power of action in the hands. So too the higher powers: the power of intellect in the brain and the power of the emotions (middos) in the heart.
והנה כל כחות אלו נמשכים ומתפשטים מן הנפש האחת שהיא עצם אחד, ואם כן החילוקי כחות הנזכרים לעיל כשהיו עדיין כלולים בהנפש ודאי היו כולם בהתכללות אחת ממש בלי שום התחלקות וכמו שהנפש היא עצם אחד.
Now, all these powers are drawn and spread out from the one soul, which is a single essence. If so, these distinct powers, when they were still contained within the soul, were surely all in a single, true inclusion, with no division at all — just as the soul is a single essence.
ואיך הוא זה? והלא אנו רואים ראיה ושמיעה הם שני בחינות שונות זו מזו?
How can that be? Do we not see that sight and hearing are two levels different from one another?
אלא ודאי משום כשהיו בחינת כחות אלו בנפש הם בבחינה דקה ורוחנית יותר לאין שיעור מכשהם אחר כך בגוף החומרי, עד ששם הם כולם מיוחדים כאלו הם רק דבר אחד ממש.
Rather, it must be that when these powers are in the soul, they are on a level infinitely finer and more spiritual than when they are afterwards in the physical body — so much so that there they are all united, as though they were truly one thing.
ועל דרך זה יובן הנמשל, שענין עשר ספירות דאצילות שהם כל בחינה בכלי בפני עצמו, חכמה בחינה בפני עצמה וחסד בפני עצמה כו'.
In this way the analogue will be understood. In the ten sefiros of Atzilus each level is in a vessel of its own — Chochmah a level by itself, Chesed by itself, and so on.
אבל בשרשן בבחי' עשר ספירות הגנוזות הם בעילוי יותר דק ונעלה לאין קץ, עד ששם הם כולם רק דבר אחד ממש. וזהו, שהן עקודים בכלי אחד ממש.
But in their root, the ten hidden sefiros, they are at an elevation infinitely finer and loftier, to the point that there they are all truly one thing. This is what it means that they are "bound together" (akudim) in truly one vessel.
וזה שבאצילות חכמה וחסד הם שני דברים שונים זה מזה, היינו לפי שחכמה דאצילות אינה בערך כלל מהות החכמה דעקודים, וכנזכר לעיל שהיא הנקרא חכמה ידיעא.
And that in Atzilus Chochmah and Chesed are two things different from each other is because the Chochmah of Atzilus bears no comparison at all to the essence of the Chochmah of Akudim; as mentioned above, it is what is called "known wisdom."
והנה אחר כך נמשך בחינת עולם הנקודים, ושם כל ספירה בפני עצמה, והן עשר נקודות.
After that, the level of the World of Nekudim was drawn forth. There each sefirah is by itself: they are ten "points."
והיינו שכבר ירדו בירידה גדולה ממדרגת עשר ספירות דעקודים שהן כולם דבר אחד כנזכר לעיל. מה שאין כן בעשר ספירות דנקודים, וזהו כמו בחינת "חכמה ידיעא" כו'.
That is, they have already descended a great descent from the rank of the ten sefiros of Akudim, which are all one thing, as mentioned above. Not so the ten sefiros of Nekudim; this is like the level of "known wisdom," and so on.
(והרי מובן גודל הצמצום והירידה. כי מלבד זה שבעקודים ועשר ספירות הגנוזות היו בעילוי רב יותר עד שנק' "חכים ולא בחכמה ידיעא" כנזכר לעיל.
(From this one understands how great the contraction and descent is. For besides the fact that in Akudim, the ten hidden sefiros, they were at a far greater elevation, so that it is called "wise, but not with a known wisdom," as mentioned above —
הרי עוד זאת, כי התם כיון שכולן בכלי אחד ואין בהם שום התחלקות, אם כן בהמשכת בחינת חכמה על דרך משל הרי יש בזה כל העשר ספירות הגנוזות יחד, ולא בחי' חכמה בפני עצמה. כיון דהתם אין חכמה בחינה בפני עצמה כלל לבדה. כי אם כל העשר ספירות הגנוזות הם דבר אחד ממש.
there is this further point. There, since all are in one vessel with no division among them, when Chochmah, for example, is drawn down, all ten hidden sefiros are in it together, and not Chochmah as a level by itself. For there Chochmah is not a level on its own at all; rather, all ten hidden sefiros are truly one thing.
אם כן אין שייך כלל לומר המשכת חכמה בפני עצמה, כי אם המשכת דבר הנקרא עשר ספירות הגנוזות כו' יחד.
If so, one cannot speak at all of drawing down Chochmah by itself — only of drawing down the thing called "the ten hidden sefiros," all together.
מה שאין כן בבחינת עשר ספירות דנקודים נתצמצם להיות חכמה נמשכת בחינה אחת לבדה ממש וכן חסד כו'.
Whereas in the ten sefiros of Nekudim it was contracted, so that Chochmah is drawn down as one level, truly alone, and so too Chesed, and so on.
והרי מובן שאין ערוך כלל בחינת חכמה כשהיא בפני עצמה לבחינה הכוללת כל העשר ספירות יחד ממש.
And clearly, Chochmah by itself bears no comparison at all to the level that includes all ten sefiros truly together.
וכמו שאין ערוך אות אחת הנפרדת מתיבת "למשפחותיכם" על דרך משל, לגבי התיבה כולה כשהיו כל האותיות יחד.
It is like a single letter separated from the word lemishpechoseichem ("according to your families"), for example: it bears no comparison to the whole word, when all its letters were together.
מלבד מה שבחינת החכמה זו כשהיא בפני עצמה נקראת חכמה ידיעא, מה שאין כן החכמה דעשר ספירות דעקודים נקרא חכים ולא בחכמה ידיעא.
Besides which, this Chochmah on its own is called "known wisdom," whereas the Chochmah of the ten sefiros of Akudim is called "wise, but not with a known wisdom."
וגם על זה שייך אנת הוא חד ולא בחושבן, כיון שאין שם בחינת התחלקות עשר ספירות כנזכר לעיל.
Of this too one may say, "You are One, but not in number," since there is no division there into ten sefiros, as mentioned above.
ומכל מקום אור א"ס ב"ה עצמו הוא למעלה מעלה מבחינת עקודים. כי גם עקודים נקרא אדם דבריאה לגבי א"ס ב"ה.
Nevertheless, the light of the Ein Sof itself, blessed be He, is far, far above the level of Akudim. For even Akudim is called "Adam of Beriah" relative to the Ein Sof, blessed be He — as a created level is, compared with Him.
ועיין מה שכתוב על פסוק את שבתותי תשמרו בענין שבת תתאה ושבת עלאה).
And see what is written on the verse "You shall keep My Shabbosos," concerning the lower Shabbos and the upper Shabbos.13)
ועל דרך זה ההפרש בין הארת הקו להרשימו שנשאר אחר הצמצום ומקום פנוי.
In a similar way is the difference between the illumination of the Kav ("line") and the Reshimu ("impression") that remained after the tzimtzum and the "vacated space."14
דהנה הארת הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו, אך הרשימו היא בחינה הכוללת לכל העולמות.
For the illumination of the Kav shines in each world according to its measure, but the Reshimu is a level that encompasses all the worlds.
(וצריך עיון דמבואר בכמה מקומות דהקו גבוה הרבה מהרשימו.
(This needs further study, for it is explained in several places that the Kav is much higher than the Reshimu.
וע' באגרת הקודש מאמר איהו וחיוהי, הארת הקו והארה דהארה והארה דהארה דהארה כו'):
And see in Iggeres HaKodesh, the discourse "Ihu V'Chayohi," on the illumination of the Kav, the illumination of an illumination, and the illumination of an illumination of an illumination, and so on.15)
והנה בעולם הנקודים הי' שבירת הכלים, שזהו ענין עולם התהו. והיינו לפי שהיו רק בבחינת נקודות, כל אחד בחינה בפני עצמו.
Now, in the World of Nekudim there was the breaking of the vessels (sheviras hakeilim), which is the matter of the World of Tohu ("chaos"). That is because they were only "points," each level by itself.
ואחר כך עולם הברודים הוא עולם התקון שנעשו בבחינת פרצופים שהוא להיות בחינת התכללות. שלא יהיה חכמה בפני עצמה כי אם תהיה כלולה גם כן מכל העשר ספירות.
After that, the World of Berudim is the World of Tikkun, in which they were made into partzufim, so that there would be inclusion (hiskallelus): Chochmah would not be by itself, but would also include all ten sefiros.
ונקרא פרצוף אבא, וכן פרצוף זעיר אנפין, שעיקרו בחינת המדות.
This is called the partzuf of Abba, and likewise the partzuf of Zeir Anpin, whose main content is the middos.
אך כולן היו כלולים יחד וגם המוחין דאב ואם מאירים בהם. והרי זה מעלה יתירה מבבחינת נקודים שהיה רק כל בחינה בפני עצמו חסד לבדו וגבורה לבדו.
Yet all were included together, and the mochin (intellect) of Abba and Imma shine in them. This is an added virtue over the level of Nekudim, where each level was only by itself — Chesed alone and Gevurah alone.
אבל בתקון יש בחינת התכללות והתחברות
But in Tikkun there is inclusion and joining —
(כמו על דרך משל חבור האותיות שנפרדו להיות מצטרפין יחד לתיבות.
(as, for example, the joining of separated letters, which combine together into words.
ומכל מקום אין זה כמו בחינת עקודים שהיו כולן דבר אחד ממש עד שהיו רק בכלי אחד, מה שאין כן בברודים שכל ספירה יש לה כלי בפני עצמו רק שמתכללים מכל העשר ספירות וכו'.
Even so, this is not like the level of Akudim, where all were truly one thing, so that they were in a single vessel. In Berudim, by contrast, each sefirah has its own vessel; only, each is included of all ten sefiros, and so on.
ומכל מקום על ידי התכללות זו מאיר בהן הארה עליונה מא"ס ב"ה. כי אור א"ס ב"ה מאיר ונמשך דוקא במקום שיש חבור והתכללות.
Nevertheless, through this inclusion a supernal illumination from the Ein Sof, blessed be He, shines in them. For the light of the Ein Sof, blessed be He, shines and is drawn down specifically where there is joining and inclusion.
וכמו למטה "זכר ונקבה בראם" ועל ידי זה "ויברך אותם" על ידי ההתכללות כו'.
As below: "Male and female He created them," and through this, "and He blessed them"16 — through the inclusion, and so on.
וכמו בצירוף עשרה אומרים דבר שבקדושה, ד"אכל בי עשרה שכינתא שריא". מה שאין כן אם היו אלו העשרה כל אחד בפני עצמו כו').
And as when ten join together they say a "matter of holiness" (such as Kaddish and Kedushah), for "on every gathering of ten the Shechinah rests."17 Not so if these ten were each by himself, and so on.)
וזהו על ידי שם מ"ה המאיר בעולם התקון, ששרשו למעלה מבחי' נקודים, כי הוא שם מ"ה דאדם קדמון, שהוא בחי' האור הכללי על דרך הנזכר לעיל בעקודים, על כן ממנו נמשך התקון שיהיה נעשה ההתכללות בברודים.
This comes about through the Name MaH18 that shines in the World of Tikkun, whose root is above the level of Nekudim — for it is the Name MaH of Adam Kadmon, the level of the general, all-inclusive light, in the manner mentioned above regarding Akudim. Therefore the Tikkun is drawn from it, so that inclusion comes about in Berudim.
והיינו כי שם מ"ה הוא בחי' בטול, מלשון "ונחנו מה" וההתכללות נמשך מחמת הבטול לאור א"ס ב"ה.
That is because the Name MaH is the level of bittul (self-nullification), from the expression "and what (mah) are we?"19 The inclusion is drawn down because of bittul to the light of the Ein Sof, blessed be He.
ולכן על ידי שם מ"ה נעשה גם כן ההתכללות בעשר ספירות דתיקון כו':
Therefore it is through the Name MaH that the inclusion in the ten sefiros of Tikkun comes about.
ומעתה יובן מה דבתפארת בהכלי גם כן הוא מבחינת שם הוי"ה, מה שאין כן בכלים דחסד וגבורה.
From this it will now be understood why in Tiferes the vessel too is from the Name Havaya, unlike the vessels of Chesed and Gevurah.
כי הנה עיקר ההתכללות הנעשה בעולם התקון, הוא על ידי קו האמצעי, שהוא בחינת תפארת, מדתו של יעקב, שלימו דאבהן. "ישב אוהלים", שמחבר בחי' חסד וגבורה.
For the main inclusion that takes place in the World of Tikkun is through the "middle line," the level of Tiferes, the attribute of Yaakov, "the completion of the Patriarchs," who "dwelled in tents"20 — who joins the levels of Chesed and Gevurah.
ולכן יעקב המשיך בחינת עקודים נקודים וברודים, שהמשיך מבחינת עקודים גם בברודים על ידי שם מ"ה להיות התכללות כו'.
That is why Yaakov drew forth the levels of Akudim, Nekudim and Berudim:21 he drew from the level of Akudim into Berudim too, by means of the Name MaH, so that there would be inclusion.
ולכן תפארת נק' אות אמת, (עי' בזוהר ריש פרשת ויקרא) מפני שמחבר ועושה התכללות שלא יהיו המדות חסד וגבורה נגדיים זה לזה.
That is why Tiferes is called "a sign of truth" (see Zohar, the beginning of Parshas Vayikra),22 because it joins and makes inclusion, so that the middos of Chesed and Gevurah are not opposed to each other.
והנה: "הגדול הגבור" הוא בחי' חסד וגבורה: "והנורא" הוא בחי' תפארת. ויש בו תוספת וי"ו, "והנורא". שנמשך המשכה עליונה, שעל ידי זה נעשה ההתכללות.
Now, "the great, the mighty" are the levels of Chesed and Gevurah, and "and the awesome" is the level of Tiferes.23 It has an added vav — "and the awesome" — for a supernal drawing down is drawn into it, through which the inclusion comes about.
וכענין הנזכר לעיל, דהתקון וההתכללות הוא על ידי המשכת שם מ"ה. וכן ביעקב נאמר, "מה נורא המקום הזה".
This is as mentioned above: the Tikkun and the inclusion come through drawing down the Name MaH. So too of Yaakov it is said, "How (mah) awesome is this place!"24
וזהו דבכלי התפארת הוא מאיר שם הוי"ה, שהוא הארה גדולה ונעלית יותר מבכלים דחסד וגבורה. והיינו כי על ידי שם הוי"ה נמשך בחינת ההתכללות. וזהו שכתוב: "הוי"ה אחד".
This is why in the vessel of Tiferes the Name Havaya shines — a greater and loftier illumination than in the vessels of Chesed and Gevurah. For through the Name Havaya the level of inclusion is drawn down. And this is what is written, "Havaya is One."25
(ועיין מה שכתוב על פסוק לתת נקמת הוי"ה במדין).
(See what is written on the verse "to execute G‑d's vengeance on Midian."26)
והנה התורה נק': "תורת הוי"ה", כי בתורה כתיב: "וכל נתיבותיה שלום".
Now, the Torah is called "the Torah of Havaya,"27 for of the Torah it is written, "and all its paths are peace."28
וכמו שכתוב: "או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו'".
And as it is written, "Let him take hold of My strength, let him make peace with Me…"29
"שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה", שיהיה בחינת ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות, ועל ידי זה יומשך גילוי אור א"ס ב"ה.
"Peace in the heavenly retinue and in the earthly retinue"30 — that there be inclusion and unity of the sefiros and the heichalos (chambers), and through this the revelation of the light of the Ein Sof, blessed be He, will be drawn down.
והתכללות זו הוא על ידי הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין.
This inclusion comes about through bittul. And this is the foundation of the entire Torah: the nullification of the "something" (yesh) to the "nothing" (ayin), the Divine.
וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד, היינו תורה ועבודה וגמילות חסדים כולם ענינם בטול היש לאין. ועל ידי הבטול נעשה ההתכללות, מה שאין כן בבחינת יש כו'.
And the three things on which the world stands — Torah, service (avodah) and acts of kindness31 — are all, in essence, the nullification of the something to the nothing. Through bittul the inclusion comes about, which is not so on the level of "something," and so on.
והנה דור הפלגה אמרו: "ונעשה לנו שם פן נפוץ כו'". פי', שרצו גם כן שיקבלו השפע מבחי' שם הוי"ה, שהוא המשכה עליונה.
Now, the generation of the Dispersion said, "Let us make a name (shem) for ourselves, lest we be scattered…"32 Meaning: they too wanted to receive the flow of influence from the level of the Name (Shem) Havaya, which is a supernal drawing down.
וזהו "ונעשה לנו שם פן נפוץ", פי' שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי' שלמטה במדרגה, שמשם יניקת החיצונים, שיניקתם מאחוריים דשם אלקים. ונק' לכך אלקים אחרים כו'.
This is "Let us make a name for ourselves, lest we be scattered": they did not want the influence to be drawn to them from a level lower in rank, from which the external forces (chitzonim) draw their nourishment. Their nourishment is from the "back" (achorayim) of the Name Elokim; that is why they are called "other gods" (elohim acherim), and so on.
כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי' ההתכללות. ולכן נאמר גבי יעקב: "שבעים נפש" לשון יחיד, מה שאין כן בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבירת הכלים.
For this is the whole virtue of the World of Tikkun: the level of inclusion. That is why of Yaakov it says "seventy soul," in the singular.33 Whereas in the World of Tohu, because there was no inclusion, the breaking of the vessels followed.
ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא על ידי בטול היש, כנזכר לעיל בענין התקון על ידי שם מ"ה, והם לא רצו בזה.
But they knew that receiving from the World of Tikkun comes through the nullification of the "something," as mentioned above regarding the Tikkun through the Name MaH — and this they did not want.
וכמו שכתוב בלקוטי תורה להרב חיים וויטאל זכרונו לברכה, שרצו לילך בשרירות לבם, ושאף על פי כן יומשך להם השפעת טובה כו'. על כן נתחכמו לעשות המגדל והעיר.
As written in Likkutei Torah of Rabbi Chaim Vital, of blessed memory, they wanted to go in the stubbornness of their hearts, and yet have good influence drawn down to them. Therefore they cleverly devised the making of the tower and the city.
והוא שנתייעצו שעל ידי האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים, על כן, על ידי זה, ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית על כל פנים, אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השם יתברך.
They took counsel that through the unity there would be among them — so that they would be "joined [even] in idolatry"34 — they would draw down for themselves goodness and material abundance at least, even if they would have no bittul and no service of G‑d, may He be blessed.
והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחינת התכללות מאיר אור עליון ביותר. וכמו שנתבאר לעיל בענין עקודים בכלי אחד, שהוא בחינה ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון.
For they knew, through the power of using the supernal Names, that where there is inclusion a very high supernal light shines — as explained above regarding Akudim in one vessel, a very high level and rank, above the World of Tohu and the World of Tikkun.
ועל כן אמרו: "ונעשה לנו שם", שימשיכו גם כן משם הוי"ה, דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה, שהוא אור כללי כנזכר לעיל, ולא יצטרכו להיות נכנעים תחת יד הקדושה דעולם התקון דאצילות, שמשם אי אפשר להם לקבל רק מבחינה חיצוניות כו'.
That is why they said, "Let us make a name for ourselves": that they would draw down from the Name Havaya too — that is, from the place that encompasses the entire chain of descent equally, the general light mentioned above — and would not need to be subordinate under the hand of the holiness of the World of Tikkun of Atzilus, from which they can receive only from the external level, and so on.
והיינו על ידי האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם. ולכן עשו העיר ומגדל, דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו.
This would be through the unity and inclusion among them. That is why they made the city and the tower — as a sign for themselves that they would not separate from one another.
כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה, על כן עשו עיר ומגדל גבוה, כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו, וכמו שכתב הרב אבן עזרא.
For they were shepherds, one going here and another there; so they made a city and a high tower so that all would gather there and not separate from one another, as Rabbi Avraham Ibn Ezra writes.35
וגם על פי רוחניות גם כן ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד. (ע' בזוהר פ' נח דף ע"ד ע"ה).
In spiritual terms too, the city and the tower served joining and unity. (See Zohar, Parshas Noach, pages 74 and 75.36)
וזהו מה שאמר הקב"ה: "הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות".
This is what the Holy One, blessed be He, said: "Behold, they are one people and one language for all of them… and now nothing they have planned to do will be withheld from them."37
פי', כי לפי שבאמת על ידי ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר. וכמ"ש: "חבור עצבים וגו'", ואם כן: "לא יבצר מהם כו'", ואם כן הרי חס ושלום ימשיכו המים היוצאים מבית ה', לבית הכסא כו', אשת הזמה כו', כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו', ולא רצו לקבל הבטול והעול.
Meaning: since in truth, through inclusion and joining, there is a drawing down from a very high place — as it is written, "joined [even] in idolatry…" — therefore "nothing will be withheld from them." And if so, G‑d forbid, they would draw "the waters that go forth from the House of G‑d"38 to the privy, and so on, and to the harlot, and so on — since they went in the stubbornness of their hearts and did not want to accept bittul and the yoke.
(וזהו כעין מה שכתוב: "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם על ידי עץ הדעת, אם כן ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא, ויגביר הרע, וכמו שכתוב במקום אחר. וכך הוא כאן).
(This is like what is written, "Lest he stretch out his hand and take also from the Tree of Life, and eat and live forever."39 That was not fitting, since man had already been blemished through the Tree of Knowledge; he would then draw this strength of the Tree of Life into the sitra achra (the "other side") and strengthen evil, as written elsewhere. So it is here.)
ועל כן: "הבה ונבלה שפתם כו'", פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים, שיש בהם הבטול להשם יתברך, הנאה להם והנאה לעולם.
Therefore: "Come, let us… confuse their language…"40 "Dispersion for the wicked is good for them and good for the world; gathering for the righteous" — in whom there is bittul to G‑d, may He be blessed — "is good for them and good for the world."41
כי על ידי ההתכללות נמשך ממקום עליון כנזכר לעיל. ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה:
For through inclusion there is a drawing down from a high place, as mentioned above. That is why peace is the vessel that holds blessing.42
Summary
How could nothing be "withheld" from the builders of the Tower against G‑d's will? The answer lies in the power of inclusion. In Akudim all ten sefiros are one, in a single vessel — "You are wise, but not with a known wisdom." In Nekudim each sefirah stands alone, and the vessels broke (Tohu). In Berudim, the World of Tikkun, the sefiros include one another through the Name MaH, which is bittul, and the light of the Ein Sof shines wherever there is joining. This is the work of Tiferes, Yaakov's attribute, whose very vessel carries the Name Havaya. The generation of the Dispersion knew that unity draws the highest light, and sought to draw it through their unity alone, without bittul ("Let us make a name for ourselves"). Since that would have drawn holiness into evil, G‑d scattered them: dispersion is good for the wicked, and gathering for the righteous, for peace is the vessel that holds blessing.
Notes
2. Eichah 3:37.
3. Bereishis 11:4: "Come, let us build ourselves a city, and a tower with its top in the heavens, and let us make a name for ourselves, lest we be scattered over the face of all the earth."
4. Likkutei Torah of Rabbi Chaim Vital (the Arizal's teachings on the Torah), Parshas Noach.
5. Pardes Rimonim, by Rabbi Moshe Cordovero, Shaar HaShemos (the Gate of the Names).
6. Shevuos 35a: "These are the Names that may not be erased: Kel, Elokecha, Elokim, Elokeichem, Ehe-yeh Asher Ehe-yeh, the Name spelled alef-dalet, the Name spelled yud-hei, Sha-dai and Tzeva-os."
7. Torah Ohr, Bo, the maamar "Be'etzem Hayom Hazeh", which explains the Divine Names and the advantage of the Name Havaya over the other Names.
8. Tikkunei Zohar, Introduction (Patach Eliyahu).
9. Also from Patach Eliyahu: "You are One, but not in number; You are the Highest of the high…"
10. Pardes Rimonim. The "hidden" sefiros are the sefiros as they exist within the Ein Sof before they are emanated as distinct levels.
11. Etz Chaim, by Rabbi Chaim Vital, Shaar HaAkudim and the sections that follow. The three names are taken from Yaakov's flocks, "streaked (akudim), speckled (nekudim) and spotted (berudim)": Bereishis 31:10.
12. Terms of the Arizal's system (Etz Chaim). Adam Kadmon ("Primordial Man") is the level above Atzilus. The "Beard" and the "hairs" (se'aros) are channels of greatly contracted light. Abba and Imma ("Father" and "Mother") are the partzufim of Chochmah and Binah. What passes only through a "hair" arrives as a bare glimmer, so what comes into being is "something from nothing."
13. Likkutei Torah, Behar, the maamar "Es Shabbsosai Tishmoru" (on Vayikra 26:2), which explains the "lower Shabbos" and the "upper Shabbos" (Zohar I 5b).
14. In the Arizal's account of creation (Etz Chaim, Shaar 1): the light of the Ein Sof was withdrawn (tzimtzum), leaving a "vacated space" (makom panui); a trace of the light remained there (reshimu), and a thin "line" (kav) of light was drawn into the space, from which the worlds were formed level by level.
15. Tanya, Iggeres HaKodesh, ch. 20, which opens "He and His life-force are one."
16. Bereishis 5:2: "Male and female He created them, and He blessed them."
17. Sanhedrin 39a. The Hebrew text here reads אכל; the Gemara reads כל.
18. The Name Havaya spelled out with the letter alef (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) has the numerical value 45, written מ"ה (MaH). In the Arizal's system it is the Name of the World of Tikkun.
19. Shemos 16:7, Moshe and Aharon's words.
20. Bereishis 25:27. "The completion of the Patriarchs" (shelimu d'avahan) is the Zohar's name for Yaakov. "Tents," in the plural, is read here as his joining both sides.
21. Bereishis 31:10: Yaakov's flocks, "streaked, speckled and spotted" (see the note on Etz Chaim above).
22. Zohar III, beginning of Parshas Vayikra. The expression "a sign of truth" is from Yehoshua 2:12; truth is Yaakov's attribute, as in "You give truth to Yaakov" (Michah 7:20).
23. Devarim 10:17: "the great, the mighty and the awesome G‑d," said in the first blessing of the Amidah.
26. Bamidbar 31:3. See Likkutei Torah, Matos, the maamar "Hechaltzu".
30. Sanhedrin 99b: "Whoever occupies himself with Torah for its own sake makes peace in the heavenly retinue and in the earthly retinue, as it says, 'Let him take hold of My strength, let him make peace with Me.'"
31. Avos 1:2: "On three things the world stands: on the Torah, on the service, and on acts of kindness."
32. Bereishis 11:4.
33. Shemos 1:5. Vayikra Rabbah 4:6, quoted by Rashi on Bereishis 46:26: "Yaakov had seventy, and the verse calls them 'soul' (singular), because they served one G‑d."
34. After Hoshea 4:17, "Efrayim is joined to idols; let him be." Bereishis Rabbah 38:6 reads it of the generation of the Dispersion: so great is peace that even when Jews serve idols but are at peace with one another, they cannot be harmed.
35. Ibn Ezra on Bereishis 11:4.
36. Zohar I 74–75.
37. Bereishis 11:6.
38. After Yoel 4:18, "a spring will go forth from the House of G‑d," and Yechezkel 47:1, "water was going forth from beneath the threshold of the House."
41. Sanhedrin 71b (Mishnah).
42. Mishnah, end of Uktzin (3:12): "The Holy One, blessed be He, found no vessel that holds blessing for Israel except peace."