003 —מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו – בחדרו – ה'תשל"ח ושבתי בשלום אל בית אבי

ושבתי בשלום אל בית אבי גו' [שפסוק זה הוא התחלת דרוש הראשון דפרשתנו בתורה אור מאדמו"ר הזקן ובתורת חיים מאדמו"ר האמצעי בעל הגאולה (דיו"ד כסלו) וההילולא (דט' כסלו). אלא שבתורת חיים מקדים (בתחילת הדרוש) הפסוק וידר יעקב נדר גו' שלפני הפסוק ושבתי בשלום גו'], וידועים הדיוקים בזה, מהו אומרו ושבתי בשלום אל בית אבי, בשלום דוקא.

Veshavti veshalom el beis avi… ("and I return in peace to my father's house…").¹ [This verse is the opening of the first discourse on our parsha in Torah Or by the Alter Rebbe, and in Toras Chaim by the Mitteler Rebbe, whose redemption is celebrated (on 10 Kislev)² and whose hillula (yahrzeit) is (on 9 Kislev). In Toras Chaim, however, he first brings (at the beginning of the discourse) the verse³ "Yaakov made a vow…," which precedes the verse "And I return in peace…."] The questions raised on its wording are well known: why does he say "and I return in peace to my father's house" — specifically "in peace"?³

ובפרט שלפנ"ז אומר אם יהי' אלקים עמדי גו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, שהכוונה בזה היא גם ללחם ובגד ברוחניות, בכל הפירושים שבזה, ואעפ"כ אינו מסתפק בזה ומדגיש שחזרתו אל בית אביו תהי' בשלום דוקא.

All the more so since just before this⁴ he says, "If G‑d (Elokim) will be with me… and He will give me bread to eat and clothing to wear," which also refers to bread and clothing in the spiritual sense,⁵ according to all the interpretations given of it. Even so, he is not satisfied with this, and stresses that his return to his father's house be specifically "in peace."

וגם צריך להבין מה שלאחרי ושבתי בשלום אל בית אבי מוסיף והי' הוי' לי לאלקים, הרי ענין זה דהוי' הוא האלקים הוא ענין אמיתי ותמידי (כמבואר בכ"מ), ומהו החידוש בהנ"ל (והעילוי) בוהי' הוי' לי לאלקים, ובפרט לאחרי ושבתי בשלום אל בית אבי.

We also need to understand why, after "and I return in peace to my father's house," he adds "and Havayah will be my G‑d (Elokim)." The fact that "Havayah is Elokim" is true and constant (as explained in many places⁶), so what is new (and what is the added level) in "and Havayah will be my Elokim,"⁷ especially after "and I return in peace to my father's house"?

וגם צריך להבין מ"ש לאח"ז והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, איך שייך שאבן שהיא דומם [דגם לאחרי כל העילויים שבה (ע"י אשר שמתי מצבה) נקראת היא בשם אבן, בחי' דומם] תהי' במדריגה נעלית כ"כ שתהי' בית אלקים.

We also need to understand what is said after this:⁸ "And this stone, which I have set up as a pillar, will be a house of G‑d." How can a stone, which is inanimate (domem) [for even after all the elevations it attains (through "which I have set up as a pillar"), it is still called "stone," on the level of the inanimate], be on so lofty a level that it becomes "a house of G‑d"?⁹

והנה מבואר בהדרושים דפירוש והי' הוי' לי לאלקים הוא שיומשך אור נעלה יותר, שלגבי אור זה, הוי' (דעכשיו) יהי' (רק) בחי' אלקים.

Now it is explained in the discourses¹⁰ that the meaning of "and Havayah will be my Elokim" is that a still higher light will be drawn down, and relative to that light, Havayah (as it is now) will be (only) the level of Elokim.

ופירוש והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים (שבא לאחרי ובהמשך לוהי' הוי' לי לאלקים) הוא שהאבן יהי' בית לאלקים שיהי' אז, להוי' שיהי' לאלקים.

And the meaning of "and this stone… will be a house of G‑d" (which comes after, and as a continuation of, "and Havayah will be my Elokim") is that the stone will be a house for the "Elokim" that will be then — for the Havayah that will then be "Elokim."

ועפ"ז צריך ביאור יותר איך שייך שהאבן, דומם, יהי' בית לאלקים זה.

Accordingly, it needs still more explanation how the stone, an inanimate thing, can become a house for this "Elokim."

ב) והנה מכיון שהתורה היא נצחית, הרי מובן, שענין וידר יעקב נדר גו' הוא הוראה לכאו"א מישראל בכל המקומות ובכל הזמנים.

2) Now, since the Torah is eternal,¹¹ it is understood that "Yaakov made a vow…" is a lesson for every single Jew, in every place and at every time.

ויתירה מזו, מכיון שמעשה אבות סימן לבנים, הרי ההוראה מענין וידר יעקב נדר גו' היא (ככל הענינים דמעשה אבות) ביתר שאת וביתר עוז.

Moreover, since "the deeds of the forefathers are a sign for the children,"¹² the lesson of "Yaakov made a vow…" carries (like everything in the deeds of the forefathers) all the greater strength and force.

[ומזה מובן, שגם הנתינת כח שבהוראה זו היא לא רק נתינת כח סתם, ככל הוראות התורה (שהן גם נתינת כח), אלא נתינת כח מיוחדת, מכיון שהוראה זו היא ממעשה אבות, ומעשה אבות הוא (לא רק סימן, אלא גם) נתינת כח לבנים].

[From this it is understood that the empowerment contained in this lesson is not merely an ordinary empowerment, like that of every instruction of the Torah (each of which also gives the power to fulfill it¹³), but a special empowerment, since this lesson comes from the deeds of the forefathers, and the deeds of the forefathers are (not only a sign but also) an empowerment¹⁴ for the children.]

ומכיון שוידר יעקב נדר גו' בא בהמשך לויצא יעקב מבאר שבע גו' [כמובן גם בפשטות, שהבקשה ושבתי בשלום אל בית אבי שייכת לויצא גו'. דלהיות שיצא מבאר שבע (ובית אביו) לכן ביקש שישוב ויחזור לשם, ושחזרתו תהי' בשלום], מובן מזה, שכ"ה גם בנוגע לההוראה לכאו"א מישראל מוידר יעקב נדר גו' [ומהבקשה ושבתי בשלום אל בית אבי גו'], שזה שייך לענין ויצא גו' מבאר שבע כמו שהוא בכאו"א מישראל.

And since "Yaakov made a vow…" follows "Yaakov went out¹⁵ from Be'er Sheva…" [as is understood also in the plain sense: the request "and I return in peace to my father's house" is connected with "he went out…." Because he had left Be'er Sheva (and his father's house), he asked to come back there, and that his return be in peace], it follows that the same is true of the lesson that every Jew learns from "Yaakov made a vow…" [and from the request "and I return in peace to my father's house…"]: it is connected with "he went out… from Be'er Sheva" as it takes place in every Jew.

ג) ויובן זה בהקדים מ"ש בדרושי רבותינו נשיאינו (מיוסד על מ"ש בזהר) עה"פ ויצא יעקב מבאר שבע גו', שיש בזה ב' פירושים, פירוש א', שבאר שבע הוא באר שבע דאברהם (שקרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם), ופירוש ב', שבאר שבע הוא באר שבע דיצחק (שקרא אותה שבעה, ע"ש הבאר השביעית).

3) This will be understood by first considering what is said in the discourses of our Rebbeim¹⁶ (based on the Zohar¹⁷) on the verse "Yaakov went out from Be'er Sheva…": there are two interpretations. First, that Be'er Sheva is the Be'er Sheva of Avraham (who called that place Be'er Sheva "because there the two of them swore"¹⁸); and second, that Be'er Sheva is the Be'er Sheva of Yitzchak (who called it Shiv'ah, after the seventh well¹⁹).

וכ"ה גם בפשטות, שהרי ויצא יעקב מבאר שבע הי' בזמנו של יצחק (כו"כ שנים לאחרי הסתלקות אברהם).

This also fits the plain sense, since "Yaakov went out from Be'er Sheva" took place in Yitzchak's time (many years after Avraham's passing).

וההפרש בין ב' הענינים הוא, דבאר שבע דאברהם הוא בינה (יסוד אימא).

The difference between the two is that the Be'er Sheva of Avraham is Binah (Yesod of Imma).

שהרי אברהם הוא חכמה [אלא שמתחילה נקרא אברם, אב רם, שהחכמה (אב) שבו היתה בבחי' שכל הנעלם מכל רעיון, ואח"כ נקרא אברהם שנעשה אב המון גוים, שהחכמה (אב) שבו נמשכה בגילוי גם למטה עד לבחי' המון גוים], ובאר שבע דאברהם [המקום דאברהם, המקבל שלו, בחי' שרה] הוא בינה, ונקראת באר שבע לפי שהיא המקור המשפיע לשבע מדות.

For Avraham is Chochmah [only at first he was called Avram — av ram, "exalted father" — since the Chochmah (av) in him was on the level of the hidden intellect concealed from all thought;²⁰ afterwards he was called Avraham, having become "father of a multitude of nations" (av hamon goyim),²¹ since the Chochmah (av) in him was drawn down openly even below, to the level of "a multitude of nations"²²], and the Be'er Sheva of Avraham [the "place" of Avraham, his recipient, the level of Sarah²³] is Binah. It is called Be'er Sheva ("well of seven") because it is the source that flows into the seven middos (emotional attributes).

ולפי זה, פירוש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הוא שיצא ונמשך מבחי' בינה למלכות.

Accordingly, "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan" means that he went out and was drawn down from Binah to Malchus.

ובאר שבע דיצחק הוא מלכות.

And the Be'er Sheva of Yitzchak is Malchus.

כי יצחק הוא בינה, והמקבל דבינה היא מלכות, ונקראת באר שבע על שם שהיא מקבלת משבע מדות [וכידוע שהמלכות נקראת כנסת ישראל, לפי שהיא כונסת לתוכה בחי' המדות].

For Yitzchak is Binah,²⁴ and the recipient of Binah is Malchus.²⁵ It is called Be'er Sheva because it receives from the seven middos [as is known, Malchus is called Knesses Yisrael (the "assembly" of Israel) because it gathers (koneses) the middos into itself²⁶].

ולפי זה, פירוש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה קאי על היציאה וההמשכה לעולמות בי"ע, ומשם יפרד.

Accordingly, "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan" refers to going out and being drawn down to the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah — "and from there it divides."²⁷

וכ"ה גם בפשטות ענין היציאה, שהרי ויצא יעקב הי' בכדי לברר הניצוצות שהיו אצל לבן (כמסופר בפרשת ויצא) [ולאח"ז גם הניצוצות שהיו אצל עשו (כמסופר בפרשת וישלח)], ובירור הניצוצות הוא בעולמות בי"ע.

So it is also in the plain sense of the going out: Yaakov went out in order to refine the sparks that were with Lavan (as related in Parshas Vayeitzei) [and afterwards also the sparks that were with Esav (as related in Parshas Vayishlach)], and the refinement of the sparks takes place in the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah.

ד) וזהו גם ששם הסדרה [המורה על ענינה ותוכנה] הוא ויצא, כי כל ענין הבירורים שבירר יעקב אצל לבן המבואר בהסדרה [וגם מה שבירר אצל עשו המבואר בפרשת וישלח, שבא לאחרי ובהמשך להבירורים שבירר אצל לבן] הותחל מיציאתו מבאר שבע – ענין ויצא.

4) This is also why the name of the parsha [which indicates its theme and content²⁸] is Vayeitzei ("he went out"): the whole process of refinement (birurim) that Yaakov carried out with Lavan, described in this parsha [and also what he refined with Esav, described in Parshas Vayishlach, which comes after, and continues, the refinements he carried out with Lavan²⁹] began with his going out from Be'er Sheva — the matter of Vayeitzei.

וזה שיציאתו היתה באופן כזה שיברר הניצוצות שבחרן, ותהי' מטתו שלימה, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו עשו, הענין הוא, דהנה כתיב וידו אוחזת בעקב עשו (ולכן) ויקרא שמו יעקב.

As for why his going out was such that he refined the sparks in Charan and "his bed was complete" — not like Avraham, from whom Yishmael came out, nor like Yitzchak, from whom Esav came out³⁰ — the explanation is this: It is written,³¹ "His hand was grasping the heel (akev) of Esav, (and therefore) he named him Yaakov."

שבשם יעקב יש ב' חלקים.

The name Yaakov has two parts:

יו"ד (ידו אותיות יו"ד) ועקב.

the yud (yado, "his hand," has the letters of yud³²) and akev ("heel").

וכמבואר בתו"א ריש פרשתנו, שיעקב הוא בחי' יו"ד עקב, היינו המשכת בחי' חכמה עילאה [היו"ד דשם הוי'] בבחי' עקביים.

As explained in Torah Or at the beginning of our parsha, Yaakov is the level of "yud akev,"³³ that is, the drawing down of Chochmah Ila'ah (supernal Wisdom) [the yud of the Name Havayah³⁴] into the level of the heels.

וע"י המשכת היו"ד בהעקב דיעקב [ועד אשר היו"ד היא ההתחלה והראש דתיבת יעקב, היינו שהיו"ד היא מנהיגה את העקב], הנה עי"ז הי' אפ"ל ויצא יעקב גו' וילך חרנה, להמשיך היו"ד גם בבחי' העקב דעולמות, עד בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שיהי' דירה לו ית'.

Through drawing the yud into the heel of Yaakov [to the point that the yud is the beginning and head of the word Yaakov, meaning that the yud leads the heel³⁵], it became possible for "Yaakov went out… and went toward Charan" — to draw the yud also into the "heel" of the worlds, down to this lowest world, than which there is none lower, so that it become a dwelling place for Him, may He be blessed.

[כי מכיון שהיו"ד דיעקב היא (כנ"ל) היו"ד דשם הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד (היינו שהכל הוא בשוה לגבי'), לכן גם כמו שהיו"ד נמשכת בבחי' העקב דעולמות, היא בתקפה. ונוסף לזה, מכיון שהוי' הוא מלשון מהווה, והיו"ד שבו מורה על תמידות ההתהוות, הרי היו"ד היא המושלת ושולטת בכל העולמות עד בהעקב שבהם, מכיון שכל מציאותם הוא הדבר הוי' המהווה אותם תמיד מאין ליש].

[For since the yud of Yaakov is (as said above) the yud of the Name Havayah, which means "He was, He is and He will be" as one³⁶ (that is, everything is equal before Him), therefore even as the yud is drawn into the "heel" of the worlds, it is in its full strength. Moreover, since Havayah means "bringing into being"³⁷ and its yud indicates the constancy of creation,³⁸ the yud rules and governs all the worlds, down to their "heel," since their entire existence is the word of Havayah that constantly brings them into being from nothing to something.]

וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, שיעקב ממשיך היו"ד דשם הוי' גם בבחי' חרן, שקאי [כנ"ל (סעיף ג) בפירוש הב'] על עולמות בי"ע, ובבי"ע גופא חרון אף של עולם, עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שיהי' דירה לו ית' בתחתונים.

This is "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan": Yaakov draws the yud of the Name Havayah even into the level of Charan, which refers [as explained above (section 3) in the second interpretation] to the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah — and within them, to "the burning wrath (charon af) of the world,"³⁹ this lowest world, than which there is none lower — so that it become a dwelling place for Him, may He be blessed, in the lower realms.

ה) והנה ירידה זו (ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה) היא צורך עלי'.

5) Now, this descent ("Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan") is for the sake of an ascent.

ונוסף להעלי' שנעשה בו לאחרי וע"י עבודתו בחרן [שע"י שבירר הניצוצות דלבן ועשו הגיע למדריגה נעלית יותר מכמו שהי' לפנ"ז, ושבתי בשלום אל בית אבי וגו', כמשי"ת לקמן], הנה גם לפנ"ז, בכדי שיוכל להמשיך (היו"ד) בבחי' חרן ולברר הניצוצות, נמשך בו כח נעלה יותר, שלא הי' לו תחילה (בגילוי).

In addition to the ascent he attained after, and through, his work in Charan [for by refining the sparks of Lavan and Esav he reached a higher level than before — "and I return in peace to my father's house…," as will be explained below], even beforehand, in order to be able to draw (the yud) into Charan and refine the sparks, a higher power was drawn into him, which he did not have (openly) at first.

[וע"ד הידוע (גבי אברהם שהי' גדול בענקים וראש לאבות), שבכדי שיהי' אב המון גוים להעלות הניצוצות שבגוים (הגרים), נתוסף לו ה' שלא הי' לו תחילה].

[This is similar to what is known⁴⁰ (about Avraham, who was "the greatest among the giants"⁴¹ and "the head of the forefathers"⁴²): in order to become "father of a multitude of nations," to elevate the sparks among the nations (the converts), a hei was added to his name, which he did not have at first.]

ויש לומר שזהו מה שמובא בתו"א ותו"ח תיכף ובהמשך לויצא יעקב מבאר שבע מש"נ צוה ישועות יעקב, שהוא המשכת בחי' שע"ה נהורין דאריך, כי כמו שענין הישועה בפשטות הוא סיוע ונתינת כח מיוחד שלא ע"ד הרגיל, ונתינת כח זה הוא דוקא בשביל האדם שמושיעים אותו שהוא במעמד ומצב שפל ביותר שצריך לישועה, עד"ז הוא גם בפירוש הפנימי דישועות, שענינם הוא שע"ה נהורין דאריך, שהמשכתן (ליעקב) היא דוקא בשביל המצב דיציאתו מבאר שבע והליכתו חרנה.

It may be said that this is why Torah Or and Toras Chaim, immediately after "Yaakov went out from Be'er Sheva," bring the verse⁴³ "Command the salvations (yeshu'os) of Yaakov," which is the drawing down of the 375 lights of Arich⁴⁴. For just as salvation in the plain sense is special help and empowerment beyond the ordinary, and this empowerment is given precisely to a person who needs to be saved because he is in a very low state, so it is in the inner meaning of "salvations," which are the 375 lights of Arich: they are drawn down (to Yaakov) precisely for the situation of his going out from Be'er Sheva and going to Charan.

שבכדי שיוכל להמשיך היו"ד גם בחרן, צריך להיות צוה ישועות יעקב, להמשיך ליעקב שע"ה נהורין דאריך שלמעלה מהשתלשלות, למעלה גם מהיו"ד דשם הוי', היו"ד דיעקב.

In order to be able to draw the yud even into Charan, there must be "Command the salvations of Yaakov," drawing down to Yaakov the 375 lights of Arich, which are above the order of the worlds (hishtalshelus), above even the yud of the Name Havayah, the yud of Yaakov.

ויש להוסיף בדיוק לשון הכתוב צוה ישועות יעקב (צוה דוקא), שהמשכת הישועות (שע"ה נהורין) ליעקב תהי' באופן דצוה, לשון צותא וחיבור.

We may add, regarding the exact wording of the verse "Command (tzaveh) the salvations of Yaakov" (specifically "command"), that the drawing down of the salvations (the 375 lights) to Yaakov is to be in the manner of tzaveh, a term that means "joining" and "connection" (tzavta).⁴⁵

דהגם שהשע"הנהורין הם למעלה מיעקב, למעלה גם מהיו"ד שבו, מ"מ, יהיו מחוברים ומיוחדים עמו, אַז זיי ווערן אָפּגעגעבן צו אים בפנימיות.

Even though the 375 lights are above Yaakov, above even the yud in him, they will nevertheless be joined and united with him — they will be given over to him in an inward way.

וע"י שנמשך ליעקב בחי' ישועות הנ"ל (לצורך הליכתו לחרן), הי' בטוח (עוד לפני הליכתו לחרן) שתתקיים תפלתו, שיהי' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ויתירה מזו – ושבתי בשלום אל בית אבי, ויתירה מזו – והי' הוי' לי לאלקים, ויתירה מזו – והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים.

Through these salvations being drawn to Yaakov (for the sake of his going to Charan), he was assured (even before he went to Charan⁴⁶) that his prayer would be fulfilled: "and He will give me bread to eat and clothing to wear," and more than that — "and I return in peace to my father's house," and more than that — "and Havayah will be my Elokim," and more than that — "and this stone, which I have set up as a pillar, will be a house of G‑d."

ו) והנה תפלתו של יעקב (באופן דנדר) אם יהי' אלקים עמדי גו' והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים היתה לאחרי העבודה דויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.

6) Now, Yaakov's prayer (in the form of a vow⁴⁷) — "If G‑d will be with me… and this stone… will be a house of G‑d" — came after the avodah of "he took⁴⁸ from the stones of the place and put them at his head."

והענין הוא, מקום הוא הגדר דעולם, כדאיתא בתניא שגדר העולם הוא מקום (וזמן).

The explanation: "place" (makom) is the defining character of the world, as stated in Tanya⁴⁹ that the definition of the world is space (and time).

[והגם שמקום הוא שמו של הקב"ה שנקרא מקום, לפי שהוא מקומו של עולם, הרי ענין זה הוא בהעלם, ומה שנרגש בגילוי בהמקום הוא העולם. דזהו מה שהוי' ברבוע בגימטריא מקום, היינו שענין הוי' שנמשך במקום הוא רק באופן דגימטריא שהוא חשבון האותיות, שהחשבון מורה על מיעוט האור כו' מיעוט אחר מיעוט].

[And though Makom is a name of the Holy One, blessed be He, who is called Makom because He is the place of the world,⁵⁰ this is hidden; what is openly felt in the "place" is the world. This is why Havayah "squared" equals in gematria makom:⁵¹ the Name Havayah drawn into "place" is there only in the manner of gematria, which is the numerical count of the letters — and a count indicates⁵² a diminishing of the light, contraction after contraction.]

ואבני המקום (בחי' דומם) הם סוג היותר תחתון שבעולם.

And "the stones of the place" (the inanimate level) are the lowest category in the world.

ובזה גופא אבני לשון רבים, כמו שהם בבחי' ריבוי ההתחלקות.

And within this, "stones" (avnei) is in the plural, as they exist in a state of multiplicity and division.

וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, שיעקב עשה מאבני המקום (אבני לשון רבים) אבן אחת [שלכן כתיב וישם ולא וישימם], ולא עוד, אלא שוישם מראשותיו, שהגבי' והעלה את האבן עד שיגבי' את ראשו, וי"ל עוד יתירה מזה שהאבן למעלה מראשו של יעקב, היינו למעלה מבחי' היו"ד דיעקב (שהוא הראש שלו, כנ"ל).

This is "he took from the stones of the place and put them at his head": Yaakov made⁵³ out of "the stones of the place" ("stones" in the plural) one stone [which is why it is written vayasem, "and he put," and not vayesimem, "and he put them"⁵⁴]. Not only that, but "he put [it] at his head" — he raised and elevated the stone so that it would raise his head. And it may be said, even more, that the stone was above the head⁵⁵ of Yaakov, that is, above the level of the yud of Yaakov⁵⁶ (which is his head, as above).

ועל זה התפלל והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, שהאבן הזאת (אבן אחת, שעשה מריבוי אבנים) תהי' לא רק למעלה מבחי' הראש (היו"ד) דיעקב, אלא שתהי' למעלה יותר – בית אלקים, בית (ודירה) לעצמותו ית'.

And for this he prayed: "and this stone… will be a house of G‑d" — that this stone (one stone, which he made out of many stones) will be not only above the level of the head (the yud) of Yaakov, but higher still — "a house of G‑d," a house (and dwelling place) for His very Essence, may He be blessed.

ז) והנה ג' ענינים הנ"ל שהיו ביעקב – (א) יציאתו מבאר שבע לחרן, (ב) עבודתו (לאחרי היציאה מבאר שבע) ויקח מאבני המקום גו', (ג) (שע"י התפלה שלו) נעשתה האבן הזאת (שלקח מאבני המקום) בית אלקים – ישנם גם בכאו"א מישראל.

7) Now, these three things in Yaakov — (a) his going out from Be'er Sheva to Charan; (b) his avodah (after leaving Be'er Sheva) of "he took from the stones of the place…"; (c) (that through his prayer) this stone (which he took from the stones of the place) became a house of G‑d — are present in every single Jew as well.

דמעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים (כנ"ל סעיף ב), ובפרט הענינים דיעקב.

For the deeds of the forefathers are a sign and an empowerment for the children (as said above, section 2), and especially the matters of Yaakov.

דמכיון ששופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר, ונשמתו כלולה מכל הנשמות שבישראל (כנשמת אדה"ר), הרי עבודתו של יעקב (ויקח מאבני המקום גו') היא נתינת כח לבנים ביתר שאת וביתר עוז.

For since the beauty of Yaakov resembled the beauty of Adam,⁵⁷ and his soul included all the souls of Israel (like the soul of Adam⁵⁸),⁵⁹ the avodah of Yaakov ("he took from the stones of the place…") is an empowerment for the children with all the greater strength and force.

והענין הוא, דויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה קאי על ירידת הנשמה בגוף, שירדה מאיגרא רמה (באר שבע) לבירא עמיקתא (חרנה).

The explanation: "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan" refers⁶⁰ to the descent of the soul into the body — it descended "from a high roof⁶¹ (Be'er Sheva) to a deep pit" (Charan).

וכמו שיעקב, בכדי שיוכל ללכת לחרן נמשך לו כח נעלה יותר – ענין צוה ישועות יעקב (כנ"ל סעיף ה), עד"ז הוא גם בוילך חרנה שבכאו"א מישראל, שלפני ירידת הנשמה למטה לבירא עמיקתא, שזהו"ע וילך חרנה, נותנים לה כח במיוחד שתוכל לעבוד עבודתה בבירור הגוף ונפש הבהמית וחלקה בעולם.

And just as with Yaakov, in order to be able to go to Charan, a higher power was drawn to him — "Command the salvations of Yaakov" (as above, section 5) — so it is also with "and he went toward Charan" in every Jew: before the soul descends below, "to a deep pit," which is "he went toward Charan," it is given special power to be able to carry out its avodah of refining the body, the animal soul and its portion in the world.

וכידוע בענין משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע.

As is known⁶² regarding "He is made to swear: Be righteous and do not be wicked."⁶³

וזהו מ"ש ויצא יעקב מבאר שבע גו', שפירוש מבאר שבע הוא מה שמשביעין אותו תהי צדיק כו' [שיש בזה ג' פירושים, שבועה, שובע ושבע, כמבואר בכ"מ] שהוא נתינת כח במיוחד על עבודת הנשמה בירידתה למטה.

This is "Yaakov went out from Be'er Sheva…": "from Be'er Sheva" means⁶⁴ that "he is made to swear (mashbi'in): Be righteous…" [which has three meanings: an oath (shevu'ah), satiation (sova) and seven (sheva), as explained in many places⁶⁵], which is a special empowerment for the soul's avodah in its descent below.

ח) והנה עבודת הנשמה בירידתה למטה היא (בכללות) בשני ענינים.

8) Now, the avodah of the soul in its descent below consists (in general) of two things.

א', לימוד התורה וקיום המצוות, דע"י לימוד התורה וקיום המצוות למטה דוקא מתעלית הנשמה למעלה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

First, the study of Torah and the fulfillment of mitzvos: through the study of Torah and the fulfillment of mitzvos below, specifically, the soul rises higher than it was before its descent.

וכידוע דהתורה והמצוות שלמטה דוקא נעשים לבוש להנשמה בג"ע שעל ידם היא משגת ונהנית מאוא"ס.

As is known,⁶⁶ it is precisely the Torah and mitzvos here below that become garments for the soul in Gan Eden, through which it apprehends and takes pleasure in the Ein Sof light (the infinite light of G‑d).

וב', הבירור דגוף ודנפש הבהמית וחלקו בעולם.

Second, the refinement of the body, the animal soul and its portion in the world.

שזה נעשה ע"י קיום המצוות, וי"ל עוד יותר – ע"י העבודה דכל מעשיך יהיו לשם שמים, ובפרט ע"י בכל דרכיך דעהו, דלא רק שעשייתו דברי הרשות תהי' לשם שמים, אלא שגם בהם גופא (בכל דרכיך) יהי' דעהו [דעת באלקות, שדעת הוא למעלה גם מחכמה, כמבואר בארוכה בהמשך עת"ר ובכ"מ].

This is accomplished through the fulfillment of mitzvos,⁶⁷ and, it may be said, even more through the avodah of "all your deeds shall be for the sake of Heaven,"⁶⁸ and especially through "in all your ways, know Him,"⁶⁹ where not only are one's permitted, mundane activities (divrei harshus) done for the sake of Heaven, but within them themselves ("in all your ways") there is "know Him"⁷⁰ [da'as, knowledge of G‑dliness — and Da'as is higher even than Chochmah, as explained at length in the series of discourses Ayin Beis (5672)⁷¹ and elsewhere].

וזהו ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי, לחם לאכול ובגד ללבוש הוא לימוד התורה וקיום המצוות כידוע שתורה היא לחם ומזון הנשמה והמצוות הם לבושים דהנשמה, ושבתי בשלום הו"ע עבודת הבירורים.

This is "and He will give me bread to eat and clothing to wear… and I return in peace to my father's house": "bread to eat and clothing to wear" are the study of Torah and the fulfillment of mitzvos,⁷² as is known⁷³ that Torah is the bread and food of the soul and the mitzvos are the garments of the soul; "and I return in peace" is the avodah of refinement (birurim).

ט) וזהו שהעבודה שלאחרי ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (ירידת הנשמה בגוף) היא ויקח מאבני המקום גו'.

9) This is why the avodah that follows "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan" (the soul's descent into the body) is "he took from the stones of the place…."

דהנה ידוע שהכוונה בירידת הנשמה למטה היא לא בשביל הנשמה אלא בכדי לברר ולזכך הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, שעי"ז דוקא נתגלה הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

For it is known⁷⁴ that the purpose of the soul's descent below is not for the sake of the soul, but in order to refine and purify the body, the animal soul and its portion in the world, for it is precisely through this that the intent is revealed — that the Holy One, blessed be He, desired⁷⁵ to have a dwelling place in the lower realms, in the lowest realm, than which there is none lower.⁷⁶

וזהו שעיקר עבודת הנשמה בירידתה למטה (ויצא יעקב גו' חרנה) הוא ויקח מאבני המקום גו', "מקום" הוא מציאות כזו שהאור האלקי שבו הוא בהעלם והסתר [וכנ"ל (סעיף ו) דזה ששם הוי' (ברבוע) בגימטריא מקום – הכוונה בזה היא, ששם הוי' הוא בהעלם והסתר בהמקום (באופן דגימטריא). דהגם שכל מציאות המקום (עולם) הוא ששם הוי' מהווה אותו תמיד מאין ליש, מ"מ אופן מציאותו של שם הוי' בהעולם הוא רק באופן של גימטריא, בחי' העלם והסתר], ובזה גופא – אבני המקום, אבני לשון רבים (כנ"ל), והתכלית דירידת הנשמה למטה (ויצא יעקב גו' חרנה) הוא (לא בשביל האור שנמשך לה ע"י תורה ומצוות, כי אם) בשביל העבודה דויקח מאבני המקום, לקחת את הדברים התחתונים (הגוף ונה"ב וחלקו בעולם), ובאופן דויקח שנעשה בעה"ב ומושל ושולט עליהם, ולעשות מהם דירה לו ית'.

This is why the main avodah of the soul in its descent below ("Yaakov went out… toward Charan") is "he took from the stones of the place…." "Place" is an entity in which the G‑dly light is hidden and concealed [as said above (section 6), that the Name Havayah (squared) equals in gematria makom means that the Name Havayah is hidden and concealed within the place (in the manner of gematria). For although the entire existence of the place (the world) is that the Name Havayah constantly brings it into being from nothing to something, the way the Name Havayah exists in the world is only in the manner of gematria, a state of hiddenness and concealment]; and within this, "the stones of the place" — "stones" in the plural (as above). The purpose of the soul's descent below ("Yaakov went out… toward Charan") is (not for the sake of the light it receives through Torah and mitzvos, but) for the avodah of "he took from the stones of the place" — taking the lowly things (the body, the animal soul and its portion in the world), in the manner of "he took," becoming their master, ruling and governing over them, and making them a dwelling place for Him, may He be blessed.

ויש להוסיף, דבענין הבירורים גופא יש יתרון בהבירור דדברי הרשות ע"י שעושה אותם לשם שמים על הבירור דדברים הגשמיים שע"י קיום המצוות, כי ע"י הבירור דדברי הרשות (שגם כשעושה אותם לשם שמים הם נשארים דברי הרשות, מעשיך) נשלמת יותר הכוונה דדירה בתחתונים, תחתון שאין תחתון למטה ממנו.

We may add that within the refinements themselves, the refinement of permitted, mundane matters by doing them for the sake of Heaven has an advantage over the refinement of physical things through fulfilling mitzvos. For through the refinement of permitted matters (which, even when done for the sake of Heaven, remain permitted matters — "your deeds") the intent of a dwelling place in the lower realms — the lowest realm, than which there is none lower — is fulfilled more completely.

ועפ"ז יובן יותר זה שהעבודה (שבשבילה ירדה הנשמה למטה) היא "ויקח מאבני המקום", ד"מקום" הוא מציאות כזו שהאור האלקי שבו הוא בהעלם והסתר כנ"ל, דיש לומר, שקאי (בעיקר) על דברי הרשות, שגם לאחרי העבודה הם "מעשיך" דהאדם.

Accordingly, it is better understood why the avodah (for which the soul descended below) is "he took from the stones of the place." "Place" is an entity in which the G‑dly light is hidden and concealed, as above, and it may be said that this refers (mainly) to permitted, mundane matters, which even after the avodah remain the person's "deeds."

יו"ד) ועפ"ז יובן גם גודל העלי' דאבני המקום [לאחרי שנעשים אבן אחת, ע"י עבודת הבירורים], שהם מתעלים למעלה מבחי' הראש דיעקב (וישם מראשותיו), ועד אשר (לאחרי גמר הבירורים) והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, שהכוונה בזה היא (כנ"ל סעיף א) לא לאלקים סתם כ"א לבחי' והי' הוי' לי לאלקים.

10) Accordingly, the great elevation of "the stones of the place" will also be understood [after they become one stone through the avodah of refinement]: they are elevated above the level of the head of Yaakov ("and he put [it] at his head"), to the point that (after the refinements are completed) "this stone… will be a house of G‑d" — which means (as above, section 1) not "Elokim" simply, but the level of "and Havayah will be my Elokim."

דהנה ידוע שתכלית הכוונה האמיתית בבריאת והתהוות העולמות הוא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, בעוה"ז הגשמי שאין תחתון למטה ממנו.

For it is known⁷⁷ that the true, ultimate intent in the creation and coming into being of the worlds is that the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place in the lower realms — in this physical world, than which there is none lower.

דהגם שיש כמה טעמים לברה"ע [בגין דישתמודעון לי' ובכדי שיתגלו שלימות כוחותיו כו'], הנה טעמים אלו הם בנשמות דאצילות (הטעם בגין דישתמודעון) ובבחי' האצילות (הטעם בכדי שיתגלו), ומקום ושרש טעמים אלו הוא בבחי' הגילויים.

For although several reasons are given for the creation of the world⁷⁸ ["so that they will know Him"⁷⁹ and "so that the fullness of His powers be revealed…"⁸⁰], these reasons apply to the souls of Atzilus (the reason "so that they will know Him") and to the level of Atzilus (the reason "so that… be revealed"), and the place and root of these reasons is in the level of the revelations.

משא"כ ענין נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים [שמצד זה הוצרך להיות התהוות עוה"ז התחתון דוקא שאין תחתון למטה ממנו] הוא בעצמותו ית'.

But the matter of "the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place in the lower realms" [because of which there had to come into being specifically this lowest world, than which there is none lower] is in His very Essence, may He be blessed.

וכמאמר רבינו הזקן (בענין נתאוה כו' דירה בתחתונים) "אויף אַ תאוה איז קיין קשיא", שהענין דנתאוה הוא בעצמותו ית' שאין שייך שם ענין הקושיות.

As the saying of the Alter Rebbe⁸¹ (regarding "He desired… a dwelling place in the lower realms"): "Oif a ta'avah iz kein kashya" — "about a desire one does not ask questions." The matter of "He desired" is in His very Essence, where questions do not apply.

וזהו והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, שהכוונה באלקים כאן היא לבחי' העלם העצמי, שהדברים הגשמיים דוקא (בחינת אבן, דומם) יהיו בית ודירה לעצמותו ית'.

This is "and this stone… will be a house of G‑d": "Elokim" here refers to the essential concealment (he'elem ha'atzmi) — that physical things specifically (the level of stone, the inanimate) will be a house and dwelling place for His very Essence, may He be blessed.

יא) והנה ענין ויקח מאבני המקום גו' ישנו גם בהאדם עצמו.

11) Now, "he took from the stones of the place…" also exists within the person himself.

והענין הוא, דהנה ידוע שאבנים הן אותיות, כי כמו שאבנים הן דומם כן האותיות הם בחי' הדומם שבכחות האדם.

The explanation: it is known⁸² that "stones" are letters.⁸³ Just as stones are inanimate, so letters are the inanimate level among the powers of a person.

אבל אעפ"כ, ומטעם זה גופא, ממשיכים הם (אותיות מלשון אתא בוקר, ענין המשכה) בחינת אור נעלה ביותר.

Nevertheless — and for this very reason — they draw down (osiyos, "letters," is related to asa,⁸⁴ "comes," as in "morning comes,"⁸⁵ meaning drawing down) an exceedingly high light.

וע"ד הידוע בפירוש הכתוב כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, דזה שהלחם מחי' את האדם הוא לפי שהמוצא פי הוי' שבלחם (צומח) הוא נעלה יותר (בשרשו) מהמוצא פי הוי' שבאדם, דזה גופא שירד למטה יותר מורה שבשרשו הוא נעלה יותר, דכל הגבוה יותר יורד למטה יותר, עד"ז הוא גם בענין האותיות, דומם (שבאדם), ששרשם הוא למעלה יותר גם מבחי' צומח, דכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר.

This is similar to what is known⁸⁶ in explaining the verse⁸⁷ "Man does not live by bread alone, but by everything that comes out of the mouth of Havayah does man live": bread sustains a person because the "utterance of the mouth of Havayah" in the bread (vegetable) is higher (in its root) than the utterance of the mouth of Havayah in the person — for the very fact that it descended lower shows that in its root it is higher, since whatever is higher descends lower. So it is also with the letters, the inanimate (within the person): their root is higher even than the vegetable level,⁸⁸ since whatever is higher still⁸⁹ descends still lower.

וזהו"ע ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כמו שהוא בעבודת כאו"א מישראל), שהעבודה דבחי' אותיות, דומם שבאדם, מגעת למעלה יותר מהעבודה דבחי' השכל (מראשותיו).

This is "he took from the stones of the place and put them at his head" (as it is in the avodah of every Jew): the avodah on the level of letters, the inanimate in a person, reaches higher than the avodah on the level of intellect ("at his head").

יב) ושני פירושים הנ"ל בויקח מאבני המקום גו' [העבודה בבחי' הדומם שבאדם (דלעיל סעיף יא) והעבודה דבירור דברים הגשמיים שבעולם (דלעיל סעיף ט)] שייכים זה לזה.

12) The two interpretations of "he took from the stones of the place…" mentioned above [the avodah on the level of the inanimate within a person (section 11 above) and the avodah of refining the physical things of the world (section 9 above)] are connected with each other.

כי הבירור דעניני עוה"ז הגשמי (אבני המקום דעולם) הוא ע"י הדומם שבאדם, כח הדיבור, ובעיקר – כח המעשה, שהמעשה הוא העיקר.

For the refinement of the matters of this physical world (the "stones of the place" of the world) is accomplished through the inanimate in a person — the power of speech, and above all the power of action,⁹⁰ for "action is the main thing."⁹¹

ויש להוסיף, שהשייכות דשני ענינים אלו היא לא רק מצד ענין ה"תחתון" (אבן, דומם) שבהם [שהפעולה בגשמיות העולם היא ע"י כחות התחתונים שבאדם], כי אם, גם בנוגע לענין העילוי שבהם (וישם מראשותיו).

We may add that the connection between these two things is not only on account of the "lowliness" in them (stone, the inanimate) [in that the effect on the physicality of the world is through the lowest powers in a person], but also with regard to their elevation ("and he put [it] at his head").

והיינו, דזה שבכחו של כאו"א מישראל לעשות מחלקו בעולם דירה לו ית', לו לעצמותו, הוא לפי שע"י עבודתו בכחות התחתונים שלו מתגלה עצם הנשמה המיוחד בעצמותו ית'.

That is, every Jew has the power to make his portion in the world a dwelling place for Him, may He be blessed — for Him, for His very Essence⁹² — because through his avodah with his lowest powers, the essence of the soul, which is united with His very Essence, may He be blessed, is revealed.⁹³

ויובן זה בהקדים המבואר בכ"מ בענין היו"ד דשם הוי' שבנפש האדם שהוא בחי' חי'.

This will be understood by first considering what is explained in many places⁹⁴ about the yud of the Name Havayah in a person's soul, which is the level of Chayah.

ומכיון שבחי' הראש דיעקב [שהוא היו"ד דיעקב, שהוא היו"ד דשם הוי' (כנ"ל סעיף ד)] הוא בחי' חי', מובן מזה, דזה שהעבודה דבחי' דומם שבאדם מגעת למעלה מבחי' ראש דיעקב (כנ"ל (סו"ס יא) בפירוש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו), הכוונה בזה היא – שע"י העבודה דבחי' דומם שבאדם, מתגלית בחינת היחידה שבו (שלמעלה מבחי' חי').

And since the level of the head of Yaakov [which is the yud of Yaakov, which is the yud of the Name Havayah (as above, section 4)] is the level of Chayah, it follows that when the avodah on the inanimate level in a person reaches higher than the level of the head of Yaakov (as explained above (end of section 11) on "he took from the stones of the place and put them at his head"), this means that through the avodah on the inanimate level in a person, the level of Yechidah within him (which is above the level of Chayah) is revealed.

כי ענין העבודה דבחי' דומם שבאדם, היינו דהגם שאין לו שום חיות (לא מצד הרגש המדות שבלב, ולא מצד השכל שבמוח, וגם לא מצד הרצון שלמעלה מהשכל (בחי' חי')) ומ"מ הוא עובד את עבודתו, הוא מצד העצם שלו, מה שכל אחד מישראל בעצם מהותו הוא רוצה לעשות כל מה שהוא רצון ה', כפס"ד הרמב"ם הידוע.

For avodah on the inanimate level in a person means that although he has no vitality in it at all (not from feeling in the emotions of the heart, nor from the intellect in the mind, nor even from the will that is above intellect (the level of Chayah)), he nevertheless carries out his avodah. This comes from his very essence: every Jew, in his essential being, wants to do everything that is G‑d's will, as in the well-known ruling of the Rambam.⁹⁵

וזהו שכאו"א מישראל, גם קל שבקלים, יכול למסור נפשו על קדה"ש, כי כח המס"נ הוא מצד העצם שלו בחי' יחידה, שלגבי בחינה זו אין שייך שום מנגד, בבואה דבבואה לית להו.

This is why every Jew, even the least of the least, is able to give up his life for the sanctification of G‑d's Name,⁹⁶ for the power of mesirus nefesh (self-sacrifice) comes from his essence, the level of Yechidah,⁹⁷ and relative to this level nothing opposing has any place — "the reflection of a reflection, they do not have."⁹⁸

[וזהו גם מה שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה כו' ומיד הן נגאלין, שהכוונה ב"סוף ישראל לעשות תשובה" היא (גם) לכאו"א מישראל – כי על בחינת היחידה שבכ"א מישראל אין שייך שום מנגד ח"ו אלא שהיא בהעלם, ותורת אמת מבטיחה שסו"ס תהי' בגילוי].

[This is also why the Torah has promised that "the Jewish people will ultimately do teshuvah… and will immediately be redeemed":⁹⁹ "the Jewish people will ultimately do teshuvah" refers (also) to every single Jew¹⁰⁰ — for nothing opposing has any hold, G‑d forbid, on the level of Yechidah in every Jew; it is only hidden, and the Torah of truth promises that ultimately it will be revealed.]

וזוהי השייכות דשני הפירושים בויקח מאבני המקום גו' [העבודה בבחי' הדומם שבאדם, והעבודה דבירור דברים הגשמיים שבעולם שיהיו דירה לו ית'], כי הכח שיש בישראל לעשות מהעולם דירה לו ית', ליחידו של עולם [ע"י שעושה מאבני המקום דעולם (אבני לשון רבים) שיהיו אבן אחת. שהו"ע המשכת הוי' אחד, שגם בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם (ח' וד'), עם היותם בחינת התחלקות ופירוד, מ"מ ע"י גילוי אלופו של עולם (א' ) מתייחדים באחד ממש, שאחד זה (דהוי' אחד) הוא כמו יחיד], הוא מצד בחי' היחידה שבו, שמקבלת מיחיד.

This is the connection between the two interpretations of "he took from the stones of the place…" [the avodah on the level of the inanimate within a person, and the avodah of refining the physical things of the world so that they become a dwelling place for Him, may He be blessed]: the power that the Jewish people have to make the world a dwelling place for Him, may He be blessed — for the Only One of the world [by making the "stones of the place" of the world ("stones" in the plural) into one stone. This is the drawing down of "Havayah is One" (echad): even the heavens and the earth and the four directions of the world (the ches and the dalet¹⁰¹), though they are a state of division and separation, nevertheless, through the revelation of the Master (Aluf) of the world (the alef¹⁰¹), become united in true oneness,¹⁰² and this "One" (of "Havayah is One") is like "Only One" (yachid)¹⁰³] — comes from the level of Yechidah in them, which receives¹⁰⁴ from the Only One (Yachid).

יג) והנה הגם שהתעוררות היחידה וכח המס"נ הוא (בדרך כלל) ע"י העבודה דבחי' דומם, היינו כשהאדם הוא במצב דעניות (בדעת), שכחות הפנימיים דנה"א הם בהעלם ואין לו השגה והרגש באלקות (כנ"ל סעיף יב), מ"מ,לאחרי שמעורר את כח המס"נ בהיותו במצב דעניות, הנה זה פועל גם גילוי כחות הפנימיים דנה"א.

13) Now, although the awakening of the Yechidah and of the power of mesirus nefesh comes (generally) through avodah on the inanimate level — that is, when a person is in a state of poverty (in da'as, knowledge¹⁰⁵), when the inner powers of the G‑dly soul are hidden and he has no comprehension or feeling of G‑dliness (as above, section 12) — nevertheless, after he awakens the power of mesirus nefesh while in a state of poverty, this also brings about the revelation of the inner powers of the G‑dly soul.¹⁰⁶

וע"ד הבטחת חז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר, עשירות בדעת, וגם עשירות (והרחבה) בענינים הגשמיים, בבני חיי ומזוני (ובכולם) רויחי [ועד שהעשירות וההרחבה בעניניו הגשמיים היא בריבוי ושופי למעלה ממדידה והגבלה, שאז עשירות זו גופא מביאה לעשירות בדעת, כי גם השכל דנה"ב משיג שעשירות גדולה כזו (למעלה ממדידה והגבלה) יכולה לבוא רק מה' מקור כל הברכות], וגם אז אופן עבודתו היא במס"נ למעלה מהשכל.

This is like the promise of our Sages:¹⁰⁷ "Whoever fulfills the Torah in poverty will in the end fulfill it in wealth" — wealth in da'as, and also wealth (and abundance) in physical matters, in "children, life and sustenance" (in all of them) in abundance [to the point that the wealth and abundance in his physical matters is plentiful and ample beyond measure and limit, and then this wealth itself brings to wealth in da'as, for even the intellect of the animal soul grasps that such great wealth (beyond measure and limit) can come only from G‑d, the source of all blessings]. And even then, his manner of avodah is with mesirus nefesh, above intellect.

דזהו פירוש כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר, שמקיימה מעושר באותו העילוי (מס"נ שלמעלה מהגבלה) כמו שקיימה מעוני.

This is the meaning of "Whoever fulfills the Torah in poverty will in the end fulfill it in wealth": he fulfills it in wealth with the same elevation (mesirus nefesh that is beyond limit) with which he fulfilled it in poverty.

דזהו"ע בכל מאדך שלאחרי בכל לבבך ובכל נפשך, היינו, שענין המס"נ (למעלה מהשכל) בבכל מאדך הוא לא מצד שחסר ח"ו בהשגת השכל שלו, כי אם, שהגם שעבודתו היא בכל כחות נפשו (בכל נפשך) שראשיתם הוא כח השכל, ועד שזה מושג גם בהשכל דנה"ב שלו (בכל לבבך בשני יצריך), מ"מ עבודתו היא במס"נ שלמעלה מהגבלת השכל, בכל מאדך.

This is "with all your might" (bechol me'odecha),¹⁰⁸ which comes after "with all your heart and with all your soul":¹⁰⁸ the mesirus nefesh (above intellect) of "with all your might" does not come, G‑d forbid, from a lack in his intellectual comprehension. Rather, although his avodah is with all the powers of his soul ("with all your soul"), the first of which is the power of intellect, to the point that it is grasped even by the intellect of his animal soul ("with all your heart" — with both your inclinations¹⁰⁹), his avodah is nevertheless with mesirus nefesh that is above the limits of intellect — "with all your might."

וזהו ג"כ מ"ש ביעקב [שמזה מובן, שכ"ה גם בכ"א מישראל], לאחרי עבודתו בהבירור דצאן לבן (שעיקר הבירור הוא בהצאן), ויפרוץ האיש מאד מאד גו' [מאד סתם, שלמעלה מבחי' מאד שלך], כי ע"י העבודה דבחי' בכל מאדך (מאד שלך) מגיעים לבחי' מאד האמיתי.

This is also what is said of Yaakov [from which it is understood that the same is true of every Jew], after his avodah of refining the flocks of Lavan (the main refinement being in the flocks¹¹⁰): "The man became exceedingly, exceedingly prosperous…"¹¹¹ [me'od, "exceedingly," without qualification — above the level of "your me'od"¹¹²]. For through the avodah of "with all your might" ("your me'od") one reaches the level of the true me'od.¹¹³

ונאמר מאד מאד (ב' פעמים), דע"י שהעבודה דבכל מאדך היא נוסף על מצד המקיף דחי' גם מצד המקיף דיחידה, עי"ז גם ההמשכה שלמעלה היא מאד מאד ב' פעמים, בחי' אריך וגם בחי' עתיק.

And it says me'od me'od (twice)¹¹⁴ because when the avodah of "with all your might" comes not only from the encompassing level (makif) of Chayah but also from the makif of Yechidah, the drawing down from above is also me'od me'od — twice: the level of Arich and also the level of Atik.

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שויפרוץ האיש מאד מאד (ויהי לו צאן רבות וגו') הוא (גם) בגשמיות, כי ע"י העבודה דבכל מאדך, הוא עושה רצונו של מקום, היינו שהוא (למעלה מבחי' רצונו של מקום) עושה את הרצון, כולל גם הפירוש דעושה מלשון מעשין על הצדקה, שהוא מכריח כביכול את הרצון, צדיק גוזר והקב"ה מקיים כמ"ש ותגזר אומר ויקם לך [ויתירה מזו הקב"ה גוזר וצדיק מבטל], שנעשה בעה"ב על כל חלקו בעולם, שיהי' לו הרחבה בכל עניניו, הן בענינים הרוחניים והן בענינים הגשמיים, טוב בריבוי ברכה בריבוי ושלום בריבוי, עשירות ברוחניות ועשירות בגשמיות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד.

And "a verse does not depart from its plain meaning":¹¹⁵ "the man became exceedingly, exceedingly prosperous (and he had many flocks…)" is (also) in the physical sense. For through the avodah of "with all your might" he "does the will of the Omnipresent"¹¹⁶ — that is, he (above the level of "the will of the Omnipresent") "makes" the will¹¹⁷ — including the meaning of oseh as in "one compels (me'asin) people to give charity,"¹¹⁸ that he, as it were, compels the will:¹¹⁹ "the tzaddik decrees and the Holy One, blessed be He, fulfills," as it is written¹²⁰ "You will decree a matter and it will be fulfilled for you"¹²¹ [and even more, "the Holy One, blessed be He, decrees and the tzaddik annuls"¹²²]. He becomes master over his entire portion in the world, so that he has abundance in all his affairs, both in spiritual matters and in physical matters — goodness in abundance, blessing in abundance and peace in abundance¹²³ — wealth in spirituality and wealth in physicality, and in physicality and spirituality together.

יד) וביאור הענין (דעיקר העבודה שבשבילה ירדה הנשמה למטה היא ויקח מאבני המקום גו') בעומק יותר, יובן בהקדים שהיתרון בהעבודה דכל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו על העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות הוא לא רק בנוגע להפעולה בעולם, שע"י העבודה בכל מעשיך לשם שמים מתברר גם התחתון דעולם (כנ"ל סעיף ט), אלא גם בנוגע להאדם.

14) The explanation of this (that the main avodah for which the soul descended below is "he took from the stones of the place…") in greater depth will be understood by first noting that the advantage of the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" and "in all your ways, know Him" over the avodah of Torah study and fulfilling mitzvos is not only with regard to the effect on the world — that through the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" even the lowest part of the world is refined (as above, section 9) — but also with regard to the person.

והענין הוא, דהנה ידוע שירידת הנשמה למטה היא ירידה צורך עלי', דע"י ירידתה למטה היא מתעלית יותר גם מכפי שהיתה קודם הירידה.

The explanation:¹²⁴ it is known that the descent of the soul below is a descent for the sake of an ascent — through its descent below it rises even higher than it was before the descent.

וענין העלי' הוא, שבאה לענין התשובה.

And the ascent is that it comes to teshuvah.

שקודם ירידתה למטה היתה בבחי' צדיק (גמור), וע"י עבודתה בירידתה למטה נעשית בבחי' בעל תשובה.

Before its descent below it was on the level of a (complete) tzaddik, and through its avodah in its descent below it comes to the level of a baal teshuvah (penitent).¹²⁵

והגם שיש יתרון בעבודת הצדיקים על עבודת הבעלי תשובה [שלכן התמידים היו מכבשים ולא מעזים, אימרא יאי], וכמרז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, הנה היתרון דעבודת הצדיקים הוא מצד הרצון שבו שייך ענין ההמלכה (במי נמלך), משא"כ מצד עצמותו ית' (בחי' בעל הרצון), עיקר הכוונה הוא בענין התשובה דוקא.

And although the avodah of tzaddikim has an advantage over the avodah of baalei teshuvah [which is why the daily offerings (temidim) were of sheep and not of goats — "a lamb is fitting"¹²⁶], as our Sages say:¹²⁷ "With whom did He consult? With the souls of the tzaddikim," the advantage of the avodah of tzaddikim is from the level of will, where "consulting" (with whom He consulted) applies; but from the standpoint of His very Essence (the level of the Master of the will), the main intent is teshuvah specifically.

וזהו מה שארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו [לא רק שאינם עומדין שם, אלא יתירה מזו שאין יכולין לעמוד שם, כהגירסא המובאת בהדרושים עה"פ ושבתי בשלום], והיינו שמעלת הבע"ת היא למעלה גם מיכולת הצד"ג, שענין היכולת הוא למעלה מבחי' כח גם מכחות המקיפים, לפי שענין התשובה מגיע בעצמותו ית', שכל הגילויים (שרש עבודת הצדיקים) הם באין ערוך אליו כלל.

This is the saying of our Sages:¹²⁸ "In the place where baalei teshuvah stand, complete tzaddikim are unable to stand" [not merely that they do not stand there,¹²⁹ but more than that, that they are unable to stand there, as in the version quoted in the discourses on the verse "and I return in peace"¹³⁰]. That is, the quality of a baal teshuvah is above even the ability (yecholes) of a complete tzaddik — and "ability" is¹³¹ above the level of "power," even of the encompassing powers — because teshuvah reaches into His very Essence, may He be blessed, to which all the revelations (the root of the avodah of tzaddikim) bear no comparison at all.

טו) וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי, דצריך להבין, הרי ענין ושבתי הוא (לכאורה) שיחזור להמקום שהי' בתחילה, וא"כ, מכיון שביציאת יעקב נאמר ויצא יעקב מבאר שבע, הול"ל ושבתי בשלום אל באר שבע ולמה אומר אל בית אבי.

15) According to the above, what is said, "and I return in peace to my father's house," will be understood. It needs to be understood: "and I return" means (seemingly) that he will return to the place where he was at first; and so, since regarding Yaakov's going out it is said "Yaakov went out from Be'er Sheva," he should have said "and I return in peace to Be'er Sheva" — why does he say "to my father's house"?

וי"ל הענין בזה, כי מכיון שע"י עבודת התשובה מתעלית הנשמה לבחינה נעלית יותר מכמו שהיתה לפני ירידתה (כנ"ל), לכן ענין ושבתי הוא (לא לבאר שבע, הדרגא של הנשמה כמו שהיתה קודם ירידתה, כי אם) אל בית אבי, שלמעלה מבחי' באר שבע.

The explanation may be that since through the avodah of teshuvah the soul rises to a higher level than it was before its descent (as above), "and I return" is (not to Be'er Sheva, the level of the soul as it was before its descent,¹³² but) "to my father's house," which is above the level of Be'er Sheva.¹³³

ויש להוסיף, דענין זה שייך גם לבית אבי כפשוטו שקאי על יצחק.

We may add that this also relates to "my father's house" in the plain sense, referring to Yitzchak.

דיצחק הוא מלשון שמחה ותענוג, וידוע שתענוג זה (התענוג שבצחוק) הוא מדבר חידוש דוקא.

For Yitzchak is an expression of joy and delight,¹³⁴ and it is known¹³⁵ that this delight (the delight in laughter, tzechok) comes specifically from something new.¹³⁶

ומכיון שענין התשובה הוא דבר חידוש [וע"ד מ"ש הרמב"ם בענין התשובה כפשוטה (על עבירות), שמעלת התשובה היא מצד זה שאמש הי' זה מובדל כו' והיום הוא מודבק בשכינה], לכן, ע"י עבודת התשובה נעשה תענוג וצחוק למעלה.

And since teshuvah is something new¹³⁷ [similar to what the Rambam writes¹³⁸ about teshuvah in the plain sense (for sins), that the virtue of teshuvah is that "yesterday this person was separated… and today he is cleaving to the Divine Presence"], therefore, through the avodah of teshuvah, delight and laughter are brought about above.

שתענוג זה הוא נעלה יותר מהתענוג דעבודת הצדיקים, דזהו מה שבע"ת הוא אהוב וחביב יותר מצדיק, לפי שעיקר התענוג שלמעלה הוא בעבודת התשובה.

This delight is higher than the delight in the avodah of tzaddikim; this is why a baal teshuvah is more beloved and dear than a tzaddik,¹³⁹ because the main delight above is in the avodah of teshuvah.

וזהו ג"כ מה שבע"ת צועק ונענה מיד, ועד אשר והי' טרם יקראו ואני אענה (הגם שע"פ סדר מענה בא לאחרי קריאה), כי התענוג שלמעלה הבא מהחידוש דעבודת התשובה פועל חידוש (היפך הסדר) גם למעלה – טרם יקראו ואני אענה.

This is also why a baal teshuvah "cries out and is answered immediately,"¹⁴⁰ and even more:¹⁴¹ "And it will be¹⁴² that before they call, I will answer"¹⁴⁰ (although by the normal order, an answer comes after a call). For the delight above that comes from the newness of the avodah of teshuvah brings about something new (contrary to the order) above as well — "before they call, I will answer."¹⁴³

טז) והנה עיקר החידוש הגורם התענוג והצחוק שלמעלה הוא החידוש שנעשה בגוף ונפש הבהמית גופא.

16) Now, the main novelty that brings about the delight and laughter above is the novelty brought about in the body and the animal soul¹⁴⁴ themselves.

והיינו, שהתשובה דנפש האלקית [מה שגם בירידתה למטה (גם בזמן הגלות) היא עוסקת בתומ"צ, ואפילו זה שגם עשייתה עניני הרשות היא לש"ש ועד באופן דדעהו] אינו חידוש כ"כ, מכיון שהיא אלקות בעצם מהותה.

That is, the teshuvah of the G‑dly soul [that even in its descent below (even in the time of exile) it occupies itself with Torah and mitzvos, and even that its engagement in permitted matters is for the sake of Heaven, to the point of "know Him"¹⁴⁵] is not such a novelty,¹⁴⁶ since it is G‑dliness in its very essence.

ובמילא אין בזה תענוג כ"כ.

Consequently, there is not so much delight in it.

ועיקר התענוג שלמעלה הוא בהחידוש שנעשה בהגוף ונפש הבהמית גופא, הן באופן דאתהפכא (ע"י עבודת הצדיקים) והן באופן דאתכפיא (ע"י עבודת הבינונים), שהם שני מיני נחת רוח, מטעמים לשון רבים.

The main delight above is in the novelty brought about in the body and the animal soul themselves,¹⁴⁷ whether in the manner of is'hapcha (transformation, through the avodah of tzaddikim) or in the manner of is'kafya (subjugation, through the avodah of beinonim), which are two kinds of gratification (nachas ruach) — "delicacies" in the plural.¹⁴⁸

ותענוג זה הוא נעלה יותר מהתענוג שבעבודת הנשמה (גם מעבודת התשובה של הנשמה), וכמאמר הזהר כד אתכפיא (ואתהפכא) סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, שהאור הנמשך ע"י אתכפיא ואתהפכא הוא אור שלמעלה מכלים, שלכן נקרא בשם אסתלק.

This delight is higher than the delight in the avodah of the soul (even than the soul's avodah of teshuvah), as the saying of the Zohar:¹⁴⁹ "When the sitra achra (the "other side") is subjugated (and transformed¹⁵⁰), the glory of the Holy One, blessed be He, rises up (istalek) in all the worlds." The light drawn down through is'kafya and is'hapcha is a light above vessels, which is why it is called istalek.¹⁵¹

וזהו מה שמבואר בתו"א ובתו"ח בפירוש ושבתי בשלום אל בית אבי שהוא (לא ענין התשובה דנה"א, כ"א) התשובה דאתכפיא ואתהפכא סט"א מחשוכא לנהורא, כי הצחוק והתענוג שלמעלה (אל בית אבי יצחק מלשון צחוק ותענוג) נעשה בעיקר ע"י אתכפיא ואתהפכא.

This is what is explained in Torah Or¹⁵² and in Toras Chaim¹⁵³ on "and I return in peace to my father's house": that it is (not the teshuvah of the G‑dly soul, but) the teshuvah of subjugating and transforming the sitra achra from darkness to light. For the laughter and delight above ("to my father's house" — Yitzchak, an expression of laughter and delight) come about mainly through is'kafya and is'hapcha.

יז) ועפ"ז יובן היתרון שבהעבודה בכל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו (לא רק בנוגע להפעולה בעולם, אלא) גם בנוגע להאדם (הנשמה), כי זה שהנשמה ע"י עבודתה בירידתה למטה נעשית בחי' בעל תשובה הוא בעיקר ע"י העבודה בעשיית דברי הרשות לשם שמים.

17) Accordingly, the advantage of the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" and "in all your ways, know Him" will be understood (not only with regard to the effect on the world, but) also with regard to the person (the soul). For the soul becomes a baal teshuvah through its avodah in its descent below mainly through the avodah of doing permitted matters for the sake of Heaven.¹⁵⁴

והענין הוא, הנה כתיב ועמך כולם צדיקים, והטעם לזה הוא לפי שאמיתית מהותו של כ"א מישראל הוא (כנ"ל סעיף יב) נפשו האלקית.

The explanation: it is written,¹⁵⁵ "And your people are all tzaddikim," and the reason is that the true essence of every Jew is (as above, section 12) his G‑dly soul.

וכפס"ד הרמב"ם (הובא לעיל שם) שרצונו האמיתי של כאו"א מישראל הוא לעשות כל מה שהוא רצון ה', וכאשר כופין אותו (ומכ"ש כאשר הוא עצמו כופה את עצמו) לעשות איזו מצוה, תשש יצרו הרע ומתגלה בו רצונו האמיתי שלו.

And as the Rambam rules (cited there above), the true will of every Jew is to do everything that is G‑d's will; and when he is compelled (and all the more so when he compels himself) to do some mitzvah, his evil inclination is weakened and his true will is revealed in him.

ומכיון שבשעה זו שהוא עוסק בתומ"צ מתגלה בו רצונו האמיתי דנפשו האלקית, הרי בשעה זו הוא בבחי' צדיק.

And since, at the time he is occupied with Torah and mitzvos, the true will of his G‑dly soul is revealed in him, at that time he is on the level of a tzaddik.

דהגם שגם בשעה זו גופא אפשר שיהי' בו ענינים דהיפך הקדושה, מ"מ, מכיון שהטעם האמיתי לזה שמקיים המצוה הוא לפי שנתגלה בו רצונו הפנימי, הרי בנוגע להמצוה שעושה הוא בבחי' צדיק.

For although even at that very time there may be in him things that are contrary to holiness, nevertheless, since the true reason he fulfills the mitzvah is that his inner will has been revealed in him, with regard to the mitzvah he is doing, he is on the level of a tzaddik.

[וזהו מה שבהבקשה דונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לא נזכר שזה יהי' באופן של שלום, כי ענין השלום שייך כשיש מנגד [וכענין פדה בשלום נפשי (השייך להגאולה דיו"ד כסלו) שזהו מצד (כמו שממשיך בכתוב) מקרב לי], ולכן כמו שבצדיק אין שייך לומר שעבודתו היא בשלום, מכיון שאין לו יצה"ר כלל, עד"ז הוא גם בהתומ"צ (לחם ובגד) דכ"א מישראל, מכיון שבשעה זו עומד בגילוי הרצון דנפה"א, והתומ"צ שעושה הוא מצד רצון הנשמה, בחי' צדיק שבו].

[This is why in the request "and He will give me bread to eat and clothing to wear," it is not mentioned that this will be "in peace." For peace applies when there is opposition [like "He redeemed my soul in peace"¹⁵⁶ (which relates to the redemption of 10 Kislev¹⁵⁶), which is because of (as the verse continues¹⁵⁷) "the battle against me"]. Therefore, just as with a tzaddik one cannot say that his avodah is "in peace," since he has¹⁵⁸ no evil inclination at all, so too with the Torah and mitzvos ("bread" and "clothing") of every Jew: at that time he stands in the revelation of the will of the G‑dly soul, and the Torah and mitzvos he does come from the will of the soul, the level of tzaddik within him.]

משא"כ כשעוסק בעניני הרשות, מכיון שעשייתו ענינים אלו היא מצד שהם צורך הגוף וקיומו וחיותו או גם מצד נפשו הבהמית (שמתאוה בטבעה לעניני עוה"ז) המעלמת ומסתרת על נפשו האלקית, לכן, זה שעסקו בעניני הרשות הוא לש"ש ובאופן דדעהו, הוא דוגמת עבודת התשובה.

But when he engages in permitted matters — since he does these things because they are the needs of the body, its existence and its vitality,¹⁵⁹ or also because of his animal soul (which by its nature craves the things of this world¹⁶⁰), which hides and conceals his G‑dly soul — therefore, when his engagement in permitted matters is for the sake of Heaven and in the manner of "know Him," it is akin to the avodah of teshuvah.

חי) והנה בכללות יותר, גם העבודה דתומ"צ כאשר היא באופן כזה שהאדם צריך לכבוש את יצרו, ובפרט בזמן הגלות שישנם כמה מניעות ועיכובים על עסק התומ"צ וצריך להתגבר עליהם, הוא בכלל עבודת התשובה.

18) Now, more generally, even the avodah of Torah and mitzvos, when it is such that a person must conquer his inclination — and especially in the time of exile, when there are many obstacles and hindrances to Torah and mitzvos that must be overcome — is included in the avodah of teshuvah.

ובזה יובן מ"ש בזהר שכשראה יעקב העניות והצער שיהי' בזמן גלות אדום, (ובפרט) בסוף זמן הגלות, אמר ושבתי בשלום אל בית אבי ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואינו מובן, הרי בפסוק נאמר ונתן לי לחם גו' ואח"כ ושבתי בשלום גו' ומדוע מקדים בזהר ושבתי בשלום לפני ונתן לי לחם גו'.

With this we will understand what is said in the Zohar:¹⁶¹ when Yaakov saw the poverty and suffering that would be in the time of the exile of Edom, (and especially) at the end of the time of exile, he said "and I return in peace to my father's house" and he said "and He will give me bread to eat and clothing to wear." This is not understood: in the verse, it says "and He will give me bread…" and afterwards "and I return in peace…," so why does the Zohar put "and I return in peace" before "and He will give me bread…"?¹⁶²

וי"ל הביאור בזה, דמכיון שבזהר שם מדבר בענין העניות והצער דזמן הגלות [שהוא פירוש שלישי בענין ויצא גו' וילך חרנה, שיציאה והליכה זו היא [לא מבחי' בינה למלכות וגם לא מבחי' מלכות לבי"ע (כב' הפירושים שהובאו לעיל סעיף ג), כי אם] לזמן הגלות. דזהו ג"כ משארז"ל שחרן הו"ע חרון אף של מקום בעולם, דענין זה הוא (בעיקר) בזמן הגלות], לכן מקדים ושבתי בשלום גו' לפני ונתן לי לחם גו' ובגד גו', כי מצד ההעלמות וההסתרים דזמן הגלות, גם העבודה דתומ"צ (לחם ובגד) היא ע"י הקדמת ענין התשובה (ושבתי בשלום) שכולל (כנ"ל) ההתגברות על המניעות ועיכובים.

The explanation may be this: since the Zohar there speaks of the poverty and suffering of the time of exile [which is a third interpretation of "he went out… and went toward Charan": that this going out and going is [not from Binah to Malchus, nor from Malchus to Beriah, Yetzirah and Asiyah (like the two interpretations brought above, section 3), but] to the time of exile.¹⁶³ This is also the saying of our Sages³⁹ that Charan is "the burning wrath (charon af) of the Omnipresent in the world," which applies (mainly) in the time of exile], it therefore puts "and I return in peace…" before "and He will give me bread… and clothing…." For because of the concealments and hiddenness of the time of exile, even the avodah of Torah and mitzvos ("bread" and "clothing") comes through first having teshuvah ("and I return in peace"), which includes (as above) overcoming the obstacles and hindrances.

ובכתוב נאמר ונתן לי לחם גו' ובגד גו' לפני ושבתי בשלום גו', כי הענין דויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כמו שהוא בכל דור ודור (גם לפני הגלות) הוא ירידת הנשמה למטה (בכלל, ולא הירידה דגלות), ומכיון שבזמן הבית העבודה דתשובה היא הבירור דעניני הרשות משא"כ העבודה דתומ"צ היא (בכללות) עבודת הצדיקים, לכן אומר מיד "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", ואינו מקדים תחילה "ושבתי בשלום".

And the verse says "and He will give me bread… and clothing…" before "and I return in peace…" because "Yaakov went out from Be'er Sheva and went toward Charan," as it applies in every generation (even before the exile), is the descent of the soul below (in general, not the descent of exile). And since in the time of the Beis HaMikdash the avodah of teshuvah is the refinement of permitted matters, whereas the avodah of Torah and mitzvos is (in general) the avodah of tzaddikim, he therefore says immediately "and He will give me bread to eat and clothing to wear," and does not first say "and I return in peace."

ואדרבה, ונתן לי לחם גו' הוא לפני ושבתי בשלום, שלאחרי העבודה דתומ"צ השייכת לנפש האלקית, אז דוקא אפשר להיות הבירור דעניני הרשות ("ושבתי בשלום").

On the contrary, "and He will give me bread…" comes before "and I return in peace," for after the avodah of Torah and mitzvos, which relates to the G‑dly soul — then specifically can there be the refinement of permitted matters ("and I return in peace").

וע"ד מארז"ל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.

This is like the saying of our Sages,¹⁶⁴ "Adorn yourself first, and afterwards adorn others."

יט) ויש לומר, דהתשובה דהעבודה דכל מעשיך לשם שמים היא נעלית יותר מהתשובה דקיום התומ"צ בזמן הגלות, וגם מתשובה כפשוטה על עבירות.

19) It may be said that the teshuvah in the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" is higher than the teshuvah of fulfilling Torah and mitzvos in the time of exile, and also higher than teshuvah in the plain sense, for sins.

כי ענין התשובה דקיום התומ"צ שבזמן הגלות הוא (כנ"ל סעיף חי) מה שמתגבר על המניעות והעיכובים דהגלות ואינו מתחשב עמהם.

For the teshuvah of fulfilling Torah and mitzvos in the time of exile (as above, section 18) is that he overcomes the obstacles and hindrances of exile and pays them no regard.

ועד"ז הוא בתשובה כפשוטה, דענין התשובה הוא שהוא יוצא ממצבו הקודם.

So it is also with teshuvah in the plain sense: teshuvah is that he leaves his previous state.

ובלשון הרמב"ם (שהובא לעיל סעיף טו) אמש הי' זה מובדל מה' אלקי ישראל כו' והיום הוא מודבק בשכינה.

In the words of the Rambam (cited above, section 15): "Yesterday this person was separated from G‑d, the G‑d of Israel… and today he is cleaving to the Divine Presence."

משא"כ התשובה דכל מעשיך לשם שמים, מכיון דזה שהוא עוסק בדברי הרשות (מעשיך) הוא מצד גופו ונפשו הבהמית (כנ"ל), וזה שהוא עושה אותם לשם שמים, עם היות שזהו מצד הנשמה, הרי אין זה שהנשמה מתגברת על הגוף ונה"ב (ויוצאת מהם), כי אם, שבעשי' זו גופא שמצד הגוף ונפש הבהמית ישנה הכוונה דלשם שמים שמצד הנשמה.

But the teshuvah of "all your deeds for the sake of Heaven" is different. His engaging in permitted matters ("your deeds") comes from his body and animal soul (as above), and his doing them for the sake of Heaven, although it comes from the soul, is not the soul overcoming the body and animal soul (and leaving them); rather, in this very activity, which comes from the body and the animal soul, there is the intent "for the sake of Heaven," which comes from the soul.

וענין זה (הגילוי דנפש האלקית בעניני הגוף ונה"ב גופא) הוא חידוש גדול יותר מזה שהנשמה מתגברת על ההעלמות וההסתרים ויוצאת מהם.

And this (the revelation of the G‑dly soul within the matters of the body and animal soul themselves) is a greater novelty than the soul overcoming the concealments and hiddenness and leaving them.

ומכיון שהעילוי שבתשובה על עבודת הצדיקים הוא מצד החידוש שבה (כנ"ל סעיף טו), נמצא שעיקר העילוי דתשובה הוא בהתשובה דכל מעשיך לשם שמים.

And since the superiority of teshuvah over the avodah of tzaddikim is because of the novelty in it (as above, section 15), it follows that the main superiority of teshuvah is in the teshuvah of "all your deeds for the sake of Heaven."

כ) אלא שאעפ"כ, הכוונה בירידת הנשמה למטה היא לא בשביל העלי' דהנשמה, שע"י ירידתה למטה נעשית בחי' בעל תשובה, כי אם, בשביל הבירור והזיכוך דהגוף ודנה"ב וחלקו בעולם.

20) Even so, the intent in the soul's descent below is not for the sake of the soul's ascent — that through its descent below it becomes a baal teshuvah — but for the sake of refining and purifying the body, the animal soul and its portion in the world.

ויש לבאר זה, דהחידוש שבהתשובה דהנשמה, מכיון שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש, הרי זה שהנשמה מתגברת על הדברים המעלימים, וגם זה שהיא מתגלית ופועלת בעניני הגוף ונה"ב גופא, אין זה חידוש אמיתי.

This may be explained: as for the novelty in the soul's teshuvah — since the soul is "truly a part of G‑d above,"¹⁶⁵ the soul's overcoming the things that conceal, and even its being revealed and acting within the matters of the body and animal soul themselves, is not a true novelty.

משא"כ הבירור והזיכוך דהגוף ונה"ב וחלקו בעולם, הרי זה שנעשים כלים לאלקות הוא חידוש אמיתי.

But the refinement and purification of the body, the animal soul and its portion in the world — their becoming vessels for G‑dliness — is a true novelty.

ולכן התענוג שלמעלה (שהוא מדבר חידוש, כנ"ל) מבירור הגוף וכו' הוא תענוג גדול יותר מהתענוג הבא בתשובה דהנשמה.

Therefore the delight above (which comes from something new, as above) from the refinement of the body, etc., is a greater delight than the delight that comes from the teshuvah of the soul.

[ויתירה מזו, שגם כשהפעולה דנה"ב היא באופן של דחי', אתכפיא סט"א, יש בזה נח"ר גדול למעלה, כמבואר בתניא].

[And even more: even when the effect on the animal soul is in the manner of pushing it away — is'kafya of the sitra achra — this brings great gratification above, as explained in Tanya.¹⁴⁸]

ובזה גופא, עיקר החידוש (והנח"ר דלמעלה) הוא בהבירור דחלקו בעולם, שהבירור דגוף ונה"ב, מכיון שזה נפש וגוף של ישראל [שגם נפש הבהמית והגוף דישראל הוא לא כבאוה"ע], אין זה חידוש כ"כ, ועיקר העילוי הוא בהבירור דחלקו בעולם ובפרט בבירור הניצוצות שבגקה"ט (ע"י תשובה כפשוטה שזדונות נעשים כזכיות, וכן ע"י נסיונות וכיו"ב).

And within this, the main novelty (and the gratification above) is in the refinement of his portion in the world. For the refinement of the body and animal soul, since these are the soul and body of a Jew [and even the animal soul and the body of a Jew are not like those of the nations of the world], is not such a novelty. The main superiority is in the refinement of his portion in the world, and especially in the refinement of the sparks in the three completely impure kelipos (through teshuvah in the plain sense, by which intentional sins become like merits,¹⁶⁶ and likewise through trials¹⁶⁷ and the like).

[ועפ"ז יובן גם מה שמבואר בכ"מ שבכדי לבוא לבחי' בכל מאדך הוא ע"י אתהפכא חשוכא לנהורא [החושך של הענינים הגשמיים שעוסק בהם במשך היום], הגם שגם בהעבודה דבכל לבבך בשני יצריך מהפך היצה"ר לקדושה, כי עיקר העילוי הוא בהבירור דחלקו בעולם (שמחוצה לו)].

[Accordingly, we will also understand what is explained in many places¹⁶⁸: that one comes to the level of "with all your might" through transforming darkness into light [the darkness of the physical matters with which one is occupied during the day], even though in the avodah of "with all your heart" — with both your inclinations — one also transforms the evil inclination to holiness. For the main superiority is in the refinement of his portion in the world (which is outside of him).]

וזהו גם ושבתי בשלום אל בית אבי, שהעבודה דאתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא העושה את הצחוק והתענוג שלמעלה (ענין "אבי" – יצחק) היא באופן דבית, היינו שעבודתו זו היא בקביעות בכל עניניו, לא רק בגופו ובנפשו הבהמית כ"א גם בחלקו בעולם.

This is also "and I return in peace to my father's house": the avodah of subjugation and transformation of darkness into light, which brings about laughter and delight above (the meaning of "my father" — Yitzchak), is in the manner of a "house" — that is, this avodah of his is fixed and permanent¹⁶⁹ in all his affairs, not only in his body and animal soul but also in his portion in the world.

כא) וע"פ כל הנ"ל יובן בעומק יותר זה שעיקר העבודה שבשביל זה ירדה הנשמה למטה (ויצא יעקב גו' חרנה) הוא ויקח מאבני המקום גו', שקאי (כנ"ל סעיף ט) על הבירור דעניני העולם, דנוסף על היתרון שבהעבודה דכל מעשיך לשם שמים על העבודה דתומ"צ (כנ"ל שם), הנה גם בהעבודה דכל מעשיך לשם שמים גופא שני ענינים, עליית האדם שנעשית עי"ז (תשובה דהנשמה), וההעלאה של הדברים הגשמיים.

21) According to all the above, it will be understood in greater depth why the main avodah for which the soul descended below ("Yaakov went out… toward Charan") is "he took from the stones of the place…," which refers (as above, section 9) to the refinement of the matters of the world. In addition to the advantage of the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" over the avodah of Torah and mitzvos (as above, there), within the avodah of "all your deeds for the sake of Heaven" itself there are two things: the person's ascent brought about through it (the soul's teshuvah), and the elevation of the physical things.

ובשני ענינים אלו, עיקר העבודה היא ויקח מאבני המקום, הבירור דדברים הגשמיים, אבני המקום.

And of these two, the main avodah is "he took from the stones of the place" — the refinement of the physical things, "the stones of the place."

וזהו ג"כ מ"ש והי' הוי' לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, והי' הוי' לי לאלקים הוא העילוי שנעשה בהאדם ע"י עבודת הבירורים, ולאח"ז מוסיף והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים, שגם האבן הזאת, הדברים הגשמיים עצמם שהיו בתחילה אבני המקום לשון רבים וע"י עבודת האדם נעשו אבן אחת [ובאופן דשמתי מצבה מלשון נצב מלך, שנעשה בעה"ב (מלך) על כל עניניו דחלקו בעולם. וגם פירוש מצבה מלשון נצב מלך, שממשיך בהם גילוי מלכותו ית', בחינת מלכותו ברצון קבלו עליהם (שלמעלה מבחי' ממשלה שבהכרח)], יהיו בית אלקים, שיהיו בית ודירה לאלקים שלמעלה מהוי' (גם מוהי' הוי' לי לאלקים שמצד התשובה דנה"א), להעלם העצמי דעצמותו ית'.

This is also what is said: "and Havayah will be my Elokim, and this stone, which I have set up as a pillar, will be a house of G‑d." "And Havayah will be my Elokim" is the elevation brought about in the person through the avodah of refinement. Afterwards he adds "and this stone, which I have set up as a pillar, will be a house of G‑d": even this stone — the physical things themselves, which at first were "the stones of the place" in the plural, and through the person's avodah became one stone [and in the manner of "which I have set up as a pillar" (matzeivah), related to nitzav,¹⁷⁰ "a king was appointed": he becomes master (king) over all the matters of his portion in the world. And matzeivah, related to "a king was appointed," also means that he draws into them the revelation of His sovereignty, may He be blessed — the level of "His sovereignty they willingly accepted upon themselves" (which is above the level of dominion by compulsion)¹⁷¹] — will be "a house of G‑d": a house and dwelling place for the "Elokim" that is above Havayah (above even "and Havayah will be my Elokim,"¹⁷² which comes from the teshuvah of the G‑dly soul¹⁷³), for the essential concealment of His very Essence, may He be blessed.

כב) ובכדי שהאבן הזאת יהי' בית אלקים הוא ע"י העבודה דויקח את האבן גו' וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה.

22) For this stone to become "a house of G‑d" comes about through the avodah of "he took the stone… and set it up as a pillar, and poured oil on top of it."¹⁷⁴

ויקח את האבן לשון יחיד, היינו, דגם לאחרי שעשה מאבני המקום (לשון רבים) אבן אחת, בדוגמת יו"ד דשם הוי' בחי' חכמה, הגבי' אותה למעלה יותר (וישם אותה מצבה, כענין קמה אלומתי וגם נצבה) לבחי' י"ג מדות רחמים העליונים שהן בחי' יודי"ן ווי"ן.

"He took the stone" is in the singular: even after he had made one stone out of "the stones of the place" (plural), comparable to the yud of the Name Havayah, the level of Chochmah, he raised it still higher ("and set it up as a pillar," like "my sheaf arose¹⁷⁵ and also stood upright"¹⁷⁶) to the level of the Thirteen Supernal Attributes of Mercy, which are the level of yuds and vavs.¹⁷⁷

דיש וא"ו שלמטה מהיו"ד ויש וא"ו שלמעלה מהיו"ד [שלכן מובא בתו"א (בתחילת הענין) שהשערה עצמה הוא בחי' ו' ומקום יניקתה הוא בחי' יו"ד – הגם שבסיום הענין מסיק שם שהו' הוא למעלה מיו"ד – כי יש ב' ענינים בזה].

For there is a vav that is below the yud and a vav that is above the yud [which is why Torah Or says (at the beginning of the discussion¹⁷⁷) that the hair itself is the level of vav and the place from which it draws is the level of yud — although at the end of the discussion¹⁷⁸ it concludes there that the vav is above the yud — because there are two aspects to this¹⁷⁹].

ואח"כ ויצוק שמן על ראשה, שהמשיך בה מבחינה שלמעלה מי"ג ת"ד.

Afterwards, "and poured oil on top of it": he drew into it from a level that is above the Thirteen Attributes of Mercy (the thirteen "tikkunei dikna," the "adornments of the beard")¹⁷⁸.

ועי"ז והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, יהי' לשון זכר (הגם שאמר והאבן הזאת לשון נקבה), כי קאי על הגילוי דגאולה העתידה שאז יהי' שיר חדש לשון זכר (גאולה שאין אחרי' גלות).

And through this, "this stone… will be (yihyeh) a house of G‑d" — yihyeh in the masculine (although he said "this stone" in the feminine¹⁸⁰) — because it refers to the revelation of the future Redemption, when there will be "a new song" (shir chadash) in the masculine (a redemption after which there is no exile).¹⁸¹

כג) וזוהי ג"כ השייכות דענין ושבתי בשלום אל בית אבי כמו שהוא בעבודת האדם בהיותו בחרן (בזמן הגלות) לענין ושבתי בשלום אל בית אבי (כמו שהוא בפשטות) שקאי על ההשבה והחזרה מחרן לבית אביו שתהי' בהגאולה לע"ל [וכמובן גם מזה שיצחק (אבי) הוא לשון עתיד, כי ענין הצחוק והתענוג יהי' לע"ל, כמ"ש אז (דוקא) ימלא שחוק פינו. דזהו ג"כ מה שלעתיד דוקא יאמרו ליצחק כי אתה אבינו], כי ע"י העבודה דושבתי בשלום, אתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא [ענין השלום, שגם המנגד נהפך לקדושה], ולא רק בגופו ונפשו הבהמית אלא גם בחלקו בעולם, עי"ז יהי' הגילוי דלעתיד, שאז יהי' אמיתית ענין השלום, לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.

23) This is also the connection between "and I return in peace to my father's house" as it is in a person's avodah while he is in Charan (in the time of exile) and "and I return in peace to my father's house" (in its plain sense), which refers to the return and coming back from Charan to his father's house that will take place in the future Redemption [as is also understood from the fact that Yitzchak (my father) is in the future tense, since laughter and delight will be in the time to come, as it is written,¹⁸² "Then (specifically) our mouth will be filled with laughter." This is also why specifically in the future they will say¹⁸³ to Yitzchak, "For you are our father"¹⁸⁴]. For through the avodah of "and I return in peace" — subjugation and transformation of darkness into light [the meaning of peace: that even what opposes is transformed to holiness] — not only in his body and animal soul but also in his portion in the world, there will come the revelation of the future, when there will be true peace: "They will neither harm nor destroy… for the earth will be filled with the knowledge of Havayah as the waters cover the sea."¹⁸⁵

כד) והנה הגם שיצחק הוא לשון עתיד לפי שהצחוק והתענוג שלמעלה יהי' לע"ל (כנ"ל), מ"מ, מזה שנקרא עכשיו בשם יצחק, מובן, שגם עכשיו יש תענוג וצחוק זה [וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים, עשה כבר], שהרי הצחוק והתענוג נעשה מהעבודה דאתכפיא ואתהפכא עכשיו, ורק שגילוי התענוג יהי' לע"ל (כשיושלמו כל הבירורים).

24) Now, although Yitzchak (yitzchak, "he will laugh") is in the future tense because the laughter and delight above will be in the time to come (as above), nevertheless, from the fact that he is called Yitzchak now, it is understood that this delight and laughter exist even now [as it is written,¹⁸⁶ "G‑d has made laughter for me" — He has already made it]. For the laughter and delight are brought about by the avodah of subjugation and transformation now; only the revelation of the delight will be in the time to come (when all the refinements are completed).

[וכ"ה גם בנוגע לזה שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו מצד זה שיציל את ישראל מהגלות, שמעין ענין זה יש גם עכשיו. שגם בזמן הגלות הוא מגין על ישראל, שהגנה זו תהי' אח"כ באופן דהצלה מהגלות].

[So it is also with the fact that in the future they will say to Yitzchak "For you are our father" because he will save the Jewish people from exile:¹⁸³ something of this exists even now. Even in the time of exile he protects the Jewish people, and this protection will afterwards take the form of rescue from exile.¹⁸⁷]

ועד"ז הוא גם בענין השלום, דהגם שאמיתית ענין השלום (באופן דלא ירעו ולא ישחיתו גו') יהי' לע"ל (כנ"ל סו"ס כג), הנה מעין זה אפשר להיות גם עכשיו בזמן הגלות, שהדברים המונעים ומעכבים וכו' לא רק שלא ינגדו, אלא אדרבה יסייעו לעבודת ה'.

So too with peace: although true peace (in the manner of "they will neither harm nor destroy…") will be in the time to come (as above, end of section 23), a foretaste of it is possible even now, in the time of exile — that the things that obstruct and hinder, etc., not only will not oppose, but on the contrary will help the service of G‑d.

ועפ"ז מובן (נוסף להביאור דלעיל שם) השייכות דענין ושבתי בשלום אל בית אבי כמו שהוא בזמן הגלות לענין ושבתי בשלום אל בית אבי שיהי' בגאולה העתידה, כי גם בזמן הגלות כשישנם מונעים ומעכבים [ועד שצריך לבקשה שיהי' ושבתי בשלום גו' שלום ושלילת שפיכות דמים], הנה גם אז, ע"י התוקף דמס"נ שמצד בחי' יחידה, מתבטלים כל המונעים ומעכבים, ולא עוד אלא שהם גופא מסייעים בעבודת ה', בדוגמת ומעין השלום שיהי' לע"ל.

Accordingly, it is understood (in addition to the explanation above, there) how "and I return in peace to my father's house" as it is in the time of exile connects with "and I return in peace to my father's house" that will be in the future Redemption. For even in the time of exile, when there are obstructions and hindrances [to the point that one must request "and I return in peace…" — peace, and the absence of bloodshed¹⁸⁸], even then, through the strength of mesirus nefesh that comes from the level of Yechidah, all the obstructions and hindrances are nullified; and not only that, but they themselves help in the service of G‑d, akin to and a foretaste of the peace that will be in the time to come.

כה) ועפ"ז יובן גם התיווך דב' הפירושים בפדה בשלום נפשי מקרב לי גו'.

25) Accordingly, the reconciliation of the two interpretations of "He redeemed my soul in peace from the battle against me…"¹⁵⁶ will also be understood.

פירוש הפשוט הוא שפדה והוציא אותו מקרב (מלחמה).

The plain meaning is that He redeemed and brought him out from battle (war).

היינו שיש מציאות דלעו"ז שצריך ללחום כנגדו.

That is, there is an existence of the opposing side (le'umas zeh) against which one must fight.

דזוהי השייכות דענין פדה בשלום נפשי לדוד (שבפשטות קאי זה על פדיית דוד) שהי' לו מנגדים, אלא שנצח אותם.

This is how "He redeemed my soul in peace" relates to David (for in its plain sense it refers to the redemption of David¹⁸⁹), who had opponents, but he defeated them.

וכמו שידוע החילוק בין הבירורים דדוד להבירורים דשלמה, שהבירורים דדוד היו בדרך מלחמה והבירורים דשלמה היו בדרך מנוחה וכמ"ש דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי גו' הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה גו' הוא יבנה בית לשמי גו'.

As is known¹⁹⁰ the difference between the refinements of David and those of Shlomo: the refinements of David were by way of war, and those of Shlomo were by way of rest, as it is written:¹⁹¹ "You have shed much blood and waged great wars; you shall not build a house for My Name… Behold, a son will be born to you; he will be a man of rest… he will build a house for My Name…."

והיינו דהגם שגם הנצחון דדוד (מה שנצח את כל המנגדים) הי' נצחון בתכלית [שלכן הי' קס"ד שיבנה את ביהמ"ק], מ"מ, מכיון שהבירורים שלו היו בדרך מלחמה, הי' בנין ביהמ"ק ע"י שלמה דוקא.

That is, even though David's victory (in defeating all his opponents) was a complete victory [which is why it was thought that he would build the Beis HaMikdash], nevertheless, since his refinements were by way of war, the building of the Beis HaMikdash was specifically through Shlomo.

שמזה מובן, שענין פדה בשלום שנאמר גבי דוד הוא שיש מציאות דלעו"ז המנגד ורק שמנצחים אותם.

From this it is understood that "He redeemed in peace," said of David, means that there is an existence of the opposing side, only they are defeated.

וכ"ה גם בענין פדה בשלום נפשי שהי' בהגאולה די"ט כסלו והגאולה דיו"ד כסלו, שהי' מציאות דלעו"ז המנגד, אלא שנצחו אותם.

So it was also with "He redeemed my soul in peace" in the redemption of 19 Kislev¹⁹² and the redemption of 10 Kislev:¹⁹³ there was an existence of the opposing side, only they were defeated.

ועד שגם לאחרי הגאולה הוצרכו לרשיון מהמלכות דמדינה ההיא [אבל כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל] על הפצת תורת החסידות.

To the point that even after the redemption, permission was needed from the government of that country [but "all the kingdoms are called by the name Mitzrayim (Egypt) because they oppress (metzeiros) Israel"¹⁹⁴] for spreading the teachings of Chassidus.

ופירוש הב' הוא כמבואר בד"ה פדה בשלום נפשי דבעל הגאולה וכמה דרושים ד"ה זה (די"ט כסלו), שהפדי' היא בדרך שלום, ועד שאין צריך למלחמה כלל, כמו שהי' בימי שלמה שכל הגוים נתבטלו לפניו שלא ע"י מלחמה כלל.

The second interpretation is as explained in the discourse Padah Veshalom Nafshi by the one whose redemption we celebrate¹⁹⁵ and in several discourses beginning with these words (for 19 Kislev)¹⁹⁶: the redemption is by way of peace, to the point that no war at all is needed, as it was in the days of Shlomo, when all the nations were nullified before him without any war at all.

והתיווך דב' פירושים אלו שהם לכאורה מן הקצה אל הקצה, וביותר ע"פ המבואר בכ"מ שענין פדה בשלום נפשי הוא הפדי' בתכלית השלום כמו שיהי' לע"ל דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד, שלמעלה גם מענין השלום שהי' בימי שלמה [אלא שהשלום שבימי שלמה הי' הכנה להשלום דלעתיד, שלכן משיח יהי' (מבית דוד ו)מזרע שלמה בלבד], שפירוש זה, העילוי [והשלימות] דלעתיד, הוא למעלה מענין הקצוות.

And the reconciliation of these two interpretations, which seem to be at opposite extremes — and all the more so according to what is explained in many places¹⁹⁷ that "He redeemed my soul in peace" is the redemption with complete peace, as will be in the time to come, when "I will turn to the peoples a pure language… to serve Him with one accord,"¹⁹⁸ which is higher even than the peace in the days of Shlomo [only the peace in the days of Shlomo was a preparation for the peace of the future, which is why Moshiach will be (from the house of David, and) from the descendants of Shlomo alone¹⁹⁹] — for this interpretation, the elevation [and perfection] of the future, is above the matter of extremes.

אך הענין הוא, דלהיות דכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, לכן, גם בהענין דפדה בשלום נפשי בזמן הגלות יש מעין ענין הפדי' בשלום שיהי' לע"ל.

But the explanation is that since all the revelations of the future depend on our deeds and our avodah throughout the time of exile,²⁰⁰ therefore even in "He redeemed my soul in peace" in the time of exile there is a foretaste of the redemption in peace that will be in the time to come.

כו) וביאור שייכות ענין זה (שגם עכשיו יש מעין הפדי' בשלום דלע"ל) להגאולה די"ט כסלו ודיו"ד כסלו [שלכן בהדרושים שנאמרו בזמנים אלו מבואר הפירוש (הב' דלעיל) שפדה בשלום נפשי הו"ע הפדי' בדרך שלום, ועד כמו שיהי' לע"ל], הנה נת"ל (סעיף חי) שהטעם לזה שמקדים בזהר ושבתי בשלום (ענין התשובה) לונתן לי לחם גו' הוא, לפי שבזהר שם מדבר בענין סוף זמן הגלות, שאז עיקר העבודה (גם העבודה דתומ"צ) היא עבודת התשובה.

26) The explanation of how this (that even now there is a foretaste of the redemption in peace of the time to come) connects with the redemptions of 19 Kislev and 10 Kislev [which is why the discourses said at these times explain the (second, above) interpretation, that "He redeemed my soul in peace" is redemption by way of peace, even as it will be in the time to come]: it was explained above (section 18) that the reason the Zohar puts "and I return in peace" (teshuvah) before "and He will give me bread…" is that the Zohar there speaks of the end of the time of exile, when the main avodah (even the avodah of Torah and mitzvos) is the avodah of teshuvah.

שעי"ז נעשה הפדי' בדרך שלום (מעין השלום דלע"ל), מכיון שענין התשובה היא הפיכת הלעו"ז לקדושה.

Through this the redemption comes about by way of peace (a foretaste of the peace of the time to come), since teshuvah is the transformation of the opposing side into holiness.

וזוהי גם השייכות דפדה בשלום נפשי לגאולת אדמו"ר הזקן (י"ט כסלו) ואדמו"ר האמצעי (יו"ד כסלו), כי מהענינים שנתחדשו ע"י אדמו"ר הזקן (גם לגבי הרב המגיד) הוא שעשה [הרבה] בעלי תשובה.

This is also the connection of "He redeemed my soul in peace" with the redemption of the Alter Rebbe (19 Kislev) and of the Mitteler Rebbe (10 Kislev), for among the things newly brought about by the Alter Rebbe (even relative to the Maggid) is that he made [many] baalei teshuvah.²⁰¹

וענין זה הי' גם עבודתם של רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו, ובפרט של בנו אדמו"ר האמצעי, שעל ידו נתגלה ענין זה.

And this was also the avodah of our Rebbeim who succeeded him, and especially of his son, the Mitteler Rebbe, through whom this was revealed.²⁰¹

זך) והי' הוי' לי לאלקים, שע"י העבודה דושבתי בשלום, שהו"ע בירור חלקו בעולם (כנ"ל סעיף ח), יהי' הגילוי דלע"ל, שאז יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ויהי' מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, ועד שיהי' גילוי העצמות, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

27) "And Havayah will be my Elokim": through the avodah of "and I return in peace," which is the refinement of one's portion in the world (as above, section 8), there will come the revelation of the time to come, when "the Holy One, blessed be He, will take the sun out of its sheath,"²⁰² and "the earth will be filled with the knowledge of Havayah as the waters cover the sea,"¹⁸⁵ to the point that there will be the revelation of the Essence: "Your Teacher will no longer hide Himself, and your eyes will see your Teacher."²⁰³

וזהו והי' הוי' לי לאלקים, שלגבי גילוי זה הוי' דעכשיו כאלקים יחשב.

This is "and Havayah will be my Elokim": relative to this revelation, Havayah as it is now will be considered like Elokim.²⁰⁴

כח) וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי, שקאי (כנ"ל) על עבודת הבירורים, שעי"ז נעשה (טוט זיך אויף) ענין ושבתי בשלום גו' שיהי' לעתיד עד והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים.

28) This is "and I return in peace to my father's house," which refers (as above) to the avodah of refinement, through which there is brought about (tut zich oif, "is accomplished") "and I return in peace…" as it will be in the future — up to "and this stone… will be a house of G‑d."

וזה גופא מורה על גודל העילוי שבהעבודה דסוף זמן הגלות, שעיקר העבודה אז היא עבודת התשובה (ועד שגם העבודה דתורה ומצוות (לחם ובגד) שבסוף זמן הגלות היא לאחרי קדימת עבודת התשובה (ושבתי בשלום)), שהרי ע"י העבודה דתשובה ומעשים טובים (היינו שגם המעשים טובים הם לאחרי קדימת התשובה) נעשה (טוט זיך אויף) ענין ושבתי בשלום גו' שיהי' לע"ל.

This itself shows the great elevation of the avodah at the end of the time of exile, when the main avodah is the avodah of teshuvah (to the point that even the avodah of Torah and mitzvos ("bread" and "clothing") at the end of the time of exile comes after first having the avodah of teshuvah ("and I return in peace")²⁰⁵). For through the avodah of teshuvah and good deeds (that is, even the good deeds come after first having teshuvah²⁰⁶) there is brought about (tut zich oif) "and I return in peace…" as it will be in the time to come.

[ועד שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, לפי שגורם הדבר חזק יותר מהנעשה על ידו. וגם לפי שהתענוג דעוה"ב הוא תענוג האדם שהוא נברא, והתענוג דתשובה ומע"ט (בעוה"ז) הוא תענוג הבורא].

[To the point that "one hour of teshuvah and good deeds in this world is better than all the life of the World to Come,"²⁰⁷ because the cause is stronger than what is brought about through it; and also because the delight of the World to Come is the delight of man, who is a created being, whereas the delight of teshuvah and good deeds (in this world) is the delight of the Creator.²⁰⁸]

ובפרט, שזה שע"י העבודה דעכשיו טוט זיך אויף הגילוי דלעתיד הוא באופן שמעין הגילוי דלעתיד יש גם עכשיו (כנ"ל סעיף כד-כה).

And especially since what is accomplished (tut zich oif) for the revelation of the future through the avodah of now is in such a way that a foretaste of the revelation of the future exists even now (as above, sections 24–25).

דמכיון שהעבודה שבסוף זמן הגלות היא עבודת התשובה, ובבע"ת נאמר והי' טרם יקראו ואני אענה, לכן, גם בסוף זמן הגלות [ובפרט כשיש גם התפלה ("יקראו") ושבתי בשלום] נעשה כבר ואני אענה, המשכת וגילוי מעין הענינים דלעתיד.

For since the avodah at the end of the time of exile is the avodah of teshuvah, and of a baal teshuvah it is said:¹⁴² "And it will be that before they call, I will answer,"¹⁴⁰ therefore even at the end of the time of exile [especially when there is also the prayer ("they call") "and I return in peace"], "I will answer" already takes place — the drawing down and revelation of a foretaste of the things of the future.

ובדוגמת יעקב, שבהיותו עדיין בחרן הי' ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות (שזהו העיקר) ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים, עד"ז הוא בכאו"א מישראל, שבסוף זמן הגלות (כשנמצאים בחרן) יהי' ויפרוץ מאד מאד, ובאופן דפדה בשלום, בכל הפירושים ובכל הפרטים, הן בעבודה הרוחנית [ובפרט בלימוד והפצת תורת החסידות, שיהי' בלי שום בלבולים ובתכלית ההרחבה] והן בענינים הגשמיים, ובאופן דופרצת (ויפרוץ), שזה ימהר ויזרז הגאולה העתידה – אחישנה (באחישנה גופא), שבקרוב ממש יהי' קץ שם לחושך, ויקבלו פני משיח צדקנו, שיוליכנו לארצנו הקדושה, ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, ארץ ישראל לגבולותי', ואח"כ – וגם זה באופן דאחישנה – ירחיב ה' אלקיך את גבולך, ובקרוב ממש ובעגלא דידן.

Like Yaakov: while he was still in Charan, "the man became exceedingly, exceedingly prosperous, and he had many flocks (which is the main thing¹¹⁰), and maidservants and servants and camels and donkeys."¹¹¹ So it is with every Jew: at the end of the time of exile (when we are in Charan) there will be "exceedingly, exceedingly prosperous," in the manner of "He redeemed in peace," in all the interpretations and in all the details — both in spiritual avodah [and especially in the study and spreading of the teachings of Chassidus, that it be without any disturbances and with the fullest breadth] and in physical matters — and in the manner of "and you shall spread out (ufaratzta)²⁰⁹" (vayifrotz), and this will hasten and speed the future Redemption — "I will hasten it" (within "I will hasten it" itself²¹⁰) — so that very soon "He puts an end to darkness,"²¹¹ and we will greet our righteous Moshiach, who will lead us to our Holy Land, "a land… on which the eyes of Havayah your G‑d are always, from the beginning of the year to the end of the year,"²¹² the Land of Israel in its full borders; and afterwards — this too in the manner of "I will hasten it" — "Havayah your G‑d will expand your borders,"²¹³ very soon, speedily in our days.²¹⁴

*) יצא לאור בקונטרס* ראש חודש כסלו – תשמ"ח, "לקראת מלאות עשר שנה ליום הבהיר ראש חודש כסלו (תשל"ח – תשמ"ח) . . עש"ק מברכים כסלו, שנת הקהל, שנת תשמ"ח".

*) Published in the Kuntres* Rosh Chodesh Kislev 5748, "on the approach of the completion of ten years since the auspicious day of Rosh Chodesh Kislev (5738–5748)… Erev Shabbos Kodesh, Mevarchim Kislev, the Hakhel year, 5748."

*) קונטרס זה חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכאו"א מהשלוחים שיחיו.

*) The Rebbe distributed this kuntres with his own holy hand to each of the shluchim.