016_מסכת כלים פרק טז

כלים פרק טז

(א) כל כלי עץ

כל כלי עץ - שלחן הכפול. עשוי חוליות או פרקים, ולאחר שמסירים אותו כופלים חוליותיו או פרקיו זו על זו, וכל חוליא הויא כלי בפני עצמה:

שנחלק לשנים. טהור. חוץ משלחן הכפול. ותמחוי המזנון

ותמחוי המזנון - קערה גדולה מאוד ובתוכה קערות קטנות, ונותנים בכל קערה מן הקטנות מין אחד של תבשיל. ולפי שיש בתוכה מינים הרבה, נקרא תמחוי המזנון. תרגום למינו לזנוהי:

. והאפיפורין

אפיפורין - כסא של פרקים:

של בעלי הבית. רבי יהודה אומר אף המגס

המגס - תרגום קערה מגיסתא:

. וקוד הבבלי

וקוד הבבלי - כמין קערה של עץ. ולשון חכמים הוא. במקדה בזויה, פירוש קערה בזויה. וכל הכלים הללו, אע״פ שנחלקו, נשאר לכל חלק מהם צורת כלי. ואין הלכה כר׳ יהודה:

. כיוצא בהן. כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה. המטה והעריסה משישופם בעור הדג

משישופם בעור הדג - להסיר קסמין שבהם, דקודם לכן לא חזו למלאכתן, שמשרטים את הבשר. אבל אם אינן מחוסרין אלא שיפה של צחצוח ומריקה, הא קיימא לן [חולין כ״ה] דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ ולשוף טמאין:

. גמר שלא לשוף

גמר שלא לשוף - שגמר בלבו להשתמש בהם אע״פ שלא ישוף עוד:

. טמאה. רבי מאיר אומר המטה משיסרג בה שלשה בתים:

שלשה בתים - כשמסרגים המטה בחבלים, בין כל חבל לחבל קרוי בית. ואין הלכה כר׳ מאיר:

(ב) הסלים של עץ

הסלים של עץ - מאימתי גמר מלאכתן:

. משיחסום

שיחסום - כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:

ויקנב

ויקנב - לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה:

. ושל תמרה

של תמרה - סלים העשויין מחריות של דקל:

אף על פי שלא קינב מבפנים. טמא. שכן מקיימין

שכן מקיימין - בלא קניבה:

. כלכלה

כלכלה - סל של גמי:

משיחסום ויקנב. ויגמור את התלויה

התלויה - שיגמור החבל שתולה בה:

. בית הלגינין. ובית הכוסות

בית הלגינים - כלי שמניחין בו לגינין לשמור:

בית הכוסות - כלי שמצניעין בו כוסות:

. אף על פי שלא קינב מבפנים. טמא. שכן מקיימין:

(ג) הקנונין

הקנונין - קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל:

הקטנים. והקלתות

קלתות - קופות קטנות:

. משיחסום ויקנב. הקנונים הגדולים והסוגין הגדולים. משיעשה שתי דורים לרחב שלהם. ים נפה וכברה. וכף של מאזנים. משיעשה דור אחד

סוגים - קופות גדולות:

שני דורים לרוחב שלהן - לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים:

וכן של מאזנים - הבסיס שנותנים עליו המאזנים:

דור אחד - משיגביה על שפתו עיגול אחד:

לרחב שלהן. הקופה משיעשה שני צפירות לרחב שלה. והערק

שתי צפירות - שתי סיבובים:

והערק - שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה:

. משיעשה בו צפירה אחת:

משיעשה צפירה אחת טמא - וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים. וקרוי ערק. ועד שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג), תרגום ועד ערקת מסאנא. ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ:

(ד) כלי עור. מאימתי מקבלין טומאה. התורמל

תורמל - כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו:

. משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו

קיחותיו - מסגרותיו, כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו:

. רבי יהודה אומר. משיעשה את אזניו. סקורטיא

סקורטיא - עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה

ציצתה - כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפים לקשרם בהן. ורמב״ם פירש, סקורטיא עור שאוכלים עליו, וציציתה. הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב:

. רבי יהודה אומר משיעשה את טבעותיה

טבעותיה - טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא:

. קטבוליא

קטבוליא - עור שמציעים על גבי מטה. וקורים לו בערבי נט״ע, ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשים משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך:

. משיחסום ויקנב. רבי יהודה אומר. משיעשה את קיחותיה. הכר והכסת

הכר והכסת - כר קטן מכסת, ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו:

של עור. משיחסום ויקנב. ר' יהודה אומר. משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים:

פחות מחמשה טפחים - משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת:

(ה) פטילייה. טמאה. וחסינה

פטיליא - קופה עשויה ממינים של ערבה, ואוצרים בה גרוגרות:

וחסינה - כמין קופה עשויה מקוצים, ומשימין בה טיט:

. טהורה. סגניות של עלין. טהורות. של נצרין. טמאות. חותל

סוגניות - לשון סוגה בשושנים, עושין כמין כפיפה קטנה מן העלים ומכסים בה פירות, ואינה אלא מלאכת עראי:

נצרים - מצורי הדקל:

חותל - כלי שעושים מחריות של דקל, ומניחין בו תמרים לחים והן מתבשלים בתוכו:

שהוא נותן לתוכו

נותן לתוכו ונוטל מתוכו - אבל אם אינו יכול להוציא התמרים אלא א״כ יקרענו או יתיר החריות שלו, טהור. דכיון דקורעו או מתירו משליכו לאשפה והוי לתשמיש עראי:

. ונוטל מתוכו. טמא. ואם אינו יכול עד שיקרענו. או עד שיתירנו. טהור:

(ו) קסייה

קסייה - בית יד של עור:

של זורי גרנות

של זורי גרנות והולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה - דכיון דהיא עשויה כדי לאחוז הדבר בידו יפה שלא ישמט ממנו, או כדי שלא יתחוב לו קוץ בידו, מקרי עשוי לקבלה, כיון שהדבר שהוא אוחז בו נשען על הבית יד ומקבלו:

. של הולכי דרכים. של עושי פשתן טמאה. אבל של צבעין ושל נפחים. טהורה. ר' יוסי אומר. אף של גרוסות

של גרוסות - העושים גריסות של פול בריחיים:

כיוצא בהן. זה הכלל. העשוי לקבלה טמא. מפני הזיעה

מפני הזיעה - לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע. אי נמי, שלא תטנף זיעת ידיו הדבר שהוא אוחז בו:

טהור:

טהור - דתשמיש עראי חשוב:

(ז) המלקוט

מלקוט - עור שמשימין בעיני הפרה כדי שתסבב ותדוש:

של בקר. והחסים שלו. והמדף של דבורים

החסום - כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמים בה פי הפרה שלא תאכל:

מדף של דבורים - כלי שמשימים בו אש וגללי בקר ומעשנים כדי שיברחו הנחילים של דבורים מן הכוורת ויקח הדבש. מלשון אשר תדפנו רוח (תהילים א׳:ד׳):

. והמנפה

והמנפה - כלי שמניפין בו בימות החמה להביא הרוח:

. הרי אלו טהורין. כסוי של קופסא

קופסא - כמין ארגז קטן שהאשה נותנת בו תכשיטיה ונותנת עליו כסות מלמעלה:

טמא. כסוי קמטרא

קמטרא - תיבה ששומרים בה הבגדים. על המלתחה (מלכים ב י׳), מתרגמינן על קומטרה:

טהור. כסוי תיבה כסוי טני. והמכבש

והמכבש - [כל חרש עצים] לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצר העץ כשהוא מעוות ועקום עד שמישרו:

של חרש. והכסת שתחת התיבה. והקמרון

והקמרון - המכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה:

שלה. ואנגלין של ספר. בית הנגר

אנגילין - נרתיק של עור שעושין לספר ומכניסים אותו בתוכו:

בית הנגר - נרתיק של עור שנותנים בתוכו הנגר, הוא היתד שמשימים אחורי הדלת:

. בית המנעול. ובית המזוזה

ובית המנעול - נרתיק של עור שנותנים בו המנעול שנועלים בו הדלת:

ובית המזוזה - קנה של מתכות שנותנים בו המזוזה:

. ותיק נבלין. ותיק כנורת. והאמום של גודלי

והאמום של גודלי מצנפת - דפוס כעין ראש של אדם שמתקנים עליו המצנפת:

מצנפות. והמרכוף

והמרכוף - כמין סוס של עץ שהליצנים משחקים בו. ואית דמפרשי, כלי של עץ ארז העשוי לזמר:

של זמר. ורביעית של אליית

ורביעית של אליית - ובמנענעים ובמצלצלין, מתרגמינן וברביעין ובצלצלין:

. וגנוגנית העני. וסמוכות המטה

של אליית - של המקוננת. כמו (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק:

גנוגנת העני - תרמילו של עני:

וסמוכות המטה - קורות שסומכין בהן המטה שלא תפול:

. וטפוס של

טפוס של תפילין - כמו דפוס של תפילין:

תפלה. ואמום של

אמום של עושי סאגוס - דפוס של עושי שלשלאות. שעושין אותן על גבי אימום היינו [על גבי] דפוס. ורמב״ם גריס, עושי סותות, לשון ובדם ענבים סותו (בראשית מ״ט:י״א), והוא הדפוס של עץ שאורגין עליו הבגדים:

עושה סותות. הרי אלו טהורים. זה הכלל אמר ר' יוסי. כל משמשי משמשיו של אדם

משמשי משמשיו של אדם - כגון כיסויי כלים ונרתיקי כלים, שהם נעשו לשמש הכלים המשמשים את האדם:

בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה

בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה - בזמן שהכיסוי משמש את הכלי לשמור מה שבתוכו, והיינו שעת מלאכה דידיה, וכשאין כלום בכלי שאינו צריך לכיסוי קרי ליה שלא בשעת מלאכה. ויש כלים שמניחים עליהן הכיסוי תמיד בין כשהוא מלא בין כשהוא ריקן, אע״פ שאין הכיסוי מחובר בו, חשיב ככלי גופיה לקבל טומאה אפילו בזמן שאינו מחובר בו, כיון שרגיל להיות תמיד עליו. והאי כללא דר, יוסי, אפשוטי כלי עץ המשמשין את הכלים קאי. אבל כלי קיבול, מיטמאין בכל ענין. והלכה כר׳ יהודה:

. טמא. וכל שאינו אלא בשעת מלאכה. טהור:

(ח) תיק הסיף. והסכין. והפיגיון. תיק מספרת. ומספריים. והתער. תיק מכחול

הפגיון - סכין שיש לו שתי פיות:

תיק מכחול - תיק הכלי שבו כוחלין העין:

. ובית הכוחל. תיק מכתב

ובית הכחול - הכלי ששומרים בו את הכחול:

מכתב - קולמוס של נחושת וברזל:

. ותרונתק. תיק טבלה. וסקורטיא. בית החצים. בית הפגושות

תרונתיק - תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקים, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע״ז פינארו״ל:

פגושות - חצים רחבים. ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי:

. הרי אלו טמאים. תיק סמפונייא. בזמן שהוא נותן מלמעלה טמא. מצדו טהור

סמפוניא - כלי זמר של מתכת:

מצדו טהור - שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק, אלא מכסה בעלמא:

. תיק חלילין. רבי יהודה מטהר. מפני שהוא נותנו מצדו. חפוי האלה

האלה - שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים, בערבי קורין לו דבו״ס, ובלע״ז מאצ״א:

. הקשת והרומח. הרי אלו טהור

העשוי לחיפוי - למכסה. תרגום מכסה, חופאה:

טהור - דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא י״א:ל״ב) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים:

ין. זה הכלל העשוי לתיק. טמא. לחפוי. טהור: