טז חשון
הַמַּחְשָׁבָה הִיא לְבוּשׁ וּמְשָׁרֵת הַשֵּׂכֶל וְהַמִּדּוֹת.
בְּשָׁעָה אֲשֶׁר אֵין לָהּ שֵׁירוּת בְּשֵׂכֶל אוֹ בְּמִדּוֹת, גַּם אָז פּוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ לַחְשׁוֹב וּלְהַרְהֵר, אֲבָל פְּעוּלָּתָהּ לֹא לְבַד שֶׁאֵינָהּ תּוֹכְנִית, אֶלָּא הִיא פְּרוּעָה לְשִׁמְצָה[1] ... וּמְבוֹאָר כִּי סִיבַּת הַמַּחְשָׁבוֹת זָרוֹת אוֹ רָעוֹת הוּא דִּי פּוּסְטְקַייט פוּן קָאפּ, דְּכַאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל עָסוּק אָז יֵשׁ לְהַמַּחְשָׁבָה מַה לְּשָׁרֵת וְאֵין מָקוֹם לְמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְהֶבֶל שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.
- 1 [כי תשא, שמות לב, כה]: "כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם".
Tes-Zayin Cheshvan
Thought is a garment and a servant of the intellect and the emotions.
At a time when it has nothing to serve in intellect or in the emotions, it still performs its function — thinking and musing. But then its activity is not only without content; it is "let loose to disgrace"[1]... It is explained that the cause of strange or evil thoughts is an empty head. For when the intellect is occupied, thought has something to serve, and there is no room for thoughts of foolishness and vanity that have no substance.