004 —004 - מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו, ה'תשל"ט פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ומבאר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה) דפירוש פדה בשלום (בשלום דוקא) הוא שהפדי' היא באופן שהמנגד מתבטל לגמרי, שלכן אין צריך למלחמה כלל.

Padah beshalom nafshi mikrav li ki verabim hayu imadi ("He redeemed my soul in peace from battle against me, for they were many with me").¹ The Baal HaGeulah (the Mitteler Rebbe, whose redemption is celebrated on Yud Kislev) explains in his maamar on this verse (printed in his Shaarei Teshuvah²)³ that padah beshalom ("He redeemed in peace" — in peace specifically) means that the redemption takes place in such a way that the opponent is nullified completely, so that there is no need for war at all.

וע"ד שהי' בימי שלמה, שכל הגוים נתבטלו לגבי שלמה שלא ע"י מלחמה, שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו.

This is like what took place in the days of Shlomo,⁴ when all the nations submitted to Shlomo without war; for this reason he was called Shlomo, for there was peace (shalom) in his days.⁵

ומדייק בהמאמר, דכאשר נמצאים במצב שאין מנגדים כלל, למה צריך פדי'.

The maamar points out⁶ that when one is in a state where there are no opponents at all, why is redemption needed?

ויש לומר הביאור בדיוק זה, כי פירוש פדה בשלום הוא לא שהשלום בא לאחרי הפדי' (היינו שהפדי' היא בדרך מלחמה ואח"כ נעשה שלום), כי אם, שהפדי' (עצמה) היא בשלום, ולכן מדייק, שבמצב של שלום אין צריך לכאורה לפדי'.

It can be said that the explanation of this point is that padah beshalom does not mean that peace comes after the redemption (that is, the redemption is by way of war, and afterward there is peace); rather, the redemption (itself) is in peace. This is why he points out that in a state of peace, seemingly no redemption is needed.

ויש להוסיף עוד דיוק, דבפסוק זה גופא כתיב פדה גו' מקרב לי, דזה שפדה נפשי הוא מן המלחמות הבאים עלי, והיאך שייך שהפדי' מן המלחמות היא פדי' בשלום, דלכאורה הם שני ענינים הפכים.

A further point can be added: this very verse says padah… mikrav li — that "He redeemed my soul" from the battles that come upon me.⁷ How can redemption from battles be a redemption in peace? Seemingly, the two are opposites.

ב) ויש להוסיף, דשני ענינים אלו (פדה בשלום ומקרב לי) הם לא רק שני הפכים (סתם) אלא שהם הפכים מן הקצה אל הקצה.

2) It can be added that these two things (padah beshalom and mikrav li) are not merely two opposites (in general), but opposites from one extreme to the other.

דהנה הטעם על זה שמלחמה נקראת בשם קרב מלשון קירוב (אף שמלחמה הוא היפך ענין הקירוב), הוא (כמובן מהמאמר), לפי שעיקר ותוקף של מלחמה הוא כשהיא באופן של קירוב.

The reason war is called krav, a word related to kiruv, "closeness" (even though war is the very opposite of closeness), is (as understood from the maamar⁸) that war is at its most essential and intense when it is fought at close quarters.

דהנה במלחמה יש שני אופנים.

For there are two kinds of war.

ששני הלוחמים הם בריחוק זה מזה, אלא שזורקים (אחד על השני) אבני חצים ובליסטראות וכיו"ב.

In one, the two combatants are far apart from each other, but they hurl stones, arrows, missiles and the like (at each other).

או ששני הלוחמים מתקרבים זה לזה (בקירוב מקום) ועד שהם נאבקים זה עם זה, ויאבק איש עמו, שהם מתקרבים זה לזה (לא רק במקום, אלא) גם בגופם, ועד דשני הלוחמים חובקים זה את זה.

In the other, the two combatants come close to each other (in place), to the point that they wrestle with one another⁹ — vaye'aveik ish imo ("and a man wrestled with him")¹⁰ — so that they come close to each other (not only in place, but) bodily as well, to the point that the two combatants are locked in each other's embrace.

דמלחמה זו (תכלית הקירוב) היא מלחמה קשה ביותר.

This war (the ultimate closeness) is the fiercest war of all.

ועד"ז הוא לאידך, שגם השלום שבפסוק זה הוא (לא שלום סתם, אלא) תכלית השלימות שבשלום.

And likewise from the other side: the peace in this verse too is (not ordinary peace, but) the ultimate perfection of peace.

וכמו שמבאר בעל הגאולה בהמאמר דאמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא שאלו שהיו מקודם שונאים ומנגדים הם "נעשים אוהבים גמורים", דענין זה הוא למעלה גם מהשלום שהי' בימי שלמה, דהשלום שהי' בימי שלמה הוא שכולם נתבטלו מצד הגילוי אור (אבל לא נהפכו לקדושה), ואמיתית ענין השלום (שגם המנגד נהפך לקדושה) יהי' לע"ל, כמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד, ועד"ז בנוגע לבעלי חיים – וגר זאב עם כבש וגו', ועד שגם הנחש (פתן וצפעוני) יהפך לטוב, כמ"ש גם אויביו ישלים אתו זה הנחש, וכמו שהי' בתחלת הבריאה (לפני חטא עה"ד) שהי' שמש גדול.

As the Baal HaGeulah explains in the maamar,¹¹ the true meaning of padah beshalom nafshi is that those who were previously enemies and opponents "become complete friends." This is higher even than the peace that existed in the days of Shlomo;¹² for the peace in the days of Shlomo was that everyone submitted because of the revelation of light (but they were not transformed to holiness).¹³ True peace (where the opponent too is transformed to holiness) will be in the time to come, as it is written,¹⁴ az ehpoch el amim safah verurah… le'avdo shechem echad ("Then I will change the nations to a pure language… to serve Him with one accord"). The same applies to animals — vegar ze'ev im keves… ("the wolf shall live with the lamb…")¹⁵ — and even the snake (the cobra and the viper¹⁶) will be transformed to good, as it is written,¹⁷ gam oyvav yashlim ito ("even his enemies will make peace with him") — this refers to the snake — as it was at the beginning of creation (before the sin of the Tree of Knowledge), when it was "a great servant."¹⁸

ויתירה מזו יש לומר, דכיון שכל ירידה היא צורך עלי', בהכרח לומר, שבירור ועליית הנחש לעתיד לבוא תהי' למעלה יותר גם מהדרגא ד"שמש גדול" שהי' לפני הירידה.

Moreover, it can be said that since every descent is for the sake of an ascent, it must be that the refinement and elevation of the snake in the time to come will be higher even than the level of "a great servant" that it had before the descent.¹⁹

ועפ"ז צריך להבין עוד יותר מ"ש פדה בשלום גו' מקרב לי, והרי הקרב והשלום שבפסוק זה הם שני הפכים מן הקצה אל הקצה, ואיך זה פדה בשלום גו' מקרב לי.

Accordingly, the verse padah beshalom… mikrav li is even harder to understand: the battle and the peace in this verse are opposites from one extreme to the other — how, then, can it say padah beshalom… mikrav li?

ג) ויובן זה בהקדים המבואר בהמאמר דבעל הגאולה, ששני הענינים דקרב ושלום ישנם בעבודת התפלה.

3) This will be understood by first considering what is explained in the Baal HaGeulah's maamar:²⁰ both krav (battle) and shalom (peace) are present in the avodah of prayer.

ולהעיר, דבכ"מ מבואר שהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה, שעת צלותא שעת קרבא, והבירור בדרך מנוחה (שלום) הוא ע"י עסק התורה.

Note that it is explained in several places²¹ that the refinement accomplished by prayer is by way of war — sha'ata detzlosa sha'ata dikrava ("the time of prayer is the time of battle")²² — while refinement by way of rest (peace) comes through Torah study.²³

אבל בדרוש זה דבעל הגאולה מבואר, שגם בעבודת התפלה ישנם שני הענינים.

But in this discourse of the Baal HaGeulah it is explained that the avodah of prayer, too, includes both.

האהבה דבכל לבבך, שמצד בחינת נר"נ, עם היות שגם ע"י אהבה זו הוא פועל שגם נה"ב יהי' לה אהבת ה', בכל לבבך בשני יצריך, מ"מ, מכיון שהאהבה דבכל לבבך היא מצד ההבנה וההשגה (שאלקות הוא טוב), ומכיון ששכל הוא בחינת פנימי (שמתלבש בהדבר שפועל בו), הרי מובן דפעולת נה"א בנה"ב שתאהוב את הוי' הוא ע"י שנה"א מתלבשת בנה"ב, שההתבוננות של נה"א צריכה להיות בענינים כאלו ובאופן שגם נה"ב יכולה להשיג, הרי התלבשות זו (שנה"א מתלבשת בנה"ב) הו"ע של מלחמה.

The love²⁴ of bechol levavcha ("with all your heart") comes from the levels of nefesh, ruach and neshamah. Through this love, too, the animal soul is brought to love G‑d — bechol levavcha, "with both your inclinations."²⁵ Nevertheless, since the love of bechol levavcha comes from understanding and comprehension (that G‑dliness is good), and since intellect is an inner faculty (it clothes itself in the thing it affects), it is understood that the G‑dly soul brings the animal soul to love G‑d by clothing itself in the animal soul: the contemplation of the G‑dly soul must be of such matters, and in such a way, that the animal soul too can grasp them.²⁶ And this enclothement (the G‑dly soul clothing itself in the animal soul) is a form of war.²⁷

וגם האהבה דבכל נפשך, שמצד בחינת חי', הגם שחי' היא בחינת מקיף, והבירור דנה"ב שע"י אהבה זו הוא (לא בדרך התלבשות, אלא) שמצד תוקף הרצון דנה"א (רצון שלמעלה מטעם) מתבטלים ממילא הרצונות דנה"ב, אעפ"כ, מכיון שביטול הרצונות דנה"ב הוא רק מצד התגברות הרצון דנה"א, היינו שגם עכשיו יש לנה"ב בהעלם רצונות זרים אלא שמצד התגברות הרצון דנה"א אינם באים בפועל, לכן נכלל זה בהעבודה דבירור שבדרך מלחמה.

Likewise the love of bechol nafshecha ("with all your soul"), which comes from the level of chayah: although chayah is a makif (an encompassing level), and the refinement of the animal soul through this love is (not by way of enclothement, but) by the strength of the G‑dly soul's desire (a desire above reason) automatically nullifying the desires of the animal soul — nevertheless, since the desires of the animal soul are nullified only because the G‑dly soul's desire overpowers them, meaning that even now the animal soul has foreign desires hidden within it, except that they do not come out in practice because the G‑dly soul's desire overpowers them, this too is included in the avodah of refinement by way of war.

וענין פדה בשלום נפשי הוא בהאהבה דבכל מאדך, שמצד בחינת יחידה.

Padah beshalom nafshi belongs to the love of bechol me'odecha ("with all your might"), which comes from the level of yechidah.

כי כיון שבחינת היחידה אין כנגדה לעומת זה, בבואה דבבואה לית להו, לכן, כשמתגלית בחינת היחידה, מתבטל הלעו"ז.

For since the level of yechidah has no counterpart on the opposing side (bavu'a divavu'a leis lehu, "they do not have even a reflection of a reflection" of it²⁸), when the level of yechidah is revealed, the opposing side is nullified.

דבחינת חי', כיון שיש כנגדה לעו"ז, לכן הגילוי דבחינת חי' אינו שולל ומבטל הרצונות זרים דנה"ב, והוא רק בדרך התגברות, שהרצון לאלקות (שמבחינת חי') מתגבר על הרצונות דנה"ב, ובכדי שיהי' ביטול הרצונות דנה"ב הוא ע"י גילוי היחידה.

The level of chayah, since it has a counterpart on the opposing side, does not by its revelation negate and nullify the foreign desires of the animal soul; it acts only by overpowering them, the desire for G‑dliness (from the level of chayah) overpowering the desires of the animal soul. For the desires of the animal soul to be nullified requires the revelation of the yechidah.

ד) ויש לקשר זה עם הידוע בענין כח המס"נ שבכאו"א מישראל (דכח המס"נ הוא מצד יחידה), דזה שהוא מוסר נפשו שלא להפרד ח"ו מאחדותו ית' הוא לא מצד הרצון שלו (היינו שאפשר להיות באופן אחר אלא שרוצה באופן זה), אלא מפני שאינו יכול להפרד ח"ו מאחדותו ית'.

4) This can be connected with what is known²⁹ about the power of mesirus nefesh (self-sacrifice) in every Jew (the power of mesirus nefesh comes from the yechidah³⁰): when he gives up his life rather than be separated, G‑d forbid, from G‑d's Oneness, it is not because he wants to (that is, it could be otherwise, but he wants it this way), but because he cannot be separated, G‑d forbid, from G‑d's Oneness.

ועפ"ז יש לבאר מה שמבואר בכ"מ שהאהבה דבכל מאדך הו"ע המס"נ.

On this basis one can explain what is said in several places,³¹ that the love of bechol me'odecha is mesirus nefesh.

דלכאורה אינו מובן, והרי גם האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך מחייבת לכאורה ענין המס"נ, דכשאוהב את הוי' בכל לבבו ועאכו"כ כשאהבתו את הוי' היא בכל נפשו הרי בודאי ימסור נפשו עבורו, ומהו העילוי והחידוש בהאהבה דבכל מאדך.

Seemingly this is not understood: the love of bechol levavcha and bechol nafshecha also seemingly entails mesirus nefesh — when one loves G‑d with all his heart, and all the more so when his love of G‑d is with all his soul, he will certainly give up his life for Him.³² What, then, is the superiority and novelty of the love of bechol me'odecha?

והביאור בזה, שהמס"נ שמצד האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך היא באופן שרוצה למסור נפשו עבור הוי' (באהבה דבכל לבבך, נר"נ – רצון שע"פ טו"ד, ובאהבה דבכל נפשך, חי' – רצון שלמעלה מטעם), משא"כ המס"נ שמצד האהבה דבכל מאדך, יחידה, היא באופן שאינו יכול להיות נפרד ח"ו.

The explanation is: the mesirus nefesh that comes from the love of bechol levavcha and bechol nafshecha is such that one wants to give up his life for G‑d (in the love of bechol levavcha — nefesh, ruach and neshamah — a desire based on reason and understanding; and in the love of bechol nafshecha — chayah — a desire above reason); whereas the mesirus nefesh that comes from the love of bechol me'odecha — yechidah — is such that he cannot be separated, G‑d forbid.

וזהו שענין המס"נ הוא בהאהבה דבכל מאדך, כי מס"נ הו"ע הביטול, ואמיתית ענין הביטול הוא כשהמס"נ היא לא מצד הרצון (מציאות) שלו אלא מצד האלקות.

This is why mesirus nefesh belongs to the love of bechol me'odecha: mesirus nefesh is bittul (self-nullification), and true bittul is when the mesirus nefesh comes not from one's own desire (existence) but from G‑dliness.

ויש לומר, שזהו גם מהביאורים בזה שביטול הרצונות זרים דנה"ב הוא דוקא בהאהבה דבכל מאדך, כי האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, מכיון שמצד אהבה זו יש אפשרות שלא למסור נפשו (וזה שמוסר נפשו הוא רק מצד הרצון), הרי זה מוכיח שנשאר עדיין מציאות הלעו"ז.

It can be said that this is also one of the explanations of why the foreign desires of the animal soul are nullified only through the love of bechol me'odecha: since with the love of bechol levavcha and bechol nafshecha it is possible not to give up one's life (and he gives up his life only because he wants to), this shows that the existence of the opposing side still remains.

והביטול דלעו"ז (ביטול לגמרי) הוא ע"י האהבה דבכל מאדך, שמצד אהבה זו אי אפשר להיות באופן אחר ח"ו.

The nullification of the opposing side (complete nullification) comes through the love of bechol me'odecha, from which it is impossible, G‑d forbid, for it to be otherwise.

ה) והנה בהמאמר הנ"ל דבעל הגאולה בתחלת הענין מבואר דענין המלחמה (של נה"א עם נה"ב) היא בנר"נ המלובשים בגוף ונה"ב, משא"כ בהמקיפים דחי' יחידה לא שייך מלחמה.

5) Now, in the Baal HaGeulah's maamar cited above, at the beginning of the discussion,³³ it is explained that war (of the G‑dly soul with the animal soul) belongs to nefesh, ruach and neshamah, which are clothed in the body and the animal soul, whereas war does not apply to the makifim (encompassing levels) of chayah and yechidah.

אלא שלאח"ז בהמשך המאמר מבאר בפרטיות יותר שגם בבחינת חי' יש ענין המלחמה, וענין השלום הוא ביחידה דוקא.

But later on in the maamar³⁴ he explains in more detail that war applies also to the level of chayah, and that peace belongs specifically to the yechidah.

ויש לומר, שהוא ע"ד שאמר הקב"ה לדוד המלך (כשרצה לבנות בית המקדש) דם לרוב שפכת גו' (ולכן) לא תבנה בית לשמי גו' הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה גו' הוא יבנה בית לשמי גו'.

It can be said that this is like what the Holy One, blessed be He, told King David (when he wanted to build the Beis HaMikdash): "You have shed much blood… (therefore) you shall not build a House for My name… Behold, a son will be born to you; he will be a man of rest… he will build a House for My name…"³⁵

אלא שאעפ"כ תבנית המקדש נעשה ע"י דוד (מיד ה' עלי השכיל), ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו'.

Nevertheless, the plan of the Beis HaMikdash was made by David ("all this… by the hand of G‑d upon me, He made me understand"³⁶): "David gave Shlomo his son the plan of the porch…"³⁷

וצריך להבין, דכיון שביהמ"ק קשור עם מנוחה ושלום דוקא, שלכן נאמר לדוד לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה, למה נעשו ההכנות לביהמ"ק ע"י דוד שהי' איש מלחמות.

This needs to be understood: since the Beis HaMikdash is bound up specifically with rest³⁸ and peace — which is why David was told, "You shall not build a House for My name, for you are a man of wars"³⁹ — why were the preparations for the Beis HaMikdash made by David, who was a man of wars?

ויש לומר הביאור בזה, כי אז (כשרצה דוד לבנות ביהמ"ק, ומכ"ש כשהכין את התבנית וכו') הי' דוד במצב של מנוחה, וה' הניח לו מסביב מכל אויביו.

It can be said that the explanation is that at that time (when David wanted to build the Beis HaMikdash, and certainly when he prepared the plan, etc.), David was in a state of rest: "G‑d had given him rest from all his enemies round about."⁴⁰

אלא שכיון שהמנוחה דדוד באה ע"י המלחמות שעשה, לכן בנין ביהמ"ק הוצרך להיות ע"י שלמה, איש מנוחה, מנוחה בעצם.

But since David's rest came about through the wars he had fought, the Beis HaMikdash had to be built by Shlomo, "a man of rest" — rest in essence.

ויש לומר, דזה שמבואר בהמאמר (בתחלת הענין) שגם בבחינת חי' לא שייך מלחמה הוא ע"ד המנוחה דדוד לאחרי שנצח כל המלחמות.

It can be said that what is explained in the maamar (at the beginning of the discussion), that war does not apply to the level of chayah either, is like David's rest after he had won all the wars.

דבבחינת נר"נ שמתלבשים בהגוף ונה"ב, כיון שפעולת נה"א בנה"ב היא בדרך התלבשות והתעסקות, דנפש הבהמית ההשגה שלה היא בהטוב דדברים גשמיים, ונפש האלקית מתעסקת עמה לבאר לה הטוב דאלקות, הרי זה ענין של מלחמה ממש.

At the levels of nefesh, ruach and neshamah, which are clothed in the body and the animal soul, the G‑dly soul acts on the animal soul by way of enclothement and engagement — the animal soul's grasp is of the good in physical things, and the G‑dly soul engages with it to explain to it the good of G‑dliness — and this is actual war.

משא"כ בחינת חי', כיון שפעולתה בנה"ב הוא (לא בדרך התלבשות אלא) שמצד גילוי תוקף הרצון לאלקות דנה"א מתבטלים במילא הרצונות דנה"ב, אין זה ענין של מלחמה.

The level of chayah, however, acts on the animal soul (not by way of enclothement, but) in that the revealed strength of the G‑dly soul's desire for G‑dliness automatically nullifies the desires of the animal soul; this is not war.

ובכללות, הו"ע של מנוחה.

Overall, it is a state of rest.

אלא שמנוחה זו היא (לא מנוחה בעצם, ורק) מצד תגבורת הרצון דנה"א, בדוגמת המנוחה דדוד לאחרי שה' הניח לו מכל אויביו, שהמנוחה שלו היתה מצד זה שנצח כל המלחמות.

But this rest is (not rest in essence, only) the result of the G‑dly soul's desire prevailing, like David's rest after G‑d had given him rest from all his enemies, his rest coming from having won all the wars.

משא"כ ביטול הרצונות דנה"ב ע"י גילוי היחידה הוא (לא שע"י גילוי היחידה נעשה ביטול הרצונות, כי אם) שמצד היחידה (שאין כנגדה לעו"ז) אין מקום מלכתחילה לרצונות זרים, בדוגמת המנוחה דשלמה, שהיתה (לא ע"י נצחון, אלא) מנוחה בעצם.

In contrast, the nullification of the animal soul's desires through the revelation of the yechidah is (not that the revelation of the yechidah brings about the nullification of the desires, but) that from the standpoint of the yechidah (which has no counterpart on the opposing side) there is no room for foreign desires in the first place — like Shlomo's rest, which was (not through victory, but) rest in essence.

ו) והנה עד"ז הוא בהעבודה שבדרך מלחמה שיש בה כו"כ דרגות.

6) Likewise, avodah by way of war has many levels.

דהמלחמה שבתפלה, שעת צלותא שעת קרבא, כיון שבעת התפלה הוא מופשט מעניני העולם וההתעסקות שלו היא להתבונן בעניני אלקות ולעורר אהבת ה' ויראת ה', אלא שההתבוננות (והאהוי"ר) צריכות להיות באופן שיהי' מושג גם בהשכל דנה"ב, אין זה מלחמה ממש (ונק' זה בשם חרב של שלום).

The war in prayer — "the time of prayer is the time of battle": since during prayer one is removed from worldly matters, and he is occupied with contemplating G‑dly matters and arousing love and fear of G‑d, only that the contemplation (and the love and fear) must be such that it is grasped also by the intellect of the animal soul — this is not actual war (and it is called a "sword"⁴¹ of peace⁴²).

והעבודה בדרך מלחמה היא בעיקר בשעת האכילה ושתי', נהמא אפום חרבא ליכול, ועד"ז בשאר צרכי הגוף.

Avodah by way of war is mainly at the time of eating and drinking — nahama apum charba leichul ("bread is eaten at the point of the sword")⁴³ — and likewise with the body's other needs.

ובזה גופא, עיקר המלחמה היא בשעת העסק במשא ומתן, מסחר.

And within this itself, the main war is at the time of business dealings, commerce.

כי המלחמה דאכילה (ועד"ז בשאר צרכי הגוף) היא שאכילתו תהי' לשם שמים ולא למלאות תאות נפשו, היינו שלוחם נגד התאוה והתענוג שבהמאכל (ואינו מלובש בו), משא"כ ההתעסקות במשא ומתן מוכרחת להיות (ע"פ תורה) בדרך התלבשות, נשאת ונתת באמונה.

For the war in eating (and likewise with the body's other needs) is to eat for the sake of Heaven and not to gratify one's desires — that is, to fight against the craving and the pleasure in the food (and not be clothed in it); whereas engaging in business must (according to Torah) be by way of enclothement: "Did you deal in business faithfully?"⁴⁴

[ויש לומר, דזהו גם הטעם על זה שכללות הבירורים נק' בשם כנען, דפירוש כנען הוא סוחר, כי עיקר הבירורים שבדרך התלבשות הוא במשא ומתן].

[It can be said that this is also the reason the refinements in general are called Canaan: Canaan means "merchant,"⁴⁵ for the main refinements by way of enclothement take place in business dealings.]

ונמצא, שהמלחמה דאכילה היא דוגמת המלחמה בחרב (נהמא אפום חרבא ליכול), דעם היות שהמלחמה דחרב היא דוקא כשהוא בקירוב להשונא (דזהו החילוק בין חרב לקשת), הרי קירוב זה הוא רק במקום.

It follows that the war in eating is like war with a sword ("bread is eaten at the point of the sword"): although sword warfare takes place specifically at close range to the enemy (this is the difference between a sword and a bow⁴⁶), this closeness is only in place.

משא"כ המלחמה שבמשא ומתן היא דוגמת המלחמה שנקראת בשם קרב מלשון קירוב, שהקירוב דקרב הוא (לא רק במקום, אלא) ששני הלוחמים מחבקים זה את זה, כנ"ל (סעיף ב) בארוכה.

The war in business dealings, however, is like the war called krav, from kiruv, where the closeness of krav is (not only in place, but) that the two combatants are locked in each other's embrace, as explained above at length (section 2).

ז) וזהו פדה בשלום נפשי מקרב לי, שגם עבודת הבירורים שבדרך קרב (ולא רק בדרך מלחמה אלא בדרך קרב) תהי' באופן דפדה בשלום, שלום בתכלית השלימות כהשלום שהי' בימי שלמה, ולמעלה יותר – כהשלום שיהי' לע"ל.

7) This is padah beshalom nafshi mikrav li: even the avodah of refinement by way of krav (not merely by way of war, but by way of krav) should be in the manner of padah beshalom — peace in its ultimate perfection, like the peace in the days of Shlomo, and higher still, like the peace that will be in the time to come.

והטעם לזה הוא כההמשך בכתוב כי ברבים היו עמדי.

The reason for this is as the verse continues: ki verabim hayu imadi.

שע"י העבודה דברבים היו עמדי, שהיא התעוררות וגילוי היחידה כמבואר בארוכה בדרוש הנ"ל דבעל הגאולה, דכאו"א מישראל בכחו לעורר ולגלות היחידה שבו, הנה עי"ז נעשה פדה בשלום נפשי, נפשו של האדם העובד, דהגם שעוסק בעניני העולם בכדי לבררם באופן של קרב, מ"מ לא יהי' נתפס בזה והפדי' שלו תהי' בשלום, ועד לשלום בתכלית השלימות.

Through the avodah of verabim hayu imadi, which is the arousal and revelation of the yechidah — as explained at length in the Baal HaGeulah's discourse cited above⁴⁷ that every Jew has the power to arouse and reveal the yechidah within him — padah beshalom nafshi is brought about for the soul of the person serving G‑d: although he is engaged in worldly matters in order to refine them by way of krav, he will nevertheless not be caught up in them, and his redemption will be in peace, up to peace in its ultimate perfection.

ויתירה מזו שגם פדיית הניצוצות שבעניני העולם תהי' בשלום, ברבים היו עמדי, שגם הניצוצות שהיו תחלה בבחי' רבים (כי היו בגלות ברשות הרבים טורי דפרודא) נכללים בנשמתו של האדם המבררם, היו עמדי, ועד שהם נכללים בהיחידה שבו.

Moreover, the redemption of the sparks in worldly matters will also be in peace — verabim hayu imadi: even the sparks that were at first in the state of "many" (for they were in exile in the public domain, turei difruda, "mountains of separation")⁴⁸ become included in the soul of the person refining them — "they were with me" — to the point that they are included in his yechidah.

ח) ויש לומר שזהו גם הקשר והשייכות של הגאולה דיו"ד כסלו ודי"ט כסלו להפסוק פדה בשלום נפשי, דהגם שהפדי' היתה מקרב, כולל גם זה שהמאסר בא ע"י המלשינות של אלו שהי' להם יחס של קירוב, דזה (שהמאסר בא על ידם) הוא ירידה וצער גדול, ואעפ"כ היתה הפדי' בשלום ובשלימות, ועד שזה נעשה הקדמה והכנה לתכלית השלימות שיהי' לע"ל.

8) It can be said that this is also the connection between the redemption of Yud Kislev and of Yud-Tes Kislev and the verse padah beshalom nafshi:⁴⁹ although the redemption was "from battle" (mikrav) — including the fact that the arrest came about through the slander of people who had a close (kiruv) relationship, and this (that the arrest came about through them) was a great descent and anguish — nevertheless the redemption was in peace and in perfection, to the point that it became a preparation for the ultimate perfection that will be in the time to come.

שע"י יפוצו מעינותיך חוצה שהותחל בעיקר בי"ט כסלו, ובפרט ע"י העבודה של בעל הגאולה דיו"ד כסלו שהפצת המעינות שלו היתה באופן של רחובות הנהר, היינו שהמשיך את המעיין באופן של רחובות הנהר, הנה עי"ז אתי מר דא מלכא משיחא, שאז יהיו שלום ושלוה אמיתים בתכלית השלימות.

Through yafutzu ma'ayanosecha chutzah ("your wellsprings shall spread outward"), which began principally on Yud-Tes Kislev,⁵⁰ and especially through the avodah of the Baal HaGeulah of Yud Kislev, whose spreading of the wellsprings was in the manner of "the broad expanses of the river"⁵¹ — meaning that he drew the wellspring forth as broad expanses of a river — through this, asi mar, da malka Meshicha ("the Master comes — this is King Moshiach"),⁵² when there will be true peace and tranquility in their ultimate perfection.

וטועמי' חיים זכו, שמתחילים לטעום מעין זה עוד בימי הגלות האחרונים, שיכולים להתעסק מתוך מנוחה ושמחה וטוב לבב בהעבודה דיפוצו מעינותיך חוצה באופן דמוסיף והולך ואור.

Ta'ameha chaim zachu ("Those who taste it merit life"):⁵³ one begins to taste something of this even in the last days of exile, being able to engage with tranquility, joy and gladness of heart in the avodah of spreading the wellsprings outward, in a manner of increasing light.

ובקרוב ממש נזכה ללילה כיום יאיר, בביאת משיח צדקנו.

And very soon indeed we will merit the time when "the night will shine like the day,"⁵⁴ with the coming of our righteous Moshiach.