שחרית
נכון לומר קדם התפלה: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך".
ביום שאין אומרים תחנון אין אומרים זה: "אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו כו'". "רבונו של עולם כו'". "יהי רצון מלפניך כו'". "רבון העולמים כו'".
נכון מאד לומר בכל יום פרשת תרומת הדשן וסדור המערכה. ויכול לאמרה אפלו קדם אור היום בחרף, ובקיץ יאמרנה קדם פרשת התמיד.
אין אומרים "מזמור לתודה" בשבת וביום טוב, ולא בערב פסח ובחל המועד של פסח, ולא בערב יום כפורים.
בעשרת ימי תשובה מיום א' דראש השנה עד אחר יום הכפורים קדם חצי קדיש — יאמר זה: "שיר המעלות ממעמקים גו'".
גם בשבת ויום טוב אומרים "אהבת עולם", ולא "אהבה רבה".
[הלכות קריאת שמע]
וכן אין להפסיק לענות קדיש וקדשה ו"ברכו" ו"מודים" בין גאלה לתפלה.
כיצד הוא עושה? ממתין ב"שירה חדשה", שלענית קדיש וקדשה ו"ברכו" ו"מודים" מפסיק אפלו באמצע הפרק, ואפלו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק "שמע ישראל". והוא הדין ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכן אין להפסיק גם כן בין "שמע ישראל" ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
ומכל מקום, יזהר לכתחלה להמתין באיזה סיום ענין, שלא להפסיק באמצע ענין, כגון פסוק "ושמתם וגו'" יכול להפסיק בין "נפשכם" ל"וקשרתם", שהוא ענין אחר, אבל עד מלת "נפשכם" לא יפסיק בין תבה לתבה.
אך אם אי אפשר לו — יכול להפסיק ולענות אפלו באמצע ענין, וכשחוזר — חוזר לתחלת הפסוק.
כשמפסיק ל"מודים" — ישחה ויאמר: "מודים אנחנו לך", ולא יותר.
וכשמפסיק לקדיש, יאמר: "אמן יהא שמיה רבא" עד "יתברך", ועד בכלל, וישמע מהשליח צבור עד "ואמרו אמן", ויענה "אמן". ומ"תתקבל" ואילך לא יענה "אמן", שאינו אלא מנהג.
ובקדשה יאמר רק "קדוש" ו"ברוך", וגם "ימלך" הוא מעקר הקדשה. אבל נסח שמוסיפין בשבת אינו מנסח הקדשה, ואין אומרים אותו במקום שאסור להפסיק.
וכשמפסיק ל"ברכו" — לא יאמר רק "ברוך ה' המברך לעולם ועד" בלבד. ולא יענה "אמן" אחר "ברוך ה' המברך לעולם ועד" שאומר השליח צבור, כי אין צריך כלל לענות אמן זה, שאין השליח צבור אומר "ברוך ה' המברך לעולם ועד" אלא כדי לכלל עצמו עם הצבור, לכן אין להשליח צבור להמתין מלומר "ברוך ה' המברך לעולם ועד" עד שיסימו הצבור, אלא עונה עמהם ביחד.
ועל ברכות התורה יענה: "ברוך ה' המברך לעולם ועד", וגם "אמן" אחר "נותן התורה".
אבל אחר שאר ברכות אין עונין "אמן" בקריאת שמע וברכותיה, אפלו בין הפרקים, חוץ מ"אמן" שעונין אחר ברכת "האל הקדוש" ו"אמן" שאחר "שומע תפלה", שיש להם דין דבר שבקדשה, ועונין אותו אפלו באמצע פסוק.
אבל בפסוקי דזמרה מ"ברוך שאמר" ועד "ישתבח", מתר לענות "אמן" אפלו באמצע פרק.
ואסור להפסיק באמצע הברכה של קריאת שמע אפלו בענית "אמן" שאחר ברכה זו עצמה. ולכן אין להמתין ב"שירה חדשה" לענות "אמן" על "גאל ישראל".
אם רוצה לצאת כל הדעות, שיש אומרים שאין לענות "אמן" אחר שאמר "גאל ישראל", שלא להפסיק בין גאלה לתפלה, ויש אומרים לענות — יוכל לכון לסים עם השליח צבור, ואז אינו מחיב לענות "אמן" אחר השליח צבור לפי מנהגנו שאין עונין "אמן" אחר ברכת עצמו.
בתפלת י"ח צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים והמקדש. ומה שנהגו לעמוד כלפי מזרח, נתפשט המנהג מימי קדם כשהיתה הגולה בצרפת וסמוכות שלה, אבל במדינות אלו הצפוניות ביותר צריך לעמוד כנגד קרן דרומית מזרחית, ולא כנגד הקרן ממש אלא משוך מן הקרן מעט כלפי דרום, בענין שאם תחלק רבע העגול שבאמצע הדרום לאמצע המזרח לג' שלישים יהיו פניו מכונים כנגד רחק ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך ב' שלישים מאמצע המזרח.
בקריאת שמע יש רמ"ה תבות, וחסרו ג' תבות להשלים מנין רמ"ח תבות, לכן נוהגין שהשליח צבור חוזר ואומר: "ה' אלהיכם אמת".
יחיד המתפלל לעצמו — יחזר תבות "אני ה' אלהיכם".
זמן קריאת שמע של שחרית שהוא רביע היום, צריך לזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבר הזמן, כי הוא יותר מקדם בקיץ, שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה, ורביע היום ארבע שעות ורביע, נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית.
ולפי שמורי השעות אין כלם הולכים באמת, והוא ספק של תורה, וגם אין ראוי לצמצם, לכן צריך לזהר לגמר קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ.