ב"ה, ב' מ"ח[1], תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
... מנצל הנני מכתב זה הנכתב ביום הראשון לאמירת תחנון לאחרי כמה שבועות[2], לרשימת מה שנזכרתי בסיפור חסידים, אשר הרה"ח הרה"ג והרה"צ[3] כו' ר' הלל מפאריטש ז"ל לא הי' אומר על נהרות בבל[4] שלפני ברכת המזון גם ביום הנ"ל, באמרו שתחנון עצמו אורח הוא ולכבוד האורח יש לומר שיר המעלות בשוב[5].
אשר ככל סיפור חסידותי גם הוא בו מוסר השכל, והוא אשר אפילו אמירת תחנון, זאת אומרת וידוי אשמנו וכו' מביא לשמחה בעובד ה' בהתבוננו בגודל חסד השי"ת[6] הנותן יכולת לאדם לתקן את העבר, ולא רק בהנוגע להנהגתו להבא אלא גם שעוקר את הדברים בעבר מעיקרם עד שמגיעים לדרגא בלשון רז"ל הידוע דזדונות נעשים לו כזכיות[7].
בברכה לבריאות ולהצלחה בחינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 כלומר: מיום הכפורים ועד סוף חודש תשרי, וכן בראש חודש מרחשון, אין אומרים תחנון; וב' מרחשון הוא היום הראשון שחוזרים לאמרו, אחרי כשלשה שבועות.
- 3 הרה"ח הרה"ג והרה"צ – הרב החסיד, הרב הגאון והרב הצדיק.
- 4 [תהלים קלז], שאומרים בימות החול לפני ברכת המזון, זכר לחורבן; ובימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים במקומו [תהלים קכו] "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון".
- 5 כלומר: ביום הראשון שחוזרים לומר תחנון, התחנון בא כ"אורח" אחרי שלא נאמר זמן רב, ולכבודו נהג ר' הלל כביום של שמחה ואמר "שיר המעלות" במקום "על נהרות בבל". ומזה למד רבנו (בפסקה הבאה) שגם התחנון והוידוי עצמם הם ענין של שמחה.
- 6 השי"ת – השם יתברך.
- 7 [יומא פו, ב]: "אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות".
B"H, 2 Marcheshvan, 5717
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
... I am using this letter, written on the first day of saying Tachanun after several weeks[1], to record what I recalled from a Chassidic story: that the Rabbi and Chassid, the Rabbi and Gaon, the Rabbi and Tzaddik, etc., R. Hillel of Paritch, of blessed memory, would not say Al Naharos Bavel (Tehillim 137) before Birkas HaMazon on that day either, saying that Tachanun itself is a guest, and in honor of the guest one should say Shir HaMaalos BeShuv (Tehillim 126)[2].
Like every Chassidic story, this one too holds a moral: that even the saying of Tachanun — that is, the confession Ashamnu, etc. — brings joy to the servant of G‑d, as he contemplates the greatness of the kindness of Hashem, blessed be He, who gives a person the ability to repair the past; not only regarding his conduct from now on, but He also uproots the past deeds from their root, to the point of reaching the level described in the well-known words of our Sages, that "intentional sins become for him like merits" (Yoma 86b).
With blessing for health and for success in educating Jewish boys and girls in pure holiness.
Notes
[1] The first day of saying Tachanun after several weeks (היום הראשון לאמירת תחנון לאחרי כמה שבועות): Tachanun is not said from Yom Kippur to the end of Tishrei, nor on Rosh Chodesh Marcheshvan; 2 Marcheshvan is the first day it is said again, after about three weeks.
[2] In honor of the guest (לכבוד האורח): on weekdays Al Naharos Bavel, commemorating the Destruction, is said before bentching; on days without Tachanun it is replaced by Shir HaMaalos. On the first day Tachanun returns, it comes like a "guest" after a long absence, and in its honor R. Hillel treated the day as a festive one and said Shir HaMaalos. From this the Rebbe draws the lesson that follows: Tachanun and confession are themselves a source of joy.
Summary
This letter, written on the first day Tachanun is said after several weeks, recounts that R. Hillel of Paritch would say Shir HaMaalos rather than Al Naharos Bavel before bentching that day, since Tachanun is a "guest." The lesson: even confession brings joy, for G‑d lets a person uproot his past until his sins become merits.