ברכת כהנים
נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביום טוב, שאז שרויים בשמחת יום טוב, ונושאים כפים במוסף אפלו חל בשבת, וכן יום הכפורים.
לכתחלה יעקור כל כהן ממקומו כשמתחיל השליח צבור "רצה". ואם אינו עוקר רגליו קדם שסים השליח צבור ברכת עבודה — שוב אינו עולה.
אחר שענו "מודים" עם השליח צבור — יאמרו תפלה זו: "יהי רצון כו'", ויאריכו בה עד שיגמור השליח צבור הברכה, כדי שיענו הצבור "אמן" על שתיהם.
יאמר המקרא: "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו'" עד שמגיע לתבת "כהנים", וכשמגיע ל"כהנים" — קורא בקול רם "כהנים", והוא קריאה לכהנים, ואחר כך מסים ואומר: "עם קדשך כאמור", והכהנים מחזירים פניהם כלפי העם ומברכין: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו בקדשתו של אהרן, וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".
ומקרא להם כל מלה ומלה.
אין רשאין להתחיל "יברכך" עד שיכלה "אמן" מפי כל הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בתבה עד שתכלה מפי המקרא. ואין הצבור עונים "אמן" עד שתכלה הברכה מפי הכהנים.
עם שאחורי הכהנים — אינם בכלל ברכה. אבל מלפניהם ומצדיהם — אפלו מחצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, רק שיחזירו פניהם נגד פני הכהנים, ולא יחזירו פניהם אנה ואנה, שנשיאות כפים אינה אלא פנים כנגד פנים. וצריך לשמוע ולכון לברכתם. ואין לומר הפסוקים, רק ה"רבונו של עולם" בשעה שמנגנים.
בשעה שהכהנים מנגנים תבות "וישם לך שלום" — יאמר זה: "רבונו של עולם כו'".
אחר הדוכן אומרים הקהל זה: "אדיר כו'".
אחר הדוכן אומרים הכהנים זה: "רבונו של עולם כו'".