015_מסכת כלים פרק טו

כלים פרק טו

(א) כלי עץ

כלי עץ - משנה זו שנויה למעלה בפרק ב׳, והדר תניא הכא משום דינא דכלי עץ וכלי עור דבעי לאורויי בהו בהנך פרקין:

. כלי עור. כלי עצם. כלי זכוכית. פשוטיהן טהורין. ומקבליהן טמאים. נשברו טהרו. חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. השידה

השידה - כמין ארון:

. והתיבה

והתיבה - תיבת השולחנין:

. והמגדל

והמגדל - בית האוצר של עץ. בלע״ז ארמריא״ו, ובערבי אלמנס״ר:

. כוורת הקש. וכוורת הקנים. ובור ספינה אלכסנדרית

וכוורת הקש - חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:

ובור ספינה אלכסנדרית - ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול, קרויה ספינה אלכסנדרית, לפי שאין פורשים בים מארץ ישראל לאלכסנדריא אלא בספינה גדולה. ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויין לשתיה, עושים בספינות גדולות כעין בור של עץ וממלאים אותו מים מתוקין הראויין לשתיה:

. שיש להם שולים

שיש להם שולים - שאין תחתיהן חד מלמטה, אלא רחב ויושב על הקרקע:

. והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים

כורים - ששים סאה:

ביבש

ביבש - כגון התבואה וזרעונים ופירות:

. הרי אלו טהורין

טהורין - דאתקש כלי עץ וכלי עור, לשק המיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, לפי שגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו מלא ישבר:

. ושאר כל הכלים. בין מקבלין. בין אינם מקבלין. טמאין. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. דרדור עגלה

בין מקבלים בין שאינן מקבלים - בין שמקבלין יותר מארבעים סאה, בין שאין מקבלין אלא פחות:

דרדור עגלה - חבית של עץ עגולה עשויה לוחות, כעין אותן שעושין בארץ רומ״י. ואע״פ שהיא גדולה, כיון שהיא לעגלה, מיטלטלת מלאה וריקנית, דסבר האי תנא טלטול על ידי שוורים שמיה טלטול:

. וקוסטות המלכים. ועריבת העבדנין. ובור ספינה קטנה. והארון. אף על פי שמקבלין. טמאין

וקסטות המלכים - כמין מגדל של עץ עשוי חדרים חדרים, שנותנים בו מיני מאכל וכלים של משקה. והמלכים מוליכין אותו בעגלה שהולכים בה:

ועריבת העבדנים - עריבה של עץ שהעבדנים שורין בה עורותיהן:

אע״פ שמקבלין טמאין - כלומר, אע״פ שמקבלין מ׳ סאה או יותר:

טמאין - כדמפרש טעמא, שאין מיטלטלים אלא במה שבתוכן, כשהן מלאים דרכן ליטלטל:

. שאינן עשויין ליטלטל. אלא במה שבתוכן. ושאר כל הכלים המקבלים. טהורין. ושאינן מקבלין טמאין. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה. אלא עריבת בעל הבית:

עריבת בעל הבית - לר׳ מאיר טמאה, דהוא טהורין קחשיב, למימרא דהני דוקא טהורין, והשאר טמאין. לר׳ יהודה טהורה, דר׳ יהודה טמאים קחשיב, למימרא דהני דוקא טמאין, והשאר טהורין. והלכה כרבי יהודה:

(ב) ארובות של נחתומים

ארובות של נחתומים - לוחות שהנחתומים עורכים עליהן את הלחם. ואית ספרים דגרסי עריבות:

טמאות

טמאות - לפי שעשויין בצורת כלי. ואע״ג דפשוטי כלי עץ נינהו, טמאות מדברי סופרים:

. ושל בעלי בתים טהורות

של בעלי בתים טהורות - שאין עליהן צורת כלי:

. סרקן

סרקן - יפן בסריקון. והוא ששר בלשון מקרא. ומשוח בששר (ירמיהו כ״ב:י״ד). בערבי זנגפו״ר. ובלע״ז מיני״ו:

או כרכמן

כרכמן - צבען בכרכום:

. טמאות. דף של נחתומין

דף של נחתומין - דף של מתכת. דאילו דף של עץ, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. ואע״ג דטמא מדרבנן, כשקבעו בכותל טהור לדברי הכל:

. שקבעו בכותל. ר' אליעזר מטהר. וחכמים מטמאים. סרוד

ר׳ אליעזר מטהר - ואין הלכה כר׳ אליעזר:

סרוד - היא סרידא דתנן לעיל בכמה דוכתי. והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה. כדמתרגמינן את בגדי השרד (שמות ל״א:י׳) ית לבושי שימושא:

של נחתומין. טמא. ושל בעלי בתים. טהור. גיפפו

גיפפו - עשה לו מסגרת סביב. תרגום ויחבק, וגפיף:

מארבע רוחותיו. טמא. נפרץ מרוח אחת טהור. רבי שמעון אומר אם התקינו

אם התקינו - לסרוד של בעלי בתים:

להיות קורץ עליו

להיות קורץ עליו - כלומר לחתוך עליו הבצק. לשון מחומר קורצתי (איוב ל״ג):

טמא

טמא - דסבירא ליה לר׳ שמעון, מפני מה סרוד של נחתומים טמא, מפני שקורץ עליו את הבצק ומוליך עליו מקרצות לתנור, ושל בעלי בתים נמי אם התקינו להיות קורץ עליו את הבצק ולהוליך עליו מקרצות לתנור, טמא. ואין הלכה כר״ש:

. וכן המערוך. טמא:

(ג) ים נפה

ים נפה - יריעה ארוגה משער להוציא את הסולת נקי מן הסובין. ולפי שיש סביב היריעה זר של לוח גבוה, נקרא ים, כמו שיש סביב הים יבשה:

של סילתין טמא. ושל בעלי בתים טהור. ר' יהודה אומר אף של גודלת

של סלתים - בוררים הסולת:

גודלת - האשה שגודלת וקושרת שער הנשים:

טמא מושב. מפני שהבנות

מפני שהבנות - הנערות בשעה שגודלות ראשן מושיבות אותן בתוך ים נפה, לקבל שם מה שיפול מראשן מן העפרורית וערבוביתא דרישא. והלכה כר׳ יהודה:

יושבות בתוכו וגודלות:

(ד) כל התלוים טמאין

כל התלויים - העשויין לכלי לתלותו בו:

טמאין - דהוו חיבור לכלי:

. חוץ מתלוי נפה וכברה של בעל הבית דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כולם טהורין. חוץ מתלוי נפה של סלתין. ותלוי כברת גרנות

כברת גרנות - עשויה להוציא החטים ולקלוט המוץ, ומניחים הכברה על שני עצים ומנהלין, וכשהן יגעים מכניסים ידיהן בתלוי שלה ומנהלין, והיינו דקתני דמסייעין בשעת מלאכה:

. ותלוי מגל יד. ותלוי מקל הבלשין

מקל הבלשין - המחפשין בתוך הכלים לראות אם יש בו דבר שראוי ליתן ממנו מכס למלך. תרגום ויחפש, ובלש:

. מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה. זה הכלל העשוי לסייע בשעת מלאכה טמא. העשוי לתלוי טהור:

שהם מסייעים בשעת מלאכה - מכניסין ידיהם בתלוי כשרוצים להשתמש בכלי, ומסתייעים בו לעשות מלאכתן. והלכה כחכמים:

(ה) רחת

רחת - שזורים בה תבואה וקטניות. בערבי אלרח״ה, ובלע״ז פאל״א:

של גרוסות טמאה

הגרוסות - העושים גריסים של פול:

טמאה - לפי שיש לה בית קיבול ועשויה להכניס בה לרחיים:

. של אוצרות טהורה. של גתות טמאה. של גרנות טהורה. זה הכלל העשוי לקבלה. טמא. לכנוס. טהור:

ושל אוצרות - עשויה ללקט בה החטה שהיא מן הצדדים מכאן ומכאן. ולנקותה שתתישב באוצר:

ושל גיתות - להשליך החרצנים והזגין חוץ מן הגת:

לכינוס - ממקופ פזורן, אבל לא לקבל בתוכו:

(ו) נבלי השרה

נבלי השרה - נבלים שמשוררים בהם. לשון נבל וכנור:

טמאין

טמאין - שהנבלים והכנורות חלולים הם ומנוקבים לצד הנימין להשמיע קול הנגון, ודרך המנגנים להניח בתוכן המעות שמקב. צין מבני אדם הבאים לשמוע, והוי ליה מיטלטל מלא וריקן:

. ונבלי בני לוי

נבלי בני לוי - המנגנים על הדוכן:

טהורין

טהורין - שאינן עשויין לתת בתוכן מעות, ואין עשויין לקבל:

. כל המשקין טמאין

כל המשקין טמאין - כל אחד משבעה משקין. שהן, מים יין שמן דבש חלב דם טל, מקבלין טומאה, ומכשירין הזרעים לקבל טומאה:

. ומשקה בית

ומשקה בית מטבחיא - המים והדם שבבית המטבחים שבעזרה:

מטבחייא טהורין

טהורין - שהם אינם מקבלין טומאה, ולא מכשירין האוכלים לקבל טומאה:

. כל הספרים מטמאין את הידים

כל הספרים מטמאין את הידים - לפי שבתחלה היו מצניעים אוכלים של תרומה אצל ס״ת, דאמרי האי קודש והאי קודש, כיון דחזו דקאתו ספרים לידי פסידא, שהעכברים שהיו מצויין אצל האוכלים היו מפסידים אותן, גזרו שיהיו הספרים כל כתבי הקודש פוסלים את התרומה במגען, וגזרו עוד שהידים הנוגעות בספרים יהיו שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:

. חוץ מספר העזרה

מספר העזרה - ספר תורה שכהן גדול קורא בו בעזרת נשים ביום הכיפורים. דליכא למיחש שמא ישימו אוכלים של תרומה אצלו, מפני מוראו וחשיבותו:

. המרכוף

מרכוף - סוס של עץ שעושים הליצנים לרכוב עליו לצחק בו:

טהור. הבטנון

הבטנון - כלי נגון גדול, שהמנגן בו סומכו על בטנו. וקורים לו בלע״ז ציטר״א:

והניקטמון והאירוס. הרי אלו טמאים. רבי יהודה אומר האירוס טמא מושב

הנקטמון - מין כלי של נגון עשוי בצורת רגל של עץ שעושה מי שנחתכה רגלו:

והארוס - עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחין על פיו עור דק, ומכין עליו במקל ומוציא קול צלול. ובלע״ז טמבור״ו:

טמא מושב - אם ישב עליו זב וזבה נדה ויולדת, נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים. דכלי המיוחד לישיבה הוא:

. מפני שהאלית יושבת עליו. מצודת החולדה טמאה

שהאליית - כלומר המקוננת ומיללת יושבת עליו, לפי שרגילין לספוד ולקונן ע״י נגון של אותו כלי. וכן המנהג היום בארצות הישמעאלים:

אליית - לשון אלי כבתולה חגורת שק (יואל א׳:ח׳). ואין הלכה כר׳ יהודה:

מצודת החולדה טמאה - שיש עליה צורת כלי. משא״כ למצודת עכבר:

. ושל העכברין טהורה: