005 —005 - אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ומבאר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה), דפירוש פדה בשלום (בשלום דוקא) הוא שהפדי' היא באופן שהמנגד מתבטל לגמרי, שלכן אין צריך למלחמה כלל.

Padah beshalom nafshi mikrav li ki berabim hayu imadi ("He redeemed my soul in peace from the battle against me, for many were with me").¹ The baal hageulah (the Mitteler Rebbe, whose liberation is celebrated today) explains in his maamar beginning with this verse (printed in his book Sha'arei Teshuvah²)³ that "He redeemed… in peace" (specifically "in peace") means that the redemption comes about in such a way that the opposing force is completely nullified, so that there is no need for battle at all.

וע"ד שהי' בימי שלמה, שכל הגוים נתבטלו לגבי שלמה, שלא ע"י מלחמה, שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו כו'.

This is like what took place in the days of Shlomo, when all the nations became nullified before Shlomo without battle — which is why he was called Shlomo, for there was peace (shalom) in his days, etc.⁴

אלא שהשלום שבימי שלמה לא הי' עדיין בשלימות, ותכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח שאז יתבטל הרע לגמרי (כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ), שלכן יהי' אז ונהרו אליו כל הגוים גו' (ונהרו מעצמם), וכמו"כ בנוגע לבע"ח – לא ירעו ולא ישחיתו גו' וארי' כבקר יאכל תבן, ואולי י"ל, דמזה שמביא בהמאמר הפסוק וארי' כבקר יאכל תבן, מובן, דבימות המשיח גופא, השלימות דפדה בשלום תהי' בתקופה השני' דוקא.

However, the peace in the days of Shlomo was not yet complete;⁵ its ultimate perfection will be in the days of Moshiach, when evil will be completely nullified (as it is written,⁶ "And I will remove the spirit of impurity from the earth"). That is why then "all the nations will stream to it…"⁷ (they will stream of their own accord), and likewise regarding animals: "They will not harm nor destroy…"⁸ and "the lion, like the ox, will eat straw."⁹ Perhaps it can be said that from the fact that the maamar cites the verse "the lion, like the ox, will eat straw," it is understood that within the days of Moshiach themselves, the perfection of "He redeemed in peace" will come specifically in the second period.¹⁰

וכמבואר במק"א תיווך הדעות בפירוש וגר זאב עם כבש וגו', שבתקופה הראשונה דימות המשיח יהי' זה בדרך "משל וחידה", והכוונה לאומות העולם, ובתקופה השני' יהי' זה כפשוטו (בנוגע לבע"ח).

As is explained elsewhere¹¹ in reconciling the opinions¹² on the meaning of "The wolf will dwell with the lamb…":¹³ in the first period of the days of Moshiach this will be fulfilled as "a parable and a riddle,"¹⁴ referring to the nations of the world, while in the second period it will be fulfilled literally (with regard to animals).

ב) וביאור הענין (דהגם שענין הפדי' בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, תכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובהם גופא בתקופה הב'), יובן מזה שמבאר בהמאמר, דגם ע"י עסק התורה (עכשיו) נעשה פדי' בשלום, כי הבירור שע"י עסק התורה הוא "בחי' ביטול הרע בעצם".

2) The explanation of the matter (why, although redemption in peace already existed in the days of Shlomo, its ultimate perfection will be in the days of Moshiach, and within them in the second period) will be understood from what is explained in the maamar:¹⁵ through the study of Torah as well (now), a redemption in peace is accomplished,¹⁶ because the birur (refinement) brought about through Torah study is "a level of the nullification of evil in its very essence."

וכמבואר בכמה דרושים ההפרש בין תורה לתפלה, שהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה, שעת צלותא שעת קרבא, והבירור דתורה הוא בדרך מנוחה.

As explained in several discourses¹⁷ regarding the difference between Torah and prayer: the refinement through prayer is by way of battle — "the time of prayer is a time of battle"¹⁸ — whereas the refinement through Torah is by way of rest.

דהחילוק שבין בירור בדרך מלחמה לבירור בדרך מנוחה הוא שבבירור שבדרך מלחמה צריך המברר להתלבש בלבושי המתברר, משא"כ בהבירור שבדרך מנוחה, המברר נשאר במקומו, וע"י הגילוי אור (דהמברר) שמאיר על המתברר, הוא מתברר ממילא.

The difference between refinement by way of battle and refinement by way of rest is this: in refinement by way of battle, the one who refines must clothe himself in the garments of what is being refined; whereas in refinement by way of rest, the one who refines remains in his place, and through the revelation of light (of the one who refines) that shines upon what is being refined, it becomes refined of itself.

וכמו שהי' בימי שלמה, דשלמה הי' במקומו, וע"י גדולת שמו שנשמע גם במקומות הרחוקים, נמשכו אליו מעצמם, כמ"ש ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה גו' ותבא ירושלמה גו'.

So it was in the days of Shlomo: Shlomo remained in his place, and through the greatness of his name, which was heard even in faraway places, people were drawn to him of their own accord, as it is written,¹⁹ "And the Queen of Sheba heard of Shlomo's fame… and she came to Jerusalem…"

דכמו"כ הוא החילוק שבין הבירור דתפלה להבירור דתורה, שהבירור דתפלה הוא באופן שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית (וכידוע שבכדי שההתבוננות דתפלה תפעול בירור נה"ב, צריכה להיות ההתבוננות בענינים כאלו ובאופן שגם נה"ב יכולה להשיג), משא"כ הבירור דתורה הוא בדרך ממילא, דע"י שלומדים בתורה שדבר זה מותר ודבר זה אסור, הם מתבררים ממילא.

The difference between the refinement of prayer and the refinement of Torah is the same. The refinement of prayer is such that the G‑dly soul clothes itself in the animal soul (as is known²⁰ that for the contemplation of prayer to bring about the refinement of the animal soul, the contemplation must be on such matters, and in such a manner, that the animal soul too can grasp them); whereas the refinement of Torah comes about of itself: by learning in the Torah that this thing is permitted and that thing is forbidden, they become refined of themselves.

ג) והנה בהבירור דתורה יש חילוק בין הבירור שע"י גליא דתורה להבירור שע"י פנימיות התורה.

3) Now, within the refinement of Torah there is a difference between the refinement through galya deTorah (the revealed part of Torah) and the refinement through pnimiyus haTorah (the inner dimension of Torah).²¹

דבהבירור שע"י לימוד גליא דתורה צריך להיות הלימוד בענינים אלו שצריכים לבררם, ומהטעמים על זה שהתורה נתלבשה בדברים גשמיים וגם בדברים האסורים ועד לטענות של שקר, הוא, בכדי לפעול הבירור גם בענינים אלו.

For the refinement through studying the revealed Torah, the study must be in those very matters that need to be refined; and among the reasons why the Torah clothed itself in physical things, even in forbidden things, and even in false claims,²² is in order to effect refinement in these matters too.²³

וזה שגם הבירור שע"י גליא דתורה נק' בשם בירור בדרך מנוחה הוא מפני שגם ענינים אלו (דברים האסורים וגם טענות של שקר) כמו שהם בתורה, הם תורה, תורת אמת, ומכיון שגם דברים אלה שבתורה הם דבר ה', הלא כה דברי כאש מה אש כו' אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה, הרי שהתורה היא תמיד במקומה ומדריגתה (דבר ה'), והבירור הוא בדרך ממילא.

The reason the refinement through the revealed Torah is also called refinement by way of rest²⁴ is that even these matters (forbidden things, and even false claims), as they are in the Torah,²⁵ are Torah, a Torah of truth. And since even these things in the Torah are the word of G‑d,²⁶ and "My word is like fire"²⁷ — just as fire…, so words of Torah do not become impure²⁸ — the Torah always remains in its place and on its level (the word of G‑d), and the refinement comes about of itself.

אלא שאעפ"כ אין זה דומה להבירור שע"י פנימיות התורה, דבהבירור שע"י גליא דתורה הרי זה גופא שהתורה מדברת בנוגע לדברים גשמיים וכו', הרי זה ענין של ירידה כביכול, אלא שגם לאחרי ירידתה והמשכתה למטה היא תורה, דבר ה' (ולא שיורדת ומתלבשת בענין אחר).

Nevertheless, this is not comparable to the refinement through pnimiyus haTorah. With the refinement through the revealed Torah, the very fact that the Torah speaks about physical things, etc., is a descent,²⁹ so to speak — except that even after its descent and being drawn down below, it is still Torah, the word of G‑d (rather than descending and clothing itself in something else).

משא"כ הבירור שע"י פנימיות התורה, מכיון שפנימיות התורה היא אילנא דחיי (שאינה מלובשת בטו"ר), הרי הבירור שנעשה עי"ז הוא שלא בדרך התלבשות כלל.

Whereas with the refinement through pnimiyus haTorah — since pnimiyus haTorah is the Tree of Life (which is not clothed in good and evil)³⁰ — the refinement it brings about is not by way of enclothement at all.

ד) ואולי יש להוסיף בהחילוק שבין גליא דתורה לפנימיות התורה, דאמיתית הענין דמנוחה ושלום הוא דוקא בפנימיות התורה, הוא לא רק בענין הבירורים שע"י לימוד התורה, אלא גם בלימוד התורה גופא.

4) Perhaps one may add to the difference between the revealed Torah and pnimiyus haTorah that the true meaning of rest and peace is found specifically in pnimiyus haTorah — not only regarding the refinements accomplished through Torah study, but in the study of Torah itself.

דהלימוד בנגלה דתורה הוא באופן דקושיות ותירוצים, שבתחלה קס"ד שהסברא היא כך וכך, ואח"כ מגיעים להבנה עמוקה יותר ושוללים את הסברא הקודמת, ועד שאומרים עלי' בדותא היא.

For the study of the revealed Torah proceeds by way of questions and answers: at first one supposes that the reasoning is thus and so, and afterwards one reaches a deeper understanding and rejects the earlier reasoning — to the point of saying of it, "It is a fiction."³¹

דשלילת סברא הקודמת הו"ע "דם לרוב שפכת" (שנאמר גבי דוד) כמו שהוא בעולם השכל.

The rejection of an earlier line of reasoning is, as it exists in the realm of the intellect, "you have shed much blood" (which was said of David³²).

ואמיתית ענין השלום הוא דוקא בפנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת.

The true meaning of peace is found specifically in pnimiyus haTorah, where "there is neither question nor dispute."³³

ויש לומר, דחילוק זה שבין גליא דתורה לפנימיות התורה שבאופן הלימוד גופא, היא הסיבה להחילוק שביניהם בענין הבירור שעל ידם, דכל פועל פועל בדוגמתו, ולכן, דוקא פנימיות התורה, שבה עצמה לית תמן לא קושיא ולא מחלוקת, גם הבירור שעל ידה הוא בדרך שלום ומנוחה.

It can be said that this difference between the revealed Torah and pnimiyus haTorah in the manner of study itself is the reason for the difference between them in the refinement they bring about, for every agent acts after its own likeness. Therefore, specifically pnimiyus haTorah, in which itself "there is neither question nor dispute," also refines by way of peace and rest.

ה) והנה גם בפנימיות התורה גופא יש שני אופנים בכללות. כמו שנתלבשה בהבנת והשגת השכל, דבחינה זו שבפנימיות התורה ישנה גם עכשיו, וכמו שהיא בבחינת ראי' (למעלה מהבנה והשגה), שבחינה זו תהי' לע"ל, כידוע שמשיח ילמד (פנימיות) התורה לכל ישראל באופן דראי'.

5) Now, within pnimiyus haTorah itself there are, in general, two modes: as it is clothed in intellectual understanding and comprehension — a level of pnimiyus haTorah that exists even now — and as it is on the level of sight (above understanding and comprehension), a level that will exist in the Time to Come, as is known³⁴ that Moshiach will teach (the inner dimension of) the Torah to all Israel in the manner of sight.

וההפרש שבין השגה לראי' הוא, דבהשגה, גם כשהיא בהתאמתות, אפשר שע"י קושיא יהי' אצלו שינוי או חלישות עכ"פ. משא"כ בראי', גם כשיקשו לו קושיות הכי חזקות, לא יהי' אצלו שום ספק במה שראה.

The difference between comprehension and sight is that with comprehension, even when it is firmly established, a question may bring about some change in him, or at least a weakening. With sight, however, even if the strongest questions are put to him, he will have no doubt at all about what he saw.

והטעם לזה הוא, כי כשאדם משיג בשכלו איזה דבר, הרי זהו דבר נוסף עליו, משא"כ כשהוא רואה איזה דבר, הדבר נחקק בפנימיותו וכאילו שנעשה חלק מעצמותו ולכן אין שייך בזה שינוי.

The reason is that when a person grasps something with his intellect, it is something added onto him; whereas when he sees something, it is engraved in his inner being, as if it became part of his very self, and therefore change does not apply to it.

ו) וע"פ כל הנ"ל יש לבאר, דהגם שענין פדה בשלום הי' גם בימי שלמה, מ"מ, השלימות שבזה יהי' בימות המשיח, ובימות המשיח גופא בתקופה הב', דיש לומר, שג' דרגות אלו בשלום (בימי שלמה, בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב') הם דוגמת ג' הדרגות הנ"ל שבתורה.

6) In light of all the above, it may be explained why, although "He redeemed in peace" existed already in the days of Shlomo, its perfection will be in the days of Moshiach, and within the days of Moshiach in the second period. It can be said that these three levels of peace (in the days of Shlomo, in the first period of the days of Moshiach, and in the second) parallel the three levels in Torah described above.

והענין הוא, דזה שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה הוא ע"י ששמו (דשם הוא הארה) נמשך ונתפשט למרחקים עד לארץ שבא, ששלמה עצמו הי' במקומו והשם שלו (שמע שלמה) נמשך והגיע לשבא, וכל מה שההמשכה נמשכה למקום רחוק יותר היא מתקטנת יותר.

The point is this: the Queen of Sheba heard of Shlomo's fame because his name (and a name is a mere glimmer) was drawn forth and spread to faraway places, as far as the land of Sheba. Shlomo himself remained in his place while his name ("Shlomo's fame") was drawn forth and reached Sheba — and the farther the flow is drawn, the more diminished it becomes.

ועד"ז גם בנוגע להבירור גופא, דגם לאחרי שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה, הוצרך להיות ותבוא ירושלמה (שההליכה משבא לירושלים לוקח משך זמן וטרחא כו'), ורק אז נעשה הבירור (בדוגמת הבירור שע"י גליא דתורה).

So too regarding the refinement itself: even after the Queen of Sheba heard of Shlomo's fame, it was still necessary that "she came to Jerusalem"³⁵ (the journey from Sheba to Jerusalem takes time and effort, etc.), and only then was the refinement accomplished (comparable to the refinement through the revealed Torah).

משא"כ הבירור שיהי' בימות המשיח, כיון שאז יהי' הגילוי דאוא"ס הבל"ג שקודם הצמצום, דאור זה הוא בכל מקום בשוה, לכן יהי' אז הבירור (לא באופן של המשכת וירידת האור למטה, והעלאת המתברר למעלה, כי אם) שהאור כמו שהוא יאיר בכל מקום, שלכן אז אהפוך אל עמים (כמו שהם במציאותם ובמקומם) גו' כולם גו' לעבדו שכם אחד.

The refinement in the days of Moshiach, however — since then³⁶ there will be the revelation of the infinite light of Ein Sof (the boundless light that precedes the tzimtzum, the contraction), a light that is present everywhere equally³⁷ — will therefore take place (not by drawing the light down below and raising up what is refined, but rather) in that the light, as it is, will shine everywhere. That is why then³⁸ "I will transform the peoples (as they are, in their own existence and place)… all of them… to serve Him with one accord."

אלא שבזה גופא יש חילוק בין תקופה ראשונה לתקופה השני'. דבתקופה הראשונה לא יהי' חידוש במע"ב, הגילוי אלקות שיהי' בהעולם יהי' מצד גילוי אוא"ס הבל"ג שמאיר בכל מקום, אבל לא מצד העולם גופא, מכיון שעולם כמנהגו נוהג.

Yet within this itself there is a difference between the first period and the second period. In the first period there will be no change in the order of creation; the revelation of G‑dliness in the world will come from the revelation of the boundless light of Ein Sof that shines everywhere, but not from the world itself, since "the world follows its normal course."

ולכן יהי' אז הגילוי דהנבראים (והביטול שלהם) כמו דבר נוסף על מציאותם. [וע"ד ההבנה וההשגה דפנימיות התורה, שהיא כמו דבר נוסף על האדם, שלכן שייך בזה שינוי או חלישות עכ"פ, כנ"ל].

Therefore the revelation within created beings (and their bittul, self-nullification) will then be like something added onto their existence. [This is like³⁹ the understanding and comprehension of pnimiyus haTorah, which is like something added onto the person, which is why change, or at least weakening, applies to it, as stated above.]

משא"כ בתקופה השני' דימות המשיח שיהי' שינוי וחידוש במע"ב, יש לומר, שהגילוי בעולם (והביטול בהנבראים) יהי' גם מצד טבע וגדר העולם גופא.

In the second period of the days of Moshiach, however, when there will be change and innovation in the order of creation, it can be said that the revelation in the world (and the bittul of created beings) will come also from the very nature and definition of the world itself.

ז) והנה ג' פירושים (ודרגות) הנ"ל דפדה בשלום נפשי, כיון שכל הפירושים הם באותו הפסוק, הם שייכים זל"ז, ובאים בהמשך אחד.

7) Now, the three interpretations (and levels) of "He redeemed my soul in peace" described above, since all of them interpret the same verse, are connected with one another⁴⁰ and follow in one continuum.

דנוסף על זה שכל הדרגות הם תורה [דכמו שבתפלה, גם התפלה דשבת, עם היות שהבירור דשבת הוא בדרך מנוחה, מ"מ, גם התפלה דשבת ענינה הוא תפלה, עד"ז הוא גם בנוגע לתורה, שגם גליא דתורה שבבחי' התלבשות, ענינה הוא תורה], הנה כל הדרגות דתורה הם ענין אחד, תורה אחת. שלכן, ע"י לימוד התורה עכשיו (גם הלימוד דנגלה שבתורה) יזכו לתורתו של משיח דבחי' ראי', כידוע בענין ותלמודו בידו.

For besides the fact that all the levels are Torah [just as with prayer — even the prayer of Shabbos, although the refinement of Shabbos is by way of rest,⁴¹ is nevertheless in essence prayer — so too with Torah: even the revealed Torah, which is in a state of enclothement, is in essence Torah], all the levels of Torah are one matter,⁴² one Torah. Therefore, through studying Torah now (including the study of the revealed part of Torah) one will merit the Torah of Moshiach, which is on the level of sight, as is known regarding "and his learning⁴³ in his hand."⁴⁴

ח) ואולי יש לומר בעומק יותר, שגם הדרגא דפדי' שבדרך מלחמה, כיון שנקראת בשם פדי', היא שייכת לפדי' בשלום (עד לדרגא הכי נעלית שתהי' בימות המשיח בתקופה השני').

8) Perhaps it can be said more deeply that even the level of redemption by way of battle, since it is called "redemption," is connected with redemption in peace (up to its loftiest level, which will be in the days of Moshiach, in the second period).

ובלשון חז"ל מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא, כיון דשם גאולה עלה.

In the words of our Sages,⁴⁵ "War too is the beginning of redemption," since⁴⁶ it is counted under the name of redemption.

ועפ"ז יש לבאר יותר הקשר של הגאולה דיו"ד כסלו וי"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום נפשי, דלכאורה, הרי ידוע מהלך הענינים בגאולת אדמו"ר הזקן, ועד"ז בגאולת אדמו"ר האמצעי, שהיו ענינים של אתכפיא, השתדלות וכיו"ב, היינו ענינים של מלחמה, ומקשרים זה עם הפסוק פדה בשלום נפשי שקאי (כמו שמבאר אדמו"ר האמצעי בדרוש הנ"ל) על פדי' בשלום כמו שהיא בתכלית השלימות.

On this basis the connection between the redemptions of 10 Kislev and 19 Kislev and the verse "He redeemed my soul in peace"⁴⁷ can be explained further. For seemingly, the course of events in the liberation of the Alter Rebbe, and likewise in the liberation of the Mitteler Rebbe, is well known: they involved iskafya (subduing), intercession and the like — matters of battle. Yet they are connected with the verse "He redeemed my soul in peace," which refers (as the Mitteler Rebbe explains in the discourse mentioned above) to redemption in peace in its ultimate perfection.

ויש לומר הביאור בזה, דכל הדרגות שבפדי' קשורות עם הפדי' בשלום בתכלית השלימות שתהי' לע"ל.

The explanation may be that all the levels of redemption are bound up with redemption in peace in its ultimate perfection, which will be in the Time to Come.

ויובן זה ע"פ מה שמבאר בעל הגאולה בהמאמר דענין פדה בשלום נפשי בעבודת האדם [שהפדי' דנפש האלקית מהגלות דנפש הבהמית היא באופן דשלום, שנה"ב אינה מנגדת כלל] הוא כשהעבודה היא במס"נ, ובמס"נ גופא – מס"נ דיחידה.

This will be understood from what the baal hageulah explains in the maamar:⁴⁸ "He redeemed my soul in peace" in a person's divine service [the redemption of the G‑dly soul from the exile of the animal soul taking place in a manner of peace, the animal soul offering no opposition at all] comes about when the service is with mesirus nefesh (self-sacrifice), and within mesirus nefesh itself — the mesirus nefesh of yechidah (the soul's innermost essence).

דע"י המס"נ שמצד חי', נעשה רק אתכפיא נה"ב, וע"י המס"נ שמצד יחידה דוקא, היא מתבטלת לגמרי. ועפ"ז יובן הקשר דפדי' שבדרך מלחמה [העבודה שמצד חי', ולמטה יותר העבודה שמצד נר"נ] לפדה בשלום נפשי (יחידה), כי בכל עבודה ועבודה יש בה (בהעלם) המס"נ שמצד יחידה.

For through the mesirus nefesh that stems from the level of chayah, only the subduing of the animal soul is achieved; only through the mesirus nefesh that stems from yechidah is the animal soul nullified completely. Accordingly, the connection of redemption by way of battle [service stemming from chayah, and lower still, service stemming from nefesh, ruach and neshamah] with "He redeemed my soul in peace" (yechidah) will be understood: every single service contains (in a hidden way) the mesirus nefesh that stems from yechidah.

וכדאיתא בתניא דעסק התורה והמצוות והתפלה הוא ענין מס"נ ממש. דכיון שאמיתית הענין דמס"נ (מס"נ ממש) הוא המס"נ שמצד יחידה, הרי נמצא, שבכל ענין דתורה ומצוות [אפילו הענינים הפשוטים דתומ"צ שאלמלא ניתנה תורה (ח"ו) היו למדים אותם מבהמת הארץ] יש כח המס"נ דיחידה.

As stated in Tanya,⁴⁹ occupation with Torah, mitzvos and prayer is actual mesirus nefesh. Since the true meaning of mesirus nefesh (actual mesirus nefesh) is the mesirus nefesh that stems from yechidah, it follows that in every matter of Torah and mitzvos [even the simple matters of Torah and mitzvos which, had the Torah not been given (G‑d forbid), we would have learned from the beasts of the earth⁵⁰] there is the power of the mesirus nefesh of yechidah.

ויתירה מזו, שגם ההבנה והשגה דתורה היא ע"י הענין דהקדמת נעשה לנשמע כמ"ש תומת ישרים תנחם, דענין הקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול לבעל הרצון (שלמעלה מהביטול להרצון), דביטול זה בא מעצם הנשמה (שלמעלה מהגילויים דהנשמה), בחינת יחידה.

Moreover, even the understanding and comprehension of Torah come about through putting "we will do" before "we will hear," as it is written,⁵¹ "The integrity of the upright will guide them."⁵² Putting "we will do" before "we will hear" is bittul to the One Who wills (which is above bittul to the will),⁵³ and this bittul comes from the essence of the soul (which is above the soul's revealed powers) — the level of yechidah.

והגם דענין המס"נ המבואר במאמר הנ"ל דבעל הגאולה הוא שנתבטלו כל רצונותיו (ועד שכל הענינים הם בהשתוות), יש לומר, שכל הדרגות דמס"נ הם ענין אחד.

And although the mesirus nefesh explained in the above-mentioned maamar of the baal hageulah is that all his own desires are nullified (to the point that all things are equal to him),⁵⁴ it can be said that all the levels of mesirus nefesh are one matter.

וע"ד הידוע בענין היראה, דכיון שיראה היא ביטול (שלילת המציאות), לכן כל הדרגות שביראה הן יראה אחת, עד"ז י"ל בענין הביטול דמס"נ. ואדרבא, כיון שהביטול דמס"נ הוא מצד כללות ועצם הנפש, ודלא כהביטול דיראה שהיא רק מדה אחת, הרי ענין זה [שכל הדרגות הם ענין אחד] במס"נ הוא עוד יותר מאשר ביראה.

This is like what is known⁵⁵ about yirah (fear of G‑d): since fear is bittul (negation of one's own existence), all the levels of fear are a single fear; the same can be said of the bittul of mesirus nefesh. On the contrary, since the bittul of mesirus nefesh stems from the totality and essence of the soul — unlike the bittul of fear, which is only one attribute — this [that all the levels are one matter] applies to mesirus nefesh even more than to fear.

ויובן זה ע"פ משל ממלכותא דארעא, שכשאדם נכנס לצבא (אף שעדיין לא שירת בהצבא, ועאכו"כ שלא הי' במלחמה) הוא מוסר את עצמו לגמרי און ווערט אויס בעה"ב אויף זיך.

This will be understood through an analogy from the earthly kingdom:⁵⁶ when a person enlists in the army (even though he has not yet served in the army, and certainly has not been in battle), he hands himself over completely and ceases to be his own master.

דכמו"כ הוא בצבא הרוחני, שישראל הם צבאות הוי', דזה שכל אחד מישראל יש לו קבלת עול [כפתגם הידוע אַ איד איז אַ קבלת-עול'ניק], שבזה הוא נכנס לצבאות השם, הרי עי"ז הוא מוסר את עצמו לגמרי לאלקות, ומסירה זו היא קשורה ומאיר בה המס"נ שמצד יחידה בדרגא הכי נעלית.

So too in the spiritual army, for the Jewish people are "the hosts of G‑d":⁵⁷ the fact that every Jew has kabbalas ol (acceptance of the yoke) [as the well-known saying goes,⁵⁸ "A Jew is a kabbalas-ol'nik," one who accepts the yoke], by which he enters the hosts of G‑d, means that he thereby hands himself over completely to G‑dliness; and this surrender is bound up with, and illuminated by, the mesirus nefesh that stems from yechidah at its loftiest level.

ט) וע"פ הנ"ל יש לבאר גם הא דאיתא בירושלמי עה"פ פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי, דקאי על אנשי אבשלום שהתפללו לשלומו של דוד.

9) In light of the above, one can also explain what is stated in the Jerusalem Talmud⁵⁹ on the verse "He redeemed my soul in peace… for many were with me": that it refers to the men of Avshalom who prayed for David's welfare.

דלכאורה, הרי מבואר לעיל דפדי' בשלום הוא בתורה דוקא משא"כ תפלה היא בדרך מלחמה, ותפלתם של אנשי אבשלום היתה בנוגע למלחמת אבשלום.

For seemingly, it was explained above that redemption in peace is specifically through Torah, whereas prayer is by way of battle — and the prayer of Avshalom's men concerned Avshalom's war.

ועד"ז צריך להבין בהקשר של הגאולה די"ט כסלו עם הפסוק פדה בשלום, הרי הגאולה דאדמו"ר הזקן היתה (כפי שכותב באגה"ק שלו) כשקריתי בספר תהלים, דענינה של אמירת תהלים (אע"פ שספר תהלים הוא מכ"ד ספרים דתנ"ך, תורה) הוא תפלה, ובלשון הכתוב נעים זמירות ישראל (דזמירות שייכים לתפלה), ובפרט ע"פ הידוע מסיפורי רבותינו נשיאינו שגאולת אדמו"ר הזקן באה ע"י התפלות דתלמידיו וחסידיו וכל ההולכים בעקבותיו, וגאולה זו שבאה ע"י תפלה, שעת צלותא שעת קרבא, באה באמירת הפסוק פדה בשלום.

Similarly, the connection between the redemption of 19 Kislev and the verse "He redeemed my soul in peace" needs to be understood. The redemption of the Alter Rebbe came (as he writes in his letter in Iggeres HaKodesh⁶⁰) "when I was reading in the book of Tehillim," and the essence of reciting Tehillim (although the book of Tehillim is one of the twenty-four books of Tanach, which is Torah) is prayer — in the words of the verse,⁶¹ "the sweet singer of the songs of Israel" (and songs belong to prayer⁶²). In particular, according to what is known from the stories of our Rebbeim, the redemption of the Alter Rebbe came through the prayers of his students and chassidim and all who followed in his footsteps; and this redemption, which came through prayer — "the time of prayer is a time of battle" — came with the recitation of the verse "He redeemed my soul in peace."

ויש לומר הביאור בזה, דכיון שעסק התורה ומצוות הו"ע מס"נ ממש (כמובא לעיל מתניא), לכן, גם תפלה קשורה עם פדה בשלום. ויש לומר, שאדרבה, ענין המס"נ הוא בתפלה יותר מבתורה.

The explanation may be that since occupation with Torah and mitzvos is actual mesirus nefesh (as cited above from Tanya), prayer⁶³ too is connected with "He redeemed in peace." Indeed, it can be said that, on the contrary, mesirus nefesh is present in prayer even more than in Torah.

כי זה שעסק התורה הוא מס"נ ממש, הרי הרגש זה דמס"נ צריך להיות "קודם שיתחיל ללמוד" [וכשלומד הרבה שעות רצופות יש לו להתבונן בזה בכל שעה ושעה], אבל בעת הלימוד, כשהוא עוסק בהבנת והשגת הענין שלומד, אינו מרגיש הביטול דמס"נ. ואדרבא מאן מלכא רבנן ואורייתא הוא דקא מרתחא לי', משא"כ בתפלה, צריך להיות כעבדא קמי מרי', תכלית הביטול (ביטול דמס"נ).

For although occupation with Torah is actual mesirus nefesh, this feeling of mesirus nefesh must come "before one begins to study" [and when one studies for many consecutive hours, he should reflect on it every hour],⁶⁴ but during the study, when he is occupied with understanding and grasping the subject he is learning, he does not feel the bittul of mesirus nefesh. On the contrary — "Who are the kings? The Rabbis,"⁶⁵ and "it is the Torah that makes him heated";⁶⁶ whereas in prayer one must be "like a servant before his master,"⁶⁷ utter bittul⁶⁸ (the bittul of mesirus nefesh).

יו"ד) וע"פ כל הנ"ל יובן זה שדוקא ע"י העבודה עתה בהזמן דעקבתא דמשיחא כאשר החושך יכסה ארץ באים להגילויים של הגאולה העתידה.

10) In light of all the above, it will be understood why it is specifically through the service now, in the time of ikvesa diMeshicha (the footsteps of Moshiach), when "darkness covers the earth,"⁶⁹ that we come to the revelations of the future Redemption.

כי דוקא בזמן זה, כשצריך להתעסק עם ניצוצי קדושה שנפלו למקום בלתי טהור, וצריך להפך מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא, ועד שמזמן לזמן יוצאים מן הד' אמות של תורה, או מן הד' אמות של תפלה, לצאת מבית הכנסת ומבית המדרש, ובלשון השו"ע הנהג בהם מנהג דרך ארץ, מ"מ ע"י העבודה עכשיו דוקא מביאים את הגאולה העתידה, דאז יקויים מ"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד, כאו"א מישראל וכל ישראל, וכספם וזהבם אתם, עם כל ניצוצות הקדושה השייכים להם וגם הנמצאים בכספם וזהבם כפשוטם. לפי שבעבודה זו בזמן הגלות ישנו ענין המס"נ בתכלית.

For specifically in this time — when one must deal with sparks of holiness that have fallen into an impure place, and must transform bitterness into sweetness and darkness into light, to the point that from time to time one leaves the four cubits of Torah or the four cubits of prayer, going out of the synagogue and the house of study — in the words of the Shulchan Aruch, "conduct yourself with them in the way of the world"⁷⁰ — nevertheless, it is specifically through the service now that we bring the future Redemption, when it will be fulfilled,⁷¹ "And you will be gathered one by one" — each individual Jew and all Israel — "and their silver and their gold with them,"⁷² together with all the sparks of holiness that belong to them, including those found in their silver and gold in the plain sense. This is because in this service during the time of exile there is mesirus nefesh in its ultimate form.

וכידוע תורת רבינו הזקן (ובארוכה במאמרי נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר) עה"פ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שהענוה דמשה (משה אמת ותורתו אמת) היתה במיוחד בקשר לדרא דעקבתא דמשיחא, בראותו את המס"נ שלהם בקיום התומ"צ בענין אל יתבייש מפני המלעיגים וכו' וכיו"ב.

As is known from the teaching of the Alter Rebbe (explained at length in the maamarim of the leader of our generation, my father-in-law, the Rebbe⁷³) on the verse⁷⁴ "And the man Moshe was very humble, more than any man on the face of the earth": the humility of Moshe ("Moshe is truth and his Torah is truth"⁷⁵) was specifically in connection with the generation of ikvesa diMeshicha, when he saw their mesirus nefesh in keeping Torah and mitzvos — as in "not to be embarrassed before those who mock"⁷⁶ etc. — and the like.

וזה מביא לקיום היעוד ויספו ענוים בה' שמחה, שמחת עולם על ראשם, שמחת הגאולה האמיתית והשלימה, הבאה במיוחד ע"י הפצת המעינות חוצה, ובאופן של נגאלין מיד ובאופן דפדה בשלום, בלי שום טירחא, עד שיקויים היעוד והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, והביאו את כל אחיכם גו' מנחה לה' גו' בכלי טהור גו', בקרוב ממש, בימי הגלות האחרונים, ואח"כ ומיד ובשלימות בפועל בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

This brings about the fulfillment of the promise "And the humble will increase their joy in G‑d,"⁷⁷ "everlasting joy upon their heads"⁷⁸ — the joy of the true and complete Redemption, which comes in particular through spreading the wellsprings outward,⁷⁹ in the manner of "they are immediately redeemed"⁸⁰ and in the manner of "He redeemed in peace," without any trouble at all — until the promise is fulfilled,⁸¹ "Kings will be your nurturers and their princesses your nursemaids," and⁸² "They will bring all your brethren… as an offering to G‑d… in a pure vessel…" — very soon, in the last days of exile,⁸³ and afterwards, immediately and in full actuality, in the true and complete Redemption through Moshiach our righteous redeemer, speedily in our days, truly.

*) יצא לאור בקונטרס ט'-יו"ד כסלו – תשמ"ח, "לקראת ט' כסלו, יום ההולדת דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקל"ד) ויום ההילולא שלו (בשנת תקפ"ח)*, ויו"ד כסלו יום הגאולה דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקפ"ז)** . . ערב ט' כסלו, שנת הקהל, שנת תשמ"ח".

*) Published in the booklet 9–10 Kislev 5748, "in preparation for 9 Kislev, the birthday of the Mitteler Rebbe (in 5534) and his yahrzeit (in 5588)*, and 10 Kislev, the day of the Mitteler Rebbe's liberation (in 5587)** . . Erev 9 Kislev, the Hakhel year, 5748."

*) ע"ד הסתלקותו – ראה הקדמה לתורת חיים בראשית. "בית רבי" ח"ב פרק ו. קובץ "יגדיל תורה" חוברת סח (תשרי-כסלו ה'תשמ"ו) סי' יד. ביאור שייכות הסתלקותו לט' כסלו ה'תקפ"ח, ואופנה – ראה לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' שכז. שם ע' שלט ואילך.

*) On his passing, see the introduction to Toras Chaim, Bereishis; Beis Rebbi, vol. 2, ch. 6; the journal Yagdil Torah, issue 68 (Tishrei–Kislev 5746), §14. For an explanation of the connection of his passing with 9 Kislev 5588, and of its manner, see Likkutei Levi Yitzchak, Igros Kodesh, p. 327; ibid., p. 339 ff.

**) ע"ד גאולתו – ראה בארוכה "התמים" חוברת ב' ע' עז [פו, א]. שם ע' פא [פח, א] ואילך. מבוא לקונטרס "בד קודש". "בית רבי" ח"ב פרקים ד-ה (נעתקו גם – בקיצור לשון קצת – בהוספה לקונטרס הנ"ל ע' 20 ואילך).

**) On his liberation, see at length HaTamim, issue 2, p. 77 [86a]; ibid., p. 81 [88a] ff.; the introduction to the booklet Bad Kodesh; Beis Rebbi, vol. 2, chs. 4–5 (also reproduced, in slightly abridged wording, in the appendix to the above booklet, p. 20 ff.).