ביאור על הנ"ל[1]
והיה הוי"ה לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים[2].
להבין ענין תפלה ובקשה זו, שהוי"ה יהי' בבחי' אלקים, והאבן בבחינת בית אלקים?
וכדי להבין איך תהיה האבן במדרגה גדולה כ"כ להיות מכון ומשכן להשראת קדושה עליונה, עד שיהיה חל שם שמים על האבן, שתהיה נקרא בשם בית אלקים?
הנה צריך להבין ענין הפרשה כולה. "ויצא יעקב כו'"[3]?[א]
והענין, דכתיב "צוה ישועות יעקב".[4] בחי' יעקב נקרא "ישועות".
וביאור מלת ישועות. הנה שרש התיבה הוא ש"ע, ושאר אותיות הם נוספות בתיבה. כלומר, שע"י בחינת יעקב מתגלין ש"ע נהורין עילאין.[5]
וגם ש"ע הוא מלשון "וישע ה' אל הבל",[6] שהוא לשון הפנה.
דהיינו שכל פינות והמשכות עליונות, פונות ונמשכות על ידי בחינת "יעקב" יו"ד עקב.[7]
וענין נהורין והמשכות הללו - היינו גילוי ההארות והמשכות מאור א"ס עצמו. שכשמו כן הוא,[8] אין לו סוף כו', ואינו בגדר עלמין כלל, וכולא קמיה כלא ממש חשיב,[9] ולית מחשבה תפיסא ביה,[10] ואין ערוך אליו כו'.
כי "מלכותך מלכות כל עולמים"[11], ו"הודו וזיוו על ארץ ושמים כו'",[12] זיו והארה בעלמא, המתלבשת ומתפשטת בתוך עלמין, להוותם ולהחיותם, להיות חיים וקיימים מאין ליש, בבחינת העלם והסתר אור א"ס ב"ה עצמו, שלא יבטלו העולמות במציאות ויחזרו להיות אין ואפס כמו שהיו.
דהיינו ע"י כמה צמצומים והתלבשות שונות בירידת המדרגות, כדרך וסדר ההשתלשלות.
אבל אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו רם ונשא כו' והוא למעלה מעלה מבחינת ההשתלשלות.
וע"י בחי' "יעקב", יו"ד עקב, נמשך אא"ס[13] ב"ה שלמעלה מבחי' השתלשלות, שיאיר למטה בגילוי הנפש אלקות שבכל א' מישראל, להיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו.
והיינו ע"י שלקח "מאבני המקום, וישם מראשותיו"[14]. "אבנים" הן "אותיות", כמו שכתוב בספר יצירה "שני אבנים בונות שתי בתים".[15]
והטעם שנקראו אותיות בשם אבנים הוא?
כי כמו שע"י כמה אבנים נבנה בית לשבת אדם כו', כך ע"י כמה צירופי אותיות נעשים תיבות, ומכמה צירופי תיבות נעשה ענין שלם, שמתוכו מובן ומושג איזה השכלה והשגה.
והרי השכל שורה ומתלבש באותיות הללו, וכתפארת אדם לשבת בית[16] ע"י צירופי אבנים.
ועוד טעם אחר, כי כמו שהאבנים הם דומם ואין להם ערך ויחוס לאדם הדר בבית שנבנה מהאבנים, כך האותיות הן בחי' דומם לגבי השכל השורה ומתלבש בהם, ואין להם ערך ויחוס אליו, ולכן בטלים הם לגבי השכל.[ב]
(ועיין מה שכתוב בפרשת בראשית בדבור המתחיל, להבין בתוספת ביאור ענין וייצר[17])
ולכן נקרא: "הוי' צבאות, אות הוא בצבא דילי'"[18]. שכל העולמות והברואי' נתהוו מבחי' אותיות שבעשרה מאמרות שנברא בהם העולם,[19] "יהי אור, יהי רקיע כו'".[20]
וכל צבא השמים העליונים, אלף אלפין ורבוא רבבן,[21] ולגדודיו אין מספר,[22] הם בטלים לגבי אור א"ס ב"ה, כבטול האותיות שהן בחי' דומם לגבי השכל. מאחר שהם בחי' גבול ת"ק שנה[23] כו' ונבראים ומחודשים מאין ליש, הרי אין ערוך אליו ית'.
וכנודע ענין הערך במספר. שמספר א' לגבי אלף אלפים כו' יש לו איזה ערך ויחוס, משא"כ אליו ית' שהוא א"ס ב"ה אין ערוך כלל.
ולכן נק' "אות הוא בצבא דילי'", שכל הצבאות אינן אלא בחי' אות א' לגבי אור א"ס ב"ה.
והנה באבני המקום שהם בחי' אותיות כתיב: "וישם מראשותיו",[24] שהגביה והעלה אותם למעלה מעלה מבחי' ההשתלשלות, דהיינו לבחי' סוכ"ע.[25] כי לפי שהאותיות הן בחינת דומם, לכך יש להם כח ויכולת לעלות למעלה מעלה.
כנודע שנעוץ תחלתן בסופן[26] דייקא. וסוכ"ע הוא כמשל העיגול, שממטה נעשה מעלה.
וכמ"ש "ומתחת זרועות עולם"[27].[ג]
והנה כתיב, "ויקח מאבני המקום",[28] ולא כל אבני.
לפי שלא כל האותיות יש להן כח זה, אלא אות היו"ד שהוא בחינת כלי לחכמה, וחכמה הוא כח מ"ה,[29] בחי' בטול.
ולכך שורה שם ומתגלה אור א"ס ב"ה הסוכ"ע.
כי "הוי' בחכמה כו'".[30]
ואין אור א"ס ב"ה שורה ומתגלה אלא במי שבטל כו'.
וזהו, "האבן אשר שם מראשותיו".[31][ד]
(ועיין מה שכתוב ע"פ מאמר הרע"מ[32] פ' כי תשא בענין אבנא למשקל בה דא י')
ואח"כ "וישם אותה מצבה",[33] וכתרגומו ושוי יתה קמא.[34]
שהוא כמ"ש "קמה אלמתי וגם נצבה",[35] שמה שהיתה האבן מונחת למטה בארץ אח"כ הקים אותה והגביה אותה עוד ממטה למעלה, והיינו עליי' אחר עליי' לבחי' ומקורות י"ג מדות רחמים עליונים.[36]
שהן בחי' יודי"ן ווי"ן.
כי מקום יניקת השערה והגומא שלה הוא בחי' י', והשערה עצמה שהיא המשכה היא בחי' ו'.
וזהו "וישם מראשותיו, וישם אתה מצבה".[37]
שמתחלה כאשר שם מראשותיו היא בחי' יו"ד, ואח"כ נעשה מצבה הוא בחי' וא"ו.
וכל בחי' הללו הם בחי' העלאה ממטה למעלה.
והיינו התעלות חכמה שבנפש, לאור א"ס ב"ה השורה ומתגלה בה.
כי הנפש היא בחי' נברא ומחודש מאין ליש בבחי' אותיו' כו', וצריך להעלות' ממטה למעלה לאור א"ס ב"ה הסוכ"ע, "וישוב אל ה' וירחמהו",[38] מבחי' י"ג מדות הרחמים.
והעלאה זו היא בבחי' חכמה דוקא, כ"ח מ"ה:
הגה"ה[39]לכאורה אינו מובן, כי היודי"ן שבת"ד[40] הוא גבוה מהוי"ו, כמ"ש לעיל, כי מקום יניקת השערה והגומא שלה הוא בחי' יו"ד, דהיינו מקום יניקתה ממו"ס[41] שהוא הגבה מאד נעלה מהשערות עצמן שהן בחי' ו'.
והרי בחי' "וישם אתה מצבה", משמע שהוא עלייה אחר עלייה למעלה מבחי' מראשותיו שהוא בחי' יו"ד.
וזהו תרתי דסתרי?
אך פי' "מראשותיו" הוא בחי' חכמה דאצילות.
ואח"כ "וישם אתה מצבה" שנעשית בחי' ו', הוא בחי' אבא יונק ממזלא, שבחי' השערות דת"ד שהן ווי"ן גבוה מהיו"ד דח"ע.[42]
אח"כ ויצק שמן על ראשה[43] היינו המשכה ממו"ס ממש לתוך המזלות כו'.
ומזה ממש נמשך הגלוי למטה בהלכות שבתורה שבע"פ, ששרשן מנימין דמו"ס.[44]
וע"ז נאמר, "סלסלה ותרוממך כו'"[45]:
אך אין זה תכלית המכוון, רק שאח"כ "ויצק שמן על ראשה".[46][ה]
שמן היינו המשכת חכמה עילאה, שהיא התורה ורצונו ית', שנמשכו ע"י בחי' יעקב, יו"ד עקב.
כמ"ש "ויקם עדות ביעקב, ותורה שם בישראל",[47] להיות בעסק התורה שלמטה בגשמיות, "המחליף פרה בחמור כו'"[48] גילוי המשכת חכמה עילאה.
שכל פרטי הלכות שנפרדו הם, יסודתם בהררי קדש[49] עליון, חכמה עילאה, שכך חייבה חכמתו ורצונו ית'.
ואי לזאת יהי' עסק התורה ג"כ עד"ז, להמשיך חכמה עילאה בנפשו, ועי"ז[50] נעשה אתכפייא סט"א ואתהפכא כו'.[51]
ולכן ארז"ל[52] מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה כו', שתפול על האדם אימה ופחד בעסקו בתורה כמו בשעת קבלתו בהר סיני.
והנה שם בהר סיני, "כל העם ראו את הקולות ואת הלפידים וכו'".[53] "פנים בפנים דבר ה' עמכם כו'"[54].
והאיך ימשיך כל אדם יראה זו עליו בכל זמן?
אלא כאשר ישים האדם אל לבו שהתורה שהוא לומד היא המשכת חכמה עילאה, ושם שורה ומתגלה אור א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות, וקמיה כחשיכה כאורה,[55] מעלה ומטה, רוחניות וגשמיות שוין, א"כ אין כאן הסתר פנים כלל, ע"כ מה להלן כו' הכל שוה.
והנה להבין תכלית ירידת יעקב יו"ד עקב להיות הש"ע נהורין בגילוי למטה וליקח מאבני המקום להעלותם למעלה ולהמשיך אח"כ בחי' שמן הוא בחי' חכמה עילאה מלמעלה למטה.[ו]
וירידה זו הוא מ"ש: "ויצא יעקב מבאר שבע".[56]
באר הוא מקור ומעיין הנובע ז' מדות עליונות: "לך ה' הגדולה והגבורה כו'"[57] שהן בחי': "לך", בחי' ביטול.
"וילך חרנה",[58] חר"ן (ע"ה[59]) בגימ' גרו"ן.[60] רק בחי' גרו"ן היינו כשהקול יוצא כדרכו בלי עכוב ובלי מונעף אבל חר"ן אותיות נחר, היינו מ"ש: "יגעתי בקראי, נחר גרוני".[61] והיינו כשגובר בו יסוד האש.
כי הקול כלול אש רוח ומים. רוח הוא עיקר התפשטות הבל הלב, ומים היינו לחלוחית הריאה, ואש הוא המחלק את הקול להיות ההפסק להתחלק בה' מוצאות הפה[62] כלי הדבור.
וכשגובר יסוד האש ביותר, הוא המפסיק את הקול עד שאינו יכול לצאת במשך ההעברה כדרכה.
וכך הוא בחי' חרן, היינו בחי' המפסיק את הקול שהוא ההמשכה מחיות ואור א"ס ב"ה שלא להיות ההמשכה כדרכה בקדושה דוקא אלא שיש גם לקליפות וס"א[63] יניקה ואחיזה בהמשכה זו. ואזי נק' בבחי': "נאלמתי דומיה",[64] שנפסק הקול וההמשכה ונעשה בחי' נפרד.
ובחי' זו הוא בין בהנהגת העולמות, שהוא ענין גלות ישראל ושעבוד מצרים ובבל, מחמת תגבורת האש ותוקף הדין. ובין בכל נפש מישראל בעבודת ה', שעסק התורה שלו הוא בבחי' נפרד, ולא בבחי' ביטול לאור א"ס ב"ה להיות גילוי חכמתו כו' - מחמת תגבורת האש וחמימות שמצד גופו ונפש הבהמית אשר נמשך אחריהם.
אך הנה תכלית ירידה זו של בחי' יעקב מאגרא רמה מבאר שבע מקו' מדות העליונות שהן ביטול אליו ית' לך ה' הגדולה כו' לבירא עמיקתא[65] מקום החרן המפסיק ומעכב את קול ההמשכה להיות בחי' נפרד.
הוא כדי להיות אתכפיא ואתהפכא ואזי נעשה מחרן רנה, כי החי"ת נפסק ונעשה ה"א.[66] כמ"ש בזהר ע"פ גער חית קנה שמחמץ נעשה מצה.[67]
וזהו: "ושבתי בשלום אל בית אבי".[68] "ושבתי" מחר"ן. "אל בית אבי" - זהו בחי' יצחק. ויצחק נק' ע"ש: "צחק עשה לי אלקים",[69] והוא בחי' רנ"ה שנעשה מחר"ן.
וכתיב: "כל השומע יצחק לי",[70] יצחק הוא לשון עתיד. דהיינו בביאת המשיח ב"ב,[71] שאז אהפוך אל עמים וגו'.[72] דכד אתכפייא ואתהפכא אזי נעשה בחי' צחוק וחדוה.
כמו עד"מ[73] צחוק המלך והשרי' מענין התהפכות דבר רחוק וזר כמו מצפור מדברת שזהו דבר חידוש, משא"כ מאדם המדבר שדרכו בכך לא שייך צחוק.
ולכן ארז"ל במקום שבע"ת עומדין כו'[74] משום דאתהפכא חשוכא כו'.[75]
וגם ארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו'[76] שזהו תכלית ביאת המשיח להיו' הצחוק והחדוה כד אתכפייא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא.
וזהו מארז"ל: שלעתיד יאמרו על יצחק כי אתה אבינו.[77] שתכלית ירידת הנשמה בגוף בעוה"ז[78] ותכלית ירידת ישראל בגלות ושעבוד ודוחק פרנסה הוא כדי שיעלו ויבאו ויגיעו לבחי' יצחק הוא הצחוק והחדוה כו':
אך כיצד ישוב מבחי' חרן לבחי' יצחק הנ"ל הנה לזה אמר הכתוב: "בשלום" - כי שלום הוא המחבר ומקשר ב' הפכים. כמ"ש: עושה שלום במרומיו בין מיכאל כו'.[79] "שלום שלום לרחוק שנעשה קרוב כו'".[80]
ובשלום ב', שלום ממטה למעלה וממעלה למטה כמ"ש במ"א.[81]
והנה כשיתגלה הצחוק העליון לעתיד כד אתכפיא ואתהפכא דהיינו שלא יהיה שליטה ויניקה לקליפות וסט"א כלל. וכמ"ש: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.[82] אזי יזדכך חומריות העולם וגסותו שלא יהיה בבחי' יש ודבר נפרד בפ"ע[83] רק הכל יוכלל בבחי' אין כי זהו תכלית בריאת העולמות מאין ליש כדי לאהפכא מבחי' יש לבחי' אין ואזי והיה הוי' לי לאלקים.[84][ז]
כי הנה אלקי' היינו ההעלם והצמצו' להיות העולמות נבראים מאין ליש והוי"ה היינו בחינת פנימיות אור א"ס ב"ה המחי' ומהוה כו'. וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים[85] שאלקי' נעשה בחי' מגן לשם הוי"ה שהוא בבחי' השמש כו'.
אך כל זה הוא בבחינת ההשתלשלות וירידת המדרגות שהוא בבחי' זיו והארה שמאור א"ס ב"ה להוות ולהחיות נבראים כסדר ירידת השתלשלות המדרגות מדרגה אחר מדרגה. שמדרגות עליונים מקבלים אור היותר עליון ורוחני כו' וכל מה שלמטה מטה מתצמצם ומתלבש כו'.
אבל לע"ל[86] כשיתגלה הצחוק העליון שהוא מבחי' אתהפכא כו' יהיה גילוי אא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלמעלה מעלה מבחינת השתלשלות כי עין בעין יראו כו'[87] וראו כל בשר כו'[88] ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' וגו'.[89]
ואז יהי' בחי' הוי"ה שהוא אור א"ס ב"ה הנמשך ומתפשט להתלבש בתוך עלמין בסדר ההשתלשלות - נחשב בחי' אלקים דהיינו בחי' צמצום.
שבאמת אין זה אלא זיו והארה מצומצמת לגבי אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלפניו מעלה ומטה שוין וכחשיכה כאורה.
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה"[90] - הוא בחינת יו"ד כלי החכמה שמבחי' אותיות בחי' דומם דהיינו בחי' התהוות מאין ליש, רק לפי: "אשר שמתי מצבה", שהגבהתי והעליתי כו' לכך יהי' לה כח ויכולת להיות בית אלקים שיהיה בחי' אלקים זה שהוא אוא"ס[91] ב"ה שבתוך עלמין שורה ומתגלה בבחי' אותיות הללו והאותיות תהיינה בבחי' משכן ומכון לשבתו ית'.[ח]
וכל זה הוא ע"י בחי' יעקב יו"ד עקב צוה ישועות יעקב גילוי הש"ע נהורין שבהן וע"י נזכה לכל בחי' האלו.
"וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".[92] הענין הוא. כי הנה נודע שיהיה עילוי אחר עילוי לאין קץ ימות המשיח ותחה"מ[93] כמה שמיטין ויובלות כו' וכל עילוי גדול מחבירו.
אך קודם העילוי שאחר העילוי צריך להיו' נשאר מעילוי הראשון בבחי' אתעדל"ת לאתעדל"ע[94] שבעילוי הב' ואתעדל"ת זו הנשארת מן העילוי הראשון נק' בחי' מעשר.
וז"ש:[95] וכל אשר תתן לי לעתיד, דהיינו כל העליות שיהיה עד אין קץ עשר אעשרנו ויהי' הרבה מעשרות לכל עילוי בחי' מעשר בפ"ע ותמיד עשר אעשרנו עד שיגיע לך לבחי' אור א"ס ב"ה עצמו וכמו שהוא ית' א"ס כך יהיו עליות עד א"ס והכל ע"י בחי' יעקב יו"ד עקב כו' כנ"ל וד"ל:[96][ט]
(ובענין מ"ש בפי': "עשר אעשרנו", ואתעדל"ת זו כו' נק' בחי' מעשר כו'. נראה, כי הכתר הוא הממוצע בין עולם העליון לעולם התחתון, שהוא סוף בחי' עליונה ומקור וראש לבחי' תחתונה. כמו מלכות דאצי' כתר לבריאה, ומלכות דבריאה כתר ליצירה כו'.
ולכן, הנה להיות עליית העולמות, שיתעלה העשייה בקדוש' היצירה ממש, הוא ע"י אמצעות הכתר דעשייה, שהוא בחי' מעשר מע"ס דעשיי'.[97]
והענין. כי כתר הוא לשון שתיקה. כמו: "כתר לי זעיר".[98] ושתיקה הוא בחינת בטול. וע"ז נאמר: "יונת אלם כו'".[99] והוא בחינת: "בעמדם תרפינה כנפיהן".[100]
וע"י בטול זה יוכל להתעלות אח"כ ליצירה. כי א"א[101] להיות עליי' ממהות למהות כי אם שיוכלל תחלה בבחי' אין ממש. וזהו ענין העמוד שבין ג"ע התחתון לג"ע העליון כו'.[102]
וכמו צמיחת התבואה מזרע הנזרע בארץ הוא ע"י שמתחלה מתבטל מהות הזרע ונעשה בחי' אין, רק שנשאר כחו בכח הצומח ועי"ז אח"כ נעשה הגידול נפלא יותר מהיש שהי' תחלה כו'.
ועד"ז עליי' יצירה בבריאה, צ"ל[103] תחלה בבחינת בטול ואין, והוא בחי' כתר דיצירה כו'.
וזהו ענין: "אשר שם שמות בארץ",[104] בחי' וחד חרוב.[105]
ומה שהוא בבחי' אלף השביעי ולא בבחי' עשירית - היינו כי היכל ק"ק[106] שהוא היכל השביעי כולל ג"ר, אבל עיקר העליי' ע"י הכתר כו'. וע"ד זה יש עליות אין קץ.
ומ"ש: "עשר אעשרנו", ב' עישורין - היינו כי הכתר כלול מב' פרצופין: עתיק וא"א[107] כו', שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ושרש הנאצלים כו'. וב' בחי' אלו יחד נק' חומש כמ"ש: "ונתתם חמישית לפרעה".[108] כמ"ש במ"א):
הערות על מהלך המאמר (לאן אדמו"ר הזקן מוביל)
א. לפני שיבאר את הפסוק "והיה ה' לי לאלקים והאבן הזאת", מקדים לבאר את ענין "יעקב" ויציאתו – ובסוף המאמר יחזור לשאלה איך האבן נעשית "בית אלקים".
ב. שני הטעמים שהאותיות נקראות "אבנים" ישמשו לו להלן: האותיות הן "בית" לשכל, ומפני שהן "דומם" ובטלות – יש בהן כח לעלות למעלה מעלה.
ג. כאן מבאר "וישם מראשותיו": דוקא האותיות, שהן בחינה תחתונה, עולות לבחינת סובב כל עלמין, כעיגול שהתחתון בו נעשה עליון.
ד. מכאן מובן למה נאמר "האבן" בלשון יחיד: רק אות יו"ד, כלי החכמה שהיא ביטול, שורה בה אור אין סוף.
ה. כאן מתהפך הענין: העלאת האבן ממטה למעלה אינה התכלית, אלא ההמשכה שאחריה – "ויצק שמן", חכמה עילאה שבתורה.
ו. כאן שואל על תכלית הירידה, והתשובה תבוא בביאור "וילך חרנה" – שמ"חרן" נעשה "רנה", בחינת יצחק.
ז. כאן חוזר אל הפסוק שפתח בו: "והיה ה' לי לאלקים" יתקיים לעתיד, כשיתגלה אור אין סוף שלמעלה מהשתלשלות.
ח. כאן עונה על השאלה שבתחלת המאמר: האבן, אות יו"ד שהועלתה, תהיה משכן לבחינת "אלקים", ולכן נקראת "בית אלקים".
ט. בסוגריים שלהלן מבאר מדוע ההתעוררות הנשארת נקראת דוקא "מעשר": היא בחינת הכתר, העשירית שבעשר הספירות.
- 1 כלומר: ביאור על המאמר הקודם, ד"ה [ושבתי בשלום אל בית אבי].
- 2 לשון הכתוב [בראשית כח, כא-כב]: "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".
- 3 לשון הכתוב [בראשית כח, י]: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
- 4 לשון הכתוב [תהלים מד, ה]: "אתה הוא מלכי אלקים צוה ישועות יעקב".
- 5 ש"ע — בגימטריא שלש מאות ושבעים. כלומר: "ש"ע נהורין עילאין" — שלש מאות ושבעים אורות עליונים. ושרש "ישועות" הוא ש"ע, לרמז שאורות אלו מתגלים ע"י בחינת יעקב.
- 6 לשון הכתוב [בראשית ד, ד]: "והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". ופירש"י שם: "וישע – ויפן".
- 7 כלומר: שם "יעקב" אותיותיו י' ו"עקב".
- 8 ע"פ לשון הכתוב [שמואל א כה, כה]: "כי כשמו כן הוא".
- 9 ע"פ לשון הזהר (זח"א יא, ב): "כולא קמיה כלא חשיב". כלומר: הכל לפניו יתברך כאין נחשב.
- 10 ע"פ לשון תיקוני זהר (הקדמה, יז, א): "לית מחשבה תפיסא בך כלל". כלומר: אין מחשבה תופסת בו כלל.
- 11 לשון הכתוב [תהלים קמה, יג]: "מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר".
- 12 ע"פ לשון הכתוב [תהלים קמח, יג]: "כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים". כלומר: רק זיו והארה ממנו מתפשט בעולמות.
- 13 אא"ס — אור אין סוף.
- 14 לשון הכתוב [בראשית כח, יא]: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא".
- 15 ראה ספר יצירה פ"ד: "שתי אבנים בונות שני בתים, שלש אבנים בונות ששה בתים" כו'. כלומר: האותיות נקראות שם "אבנים", והתיבות הנבנות מהן – "בתים".
- 16 ע"פ לשון הכתוב [ישעיהו מד, יג]: "...כתפארת אדם לשבת בית".
- 17 ראה תורה אור, בראשית, ד"ה [להבין בתוספות ביאור ענין וייצר ה' אלקים].
- 18 ראה [חגיגה טז, א]: "ריש לקיש אמר (ישעיהו מח) ה' צבאות שמו – אדון הוא בצבא שלו". כלומר: כאן נדרש "צבאות" – "אות" שבצבא שלו: כל הצבאות אינם אלא כאות אחת לגביו, כמבואר לקמן.
- 19 ראה [אבות ה, א]: "בעשרה מאמרות נברא העולם".
- 20 לשון הכתוב [בראשית א, ג]: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור", ושם פסוק ו: "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים".
- 21 ע"פ לשון הכתוב [דניאל ז, י]: "אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון".
- 22 ע"פ לשון הכתוב [איוב כה, ג]: "היש מספר לגדודיו".
- 23 ת"ק — חמש מאות. ראה [חגיגה יג, א]: "והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה". כלומר: אף העולמות העליונים מוגבלים במדה.
- 24 בראשית כח, יא (הנ"ל).
- 25 סוכ"ע — סובב כל עלמין.
- 26 ע"פ לשון ספר יצירה (פ"א מ"ז): "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן". כלומר: סוף ההשתלשלות קשור בראשיתה, כעיגול שבו הנקודה התחתונה חוזרת ונעשית עליונה.
- 27 לשון הכתוב [דברים לג, כז]: "מענה אלקי קדם ומתחת זרעת עולם".
- 28 בראשית כח, יא (הנ"ל).
- 29 ראה [תניא פי״ח]: "וזהו לשון "חכמה" - כ"ח מ"ה, שהוא מה שאינו מושג ומובן, ואינו נתפס בהשגה עדיין. ולכן מתלבש בה אור א"ס ב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה כלל". כלומר: אותיות "חכמה" הן "כח מה" – בחינת ביטול.
- 30 ע"פ לשון הכתוב [משלי ג, יט]: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה".
- 31 לשון הכתוב [בראשית כח, יח]: "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה".
- 32 רע"מ — רעיא מהימנא (חלק מספר הזהר). "אבנא למשקל בה דא י'" — כלומר: "אבן לשקול בה – זו האות י'".
- 33 בראשית כח, יח (הנ"ל).
- 34 תרגום אונקלוס שם: "ושוי יתה קמא". כלומר: והעמיד אותה בקומה.
- 35 לשון הכתוב [בראשית לז, ז]: "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה".
- 36 ראה [שמות לד, ו-ז]: "ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" כו' – הן י"ג מדות הרחמים. ובקבלה הן מכוונות כנגד י"ג תיקוני דיקנא (שערות הזקן) העליונים, ולכן מבאר לקמן ענין השערות.
- 37 בראשית כח, יא; כח, יח (הנ"ל).
- 38 לשון הכתוב [ישעיהו נה, ז]: "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' וירחמהו".
- 39 הגה"ה — הגהה. כלומר: מכאן עד "סלסלה ותרוממך כו'" להלן היא הגהה (הוספה) של המחבר, על מה שנתבאר לעיל בענין "וישם מראשותיו" ו"וישם אתה מצבה".
- 40 ת"ד — תיקוני דיקנא (שערות הזקן העליונים).
- 41 מו"ס — מוחא סתימאה (המוח הסתום, פנימיות הכתר).
- 42 ח"ע — חכמה עילאה. "אבא" – ספירת החכמה. "מזלא" – כינוי לתיקוני הדיקנא, שמהם נמשך ("נוזל") השפע. כלומר: החכמה מקבלת מבחינת השערות, ולכן הן (בחינת ו') למעלה ממנה (בחינת י').
- 43 בראשית כח, יח (הנ"ל).
- 44 שבע"פ — שבעל פה. "נימין דמו"ס" – כלומר: השערות של מוחא סתימאה.
- 45 וע"ז — ועל זה. לשון הכתוב [משלי ד, ח]: "סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה". והוא נאמר על התורה.
- 46 בראשית כח, יח (הנ"ל).
- 47 לשון הכתוב [תהלים עח, ה]: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
- 48 לשון המשנה [בבא מציעא ק, א]: "המחליף פרה בחמור וילדה". כלומר: אף דיני ממונות בעניני העולם הגשמיים.
- 49 ע"פ לשון הכתוב [תהלים פז, א]: "יסודתו בהררי קדש".
- 50 עד"ז — על דרך זה. עי"ז — על ידי זה.
- 51 סט"א — סטרא אחרא. כלומר: הסטרא אחרא נכנעת ("אתכפיא"), ואף נהפכת לקדושה ("אתהפכא").
- 52 ראה [ברכות כב, א]: "מה להלן, באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן, באימה וביראה וברתת ובזיע".
- 53 לשון הכתוב [שמות כ, טו]: "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן".
- 54 לשון הכתוב [דברים ה, ד]: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש".
- 55 ע"פ לשון הכתוב [תהלים קלט, יב]: "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה".
- 56 בראשית כח, י (הנ"ל).
- 57 לשון הכתוב [דברי הימים א כט, יא]: "לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ". כלומר: "לך" – הכל שלך ובטל אליך.
- 58 שם (בראשית כח, י).
- 59 = עם הכולל
- 60 כלומר: "חרן" בגימטריא רנ"ח, ועם הכולל (אחד נוסף כנגד התיבה כולה) – רנ"ט, כמנין "גרון".
- 61 לשון הכתוב [תהלים סט, ד]: "יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלקי".
- 62 כלומר: חמש מוצאות הפה – גרון, חך, לשון, שינים ושפתים.
- 63 ס"א — סטרא אחרא.
- 64 לשון הכתוב [תהלים לט, ג]: "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר".
- 65 ע"פ לשון הגמרא [חגיגה ה, ב]: "מאיגרא רם לבירא עמיקתא". כלומר: מגג גבוה לבור עמוק.
- 66 כלומר: כשהח' שב"חרן" נפסקת ונעשית ה', נעשה "הרן" – אותיות "רנה".
- 67 ע"פ לשון הכתוב [תהלים סח, לא]: "גער חית קנה עדת אבירים". כלומר: "חמץ" ו"מצה" אותיותיהם שוות, אלא שבחמץ ח' ובמצה ה'.
- 68 בראשית כח, כא (הנ"ל).
- 69 לשון הכתוב [בראשית כא, ו]: "ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי".
- 70 שם.
- 71 ב"ב — במהרה בימינו.
- 72 לשון הכתוב [צפניה ג, ט]: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד".
- 73 עד"מ — על דרך משל.
- 74 בע"ת — בעלי תשובה. ראה [ברכות לד, ב]: "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין".
- 75 ע"פ לשון הזהר: "אתהפכא חשוכא לנהורא". כלומר: החשך נהפך לאור.
- 76 ראה סנהדרין צז, ב: "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין".
- 77 ראה [שבת פט, ב]: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (ישעיהו סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו... לעתיד לבא" כו'. ושם מסופר שלעתיד לבא יאמרו ישראל ליצחק "כי אתה אבינו".
- 78 עוה"ז — עולם הזה.
- 79 ע"פ לשון הכתוב [איוב כה, ב]: "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו". ופירש"י שם: "המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל", ובלשון אחר: "עושה שלום במרומיו – אש ומים בלולין". כלומר: השלום מחבר אש ומים, שני הפכים.
- 80 ע"פ לשון הכתוב [ישעיהו נז, יט]: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו".
- 81 במ"א — במקום אחר.
- 82 לשון הכתוב [זכריה יג, ב]: "...וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ".
- 83 בפ"ע — בפני עצמו.
- 84 בראשית כח, כא (הנ"ל).
- 85 לשון הכתוב [תהלים פד, יב]: "כי שמש ומגן ה' אלקים חן וכבוד יתן ה'".
- 86 לע"ל — לעתיד לבוא.
- 87 לשון הכתוב [ישעיהו נב, ח]: "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
- 88 לשון הכתוב [ישעיהו מ, ה]: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר".
- 89 לשון הכתוב [ישעיהו ב, יט]: "ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו".
- 90 בראשית כח, כב (הנ"ל).
- 91 אוא"ס — אור אין סוף.
- 92 בראשית כח, כב (הנ"ל).
- 93 תחה"מ — תחיית המתים.
- 94 אתעדל"ת — אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה). אתעדל"ע — אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה).
- 95 וז"ש — וזהו שכתוב.
- 96 וד"ל — ודי למבין.
- 97 ע"ס — עשר ספירות. כלומר: הכתר הוא העשירית ("מעשר") שבעשר הספירות.
- 98 לשון הכתוב [איוב לו, ב]: "כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים". כלומר: "כתר" – לשון המתנה ושתיקה.
- 99 ע"פ לשון הכתוב [תהלים נו, א]: "למנצח על יונת אלם רחקים".
- 100 לשון הכתוב [יחזקאל א, כד]: "...בעמדם תרפינה כנפיהן".
- 101 א"א — אי אפשר.
- 102 ג"ע — גן עדן. כלומר: העמוד שבו עולות הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון.
- 103 צ"ל — צריך להיות.
- 104 לשון הכתוב [תהלים מו, ט]: "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ".
- 105 ראה [סנהדרין צז, א]: "אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב". כלומר: האלף השביעי, שבו העולם "חרוב", הוא בחינת "שמות" (שממות) – ביטול שקודם העליה.
- 106 ק"ק — קדש הקדשים. ג"ר — ג' (ספירות) ראשונות.
- 107 א"א — אריך אנפין.
- 108 לשון הכתוב [בראשית מז, כד]: "והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה". כלומר: ב' עישורים הם חמישית.
ביאור על הנ"ל
An explanation of the above.1
והיה הוי"ה לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים.
"And G‑d (Havayah) will be my G‑d (Elokim), and this stone, which I have set up as a pillar, shall be a house of G‑d."2
להבין ענין תפלה ובקשה זו, שהוי"ה יהי' בבחי' אלקים, והאבן בבחינת בית אלקים?
We need to understand this prayer and request: that Havayah should be at the level of Elokim, and the stone at the level of a house of G‑d.
וכדי להבין איך תהיה האבן במדרגה גדולה כ"כ להיות מכון ומשכן להשראת קדושה עליונה, עד שיהיה חל שם שמים על האבן, שתהיה נקרא בשם בית אלקים?
And we need to understand how a stone could reach so great a level as to become a dwelling place and abode for the resting of supernal holiness, until the Name of Heaven rests upon the stone and it is called by the name "house of G‑d."
הנה צריך להבין ענין הפרשה כולה. "ויצא יעקב כו'"?
Now, we must first understand the subject of the whole parsha: "And Yaakov went out…"3[a]
והענין, דכתיב "צוה ישועות יעקב". בחי' יעקב נקרא "ישועות".
The explanation: it is written, "Command the salvations (yeshuos) of Yaakov."4 The level of Yaakov is called "salvations."
וביאור מלת ישועות. הנה שרש התיבה הוא ש"ע, ושאר אותיות הם נוספות בתיבה. כלומר, שע"י בחינת יעקב מתגלין ש"ע נהורין עילאין.
The explanation of the word yeshuos: the root of the word is shin-ayin (ש"ע), and the other letters are additions. That is, through the level of Yaakov the 370 supernal lights (shin-ayin nehorin ila'in) are revealed.5
וגם ש"ע הוא מלשון "וישע ה' אל הבל", שהוא לשון הפנה.
Shin-ayin is also related to "And G‑d turned (vayisha) to Hevel,"6 which means turning.
דהיינו שכל פינות והמשכות עליונות, פונות ונמשכות על ידי בחינת "יעקב" יו"ד עקב.
That is, all the supernal turnings and flows turn and are drawn down through the level of "Yaakov" — yud eikev.7
וענין נהורין והמשכות הללו - היינו גילוי ההארות והמשכות מאור א"ס עצמו. שכשמו כן הוא, אין לו סוף כו', ואינו בגדר עלמין כלל, וכולא קמיה כלא ממש חשיב, ולית מחשבה תפיסא ביה, ואין ערוך אליו כו'.
These lights and flows are the revelation of illuminations and flows from the Ein Sof (infinite) light itself. "As its name, so is it":8 it has no end; it is not within the bounds of worlds at all; "all before Him is considered truly as nothing";9 "no thought can grasp Him";10 and nothing compares to Him.
כי "מלכותך מלכות כל עולמים", ו"הודו וזיוו על ארץ ושמים כו'", זיו והארה בעלמא, המתלבשת ומתפשטת בתוך עלמין, להוותם ולהחיותם, להיות חיים וקיימים מאין ליש, בבחינת העלם והסתר אור א"ס ב"ה עצמו, שלא יבטלו העולמות במציאות ויחזרו להיות אין ואפס כמו שהיו.
For "Your kingship is the kingship of all worlds,"11 and "His splendor and radiance are over earth and heaven"12 — a mere glow and radiance, which clothes itself and spreads within the worlds to bring them into being and give them life, so that they live and exist yesh me'ayin (something from nothing), in a way in which the Ein Sof light itself is hidden and concealed, so that the worlds are not nullified out of existence and return to nothingness as they were before.
דהיינו ע"י כמה צמצומים והתלבשות שונות בירידת המדרגות, כדרך וסדר ההשתלשלות.
That is, through many contractions (tzimtzumim) and various garments, in the descent of the levels, by the way and order of hishtalshelus (the chain of descent of the worlds).
אבל אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו רם ונשא כו' והוא למעלה מעלה מבחינת ההשתלשלות.
But the Ein Sof light, blessed be He, in His essence and glory, is high and exalted, far above the level of hishtalshelus.
וע"י בחי' "יעקב", יו"ד עקב, נמשך אא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' השתלשלות, שיאיר למטה בגילוי הנפש אלקות שבכל א' מישראל, להיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו.
And through the level of "Yaakov" — yud eikev — the Ein Sof light that is above hishtalshelus is drawn down, to shine below as a revelation of G‑dliness in the soul of every Jew, so that the Ein Sof light itself is revealed upon his soul.
והיינו ע"י שלקח "מאבני המקום, וישם מראשותיו". "אבנים" הן "אותיות", כמו שכתוב בספר יצירה "שני אבנים בונות שתי בתים".
This comes through his taking "of the stones of the place, and he put them at his head."13 "Stones" are letters, as written in Sefer Yetzirah: "Two stones build two houses."14
והטעם שנקראו אותיות בשם אבנים הוא?
And why are letters called by the name "stones"?
כי כמו שע"י כמה אבנים נבנה בית לשבת אדם כו', כך ע"י כמה צירופי אותיות נעשים תיבות, ומכמה צירופי תיבות נעשה ענין שלם, שמתוכו מובן ומושג איזה השכלה והשגה.
Because just as with many stones a house is built for a person to live in, so through many combinations of letters words are formed, and from many combinations of words a complete idea is formed, from which some concept and understanding is grasped.
והרי השכל שורה ומתלבש באותיות הללו, וכתפארת אדם לשבת בית ע"י צירופי אבנים.
The intellect dwells and is clothed in these letters, "like the beauty of a man, to dwell in a house,"15 through the joining of stones.
ועוד טעם אחר, כי כמו שהאבנים הם דומם ואין להם ערך ויחוס לאדם הדר בבית שנבנה מהאבנים, כך האותיות הן בחי' דומם לגבי השכל השורה ומתלבש בהם, ואין להם ערך ויחוס אליו, ולכן בטלים הם לגבי השכל.
Another reason: just as stones are inanimate (domem) and bear no comparison or relation to the person living in the house built of them, so the letters are at the level of domem relative to the intellect that dwells and is clothed in them; they bear no comparison or relation to it, and therefore they are nullified (batel) before the intellect.[b]
(ועיין מה שכתוב בפרשת בראשית בדבור המתחיל, להבין בתוספת ביאור ענין וייצר)
(See what is written in Parshas Bereishis in the maamar beginning "To understand, with further explanation, the matter of 'And He formed…'"16)
ולכן נקרא: "הוי' צבאות, אות הוא בצבא דילי'". שכל העולמות והברואי' נתהוו מבחי' אותיות שבעשרה מאמרות שנברא בהם העולם, "יהי אור, יהי רקיע כו'".
Therefore He is called "Havayah Tzevaos — He is a letter (os) among His host."17 For all the worlds and creatures came into being from the letters of the Ten Utterances with which the world was created,18 "Let there be light, let there be a firmament…"19
וכל צבא השמים העליונים, אלף אלפין ורבוא רבבן, ולגדודיו אין מספר, הם בטלים לגבי אור א"ס ב"ה, כבטול האותיות שהן בחי' דומם לגבי השכל. מאחר שהם בחי' גבול ת"ק שנה כו' ונבראים ומחודשים מאין ליש, הרי אין ערוך אליו ית'.
And all the host of the higher heavens — "a thousand thousands and ten thousand ten-thousands,"20 and "His troops are without number"21 — are nullified before the Ein Sof light, like the nullification of the letters, which are domem, before the intellect. Since they are within limits — five hundred years22 and the like — and are created and brought into being from nothing, they bear no comparison to Him.
וכנודע ענין הערך במספר. שמספר א' לגבי אלף אלפים כו' יש לו איזה ערך ויחוס, משא"כ אליו ית' שהוא א"ס ב"ה אין ערוך כלל.
As is known concerning comparison in numbers: the number one, relative to thousands of thousands, still has some comparison and relation; whereas to Him, Who is infinite, there is no comparison at all.
ולכן נק' "אות הוא בצבא דילי'", שכל הצבאות אינן אלא בחי' אות א' לגבי אור א"ס ב"ה.
Therefore He is called "He is a letter among His host": all the hosts are only like a single letter before the Ein Sof light.
והנה באבני המקום שהם בחי' אותיות כתיב: "וישם מראשותיו", שהגביה והעלה אותם למעלה מעלה מבחי' ההשתלשלות, דהיינו לבחי' סוכ"ע. כי לפי שהאותיות הן בחינת דומם, לכך יש להם כח ויכולת לעלות למעלה מעלה.
Now concerning the stones of the place, which are letters, it is written "and he put them at his head":23 he raised and lifted them far above the level of hishtalshelus, to the level of sovev kol almin (the light that "surrounds all worlds"). Because the letters are domem, they have the power and ability to rise very high.
כנודע שנעוץ תחלתן בסופן דייקא. וסוכ"ע הוא כמשל העיגול, שממטה נעשה מעלה.
As is known, "their beginning is wedged in their end,"24 precisely. And sovev kol almin is like a circle, in which the bottom becomes the top.
והנה כתיב, "ויקח מאבני המקום", ולא כל אבני.
Now it is written, "And he took of the stones of the place"26 — not all the stones.
לפי שלא כל האותיות יש להן כח זה, אלא אות היו"ד שהוא בחינת כלי לחכמה, וחכמה הוא כח מ"ה, בחי' בטול.
For not all the letters have this power — only the letter yud, which is the vessel for chochmah (wisdom); and chochmah is koach mah ("the power of 'what?'"),27 the level of bittul (self-nullification).
ולכך שורה שם ומתגלה אור א"ס ב"ה הסוכ"ע.
Therefore the Ein Sof light, the sovev kol almin, rests and is revealed there.
כי "הוי' בחכמה כו'".
For "G‑d, with wisdom…"28
ואין אור א"ס ב"ה שורה ומתגלה אלא במי שבטל כו'.
And the Ein Sof light rests and is revealed only in one who is batel.
(ועיין מה שכתוב ע"פ מאמר הרע"מ פ' כי תשא בענין אבנא למשקל בה דא י')
(See what is written on the saying of the Raya Mehemna30 in Parshas Ki Sisa concerning "a stone to weigh with — this is the yud.")
ואח"כ "וישם אותה מצבה", וכתרגומו ושוי יתה קמא.
Afterwards, "he set it up as a pillar,"31 and as the Targum renders it: "and he set it up standing."32
שהוא כמ"ש "קמה אלמתי וגם נצבה", שמה שהיתה האבן מונחת למטה בארץ אח"כ הקים אותה והגביה אותה עוד ממטה למעלה, והיינו עליי' אחר עליי' לבחי' ומקורות י"ג מדות רחמים עליונים.
This is as it is written, "my sheaf arose and also stood upright":33 the stone, which had been lying below on the ground, he afterwards stood up and raised still further from below upward. That is, ascent after ascent, to the level and sources of the thirteen supernal attributes of mercy.34
שהן בחי' יודי"ן ווי"ן.
These are the level of yuds and vavs.
כי מקום יניקת השערה והגומא שלה הוא בחי' י', והשערה עצמה שהיא המשכה היא בחי' ו'.
For the place where the hair draws its nourishment, and its follicle, is the level of yud; and the hair itself, which is a drawing-down, is the level of vav.
וזהו "וישם מראשותיו, וישם אתה מצבה".
This is "he put it at his head," "and he set it up as a pillar."35
שמתחלה כאשר שם מראשותיו היא בחי' יו"ד, ואח"כ נעשה מצבה הוא בחי' וא"ו.
At first, when he put it at his head, it is the level of yud; afterwards it becomes a pillar, which is the level of vav.
וכל בחי' הללו הם בחי' העלאה ממטה למעלה.
All these levels are an elevation from below upward.
והיינו התעלות חכמה שבנפש, לאור א"ס ב"ה השורה ומתגלה בה.
That is, the elevation of the chochmah in the soul to the Ein Sof light that rests and is revealed in it.
כי הנפש היא בחי' נברא ומחודש מאין ליש בבחי' אותיו' כו', וצריך להעלות' ממטה למעלה לאור א"ס ב"ה הסוכ"ע, "וישוב אל ה' וירחמהו", מבחי' י"ג מדות הרחמים.
For the soul is a created being, brought into being from nothing through letters, and it must be raised from below upward to the Ein Sof light, the sovev kol almin — "and let him return to G‑d, and He will have mercy on him,"36 from the level of the thirteen attributes of mercy.
והעלאה זו היא בבחי' חכמה דוקא, כ"ח מ"ה:
And this elevation is specifically through the level of chochmah, koach mah.
הגה"הלכאורה אינו מובן, כי היודי"ן שבת"ד הוא גבוה מהוי"ו, כמ"ש לעיל, כי מקום יניקת השערה והגומא שלה הוא בחי' יו"ד, דהיינו מקום יניקתה ממו"ס שהוא הגבה מאד נעלה מהשערות עצמן שהן בחי' ו'.
Gloss:37 At first glance this is not understood, for the yuds in the tikkunei dikna38 are higher than the vav, as explained above: the place where the hair draws its nourishment, and its follicle, is the level of yud — that is, the place where it draws from mocha stima'ah,39 which is far, far higher than the hairs themselves, which are the level of vav.
והרי בחי' "וישם אתה מצבה", משמע שהוא עלייה אחר עלייה למעלה מבחי' מראשותיו שהוא בחי' יו"ד.
Yet "and he set it up as a pillar" implies ascent after ascent, above the level of "at his head," which is the level of yud.
וזהו תרתי דסתרי?
So the two contradict each other?
אך פי' "מראשותיו" הוא בחי' חכמה דאצילות.
But "at his head" means the level of chochmah of Atzilus.
ואח"כ "וישם אתה מצבה" שנעשית בחי' ו', הוא בחי' אבא יונק ממזלא, שבחי' השערות דת"ד שהן ווי"ן גבוה מהיו"ד דח"ע.
Afterwards, "and he set it up as a pillar," when it becomes the level of vav, is the level of Abba drawing from the mazla: for the hairs of the tikkunei dikna, which are vavs, are higher than the yud of chochmah ila'ah (supernal wisdom).40
אח"כ ויצק שמן על ראשה היינו המשכה ממו"ס ממש לתוך המזלות כו'.
Afterwards, "and he poured oil on its top"41: a drawing-down from mocha stima'ah itself into the mazalos.
ומזה ממש נמשך הגלוי למטה בהלכות שבתורה שבע"פ, ששרשן מנימין דמו"ס.
And from this very source the revelation is drawn down below into the halachos of the Oral Torah, whose root is in the hairs of mocha stima'ah.42
וע"ז נאמר, "סלסלה ותרוממך כו'":
Of this it is said, "Exalt it, and it will raise you up."43
אך אין זה תכלית המכוון, רק שאח"כ "ויצק שמן על ראשה".
But this is not the ultimate intent. Rather, afterwards, "he poured oil on its top."44[e]
שמן היינו המשכת חכמה עילאה, שהיא התורה ורצונו ית', שנמשכו ע"י בחי' יעקב, יו"ד עקב.
Oil is the drawing-down of supernal wisdom (chochmah ila'ah), which is the Torah and His will, drawn down through the level of Yaakov — yud eikev.
כמ"ש "ויקם עדות ביעקב, ותורה שם בישראל", להיות בעסק התורה שלמטה בגשמיות, "המחליף פרה בחמור כו'" גילוי המשכת חכמה עילאה.
As it is written, "He established a testimony in Yaakov and placed a Torah in Israel":45 so that in the study of the Torah below, in physical matters — "one who exchanges a cow for a donkey…"46 — there should be a revelation of the drawing-down of supernal wisdom.
שכל פרטי הלכות שנפרדו הם, יסודתם בהררי קדש עליון, חכמה עילאה, שכך חייבה חכמתו ורצונו ית'.
For all the details of the halachos, separate as they are, are founded "in the mountains of holiness"47 above, in supernal wisdom: thus His wisdom and will decreed.
ואי לזאת יהי' עסק התורה ג"כ עד"ז, להמשיך חכמה עילאה בנפשו, ועי"ז נעשה אתכפייא סט"א ואתהפכא כו'.
Therefore Torah study, too, must be in this manner: to draw supernal wisdom into one's soul. Through this, the sitra achra is subdued (iskafya) and transformed (is'hapcha).48
ולכן ארז"ל מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה כו', שתפול על האדם אימה ופחד בעסקו בתורה כמו בשעת קבלתו בהר סיני.
Therefore our Sages said,49 "Just as there it was with dread and awe, so here with dread…": dread and fear should fall upon a person when he is occupied with Torah, as at the time it was received at Mount Sinai.
והנה שם בהר סיני, "כל העם ראו את הקולות ואת הלפידים וכו'". "פנים בפנים דבר ה' עמכם כו'".
And there at Mount Sinai, "all the people saw the sounds and the torches…";50 "face to face G‑d spoke with you…"51
והאיך ימשיך כל אדם יראה זו עליו בכל זמן?
But how can every person draw this awe upon himself at all times?
אלא כאשר ישים האדם אל לבו שהתורה שהוא לומד היא המשכת חכמה עילאה, ושם שורה ומתגלה אור א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות, וקמיה כחשיכה כאורה, מעלה ומטה, רוחניות וגשמיות שוין, א"כ אין כאן הסתר פנים כלל, ע"כ מה להלן כו' הכל שוה.
Rather, when a person takes to heart that the Torah he is studying is the drawing-down of supernal wisdom, and that there the Ein Sof light, which is far above the bounds of hishtalshelus, rests and is revealed — and before Him "darkness is like light,"52 above and below, spiritual and physical, are equal — then there is no hiding of the Face here at all. Therefore "just as there…": it is all the same.
והנה להבין תכלית ירידת יעקב יו"ד עקב להיות הש"ע נהורין בגילוי למטה וליקח מאבני המקום להעלותם למעלה ולהמשיך אח"כ בחי' שמן הוא בחי' חכמה עילאה מלמעלה למטה.
Now, to understand the purpose of the descent of Yaakov — yud eikev — so that the 370 lights are revealed below, to take of the stones of the place and raise them up, and afterwards to draw down the level of oil, supernal wisdom, from above downward.[f]
וירידה זו הוא מ"ש: "ויצא יעקב מבאר שבע".
This descent is what is written: "And Yaakov went out from Be'er Sheva."53
באר הוא מקור ומעיין הנובע ז' מדות עליונות: "לך ה' הגדולה והגבורה כו'" שהן בחי': "לך", בחי' ביטול.
Be'er (a well) is the source and spring from which the seven supernal attributes flow: "Yours, G‑d, are the greatness and the might…"54 — which are the level of "Yours," the level of bittul.
"וילך חרנה", חר"ן (ע"ה) בגימ' גרו"ן. רק בחי' גרו"ן היינו כשהקול יוצא כדרכו בלי עכוב ובלי מונעף אבל חר"ן אותיות נחר, היינו מ"ש: "יגעתי בקראי, נחר גרוני". והיינו כשגובר בו יסוד האש.
"And he went to Charan":55 Charan (חרן), with the kolel, equals garon (גרון, "throat") in numerical value.56 Garon alone is when the voice goes out in its normal way, without hindrance or obstruction; but Charan has the letters of nichar (נחר, "parched"), as it says, "I am weary with my calling; my throat is parched."57 This is when the element of fire prevails in it.
כי הקול כלול אש רוח ומים. רוח הוא עיקר התפשטות הבל הלב, ומים היינו לחלוחית הריאה, ואש הוא המחלק את הקול להיות ההפסק להתחלק בה' מוצאות הפה כלי הדבור.
For the voice comprises fire, air and water. Air is the main extension of the breath of the heart; water is the moisture of the lungs; and fire is what divides the voice, making the breaks so that it is divided among the five places of articulation of the mouth,58 the organs of speech.
וכשגובר יסוד האש ביותר, הוא המפסיק את הקול עד שאינו יכול לצאת במשך ההעברה כדרכה.
When the element of fire prevails too much, it cuts off the voice so that it cannot go out in a continuous flow in its normal way.
וכך הוא בחי' חרן, היינו בחי' המפסיק את הקול שהוא ההמשכה מחיות ואור א"ס ב"ה שלא להיות ההמשכה כדרכה בקדושה דוקא אלא שיש גם לקליפות וס"א יניקה ואחיזה בהמשכה זו. ואזי נק' בבחי': "נאלמתי דומיה", שנפסק הקול וההמשכה ונעשה בחי' נפרד.
So too the level of Charan: the level that cuts off the voice — the flow of life and of the Ein Sof light — so that the flow does not go in its proper way, to holiness alone, but the kelipos and the sitra achra also draw nourishment from this flow and take hold of it. Then it is in the state of "I was mute with silence":59 the voice and the flow are cut off, and it becomes a level of separateness.
ובחי' זו הוא בין בהנהגת העולמות, שהוא ענין גלות ישראל ושעבוד מצרים ובבל, מחמת תגבורת האש ותוקף הדין. ובין בכל נפש מישראל בעבודת ה', שעסק התורה שלו הוא בבחי' נפרד, ולא בבחי' ביטול לאור א"ס ב"ה להיות גילוי חכמתו כו' - מחמת תגבורת האש וחמימות שמצד גופו ונפש הבהמית אשר נמשך אחריהם.
This level exists both in the conduct of the worlds — the exile of Israel and the subjugation to Egypt and Babylon, because of the prevailing of fire and the force of judgment — and in every Jewish soul in its service of G‑d: his Torah study is in a state of separateness, and not in bittul to the Ein Sof light so that His wisdom is revealed — because of the prevailing of the fire and heat of his body and of the animal soul that he follows.
אך הנה תכלית ירידה זו של בחי' יעקב מאגרא רמה מבאר שבע מקו' מדות העליונות שהן ביטול אליו ית' לך ה' הגדולה כו' לבירא עמיקתא מקום החרן המפסיק ומעכב את קול ההמשכה להיות בחי' נפרד.
But the purpose of this descent of the level of Yaakov — "from a high roof" — from Be'er Sheva, the source of the supernal attributes which are bittul to Him ("Yours, G‑d, are the greatness…"), "to a deep pit,"60 the place of Charan, which cuts off and holds back the voice of the flow so that it becomes separate —
הוא כדי להיות אתכפיא ואתהפכא ואזי נעשה מחרן רנה, כי החי"ת נפסק ונעשה ה"א. כמ"ש בזהר ע"פ גער חית קנה שמחמץ נעשה מצה.
is so that there be iskafya and is'hapcha. Then Charan becomes rinah (joyful song), for the ches is broken open and becomes a hei.61 As the Zohar says on "Rebuke the beast of the reeds": chametz becomes matzah.62
וזהו: "ושבתי בשלום אל בית אבי". "ושבתי" מחר"ן. "אל בית אבי" - זהו בחי' יצחק. ויצחק נק' ע"ש: "צחק עשה לי אלקים", והוא בחי' רנ"ה שנעשה מחר"ן.
This is "and I will return in peace to my father's house."63 "And I will return" — from Charan. "To my father's house" — this is the level of Yitzchak. Yitzchak is named for "G‑d has made laughter (tzchok) for me,"64 and he is the level of rinah that is made from Charan.
וכתיב: "כל השומע יצחק לי", יצחק הוא לשון עתיד. דהיינו בביאת המשיח ב"ב, שאז אהפוך אל עמים וגו'. דכד אתכפייא ואתהפכא אזי נעשה בחי' צחוק וחדוה.
And it is written, "Whoever hears will laugh (yitzchak) with me":65 yitzchak is in the future tense — that is, at the coming of Moshiach, speedily in our days, when "then I will transform the nations…"66 For when there is iskafya and is'hapcha, there is laughter and joy.
כמו עד"מ צחוק המלך והשרי' מענין התהפכות דבר רחוק וזר כמו מצפור מדברת שזהו דבר חידוש, משא"כ מאדם המדבר שדרכו בכך לא שייך צחוק.
As, by way of analogy, the laughter of the king and his ministers comes from something being turned around, something remote and strange — like a bird that talks, which is a novelty; whereas with a person who speaks, whose way it is, laughter does not apply.
ולכן ארז"ל במקום שבע"ת עומדין כו' משום דאתהפכא חשוכא כו'.
Therefore our Sages said, "In the place where baalei teshuvah stand…",67 because "darkness is transformed…"68
וגם ארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' שזהו תכלית ביאת המשיח להיו' הצחוק והחדוה כד אתכפייא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא.
Our Sages also said, "If Israel do teshuvah, they are redeemed…",69 for this is the purpose of the coming of Moshiach: that there be laughter and joy, when the sitra achra is subdued and darkness is transformed into light.
וזהו מארז"ל: שלעתיד יאמרו על יצחק כי אתה אבינו. שתכלית ירידת הנשמה בגוף בעוה"ז ותכלית ירידת ישראל בגלות ושעבוד ודוחק פרנסה הוא כדי שיעלו ויבאו ויגיעו לבחי' יצחק הוא הצחוק והחדוה כו':
This is the saying of our Sages that in the future they will say to Yitzchak, "For you are our father."70 For the purpose of the soul's descent into a body in this world, and the purpose of Israel's descent into exile, subjugation and the pressures of earning a living, is that they rise and come and reach the level of Yitzchak, which is laughter and joy.
אך כיצד ישוב מבחי' חרן לבחי' יצחק הנ"ל הנה לזה אמר הכתוב: "בשלום" - כי שלום הוא המחבר ומקשר ב' הפכים. כמ"ש: עושה שלום במרומיו בין מיכאל כו'. "שלום שלום לרחוק שנעשה קרוב כו'".
But how will he return from the level of Charan to the level of Yitzchak? For this the verse says "in peace," for peace joins and binds two opposites, as it is written, "He makes peace in His heights" — between Michael…;71 "Peace, peace to the one who was far and has become near…"72
ובשלום ב', שלום ממטה למעלה וממעלה למטה כמ"ש במ"א.
And there are two kinds of peace: peace from below upward and from above downward, as explained elsewhere.
והנה כשיתגלה הצחוק העליון לעתיד כד אתכפיא ואתהפכא דהיינו שלא יהיה שליטה ויניקה לקליפות וסט"א כלל. וכמ"ש: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אזי יזדכך חומריות העולם וגסותו שלא יהיה בבחי' יש ודבר נפרד בפ"ע רק הכל יוכלל בבחי' אין כי זהו תכלית בריאת העולמות מאין ליש כדי לאהפכא מבחי' יש לבחי' אין ואזי והיה הוי' לי לאלקים.
When the supernal laughter is revealed in the future, with iskafya and is'hapcha — that is, the kelipos and sitra achra will have no dominion or nourishment at all, as it is written, "and the spirit of impurity I will remove from the earth"73 — then the coarse materiality of the world will be refined, so that it will no longer be a yesh, a thing separate unto itself; rather everything will be included in ayin. For this is the purpose of creating the worlds from nothing: to transform yesh into ayin. Then "Havayah will be my Elokim."74[g]
כי הנה אלקי' היינו ההעלם והצמצו' להיות העולמות נבראים מאין ליש והוי"ה היינו בחינת פנימיות אור א"ס ב"ה המחי' ומהוה כו'. וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים שאלקי' נעשה בחי' מגן לשם הוי"ה שהוא בבחי' השמש כו'.
For Elokim is the concealment and contraction through which the worlds are created from nothing, and Havayah is the inwardness of the Ein Sof light that gives life and brings into being. As it is written, "For a sun and a shield is Havayah Elokim":75 Elokim serves as a shield for the Name Havayah, which is like the sun.
אך כל זה הוא בבחינת ההשתלשלות וירידת המדרגות שהוא בבחי' זיו והארה שמאור א"ס ב"ה להוות ולהחיות נבראים כסדר ירידת השתלשלות המדרגות מדרגה אחר מדרגה. שמדרגות עליונים מקבלים אור היותר עליון ורוחני כו' וכל מה שלמטה מטה מתצמצם ומתלבש כו'.
But all this is within hishtalshelus and the descent of levels, which is only a glow and radiance of the Ein Sof light to bring creatures into being and give them life, in the order of the descent of levels, level after level: the higher levels receive a more exalted and spiritual light, and the lower each one is, the more it is contracted and clothed.
אבל לע"ל כשיתגלה הצחוק העליון שהוא מבחי' אתהפכא כו' יהיה גילוי אא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלמעלה מעלה מבחינת השתלשלות כי עין בעין יראו כו' וראו כל בשר כו' ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' וגו'.
But in the Time to Come, when the supernal laughter of is'hapcha is revealed, there will be a revelation of the Ein Sof light itself, in its essence and glory, far above hishtalshelus — for "eye to eye they will see…",76 "and all flesh will see…",77 "and they will go into the caves of the rocks and the holes of the earth, from the dread of G‑d…"78
ואז יהי' בחי' הוי"ה שהוא אור א"ס ב"ה הנמשך ומתפשט להתלבש בתוך עלמין בסדר ההשתלשלות - נחשב בחי' אלקים דהיינו בחי' צמצום.
Then the level of Havayah — the Ein Sof light that is drawn down and spreads to clothe itself within the worlds in the order of hishtalshelus — will be considered the level of Elokim, that is, the level of tzimtzum.
שבאמת אין זה אלא זיו והארה מצומצמת לגבי אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שלפניו מעלה ומטה שוין וכחשיכה כאורה.
For in truth it is only a contracted glow and radiance, relative to the Ein Sof light in its essence and glory, before Whom above and below are equal, and "darkness is like light."
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" - הוא בחינת יו"ד כלי החכמה שמבחי' אותיות בחי' דומם דהיינו בחי' התהוות מאין ליש, רק לפי: "אשר שמתי מצבה", שהגבהתי והעליתי כו' לכך יהי' לה כח ויכולת להיות בית אלקים שיהיה בחי' אלקים זה שהוא אוא"ס ב"ה שבתוך עלמין שורה ומתגלה בבחי' אותיות הללו והאותיות תהיינה בבחי' משכן ומכון לשבתו ית'.
"And this stone, which I have set up as a pillar"79 — this is the level of yud, the vessel of chochmah, which comes from the letters, the level of domem, that is, coming into being from nothing. Yet because "I have set it up as a pillar" — I raised and elevated it — therefore it will have the power and ability to be a house of Elokim: this level of Elokim, which is the Ein Sof light within the worlds, will rest and be revealed in these letters, and the letters will be a dwelling and abode for Him.[h]
וכל זה הוא ע"י בחי' יעקב יו"ד עקב צוה ישועות יעקב גילוי הש"ע נהורין שבהן וע"י נזכה לכל בחי' האלו.
All this is through the level of Yaakov — yud eikev, "command the salvations of Yaakov" — the revelation of the 370 lights within them; and through this we will merit all these levels.
"וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". הענין הוא. כי הנה נודע שיהיה עילוי אחר עילוי לאין קץ ימות המשיח ותחה"מ כמה שמיטין ויובלות כו' וכל עילוי גדול מחבירו.
"And of all that You give me, I will surely give a tenth (aser a'asrenu) to You."80 The explanation: it is known that there will be ascent after ascent without end — the days of Moshiach and the Resurrection of the Dead, many cycles of shemitah and yovel — each ascent greater than the one before.
אך קודם העילוי שאחר העילוי צריך להיו' נשאר מעילוי הראשון בבחי' אתעדל"ת לאתעדל"ע שבעילוי הב' ואתעדל"ת זו הנשארת מן העילוי הראשון נק' בחי' מעשר.
But before each next ascent, something must remain from the first ascent, as an arousal from below for the arousal from above of the second ascent;81 and this arousal from below that remains from the first ascent is called the level of ma'aser (a tenth, a tithe).
וז"ש: וכל אשר תתן לי לעתיד, דהיינו כל העליות שיהיה עד אין קץ עשר אעשרנו ויהי' הרבה מעשרות לכל עילוי בחי' מעשר בפ"ע ותמיד עשר אעשרנו עד שיגיע לך לבחי' אור א"ס ב"ה עצמו וכמו שהוא ית' א"ס כך יהיו עליות עד א"ס והכל ע"י בחי' יעקב יו"ד עקב כו' כנ"ל וד"ל:
This is what it says: "And of all that You give me" in the future — all the ascents that there will be without end — "I will surely give a tenth": there will be many tithes, a separate tithe for each ascent, and always "I will surely give a tenth," until it reaches "to You," the Ein Sof light itself. And just as He is infinite, so the ascents will be without end. All this is through the level of Yaakov — yud eikev — as mentioned above. This suffices for the understanding.[i]
(ובענין מ"ש בפי': "עשר אעשרנו", ואתעדל"ת זו כו' נק' בחי' מעשר כו'. נראה, כי הכתר הוא הממוצע בין עולם העליון לעולם התחתון, שהוא סוף בחי' עליונה ומקור וראש לבחי' תחתונה. כמו מלכות דאצי' כתר לבריאה, ומלכות דבריאה כתר ליצירה כו'.
(Concerning what was said in the explanation of "I will surely give a tenth" — that this arousal from below is called the level of ma'aser — it appears that keser (the crown) is the intermediary between a higher world and a lower world: it is the end of the higher level and the source and head of the lower level. For example, Malchus of Atzilus is the keser of Beriah, and Malchus of Beriah is the keser of Yetzirah.
ולכן, הנה להיות עליית העולמות, שיתעלה העשייה בקדוש' היצירה ממש, הוא ע"י אמצעות הכתר דעשייה, שהוא בחי' מעשר מע"ס דעשיי'.
Therefore, for the worlds to ascend — for Asiyah to rise into the actual holiness of Yetzirah — is through the medium of the keser of Asiyah, which is the level of ma'aser, the tenth of the ten sefiros of Asiyah.82
והענין. כי כתר הוא לשון שתיקה. כמו: "כתר לי זעיר". ושתיקה הוא בחינת בטול. וע"ז נאמר: "יונת אלם כו'". והוא בחינת: "בעמדם תרפינה כנפיהן".
The explanation: keser connotes silence, as in "Wait for me (kater li) a little."83 Silence is the level of bittul. Of this it is said, "the mute dove…",84 and it is the level of "when they stood still, they let down their wings."85
וע"י בטול זה יוכל להתעלות אח"כ ליצירה. כי א"א להיות עליי' ממהות למהות כי אם שיוכלל תחלה בבחי' אין ממש. וזהו ענין העמוד שבין ג"ע התחתון לג"ע העליון כו'.
Through this bittul it can afterwards rise to Yetzirah. For there cannot be an ascent from one essence to another unless it is first included in the level of actual ayin (nothingness). This is the matter of the pillar between the lower Gan Eden and the upper Gan Eden.86
וכמו צמיחת התבואה מזרע הנזרע בארץ הוא ע"י שמתחלה מתבטל מהות הזרע ונעשה בחי' אין, רק שנשאר כחו בכח הצומח ועי"ז אח"כ נעשה הגידול נפלא יותר מהיש שהי' תחלה כו'.
It is like the growth of grain from a seed sown in the earth: first the substance of the seed is nullified and becomes ayin, and only its power remains in the power of growth; and through this, afterwards, there is a growth far more wondrous than the yesh that was there at first.
ועד"ז עליי' יצירה בבריאה, צ"ל תחלה בבחינת בטול ואין, והוא בחי' כתר דיצירה כו'.
So too, the ascent of Yetzirah into Beriah must first be through bittul and ayin, which is the level of the keser of Yetzirah.
וזהו ענין: "אשר שם שמות בארץ", בחי' וחד חרוב.
This is the meaning of "Who has made desolations (shamos) in the earth"87 — the level of "and one [thousand years] desolate."88
ומה שהוא בבחי' אלף השביעי ולא בבחי' עשירית - היינו כי היכל ק"ק שהוא היכל השביעי כולל ג"ר, אבל עיקר העליי' ע"י הכתר כו'. וע"ד זה יש עליות אין קץ.
And why this is at the level of the seventh millennium and not at the level of a tenth: because the chamber of the Holy of Holies, the seventh chamber, includes the first three [sefiros];89 but the main ascent is through the keser. In this way there are ascents without end.
ומ"ש: "עשר אעשרנו", ב' עישורין - היינו כי הכתר כלול מב' פרצופין: עתיק וא"א כו', שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ושרש הנאצלים כו'. וב' בחי' אלו יחד נק' חומש כמ"ש: "ונתתם חמישית לפרעה". כמ"ש במ"א):
And as for "I will surely give a tenth" — two tithes: this is because keser comprises two partzufim, Atik and Arich Anpin — the lowest level within the Emanator and the root of the emanated beings. These two levels together are called a fifth (chomesh), as it is written, "you shall give a fifth to Pharaoh,"90 as explained elsewhere.)
Flow of the maamar (where the Alter Rebbe is heading)
a. Before explaining "G‑d will be my G‑d, and this stone…", he first explains the level of Yaakov and his going out; at the end of the maamar he returns to the question of how the stone becomes "a house of G‑d."
b. Both reasons why letters are called "stones" will serve him below: the letters are a "house" for the intellect, and because they are inanimate and batel, they have the power to rise very high.
c. Here he explains "he put them at his head": precisely the letters, the lowest level, rise to sovev kol almin, as in a circle where the bottom becomes the top.
d. This explains why "the stone" is in the singular: only the letter yud, the vessel of chochmah, which is bittul, holds the Ein Sof light.
e. Here the argument turns: raising the stone from below upward is not the goal; the goal is the drawing-down that follows — "he poured oil," the supernal wisdom of the Torah.
f. Here he asks the purpose of the descent; the answer comes with "and he went to Charan": Charan is turned into rinah, the level of Yitzchak.
g. Here he returns to the verse with which he opened: "G‑d will be my G‑d" will be fulfilled in the Time to Come, when the Ein Sof light above hishtalshelus is revealed.
h. Here he answers the question at the start of the maamar: the stone, the yud that was raised, will be a dwelling for the level of Elokim, and so it is called "a house of G‑d."
i. The closing parenthesis explains why the remaining arousal is called specifically "a tenth": it is keser, the tenth of the ten sefiros.
Notes
1. That is, an explanation of the preceding maamar, "VeShavti BeShalom El Beis Avi" ("And I will return in peace to my father's house").
2. Bereishis 28:21–22: "And I will return in peace to my father's house, and G‑d will be my G‑d. And this stone, which I have set up as a pillar, shall be a house of G‑d; and of all that You give me, I will surely give a tenth to You."
3. Bereishis 28:10: "And Yaakov went out from Be'er Sheva and went to Charan."
4. Tehillim 44:5: "You are my King, O G‑d; command the salvations of Yaakov."
5. The letters shin-ayin have the numerical value 370: "370 supernal lights." The root of yeshuos is shin-ayin, hinting that these lights are revealed through the level of Yaakov.
6. Bereishis 4:4: "And Hevel too brought of the firstlings of his flock and of their fat; and G‑d turned to Hevel and to his offering." Rashi there: "Vayisha means 'and He turned.'"
7. The name Yaakov (יעקב) is made of the letter yud (י) and the word eikev (עקב), "heel."
8. Based on the wording of Shmuel I 25:25: "For as his name is, so is he."
9. Based on the wording of the Zohar I, 11b: "All before Him is considered as nothing."
10. Based on the wording of Tikkunei Zohar, Introduction (17a): "No thought can grasp You at all."
11. Tehillim 145:13: "Your kingship is a kingship of all worlds, and Your dominion is in every generation."
12. Based on the wording of Tehillim 148:13: "For His Name alone is exalted; His splendor is over earth and heaven." That is, only a radiance from Him spreads through the worlds.
13. Bereishis 28:11: "He came upon the place and lodged there, for the sun had set; he took of the stones of the place and put them at his head, and lay down in that place."
14. See Sefer Yetzirah, ch. 4: "Two stones build two houses, three stones build six houses…" There the letters are called "stones," and the words built from them "houses."
15. Based on the wording of Yeshayahu 44:13: "…like the beauty of a man, to dwell in a house."
16. See Torah Ohr, Bereishis, the maamar "LeHavin beTosefes Biur Inyan VaYitzer Hashem Elokim".
17. See Chagigah 16a: "Reish Lakish said: 'G‑d of Hosts (Tzevaos) is His Name' — He is Master among His host." Here Tzevaos is read as os, "a letter," among His host: all the hosts are like a single letter before Him, as explained below.
18. See Avos 5:1: "With ten utterances the world was created."
19. Bereishis 1:3: "And G‑d said, Let there be light, and there was light"; and verse 6 there: "And G‑d said, Let there be a firmament in the midst of the waters."
20. Based on the wording of Daniel 7:10: "A thousand thousands served Him, and ten thousand ten-thousands stood before Him."
21. Based on the wording of Iyov 25:3: "Is there any number to His troops?"
22. See Chagigah 13a: "From the earth to the firmament is a journey of five hundred years." That is, even the higher worlds are bounded by measure.
23. Bereishis 28:11 (cited above).
24. Based on the wording of Sefer Yetzirah 1:7: "Their end is wedged in their beginning, and their beginning in their end." That is, the end of the chain of descent is bound to its beginning, as in a circle, where the lowest point turns back and becomes the highest.
25. Devarim 33:27: "The eternal G‑d is a dwelling place, and below are the arms of the world."
26. Bereishis 28:11 (cited above).
27. See Tanya, ch. 18: "This is the meaning of chochmah — koach mah, 'the power of what?' — that which is not yet grasped and understood… Therefore the Ein Sof light, which no thought can grasp, is clothed in it." The letters of chochmah spell koach mah, the level of bittul.
28. Based on the wording of Mishlei 3:19: "G‑d founded the earth with wisdom; He established the heavens with understanding."
29. Bereishis 28:18: "Yaakov rose early in the morning, took the stone that he had put at his head, set it up as a pillar, and poured oil on its top."
30. The Raya Mehemna is a section of the Zohar. "A stone to weigh with — this is the yud."
31. Bereishis 28:18 (cited above).
32. Targum Onkelos there: "and he set it up standing."
33. Bereishis 37:7: "Behold, we were binding sheaves in the field, and behold, my sheaf arose and also stood upright."
34. See Shemos 34:6–7: "G‑d passed before him and proclaimed: G‑d, G‑d, benevolent G‑d, compassionate and gracious, slow to anger and abounding in kindness and truth…" — the thirteen attributes of mercy. In Kabbalah these correspond to the thirteen tikkunei dikna, the "arrangements" of the supernal beard; this is why he goes on to speak of hairs.
35. Bereishis 28:11 and 28:18 (cited above).
36. Yeshayahu 55:7: "Let the wicked forsake his way and the man of iniquity his thoughts, and let him return to G‑d, and He will have mercy on him."
37. Hagahah: a gloss, an addition by the author, running until "Exalt it, and it will raise you up," on what was explained above about "he put it at his head" and "he set it up as a pillar."
38. Tikkunei dikna: the "arrangements" of the supernal beard (see note above on the thirteen attributes).
39. Mocha stima'ah: the "hidden brain," the inner level of keser.
40. Abba ("Father") is the sefirah of chochmah; mazla is a name for the tikkunei dikna, from which the flow "drips down" (nozel). Since chochmah receives from the hairs, the hairs (vav) are higher than it (yud).
41. Bereishis 28:18 (cited above).
42. "The hairs (nimin) of mocha stima'ah."
43. Mishlei 4:8: "Exalt it, and it will raise you up; it will honor you when you embrace it." The verse is said of the Torah.
44. Bereishis 28:18 (cited above).
45. Tehillim 78:5: "He established a testimony in Yaakov and placed a Torah in Israel."
46. The Mishnah, Bava Metzia 100a: "One who exchanges a cow for a donkey, and it gave birth…" That is, even monetary laws about worldly, physical matters.
47. Based on the wording of Tehillim 87:1: "Its foundation is in the mountains of holiness."
48. Sitra achra: "the other side," the side opposed to holiness. Iskafya: it is subdued; is'hapcha: it is transformed into holiness.
49. See Berachos 22a: "Just as there [at Sinai] it was with dread, awe, trembling and quaking, so here [in Torah study] with dread, awe, trembling and quaking."
50. Shemos 20:15: "And all the people saw the sounds and the torches, and the sound of the shofar, and the mountain smoking."
51. Devarim 5:4: "Face to face G‑d spoke with you on the mountain, out of the fire."
52. Based on the wording of Tehillim 139:12: "Even darkness is not dark for You, and night shines like day; darkness is like light."
53. Bereishis 28:10 (cited above).
54. Divrei Hayamim I 29:11: "Yours, G‑d, are the greatness and the might and the beauty and the victory and the splendor, for all that is in heaven and earth [is Yours]." "Yours": all belongs to You and is batel to You.
55. There (Bereishis 28:10).
56. Charan (חרן) equals 258; adding one for the word as a whole (the kolel) gives 259, the value of garon (גרון), "throat."
57. Tehillim 69:4: "I am weary with my calling; my throat is parched; my eyes fail while I wait for my G‑d."
58. The five places of articulation: throat, palate, tongue, teeth and lips.
59. Tehillim 39:3: "I was mute with silence; I kept still, even from good."
60. Based on the wording of the Gemara, Chagigah 5b: "From a high roof to a deep pit."
61. When the ches (ח) of Charan (חרן) is broken open into a hei (ה), the letters become those of rinah (רנה), "joyful song."
62. Based on the wording of Tehillim 68:31: "Rebuke the beast of the reeds." Chametz (חמץ) and matzah (מצה) have the same letters, except that chametz has a ches (ח) where matzah has a hei (ה).
63. Bereishis 28:21 (cited above).
64. Bereishis 21:6: "And Sarah said, G‑d has made laughter for me; whoever hears will laugh with me."
65. There.
66. Tzefanyah 3:9: "For then I will transform the nations to a pure language, that they all call upon the Name of G‑d and serve Him with one accord."
67. See Berachos 34b: "In the place where baalei teshuvah stand, the completely righteous cannot stand."
68. Based on the wording of the Zohar: "darkness is transformed into light."
69. See Sanhedrin 97b: "Rabbi Eliezer says: If Israel do teshuvah, they are redeemed."
70. See Shabbos 89b, on the verse "For You are our father, for Avraham does not know us and Israel does not recognize us" (Yeshayahu 63:16): in the Time to Come, Israel will say to Yitzchak, "For you are our father."
71. Based on the wording of Iyov 25:2: "Dominion and fear are with Him; He makes peace in His heights." Rashi there: "'Dominion' is Michael and 'fear' is Gavriel"; and another explanation: "He makes peace in His heights — fire and water mingled together." Peace joins fire and water, two opposites.
72. Based on the wording of Yeshayahu 57:19: "Peace, peace to the far and to the near, says G‑d, and I will heal him."
73. Zechariah 13:2: "…and also the false prophets and the spirit of impurity I will remove from the earth."
74. Bereishis 28:21 (cited above).
75. Tehillim 84:12: "For a sun and a shield is Havayah Elokim; G‑d gives grace and glory."
76. Yeshayahu 52:8: "…for eye to eye they will see when G‑d returns to Zion."
77. Yeshayahu 40:5: "And the glory of G‑d will be revealed, and all flesh together will see that the mouth of G‑d has spoken."
78. Yeshayahu 2:19: "And they will go into the caves of the rocks and the holes of the earth, from the dread of G‑d and the glory of His majesty."
79. Bereishis 28:22 (cited above).
80. Bereishis 28:22 (cited above).
81. Is'aruta deletata, "arousal from below"; is'aruta dele'eila, "arousal from above."
82. Keser is the tenth (ma'aser) of the ten sefiros.
83. Iyov 36:2: "Wait for me a little, and I will tell you, for there are yet words on G‑d's behalf." Kater means waiting and keeping silent.
84. Based on the wording of Tehillim 56:1: "To the conductor, on the mute dove of the distant ones."
85. Yechezkel 1:24: "…when they stood still, they let down their wings."
86. The pillar by which souls ascend from the lower Gan Eden to the upper Gan Eden.
87. Tehillim 46:9: "Go and see the works of G‑d, Who has made desolations in the earth."
88. See Sanhedrin 97a: "Rav Katina said: The world will exist for six thousand years, and for one [thousand] it will be desolate." The seventh millennium, when the world is "desolate," is the "desolations" of the verse — the bittul that precedes the ascent.
89. The first three sefiros.
90. Bereishis 47:24: "And at the harvests you shall give a fifth to Pharaoh." Two tenths make a fifth.