יז חשון
מְ'דַארְף הִיטֶען דֶעם זְמַן, מְ'דַארְף מְקַבֵּל זַיין עוֹלָה שֶׁל תּוֹרָה.
יֶעדֶער זְמַן, יֶעדֶער טָאג וָואס גֵייט אַוֶועק, אִיז דָאס נִיט נָאר אַ טָאג נָאר אַ עִנְיָן אִין לֶעבֶּען, דִי טֶעג גֵייעֶן כְּמַאֲמַר (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פ"א ה"א[1]) יוֹם נִכְנָס וְיוֹם יוֹצֵא שַׁבָּת נִכְנָס כו'[2] חֹדֶשׁ כו' שָׁנָה כו'.
דֶער טַאטֶע הָאט גֶעזָאגְט בְּשֵׁם רַבֵּינוּ הַזָּקֵן: אַזוּמֶערְדִיגֶער טָאג אוּן אַוִוינְטֶערְדִיגֶע נַאכְט אִיז אַ יָאהְר.
Yud-Zayin Cheshvan
One must guard time; one must accept the yoke of Torah.
Every period of time, every day that passes, is not merely a day but a matter in one's life. The days go by, as the saying goes (Yerushalmi Berachos 1:1): "A day comes in and a day goes out; Shabbos comes in... a month... a year..."
My father said in the name of the Alter Rebbe: A summer day and a winter night make a year.