Support Torah
Recordings

ענין לך לך.. וילך למסעיו

Inyan Lech LeCha... VaYelech LeMasa'av

This maamar explains Avram's journeys as the hidden intellect ("av ram") descending into revelation through circumcision and the added hei of Binah, where Atik is revealed. It shows how Torah and mitzvos draw Supernal Wisdom into physical things through Kesser, why Avraham kept the Torah only inwardly, and how Lot was refined.
Prev Search
0:00 0:00
Next

Maamar review

[1](ענין לך לך[2], וילך למסעיו[3]. ממטה למעלה,  מלמעלה למטה כו'. לה' הנראה כו'[4] לה' סתם[5])[6]

לך לך

הנה "אברם" הוא השכל הנעלם מכל רעיון. א"ב ר"ם[7]. וצריך להיות בבחי' גילוי. דהיינו, להיות סדר השתלשלות. מבחי': "חכים ולא בחכמה ידיעה"[8][9], בבחי' ירידה ממדרגה למדרגה עד סוף כו'[10].

והתכלית, הוא להיות גילוי בבריאה יצירה עשייה, גן עדן עליון ותחתון, תענוג הנבראים, שיוכלו לקבל גילוי התענוג כו'.

- וזהו ענין: "חסד אתגלי בפומא דאמה"[11] להיות גילוי ההשפעה בבחי' התקשרות, "והוא יושב פתח האהל כו'"[12][13].[א] -

אך גילוי זה הוא על ידי צמצומים והעלם, בחינת חשך דיצחק[14]. "ויהי ערב ויהי בקר יום א'"[15][16]. כדי להיות בחי' יש ובו יהיה "יום אחד", המשכת אחד. שיהיה היש בטל. דהיינו שיהיה בחי' יש ובטל כו'. 

והנה להיות גילוי זה, צריך להיות מצות מילה.[ב] להסיר ערלה, היא קליפת נוגה החופפת[17] כו', שלא יהיה לה יניקה. שאי אפשר להמשיך בחינת גילוי בעודה שם, כי אם כשיעור חיותה[18] כו'.

ולכן כתיב אחר מצות מילה: "כי אב המון גוים"[19]. שלכאורה אינו מובן, מה ענין גוים לכאן?[ג] אלא שנעשה כח הבירור ע"י גילוי זה. 

כי "למה הצדיקים דומים בפני השכינה, כנר בפני האבוקה"[20]. שנכללים בבחי' בטול באבוקה. ואמרו: "גלו לאדום כו'"[21] - "כי לא גלו אלא כדי שיתוסף עליהם גרים"[22]. 

והן הניצוצות שבקליפת נוגה שבמאכלים ומשקים[23], שמתעלים להתכלל בקדושה מפני גילוי שכינה, שעל ידי זה הם בטלים ונכללים כנר בפני אבוקה כו'.

וזהו ענין פרשה זו: "ויאמר ה' אל אברם", א"ב ר"ם[24], שיהא יורד ומשתלשל בבחי' גילוי כדי להיות תיקון ובירור.

כי עד אברם הי' שבירת הכלים: דור המבול כו'. ומאברם מתחיל עולם התיקון[25].

"לך לך" - יציאת שם מ"ה[26] המתקן ומברר כו'. וצריך להיות ירידה אחר ירידה. מא"ב ר"ם, בחי' יסוד אבא עד: "אל הארץ" - בחי' מלכות.

"אשר אראך". פי', אראה ואגלה אותך בעצמך. כלומר, שאתה תבא לידי התגלות במצות מילה. "והיה שמך אברהם"[27], "אב המון גוים כו'":

והנה לפ"ז[28], היא ירידה להיות מא"ב ר"ם אברהם.[ד] 

אך הענין מה שנתוסף לו ה' הוא ה' עילאה[29]. 

ובזוהר אי' גבי: "ועבד הלוי הוא"[30] - "הוא" דא עתיקא. שהתגלות עתיק הוא בבינה דוקא ולא בחכמה. כי חכמה נק' עדן ואין שם התגלות עתיק. כי עתיק הוא מקור התענוגים והתענוג הוא למעלה מן החכמה. ובחכמה עצמה שהיא בחי' נקודה עדיין לא בא לידי גילוי, כ"א ע"י בינה נקודה בהיכלא[31]: "נקבה תסובב גבר"[32] שמקבלת הארת עתיקא.

והענין, כנודע שלהיות התפשטות וירידת המדרגות, הוא דוקא ע"י בחי' ומדרגה יותר עליונה כו':

ולהבין זה היטב. הנה כתיב בשלמה: "וידבר שלשת אלפים משל"[33].[ה] הענין הוא כמו שאנו רואין, שהחכם אף שיודע דבר חכמה בעצמו, אעפ"כ אינו יכול להסביר החכמה ההיא לזולתו. עד שקודם שהוא מסביר צריך לקשר דעתו בחוזק ולהתיישב איך ומה שיכול להסביר ולהשתלשל למטה בדברים תחתונים ולהלבישם במשל. דהיינו שיהי' יכול למצוא דבר החכמה ההיא גם בדברים תחתונים.

כי לזה צריך חכם גדול, שיוכל להלביש חכמתו גם בדברים תחתונים שלמטה ממנו.

רק שלמה המלך ע"ה ברוב בינתו היה יכול למצוא שלשת אלפים משל, דהיינו ג' אלפים מדרגות שלמטה ממנו גם שם היה יכול למצוא ולהראות אותו דבר חכמה בעצמה שהיה יודע.

לכן כשנצרך להשתלשל המדרגה שתהיה ההתבוננות בהרחבה צריך שיהיה מן מקור עליון הגבוה ביותר מבחי' חכמה ואז יכול להיות התגלות בינה.

אבל מן חכמה עצמה אין יכול לירד להשתלשל ממנה בחי' בינה רק שרש בינה והתגלותה היא התגלות עתיק בה וע"י נשתלשלה ונתגלה בהרחבה.

ואף כאן להיות הארת הבינה אורך ורוחב מבחי' יו"ד חכמה בחי' נקודה כו' הוא ע"י גילוי בחי' עליונה יותר היא בחי' עתיק בחי' קוצו של יו"ד[34] שעי"ז[35] מתפשט היו"ד בה"א.

וכמבואר בפרדס[36] שהיו"ד יש לו ג' קוצין ומקוץ התחתון נמשך הה' ובקוץ התחתון יש בחי' הקוץ העליון ונמצא שיש הארת קוץ העליון בבינה ולכן ירידה זו היא בחי' עילוי מאוד שנמשך אור הכתר.

ולכן: וילך למסעיו מנגב - חסד[37][38]. ועד בית אל - מל'[39].[ו] מלמעלה למטה. ומלמטה למעלה. מלה' הנראה כו' עד לה' סתם:

והנה להבין זה בעבודה.

הנה אמרו, "נובלות חכמה של מעלה, תורה"[40]. שהתורה שהיא בדברים גשמיים, היא מבחינת: חכים ולא בחכמה ידיעא. 

כי הנה חכמה עליונה אין לה השגה. רק דוקא בהתלבשותה בדברים גשמיים, שאזי בלקיחת האתרוג, על דרך משל, מאחר שהחכמה מלובשת בו, הרי זה כאלו אוחז בחכמה העליונה.

והנה המשכת חכמה עליונה בדברים גשמיים הוא על ידי אור הכתר. כי: "אורייתא מחכמה נפקת"[41] - בבחינת גילוי. אבל מקורה הוא למעלה, שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור[42], והוא מארחין לבנונית דגלגלתא[43], בחינת כתר, שהוא מלכות דאין סוף, ועל ידי זה נמשך למטה כל כך.

ולכן גילוי חכמה עליונה המלובשת בפרשת קדש[44], על דרך משל, הוא יותר מגילוי החכמה עצמה במקומה העליון, לפי שנמשך על ידי הכתר שלמעלה מהחכמה. 

ולכן נעשה יחוד עליון, על ידי דברים גשמיים. כמו על ידי צדקה, נעשה יחוד עליון באצילות, למעלה מגן עדן תענוג הנשמות, שהוא בבריאה. 

ומלכות דאצילות, נעשה עתיק דבריאה[45] כו'. שמצדק, נעשה צדקה. ד נעשה ה. כמו שכתוב בזהר, "עד לא קבילת דכר כו'"[46][47].

ולכן לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהיה מאכיל אורחים כו', עד שבא לארץ ישראל[48], ולא בחוץ לארץ. הגם שכבר היה בן ע"ה כו'?[49][ז]

אלא שמתחלה אף אם היה עושה, לא היה ממשיך כלום, ולא היה נוגע ליחוד עליון. עד ש"ויאמר ה' אל אברם", במאמר זה, "ויאמר ה'", מאציל עליון, המשיך אל "א"ב ר"ם - לך לך כו'", להיות ירידה והשתלשלות כו'. ואזי נמשך להיות יחוד עליון תלוי במעשה התחתונים.

ועיקר גילוי היחוד הוא על ידי התורה. אך האבות עשו הכנה לבחינת התורה. כמו שכתוב: "ותורה שם בישראל"[50], על ידי ישראל[51]. כי על ידי אברהם נמשך קו ימין חסד כו'. 

וזהו ענין ספר בראשית שאין בו מצות התורה, רק פרשת אברהם ופרשת יצחק כו'. שהם קודם התורה, והם הם שהמשיכו להיות בחינת התורה כו':

אך לפי זה צריך להבין, מדוע לא זכו ישראל לקבל התורה עד שהיו בגלות מצרים: "וימררו בחומר ובלבנים"[52], הלא כבר זכו על ידי אבות?[ח]

וגם איך היה יכול לעשות כל היחודים קודם שנימול, כי המילה ניתנה לו אחר כך כשהיה בן צ"ט שנה[53]?

רק דאיתא: "קיים אברהם כל התורה כולה"[54], ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יציאת מצרים[55], ואז עדיין לא היה כלל גלות מצרים?

אך באמת יש פנימית וחיצונית, והקיום שלו היה בפנימית.

"ויאמר הוי"ה", היינו התגלות והמשכת אור אין סוף כולי עלמא מלמעלה למטה, בבחינת פנימית.

אבל שיוכל להתגלות גם בחיצונית שיהיה בדבר גשמי בקלף ממש גילוי אלקות כנזכר לעיל - אין זה דרך השתלשלו', רק על ידי: "וימררו חייהם כו' בכל עבודה קשה"[56] נעשה התגלות מבחינה למעלה מהשתלשלות - כי אז יוכל להתגלות גם למטה מהשתלשלות - כי שם מעלה ומטה שוין. גם חכמה לבחינת עשייה יחשב: "כולם בחכמה עשית"[57].

וזהו: "כי עגולי אריך מקיפים רגלי עשייה"[58]. היינו שההמשכה והתגלות הוא מן מקיף עליון הכולל אצילות בריאה יצירה עשייה כו', ואז יכול להשתלשל רצונו יתברך גם בדבר גשמי בקלף וכדומה.

אבל אברהם לא המשיך רק בבחינה פנימית מלמעלה - לכן לא היה עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות ממש בבחינת חיצונית. רק הקיום שלו כל התורה היה בבחינת פנימית.

וכשהיה בן צ"ט ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש, בכדי שיולד ממנו יצחק, שיצא מאתו אחר כך יעקב תמים[59], ובניו יקבלו התורה בהתגלות חיצונית, מצות מעשה ממש.

לכן לא קבל אברהם התורה, לפי שיצא ממנו ישמעאל וכו'. רק אחר שנימול ונולד יצחק אחר המילה, אז יוכל להוליד יעקב תמים אשר קבלו בניו התורה במצות מעשה. הארה מן העגולים כו' אף בבחינת חיצונית. כי לנגדו למעלה מן השתלשלות מעלה ומטה הכל חד כו'.

(ועיין מה שכתוב על פסוק משה ידבר, שם נתבאר היטב, ההפרש בין מה שקיים אברהם כל התורה כו' למתן תורה, עולה בקנה אחד עם מה שכתוב כאן)[60]:

וזהו: "הוא עשנו ולא אנחנו"[61]. ולו קרי בוי"ו, וכתיב לא באל"ף.[ט]

וביאור הענין, כי איך יכול להיות שנהי' "אנחנו עמו" על ידי השתלשלות, רק "כי הוא עשנו, ולא" באל"ף, זהו בחי' כתר.

כי א' רישא דאתוון[62] - כתר. ועל ידי זה יכול להיות "ולו" בוי"ו - "אנחנו עמו". כי מאחר שזהו למעלה מן השתלשלות, הארתו יכול להיות גם למטה מן השתלשלות.

ולכן כשנתנה התורה ונצטוו מצות במעשה ממש, מצוה הראשונה היא מתחלת באל"ף אנכי כו'[63]. כי שיקויים המצות במעשה ויעשה יחודים על ידי קיום מצות במעשה, אי אפשר רק שיתגלה הארה מבחינת כתר כו'. לכן מצוה ראשונה מתחלת באל"ף בחי' כתר הארה מלבנונית הכתר כו'.

וזהו: "ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן"[64], היינו כי ממוחין למדות צריך לילך דרך הגרון. ואחר שירד ממדרגת מוחין ועדיין לא נעשו מדות, קודם שיבאו להלב, נקרא אז חרן. וכשהיה אברם בן ע"ה, היינו ז' פעמים עשר[65], בחינת חיצונית. וה' חסדים, בחינת פנימית - יצא מחרן שבא הארה והתגלות מחכמה למדות.

והנה כמו שאיתא "רישא דעשו בעטפוי דיצחק"[66], כמו כן קודם הבירור הי' לוט כלול באברהם בקדושה, כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם זהב.[י] ולו"ט בגימטריא מ"ה אחורים דשם מ"ה[67].

אך הוא מקור חכמה ובינה דקליפה, לכן נקרא לוט לשון קללה[68]. ולכן "הלך לוט את אברהם"[69] קודם הבירור.

ולכן יצא מלוט עמון ומואב[70], אשר יצאה מהם רות המואביה ונעמה העמונית[71]. כי מואב חכמה דקליפה[72], ונעמה הוא לשון נועם בינה. התגלות עתיק בבינה. ועל ידי בירור יצאה רות המואביה ונעמה העמונית, מן חכמה ובינה דקליפה. ואחר הבירור נפרדו סיגי לוט מאברהם:

"ויאהל אברם עד מקום שכם"[73], כתפין חסד וגבורה דנוקבא. "ואלון מורה" תפארת דנוקבא. כי כל המשכות והתגלות היה אברהם ממשיך להמלכות מן שכל הנעלם לכן אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך"[74].

כי אחרי שנקרא אברהם בה"א שעל ידי זה המשיך התגלות בבחינת מלכות, ונתנה לו המילה, הי' יכול להעלות נצוצות כנר בפני אבוקה, שיהיו נכללים בבחינת מלכות כו'. וכמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו וכו'"[75].

גם שרי היתה נקראת[76] מקודם ביו"ד מורה על צמצום ואחר כך כשהיתה צריכה להוליד את יצחק היתה נקראת בה"א בהרחבה להורות על המשכה והתגלות.

וזהו: "ויקרא שם אברם בשם ה'"[77].

ויקרא היינו המשכה מא"ב ר"ם שכל הנעלם המשכה מיסוד אבא לעשר ספירות דנוקבא הנקרא שם ה' כו':

הערות על מהלך המאמר (לאן אדמו"ר הזקן מוביל)

א. כאן מביא את הכנסת האורחים של אברהם כדוגמא לגילוי החסד למטה. לקמן יחזור לזה ויבאר למה לא נזכרה מעלה זו בתורה עד שבא לארץ ישראל.

ב. כאן מקדים שהגילוי צריך מצות מילה, להסיר את קליפת נוגה. לקמן ישאל איך עשה אברהם יחודים קודם שנימול, ויבאר שהמילה באה כדי שהגילוי יהיה גם בחיצוניות, במעשה ממש.

ג. שאלה זו מובילה לענין הבירור: על ידי הגילוי נכללים הניצוצות בקדושה "כנר בפני האבוקה". וזהו "לך לך", ירידה כדי לברר. ובסוף המאמר יחזור לזה, שאחרי המילה יכול אברהם להעלות ניצוצות.

ד. כאן מתחילה שאלה: לכאורה תוספת הה' היא ירידה. ויבאר שהיא ה' עילאה, בינה שבה מתגלה עתיק, ולכן הירידה היא באמת עליה, כמו שיסיים: "ירידה זו היא בחי' עילוי מאוד".

ה. המשל של שלמה בא להמחיש שכדי להוריד חכמה למטה צריך כח גבוה מהחכמה עצמה. וכך הבינה מתפשטת רק על ידי גילוי עתיק, קוצו של יו"ד.

ו. כאן חוזר לפסוקים שבראש המאמר: "וילך למסעיו" הוא הירידה מלמעלה למטה והעליה מלמטה למעלה. ומיד עובר לבאר אותו ענין בעבודה, בתורה ומצות שבדברים גשמיים.

ז. כאן חוזר ל"והוא יושב פתח האהל" שהביא בתחלה. הכנסת האורחים לא פעלה יחוד עליון עד ש"ויאמר ה' אל אברם", ומאז היחוד תלוי במעשה התחתונים.

ח. כאן מתחילות שלש שאלות (גלות מצרים, מילה, תפילין). התשובה, שיבאר מיד, היא שאברהם קיים את התורה בפנימיות, והגילוי בחיצוניות, במעשה ממש, בא רק על ידי המילה ושעבוד מצרים.

ט. הפסוק בא להראות שהיחוד על ידי מעשה ממש בא רק מבחינת כתר שלמעלה מהשתלשלות. ולכן, כפי שיסיים, הדבור הראשון מתחיל באל"ף, "אנכי".

י. כאן מביא את לוט כדוגמא לבירור שהוזכר בתחלת המאמר ("מה ענין גוים לכאן"). מלוט יצאו רות ונעמה, ובסוף המאמר יאמר שאחרי המילה יכול אברהם להעלות ניצוצות "כנר בפני אבוקה".

  1. 1 קיצור: עיין מאמר לך תשל"ח (דבר מלכות) עמוד ה' בעיקר אות א ואות ג'  אדה"ז מבאר שמבאברהם מתחיל ענין התיקון שלאחרי שבירת הכלים דתהו, המבול וכו', וכיון שע"י השבירה הניצוצות של קדושה נפלו לידי ק"נ צריכים להעלותם ולבררם ולהכניסם לקדושה. עבודה זו של תיקון העולם מהשבירה הוא ע"י שם מ"ה של שם הוי'. ובפרשה זו מבואר איך שאברהם עושה הבירור ע"י שם מה ע"י ירידתו ממדרגתו. שאברם הוא אב רם, שכל הנעלם מכל רעיון, צריך לנסוע ולרדת ממדרגתו, שהוא נעלם מכל רעיון, בחי' עתיק, תענוג - להיות בגילוי בעולמות בי"ע ולברר ולתקן שם, וירידתו בהשתלשלות הוא "מנגב", מחסד דאצילות עד מלכות דאצילות, שהוא "הארץ אשר אראך", וכשמשתלשל עד מלכות אז מתגלה מדריגת אברהם, שהי' בהעלם, שכל הנעלם, ונעשה בגילוי, שהתענוג נמשך בגילוי, כי הכוונה היא שממלכות דאצילות נמשך לבריאה לג"ע העליון וליצירה ג"ע התחתן ועשייה לעוה"ז, שיהי' גילוי מבחי' אברהם שכל הנעלם, היינו שיהי' גילוי אלקות בבי"ע בכדי שהיש שבבי"ע יה' בטל. אמנם לפני שיכול להיות גילוי זה הי' צריך אברהם ברית מילה לחתוך הערלה שהיא קליפת נוגה, בכדי שלא תקבל הק"נ מהגילוי אלקות יותר ממה שמקבלת מצד סדר השתלשלות. ולאחרי שירד אברהם למדריגת מלכות אז ניתסוף לו אות ה' היינו ה' עילאה בחי' בינה, שבבינה מתגלה עתיק, ונמצא שלא רק שהוא אב רם, חכמה אלא שנמשך בו גם עתיק, ועי"ז כי "אב המון גויים", שבגילוי אבוקה זו מתקרבים כל הניצוצות ומתבררים. ולאחרי זה מכי דוקא ע"י , שהוא עתיק = תענוג
  2. 2 לשון הכתוב [בראשית יב, א]: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
  3. 3 לשון הכתוב [בראשית יג, ג]: "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי".
  4. 4 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יב, ז]: "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו".
  5. 5 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יב, ח]: "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל... ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'". כלומר: בפסוק ז נאמר "לה' הנראה אליו", ובפסוק ח – "לה'" סתם.
  6. 6 בהמשך המאמר ""ולכן: וילך למסעיו מנגב - חסד. ועד בית אל - מל'. מלמעלה למטה. ומלמטה למעלה. מלה' הנראה כו' עד לה' סתם ולכאורה כן צ"ל גם כאן תחילה מלמעלה למטיה ולאח"ז מלמטה למעלה, וכנראה ממאמר לך תשל"ח הנ"ל מלמטה למעלה אינו מבאר במאמר זה אלא שזהו ע"פ פשוטו שעזב את חרן והגיע הל לה' הנראה וה' סתם  
  7. 7 א"ב ר"ם – "אב רם". כלומר: השם "אברם" מורה על "אב" – בחי' חכמה, ו"רם" – נעלה ונעלם.
  8. 8 ע"פ לשון התקו"ז בהקדמה (פתח אליהו) [פתח אליהו]: "אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא". ר"ל: חכמתו ית' שלמעלה מן החכמה הידועה.
  9. 9 עי' במאמר תו"א פרשת נח בארוכה ביאור דרגת "חכים ולא בחכמה ידיעא" שהם מדריגת עשר ספירות הגנוזות שהם בעתיק ולמעלה מעלה ממדרגת חכמה דאצילו
  10. 10 לכאורה כמו שממשיך עד שמתגלה בבי"ע
  11. 11 כלומר: החסד מתגלה בבחי' יסוד, מקום ההשפעה וההתקשרות.
  12. 12 לשון הכתוב [בראשית יח, א]: "וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום".
  13. 13 . האוהל הוא אצילות ופתח האוהל הוא ההמשכה שבא ממלכות דאצילות לבי"ע וההמשכה הוא בבחינת התקשרות לקשר ולגלות אצילות בבי"ע שבזה חסד איתגלי אפומא דאמה = חסד מתגלה בפתח האמה
  14. 14 כלומר: יצחק הוא מדת הגבורה והצמצום, הנקראת "חשך" לגבי אור החסד של אברהם.
  15. 15 לשון הכתוב [בראשית א, ה]: "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".
  16. 16 בכדי שיהי' הבוקר צריך להיות הערב = הצמצום קודם
  17. 17 כלומר: קליפת נוגה – הקליפה שיש בה טוב ורע מעורבים. והערלה החופפת ומכסה עליה.
  18. 18 של הקליפות נוגה שמגיע לה אבל אין לה לינק מהגילוי הנוסף
  19. 19 לשון הכתוב [בראשית יז, ה]: "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך".
  20. 20 ראה [פסחים ח, א]: "למה צדיקים דומין בפני שכינה – כנר בפני האבוקה".
  21. 21 ע"פ לשון חז"ל – ראה [מגילה כט, א]: "בכל מקום שגלו שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן... גלו לבבל – שכינה עמהן".
  22. 22 ראה [פסחים פז, ב]: "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים".
  23. 23 כלומר: ניצוצות הקדושה שנפלו בשבירת הכלים ומלובשים בדברים המותרים, והם מתבררים כשאוכל ושותה לשם שמים.
  24. 24 לשון הכתוב [בראשית יב, א].
  25. 25 כלומר: עד אברהם היה העולם בבחי' תהו ושבירת הכלים; ומאברהם מתחיל עולם התיקון. ראה [עבודה זרה ט, א]: "ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה...", ושם, ששני אלפים תורה מתחילים מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן".
  26. 26 שם מ"ה – שם הוי"ה במילוי אלפין, שעולה מ"ה (45), והוא שם התיקון, המתקן ומברר.
  27. 27 לשון הכתוב [בראשית יז, ה].
  28. 28 לפ"ז – לפי זה.
  29. 29 כלומר: ה' הראשונה שבשם הוי"ה, בחי' בינה (והה' האחרונה – מלכות).
  30. 30 לשון הכתוב [במדבר יח, כג]: "ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד". ובזהר דרש "הוא" – "דא עתיקא".
  31. 31 לשון הזהר. כלומר: נקודת החכמה המתפשטת ב"היכל" – בבינה, ושם באה לידי גילוי.
  32. 32 לשון הכתוב [ירמיה לא, כב]: "כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר". כלומר: הבינה ("נקבה") מקבלת מלמעלה מן החכמה ("גבר") – הארת עתיק.
  33. 33 לשון הכתוב [מלכים א ה, יב]: "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף".
  34. 34 כלומר: הקוץ העליון שבאות יו"ד רומז לכתר שלמעלה מן החכמה (היו"ד).
  35. 35 שעי"ז – שעל ידי זה.
  36. 36 ספר פרדס רמונים לרמ"ק. רמ"ק – רבי משה קורדובירו.
  37. 37 לשון הכתוב [בראשית יג, ג].
  38. 38 חסד הוא בצד ימין כמו נגב = דרום שהוא בצד ימין כשפניו למזרח
  39. 39 מל' – מלכות.
  40. 40 לשון המדרש (בראשית רבה יז, ה): "נובלות חכמה של מעלה – תורה". כלומר: "נובלות" – פירות הנושרים מן האילן קודם גמר בישולם.
  41. 41 לשון הזהר. כלומר: התורה יצאה מן החכמה.
  42. 42 תרי"ג – שש מאות ושלש עשרה; תר"ך – שש מאות ועשרים. כלומר: תרי"ג מצות מן התורה ושבע מצות דרבנן הם יחד תר"ך, כמנין "כתר".
  43. 43 כלומר: מן ה"שבילים הלבנים" שב"גלגלתא" – בחי' כתר.
  44. 44 כלומר: פרשת "קדש לי כל בכור" [שמות יג, ב], מארבע הפרשיות שבתפילין.
  45. 45 כלומר: מלכות, הספירה האחרונה דאצילות, נעשית בחי' עתיק – הפנימיות והתענוג – של עולם הבריאה.
  46. 46 לשון הזהר.
  47. 47 = לפני שהיא מקבלת זכר, היינו לפני היחוד אז מלכות דאצילות הוא באצילות ונקרא צדק, אבל ע"י מצוות נעשה מצדק צדקה היינו שהה' הוא ההשפעה ממל' דאצילות שנעשה עתיק דבריאה
  48. 48 כלומר: הכנסת האורחים של אברהם נזכרת בתורה רק בארץ ישראל – ראה [בראשית יח, א] ואילך.
  49. 49 ע"ה – שבעים וחמש. כלומר: כבר היה בן שבעים וחמש שנה כשיצא מחרן.
  50. 50 לשון הכתוב [תהלים עח, ה]: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם".
  51. 51 היינו ע"י יעקב שנקרא ישראל
  52. 52 ע"פ לשון הכתוב [שמות א, יד]: "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה".
  53. 53 צ"ט – תשעים ותשע. ראה [בראשית יז, כד]: "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו".
  54. 54 ראה [יומא כח, ב]: "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'".
  55. 55 כגון [שמות יג, ט]: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים".
  56. 56 ע"פ לשון הכתוב [שמות א, יד].
  57. 57 לשון הכתוב [תהלים קד, כד]: "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". כלומר: לגבי מה שלמעלה מהשתלשלות, גם החכמה נחשבת "עשיה".
  58. 58 כלומר: ה"עיגולים" – האורות המקיפים – דאריך אנפין מקיפים עד "רגלי" עולם העשיה.
  59. 59 ע"פ לשון הכתוב [בראשית כה, כז]: "ויעקב איש תם ישב אהלים". וראה [פסחים נו, א]: "שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו".
  60. 60 ראה תורה אור, פרשת יתרו, מאמר "משה ידבר והאלהים יעננו בקול".
  61. 61 לשון הכתוב [תהלים ק, ג]: "דעו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולא [ולו] אנחנו עמו וצאן מרעיתו". כלומר: הכתיב "ולא" באל"ף, והקרי "ולו" בוי"ו.
  62. 62 כלומר: אות א' היא ראש האותיות, ורומזת לכתר.
  63. 63 לשון הכתוב [שמות כ, ב]: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".
  64. 64 לשון הכתוב [בראשית יב, ד]: "...ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן".
  65. 65 כלומר: שבעים – ז' מדות, כל אחת כלולה מעשר – בחי' חיצונית; וחמש – ה' חסדים – בחי' פנימית.
  66. 66 כלומר: ראשו של עשו נקבר בחיקו של יצחק, לפי ששרשו בקדושה. ועל מיתתו של עשו במערת המכפלה ראה [סוטה יג, א].
  67. 67 כלומר: לו"ט בגימטריא מ"ה (ל – 30, ו – 6, ט – 9), אלא שהוא בחי' "אחוריים" – החיצוניות – של שם מ"ה.
  68. 68 כלומר: "לוט" – כמו "ליט", שבו מתרגם אונקלוס "ארור".
  69. 69 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יג, ה]: "וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים".
  70. 70 ראה [בראשית יט, לז-לח]: "ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום. והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום".
  71. 71 ראה [בבא קמא לח, ב]: "שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית". ורות – אם מלכות בית דוד, ונעמה – אם רחבעם.
  72. 72 כלומר: "מואב" – "מאב", ו"אב" הוא בחי' חכמה.
  73. 73 ע"פ לשון הכתוב [בראשית יב, ו]: "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ". כלומר: "שכם" – כתף, ושתי הכתפיים – חסד וגבורה.
  74. 74 לשון הכתוב [בראשית יז, יח]: "ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך".
  75. 75 לשון הכתוב [בראשית יב, ה]: "...ואת הנפש אשר עשו בחרן". ופירש"י: "שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים".
  76. 76 ראה [בראשית יז, טו]: "ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה".
  77. 77 לשון הכתוב [בראשית יג, ד]: "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'".
תורה אור – בראשית. מאמר לך לך
Torah Ohr – Bereishis. The maamar "Lech Lecha" ("Go for Yourself")
The Hebrew is given phrase by phrase, each followed by a translation and explanation. Sources and notes are at the end.

(ענין לך לך, וילך למסעיו. ממטה למעלה, מלמעלה למטה כו'. לה' הנראה כו' לה' סתם)

(On "Go for yourself"1 and "He went on his journeys"2: from below upward, and from above downward. "To G‑d who appeared"3… "to G‑d" without qualification.4) The maamar explains Avram's journeys as the descent of a concealed light into revelation, and his rise back to its Source.

לך לך

Lech Lecha — "Go for yourself."

הנה "אברם" הוא השכל הנעלם מכל רעיון. א"ב ר"ם.

"Avram" is the intellect that is hidden from all thought — av ram, "exalted father."5

וצריך להיות בבחי' גילוי. דהיינו, להיות סדר השתלשלות.

It must come into revelation — that is, there must be an order of descent (hishtalshelus),

מבחי': "חכים ולא בחכמה ידיעה", בבחי' ירידה ממדרגה למדרגה עד סוף כו'.

from the level of "wise, but not with a known wisdom,"6 descending from level to level, down to the very end.

והתכלית, הוא להיות גילוי בבריאה יצירה עשייה, גן עדן עליון ותחתון, תענוג הנבראים, שיוכלו לקבל גילוי התענוג כו'.

The purpose is that there be revelation in the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah — the upper and lower Gan Eden, the delight of created beings — so that they can receive a revelation of the Divine delight.

- וזהו ענין: "חסד אתגלי בפומא דאמה" להיות גילוי ההשפעה בבחי' התקשרות, "והוא יושב פתח האהל כו'". -

This is the meaning of "Chesed is revealed in the mouth of the amah"7: the influence is revealed through a bond, and "he was sitting at the entrance of the tent."8[a]

אך גילוי זה הוא על ידי צמצומים והעלם, בחינת חשך דיצחק.

But this revelation comes through contractions (tzimtzumim) and concealment — the "darkness" of Yitzchak.9

"ויהי ערב ויהי בקר יום א'".

"And it was evening and it was morning, one day."10

כדי להיות בחי' יש ובו יהיה "יום אחד", המשכת אחד. שיהיה היש בטל. דהיינו שיהיה בחי' יש ובטל כו'.

The purpose: that there be a "something" (yesh) and in it "one day" — a drawing down of the One — so that the "something" is nullified; a yesh that is batel.

והנה להיות גילוי זה, צריך להיות מצות מילה.

For this revelation, the mitzvah of circumcision (milah) is needed:[b]

להסיר ערלה, היא קליפת נוגה החופפת כו', שלא יהיה לה יניקה.

to remove the foreskin, which is kelipas nogah that covers over,11 so that it cannot draw nourishment.

שאי אפשר להמשיך בחינת גילוי בעודה שם, כי אם כשיעור חיותה כו'.

For revelation cannot be drawn down while it is there, except in the measure of its own life-force.

ולכן כתיב אחר מצות מילה: "כי אב המון גוים".

Therefore, after the command of circumcision it is written, "For I have made you the father of a multitude of nations."12

שלכאורה אינו מובן, מה ענין גוים לכאן?

At first glance this is not understood: what do nations have to do with this?[c]

אלא שנעשה כח הבירור ע"י גילוי זה.

But through this revelation the power of refinement (birur) came about.

כי "למה הצדיקים דומים בפני השכינה, כנר בפני האבוקה". שנכללים בבחי' בטול באבוקה.

For "the righteous before the Shechinah are like a candle before a torch"13 — they are absorbed in bittul (self-nullification) in the torch.

ואמרו: "גלו לאדום כו'" - "כי לא גלו אלא כדי שיתוסף עליהם גרים".

And the Sages said, "They were exiled to Edom…"14 — "they were exiled only so that converts would be added to them."15

והן הניצוצות שבקליפת נוגה שבמאכלים ומשקים, שמתעלים להתכלל בקדושה מפני גילוי שכינה, שעל ידי זה הם בטלים ונכללים כנר בפני אבוקה כו'.

These are the sparks in kelipas nogah within food and drink,16 which rise to be included in holiness because of the revelation of the Shechinah. Through this they are nullified and absorbed like a candle before a torch.

וזהו ענין פרשה זו: "ויאמר ה' אל אברם", א"ב ר"ם, שיהא יורד ומשתלשל בבחי' גילוי כדי להיות תיקון ובירור.

This is the theme of this parshah: "G‑d said to Avram"17 — av ram — that he descend into revelation, so that there be correction (tikkun) and refinement.

כי עד אברם הי' שבירת הכלים: דור המבול כו'. ומאברם מתחיל עולם התיקון.

For until Avram there was the "breaking of the vessels" — the generation of the Flood, and so on. With Avram the World of Tikkun begins.18

"לך לך" - יציאת שם מ"ה המתקן ומברר כו'.

"Go for yourself" — the going-out of the Name Mah,19 which corrects and refines.

וצריך להיות ירידה אחר ירידה.

There must be descent after descent:

מא"ב ר"ם, בחי' יסוד אבא עד: "אל הארץ" - בחי' מלכות.

from av ram, the level of Yesod of Abba, down to "to the land" — Malchus.

"אשר אראך".

"That I will show you" —

פי', אראה ואגלה אותך בעצמך.

meaning: I will show and reveal you, yourself.

כלומר, שאתה תבא לידי התגלות במצות מילה.

That is, you will come to revelation through the mitzvah of circumcision:

"והיה שמך אברהם", "אב המון גוים כו'":

"Your name shall be Avraham,"20 "father of a multitude of nations."

והנה לפ"ז, היא ירידה להיות מא"ב ר"ם אברהם.

Accordingly,21 it would seem to be a descent — from av ram to "Avraham."[d]

אך הענין מה שנתוסף לו ה' הוא ה' עילאה.

But the hei that was added to his name is the "upper hei."22

ובזוהר אי' גבי: "ועבד הלוי הוא" - "הוא" דא עתיקא.

The Zohar says on "And the Levi, he shall serve"23 — "he" (hu) refers to Atik.

שהתגלות עתיק הוא בבינה דוקא ולא בחכמה. כי חכמה נק' עדן ואין שם התגלות עתיק.

For Atik is revealed specifically in Binah, not in Chochmah. Chochmah is called "Eden," and Atik is not revealed there.

כי עתיק הוא מקור התענוגים והתענוג הוא למעלה מן החכמה.

Atik is the source of all delight, and delight is higher than Chochmah.

ובחכמה עצמה שהיא בחי' נקודה עדיין לא בא לידי גילוי, כ"א ע"י בינה נקודה בהיכלא: "נקבה תסובב גבר" שמקבלת הארת עתיקא.

Chochmah itself, a mere "point," does not yet come into revelation, except through Binah — "the point within the palace"24 — "a female shall surround a man,"25 for Binah receives the radiance of Atik.

והענין, כנודע שלהיות התפשטות וירידת המדרגות, הוא דוקא ע"י בחי' ומדרגה יותר עליונה כו':

The explanation, as is known: the spreading out and descent of levels comes specifically through a higher level.

ולהבין זה היטב. הנה כתיב בשלמה: "וידבר שלשת אלפים משל".

To understand this well: it is written of Shlomo, "He spoke three thousand parables."26[e]

הענין הוא כמו שאנו רואין, שהחכם אף שיודע דבר חכמה בעצמו, אעפ"כ אינו יכול להסביר החכמה ההיא לזולתו.

As we see, a wise man may know a matter of wisdom himself, yet still be unable to explain it to another.

עד שקודם שהוא מסביר צריך לקשר דעתו בחוזק ולהתיישב איך ומה שיכול להסביר ולהשתלשל למטה בדברים תחתונים ולהלבישם במשל.

Before he explains, he must bind his mind strongly and consider how and what he can explain, and how to bring it down into lower matters and clothe it in a parable —

דהיינו שיהי' יכול למצוא דבר החכמה ההיא גם בדברים תחתונים.

so that he can find that same wisdom in lower things too.

כי לזה צריך חכם גדול, שיוכל להלביש חכמתו גם בדברים תחתונים שלמטה ממנו.

For this one needs a great sage, who can clothe his wisdom even in matters far below him.

רק שלמה המלך ע"ה ברוב בינתו היה יכול למצוא שלשת אלפים משל, דהיינו ג' אלפים מדרגות שלמטה ממנו גם שם היה יכול למצוא ולהראות אותו דבר חכמה בעצמה שהיה יודע.

Only King Shlomo, with his great understanding, could find three thousand parables — three thousand levels below him — and in each of them find and show the very same wisdom he knew.

לכן כשנצרך להשתלשל המדרגה שתהיה ההתבוננות בהרחבה צריך שיהיה מן מקור עליון הגבוה ביותר מבחי' חכמה ואז יכול להיות התגלות בינה.

So when a level must descend so that the contemplation will be broad, it must come from a source higher than Chochmah; then Binah can be revealed.

אבל מן חכמה עצמה אין יכול לירד להשתלשל ממנה בחי' בינה רק שרש בינה והתגלותה היא התגלות עתיק בה וע"י נשתלשלה ונתגלה בהרחבה.

From Chochmah itself Binah cannot descend. The root of Binah and its revelation is the revelation of Atik in it, and through this it descended and was revealed in breadth.

ואף כאן להיות הארת הבינה אורך ורוחב מבחי' יו"ד חכמה בחי' נקודה כו' הוא ע"י גילוי בחי' עליונה יותר היא בחי' עתיק בחי' קוצו של יו"ד שעי"ז מתפשט היו"ד בה"א.

Here too: for the light of Binah to have length and breadth, from the yud — Chochmah, a point — this comes through revealing a higher level, Atik, "the tip of the yud."27 Through this, the yud spreads out into a hei.28

וכמבואר בפרדס שהיו"ד יש לו ג' קוצין ומקוץ התחתון נמשך הה' ובקוץ התחתון יש בחי' הקוץ העליון ונמצא שיש הארת קוץ העליון בבינה ולכן ירידה זו היא בחי' עילוי מאוד שנמשך אור הכתר.

As explained in the Pardes,29 the yud has three tips, and from the lower tip the hei is drawn. Within the lower tip is the upper tip, so the light of the upper tip is in Binah. Therefore this descent is a very great elevation, for the light of Kesser is drawn down.

ולכן: וילך למסעיו מנגב - חסד. ועד בית אל - מל'.

Therefore: "He went on his journeys from the Negev"30 — chesed — "as far as Beis El"31 — Malchus.[f]

מלמעלה למטה. ומלמטה למעלה. מלה' הנראה כו' עד לה' סתם:

From above downward; and from below upward — from "to G‑d who appeared" to "to G‑d" without qualification.

והנה להבין זה בעבודה.

Now let us understand this in the service of G‑d (avodah).

הנה אמרו, "נובלות חכמה של מעלה, תורה". שהתורה שהיא בדברים גשמיים, היא מבחינת: חכים ולא בחכמה ידיעא.

The Sages said, "The Torah is the unripe fruit of the Supernal Wisdom."32 The Torah, which is in physical things, comes from the level of "wise, but not with a known wisdom."

כי הנה חכמה עליונה אין לה השגה. רק דוקא בהתלבשותה בדברים גשמיים, שאזי בלקיחת האתרוג, על דרך משל, מאחר שהחכמה מלובשת בו, הרי זה כאלו אוחז בחכמה העליונה.

Supernal Wisdom cannot be grasped — except as it is clothed in physical things. Then when one takes the esrog, for example, since the Wisdom is clothed in it, it is as if he grasps the Supernal Wisdom itself.

והנה המשכת חכמה עליונה בדברים גשמיים הוא על ידי אור הכתר.

The drawing down of Supernal Wisdom into physical things is through the light of Kesser (the Crown).

כי: "אורייתא מחכמה נפקת" - בבחינת גילוי.

For "the Torah came forth from Chochmah"33 — as it is revealed.

אבל מקורה הוא למעלה, שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור, והוא מארחין לבנונית דגלגלתא, בחינת כתר, שהוא מלכות דאין סוף, ועל ידי זה נמשך למטה כל כך.

But its source is higher: the six hundred thirteen mitzvos of the Torah and the seven of the Rabbis are the six hundred twenty "pillars of light,"34 from the "white paths of the Gulgalta"35 — Kesser, the Malchus of Ein Sof. Through this it is drawn so far down.

ולכן גילוי חכמה עליונה המלובשת בפרשת קדש, על דרך משל, הוא יותר מגילוי החכמה עצמה במקומה העליון, לפי שנמשך על ידי הכתר שלמעלה מהחכמה.

Therefore the revelation of Supernal Wisdom clothed in the parshah of "Kadesh"36 (in the tefillin), for example, is greater than the revelation of Wisdom in its own high place, because it is drawn down through Kesser, which is above Chochmah.

ולכן נעשה יחוד עליון, על ידי דברים גשמיים. כמו על ידי צדקה, נעשה יחוד עליון באצילות, למעלה מגן עדן תענוג הנשמות, שהוא בבריאה.

Therefore a supernal union (yichud) is made through physical things. Through charity, for example, a supernal union is made in Atzilus — higher than Gan Eden, the delight of the souls, which is in Beriah.

ומלכות דאצילות, נעשה עתיק דבריאה כו'.

And Malchus of Atzilus becomes Atik of Beriah.37

שמצדק, נעשה צדקה. ד נעשה ה. כמו שכתוב בזהר, "עד לא קבילת דכר כו'".

From tzedek (justice) comes tzedakah (charity): the dalet becomes a hei, as the Zohar says, "Before she receives the male…"38

ולכן לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהיה מאכיל אורחים כו', עד שבא לארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ. הגם שכבר היה בן ע"ה כו'?

Therefore the Torah does not mention Avraham's virtue of feeding guests until he came to the Land of Israel39 — not outside the Land — although he was already seventy-five years old.40[g]

אלא שמתחלה אף אם היה עושה, לא היה ממשיך כלום, ולא היה נוגע ליחוד עליון.

Rather, at first, even if he did it, he drew nothing down; it did not touch the supernal union.

עד ש"ויאמר ה' אל אברם", במאמר זה, "ויאמר ה'", מאציל עליון, המשיך אל "א"ב ר"ם - לך לך כו'", להיות ירידה והשתלשלות כו'.

Until "G‑d said to Avram" — with this utterance, "G‑d said," the Supernal Emanator drew down into av ram: "Go for yourself" — a descent and progression.

ואזי נמשך להיות יחוד עליון תלוי במעשה התחתונים.

Then the supernal union came to depend on the deeds of those below.

ועיקר גילוי היחוד הוא על ידי התורה. אך האבות עשו הכנה לבחינת התורה.

The main revelation of the union is through the Torah, and the Patriarchs prepared for the Torah.

כמו שכתוב: "ותורה שם בישראל", על ידי ישראל.

As it is written, "He placed Torah in Israel"41 — through Yisrael (Yaakov).

כי על ידי אברהם נמשך קו ימין חסד כו'.

For through Avraham the right line, chesed, was drawn down.

וזהו ענין ספר בראשית שאין בו מצות התורה, רק פרשת אברהם ופרשת יצחק כו'. שהם קודם התורה, והם הם שהמשיכו להיות בחינת התורה כו':

This is why the Book of Bereishis has no mitzvos of the Torah, only the accounts of Avraham and Yitzchak. They came before the Torah, and they are the ones who drew it down.

אך לפי זה צריך להבין, מדוע לא זכו ישראל לקבל התורה עד שהיו בגלות מצרים: "וימררו בחומר ובלבנים", הלא כבר זכו על ידי אבות?

But then we must understand: why did Israel not merit to receive the Torah until they were in the exile of Egypt — "they embittered [their lives] with mortar and bricks"42 — had they not already merited it through the Patriarchs?[h]

וגם איך היה יכול לעשות כל היחודים קודם שנימול, כי המילה ניתנה לו אחר כך כשהיה בן צ"ט שנה?

And how could he make all the unions before he was circumcised, since circumcision was given to him later, at ninety-nine?43

רק דאיתא: "קיים אברהם כל התורה כולה", ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יציאת מצרים, ואז עדיין לא היה כלל גלות מצרים?

Our Sages say, "Avraham fulfilled the entire Torah."44 But how did he put on tefillin, which mention the Exodus from Egypt,45 when there had not yet been any exile in Egypt?

אך באמת יש פנימית וחיצונית, והקיום שלו היה בפנימית.

In truth there is an inner dimension and an outer dimension, and his fulfillment was in the inner dimension.

"ויאמר הוי"ה", היינו התגלות והמשכת אור אין סוף כולי עלמא מלמעלה למטה, בבחינת פנימית.

"Havayah (G‑d) said" — the revelation and drawing down of the light of Ein Sof, which is all worlds, from above to below, in the inner dimension.

אבל שיוכל להתגלות גם בחיצונית שיהיה בדבר גשמי בקלף ממש גילוי אלקות כנזכר לעיל - אין זה דרך השתלשלו',

But for it to be revealed also outwardly — so that in a physical thing, actual parchment, there is G‑dliness, as explained above — this is not by way of the order of descent.

רק על ידי: "וימררו חייהם כו' בכל עבודה קשה" נעשה התגלות מבחינה למעלה מהשתלשלות - כי אז יוכל להתגלות גם למטה מהשתלשלות - כי שם מעלה ומטה שוין.

Only through "they embittered their lives… with all hard labor"46 did a revelation come from a level above all descent. Then it can be revealed even below the order of descent, for there, above and below are equal.

גם חכמה לבחינת עשייה יחשב: "כולם בחכמה עשית".

Even Chochmah is counted as "action": "You made them all with wisdom."47

וזהו: "כי עגולי אריך מקיפים רגלי עשייה". היינו שההמשכה והתגלות הוא מן מקיף עליון הכולל אצילות בריאה יצירה עשייה כו', ואז יכול להשתלשל רצונו יתברך גם בדבר גשמי בקלף וכדומה.

This is "the circles of Arich surround the feet of Asiyah."48 The drawing down comes from the supernal encompassing light that includes Atzilus, Beriah, Yetzirah and Asiyah. Then His blessed will can descend even into a physical thing, parchment and the like.

אבל אברהם לא המשיך רק בבחינה פנימית מלמעלה - לכן לא היה עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות ממש בבחינת חיצונית. רק הקיום שלו כל התורה היה בבחינת פנימית.

But Avraham drew down only in the inner dimension, from above. So there was not yet a revelation in doing the mitzvos physically, in the outer dimension; his fulfillment of the whole Torah was in the inner dimension.

וכשהיה בן צ"ט ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש, בכדי שיולד ממנו יצחק, שיצא מאתו אחר כך יעקב תמים, ובניו יקבלו התורה בהתגלות חיצונית, מצות מעשה ממש.

At ninety-nine, he was given the mitzvah of circumcision as a gift, as an actual deed, so that Yitzchak would be born to him, and from him "Yaakov, the wholehearted man,"49 whose sons would receive the Torah in outer revelation — mitzvos of actual deed.

לכן לא קבל אברהם התורה, לפי שיצא ממנו ישמעאל וכו'.

Therefore Avraham did not receive the Torah, since Yishmael came from him.

רק אחר שנימול ונולד יצחק אחר המילה, אז יוכל להוליד יעקב תמים אשר קבלו בניו התורה במצות מעשה.

Only after he was circumcised and Yitzchak was born after the circumcision could he father Yaakov, the wholehearted man, whose sons received the Torah as mitzvos of deed.

הארה מן העגולים כו' אף בבחינת חיצונית. כי לנגדו למעלה מן השתלשלות מעלה ומטה הכל חד כו'.

This is a radiance from the "circles," even in the outer dimension; for before Him, above all descent, above and below are one.

(ועיין מה שכתוב על פסוק משה ידבר, שם נתבאר היטב, ההפרש בין מה שקיים אברהם כל התורה כו' למתן תורה, עולה בקנה אחד עם מה שכתוב כאן):

(See what is written on the verse "Moshe would speak," where the difference between Avraham's fulfillment of the whole Torah and the Giving of the Torah is explained at length; it agrees with what is written here.)50

וזהו: "הוא עשנו ולא אנחנו". ולו קרי בוי"ו, וכתיב לא באל"ף.

This is "He made us, and not we"51 — read lo with a vav ("and we are His"), and written lo with an alef ("not").[i]

וביאור הענין, כי איך יכול להיות שנהי' "אנחנו עמו" על ידי השתלשלות, רק "כי הוא עשנו, ולא" באל"ף, זהו בחי' כתר.

The explanation: how can it be that "we are His people" through the order of descent? Only because "He made us, and not" with an alef — this is Kesser.

כי א' רישא דאתוון - כתר. ועל ידי זה יכול להיות "ולו" בוי"ו - "אנחנו עמו". כי מאחר שזהו למעלה מן השתלשלות, הארתו יכול להיות גם למטה מן השתלשלות.

For alef is the head of the letters52 — Kesser. Through this "His" (with a vav) can be: "we are His people." Since this is above the order of descent, its light can reach even below it.

ולכן כשנתנה התורה ונצטוו מצות במעשה ממש, מצוה הראשונה היא מתחלת באל"ף אנכי כו'. כי שיקויים המצות במעשה ויעשה יחודים על ידי קיום מצות במעשה, אי אפשר רק שיתגלה הארה מבחינת כתר כו'. לכן מצוה ראשונה מתחלת באל"ף בחי' כתר הארה מלבנונית הכתר כו'.

Therefore, when the Torah was given and mitzvos of deed were commanded, the first commandment begins with an alef: "Anochi (I am)…"53 For mitzvos to be fulfilled in deed, making unions through actual deeds, is impossible unless a light from Kesser is revealed. So the first commandment begins with alef, Kesser, a radiance from the "whiteness" of Kesser.

וזהו: "ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן", היינו כי ממוחין למדות צריך לילך דרך הגרון.

This is "Avram was seventy-five years old when he left Charan."54 From the intellect (mochin) to the emotions (middos), one must pass through the throat.

ואחר שירד ממדרגת מוחין ועדיין לא נעשו מדות, קודם שיבאו להלב, נקרא אז חרן.

After it has come down from the level of intellect but has not yet become emotions, before reaching the heart, it is called "Charan."

וכשהיה אברם בן ע"ה, היינו ז' פעמים עשר, בחינת חיצונית. וה' חסדים, בחינת פנימית - יצא מחרן שבא הארה והתגלות מחכמה למדות.

When Avram was seventy-five — seven times ten, the outer dimension,55 and five chasadim, the inner dimension — he left Charan: the light and revelation came from Chochmah to the emotions.

והנה כמו שאיתא "רישא דעשו בעטפוי דיצחק",

As it is said, "Esav's head is in Yitzchak's lap,"56

כמו כן קודם הבירור הי' לוט כלול באברהם בקדושה, כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם זהב.

so too, before the refinement, Lot was included in Avraham in holiness — like dross that is mixed with gold before it is refined.[j]

ולו"ט בגימטריא מ"ה אחורים דשם מ"ה.

"Lot" equals Mah (45) in numerical value — the "back" (achorayim) of the Name Mah.57

אך הוא מקור חכמה ובינה דקליפה, לכן נקרא לוט לשון קללה.

But he is the source of Chochmah and Binah of kelipah, which is why he is called "Lot," a word meaning "curse."58

ולכן "הלך לוט את אברהם" קודם הבירור.

Therefore "Lot, who went with Avram"59 — before the refinement.

ולכן יצא מלוט עמון ומואב, אשר יצאה מהם רות המואביה ונעמה העמונית.

So from Lot came Amon and Moav,60 from whom came Rus the Moabite and Naamah the Amonite.61

כי מואב חכמה דקליפה, ונעמה הוא לשון נועם בינה. התגלות עתיק בבינה.

For Moav is Chochmah of kelipah,62 and "Naamah" means pleasantness — Binah, the revelation of Atik in Binah.

ועל ידי בירור יצאה רות המואביה ונעמה העמונית, מן חכמה ובינה דקליפה. ואחר הבירור נפרדו סיגי לוט מאברהם:

Through refinement, Rus the Moabite and Naamah the Amonite came out of the Chochmah and Binah of kelipah. After the refinement, the dross of Lot separated from Avraham.

"ויאהל אברם עד מקום שכם", כתפין חסד וגבורה דנוקבא.

"Avram pitched his tent as far as the place of Shechem"63 — the shoulders, chesed and gevurah of the Nukva (Malchus).

"ואלון מורה" תפארת דנוקבא.

"The plain of Moreh" — tiferes of the Nukva.

כי כל המשכות והתגלות היה אברהם ממשיך להמלכות מן שכל הנעלם לכן אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך".

For Avraham drew every flow and revelation into Malchus from the hidden intellect. That is why he said, "If only Yishmael might live before You."64

כי אחרי שנקרא אברהם בה"א שעל ידי זה המשיך התגלות בבחינת מלכות, ונתנה לו המילה, הי' יכול להעלות נצוצות כנר בפני אבוקה, שיהיו נכללים בבחינת מלכות כו'. וכמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו וכו'".

For after he was called Avraham with a hei, through which he drew revelation into Malchus, and was given circumcision, he could raise up sparks like a candle before a torch, so that they would be included in Malchus. As it is written, "and the souls that they had made."65

גם שרי היתה נקראת מקודם ביו"ד מורה על צמצום ואחר כך כשהיתה צריכה להוליד את יצחק היתה נקראת בה"א בהרחבה להורות על המשכה והתגלות.

Sarai too was first called with a yud, indicating contraction; later, when she was to bear Yitzchak, she was called with a hei,66 in breadth, indicating flow and revelation.

וזהו: "ויקרא שם אברם בשם ה'".

This is "Avram called there in the Name of G‑d."67

ויקרא היינו המשכה מא"ב ר"ם שכל הנעלם המשכה מיסוד אבא לעשר ספירות דנוקבא הנקרא שם ה' כו':

"Called" means drawing down from av ram, the hidden intellect — drawing from Yesod of Abba into the ten sefiros of the Nukva, which are called "the Name of G‑d."

Summary

"Avram" — av ram — is the hidden intellect, which must descend level by level into revelation, down to Malchus and the lower worlds, so that the "something" of creation becomes nullified. This takes contraction (Yitzchak's "darkness") and circumcision, which removes kelipas nogah; then Avraham becomes "father of a multitude of nations," refining the sparks. The added hei is the upper hei, Binah, in which Atik is revealed, so the descent is really an ascent. Torah and mitzvos draw Supernal Wisdom into physical things through Kesser. Avraham kept the Torah only in its inner dimension; through the labor of Egypt and the "Anochi" that begins with alef, Kesser, the Torah was given in actual deed. Lot, the dross of Chochmah and Binah of kelipah, was refined and separated, yielding Rus and Naamah.

Flow of the maamar (where the Alter Rebbe is heading)

a. Here he brings Avraham's hospitality as an example of chesed revealed below. Later he returns to it and explains why the Torah mentions it only after Avraham came to the Land of Israel.

b. Here he sets up that the revelation needs circumcision, to remove kelipas nogah. Later he asks how Avraham could make unions before he was circumcised, and explains that circumcision lets the revelation reach the outer dimension, in actual deed.

c. This question leads to the theme of refinement: through the revelation, the sparks are absorbed into holiness "like a candle before a torch." This is "Lech Lecha": a descent in order to refine. At the end of the maamar he returns to this: after circumcision Avraham could raise up sparks.

d. Here a question opens: adding the hei seems to be a descent. He explains that it is the "upper hei," Binah, where Atik is revealed, so the descent is really an ascent, as he concludes: "this descent is a very great elevation."

e. Shlomo's parables illustrate that bringing wisdom down to lower levels needs a power higher than the wisdom itself. So too Binah spreads out only through the revelation of Atik, "the tip of the yud."

f. Here he returns to the verses at the head of the maamar: "He went on his journeys" is the descent from above to below and the ascent from below to above. Next he explains the same idea in avodah: Torah and mitzvos in physical things.

g. Here he returns to "he was sitting at the entrance of the tent," quoted at the start. Avraham's hospitality did not make a supernal union until "G‑d said to Avram"; from then on the union depends on the deeds of those below.

h. Here three questions open (the exile in Egypt, circumcision, tefillin). The answer, which comes right away, is that Avraham kept the Torah in the inner dimension; its outer revelation, in actual deed, came only through circumcision and the hard labor of Egypt.

i. This verse shows that a union through actual deed comes only from Kesser, which is above the order of descent. That is why, as he concludes, the first commandment begins with alef: "Anochi."

j. Here he brings Lot as an example of the refinement mentioned at the start ("what do nations have to do with this?"). From Lot came Rus and Naamah, and at the end he says that after circumcision Avraham could raise up sparks "like a candle before a torch."

Notes

1. Bereishis 12:1: "G‑d said to Avram, Go for yourself from your land, from your birthplace and from your father's house, to the land that I will show you."

2. Bereishis 13:3: "He went on his journeys from the Negev as far as Beis El."

3. Bereishis 12:7: "He built there an altar to G‑d who had appeared to him."

4. Bereishis 12:8: "He built there an altar to G‑d and called in the Name of G‑d." Verse 7 says "to G‑d who appeared to him"; verse 8 says simply "to G‑d."

5. Av ram: "av" (father) is Chochmah; "ram" (exalted) — lofty and hidden.

6. Tikkunei Zohar, introduction (Pasach Eliyahu): "You are wise, but not with a known wisdom" — G‑d's wisdom, above wisdom as we know it.

7. An expression of the Zohar: chesed is revealed at Yesod, the place of influence and connection.

8. Bereishis 18:1.

9. Yitzchak is the attribute of gevurah and contraction, called "darkness" in relation to Avraham's light of kindness.

10. Bereishis 1:5.

11. Kelipas nogah is the husk in which good and evil are mixed; the foreskin covers over and conceals.

12. Bereishis 17:5.

13. Pesachim 8a.

14. See Megillah 29a: "Wherever they were exiled, the Shechinah was with them."

15. Pesachim 87b: "The Holy One, blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would be added to them."

16. The sparks of holiness that fell in the breaking of the vessels are clothed in permitted things, and are refined when one eats and drinks for the sake of Heaven.

17. Bereishis 12:1.

18. Until Avraham the world was in the state of Tohu and the breaking of the vessels; with Avraham the World of Tikkun begins. See Avodah Zarah 9a: "The world exists six thousand years: two thousand of Tohu, two thousand of Torah…" — the Torah era beginning with "the souls they made in Charan."

19. Mah: the Name Havayah spelled out with alefs, numerically forty-five — the Name of Tikkun, which corrects and refines.

20. Bereishis 17:5.

21. The Hebrew lefi zeh, "accordingly," is abbreviated in the text.

22. The first hei of the Name Havayah, Binah (the last hei is Malchus).

23. Bamidbar 18:23. The Zohar expounds "he" (hu) as Atik.

24. An expression of the Zohar: the point of Chochmah spreads out in the "palace," Binah, and there it is revealed.

25. Yirmeyahu 31:22: "G‑d has created something new on earth: a female shall surround a man." Binah ("female") receives from above Chochmah ("man") — the light of Atik.

26. Melachim I 5:12: "He spoke three thousand parables, and his songs were a thousand and five."

27. The upper tip of the yud alludes to Kesser, which is above Chochmah (the yud).

28. The Hebrew she'al yedei zeh, "through this," is abbreviated in the text.

29. Pardes Rimonim by Rabbi Moshe Cordovero.

30. Bereishis 13:3.

31. The Hebrew abbreviates Malchus.

32. Bereishis Rabbah 17:5. Novlos are fruits that fall from the tree before they are fully ripe.

33. An expression of the Zohar: the Torah came forth from Chochmah.

34. Six hundred thirteen (taryag) mitzvos of the Torah plus seven of the Rabbis make six hundred twenty (tarach), the numerical value of Kesser.

35. From the "white paths" in the Gulgalta ("skull") — the level of Kesser.

36. The parshah "Sanctify (Kadesh) to Me every firstborn" (Shemos 13:2), one of the four parshiyos in the tefillin.

37. Malchus, the last sefirah of Atzilus, becomes Atik — the inner delight — of the world of Beriah.

38. An expression of the Zohar.

39. Avraham's hospitality is recorded only in the Land of Israel — Bereishis 18:1 and on.

40. He was seventy-five when he left Charan.

41. Tehillim 78:5: "He established testimony in Yaakov and placed Torah in Israel."

42. Shemos 1:14.

43. Bereishis 17:24: "Avraham was ninety-nine years old when he was circumcised."

44. Yoma 28b: "Avraham our father fulfilled the entire Torah, as it says, 'Because Avraham listened to My voice…'"

45. For example Shemos 13:9: "It shall be a sign on your hand and a reminder between your eyes… for with a strong hand G‑d took you out of Egypt."

46. Shemos 1:14.

47. Tehillim 104:24. In relation to what is above all descent, even Chochmah counts as "action."

48. The "circles" — the encompassing lights — of Arich Anpin reach around to the "feet" of the world of Asiyah.

49. Bereishis 25:27: "Yaakov was a wholehearted man, dwelling in tents." See Pesachim 56a: "…like Avraham, from whom Yishmael came out, and my father Yitzchak, from whom Esav came out."

50. Torah Ohr, Parshas Yisro, the maamar "Moshe Yedaber."

51. Tehillim 100:3. The written text (kesiv) is lo with an alef; it is read (kri) lo with a vav.

52. Alef is the head of the letters and alludes to Kesser.

53. Shemos 20:2.

54. Bereishis 12:4.

55. Seventy — the seven middos, each made up of ten — is the outer dimension; five — the five chasadim — is the inner dimension.

56. Esav's head was buried in Yitzchak's lap, since its root is in holiness. On Esav's death at the Cave of Machpelah see Sotah 13a.

57. Lot (lamed 30, vav 6, tes 9) equals Mah, 45, but as its "back," its outer side.

58. "Lot" resembles lit, which Onkelos uses to translate "cursed."

59. Bereishis 13:5.

60. Bereishis 19:37–38.

61. Bava Kamma 38b: "I have two good doves to bring out of them: Rus the Moabite and Naamah the Amonite." Rus was the mother of the Davidic dynasty; Naamah was the mother of Rechavam.

62. Moav — "from father" (me'av); and "father" is Chochmah.

63. Bereishis 12:6. Shechem means "shoulder"; the two shoulders are chesed and gevurah.

64. Bereishis 17:18.

65. Bereishis 12:5. Rashi: "whom they brought under the wings of the Shechinah — Avraham converted the men and Sarah converted the women."

66. Bereishis 17:15.

67. Bereishis 13:4.

Leave Feedback