כג וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
כד וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֨יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּֽעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃
כה וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָֽהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃א׳
כו וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃
(כו) וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְסִיעַת מֵרָחֲמוֹהִי", סִיעַת מֵאוֹהֲבָיו. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין "מֵרֵעֵהוּ" מ"ם מִיסוֹד הַתֵּיבָה, כְּמוֹ "שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים" דְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יד, יא), כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תֵיבַת "וַאֲחֻזַּת" דְּבוּקָה. אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְדַבֵּר עַל הַמַּלְכוּת כֵּן, "סִיעַת אוֹהֲבָיו", שֶׁאִם כֵּן כָּל סִיעַת אוֹהֲבָיו הוֹלִיךְ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא סִיעָה אַחַת שֶׁל אוֹהֲבִים. לָכֵן יֵשׁ לְפָתְרוֹ בַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תָּי"ו שֶׁל "אֲחֻזַּת", וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תֵּיבָה סְמוּכָה, יֵשׁ דּוּגְמָתָהּ בַּמִּקְרָא: "עֶזְרָת מִצָּר" (תהלים ס, יג), "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא, כא).
אֲחֻזַּת – לְשׁוֹן קְבוּצָה וַאֲגֻדָּה, שֶׁנֶּאֱחָזִין יָחַד.
כז וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם׃
כח וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣הב׳ יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּֽינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃
(כח) רָאוֹ רָאִינוּ – "רָאוֹ" בְאָבִיךָ, "רָאִינוּ" בָךְ.
תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ... – הָאָלָה אֲשֶׁר "בֵּינוֹתֵינוּ" מִימֵי אָבִיךָ[1], תְּהִי גַּם עַתָּה
בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ – (לפי התרגום "תִּתְקַיַּים כְּעַן מוֹמָתָא דַּהֲוָת בֵּין אֲבָהָתַנָא בֵּינַנָא וּבֵינָךְ").
כט אִם־תַּֽעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃
(כט) לֹא נְגַעֲנוּךָ – כְּשֶׁאָמַרְנוּ לְךָ "לֵךְ מֵעִמָּנוּ" (לעיל פסוק טז).
אַתָּה – גַּם אַתָּה עֲשֵׂה לָנוּ כְמוֹ כֵן.
ביאורי רבותינו נשיאינו
א׳ (כו, כה) על הפסוק
תורה אור, תולדות, ד״ה ראה ריח בני: השאלה: במאמר על ״כריח שדה אשר ברכו ה׳״ מבאר אדמו״ר הזקן שיש שני אופנים בהעלאת מיין נוקבין: האחד – מעצמה ובטבעה, ״קארי תדיר ולא שכיך״, והוא העלאה לבחינת הפנימיות; והשני – שאין בה כח להעלות מעצמה וצריכה סיוע מלמעלה, והוא בחינת המקיף. ומה הם בכתובים? הביאור: העלאת מ״ן של הפנימיות היא ״בארה של מרים״ – מעין הנובע מאליו. אבל על העלאת מ״ן של המקיף כתיב ״באר חפרוה שרים״, ״ויכרו שם עבדי יצחק באר״ – באר שצריך לחפור ולכרות. ״עבדי יצחק״ הן המשכות מבחינת יצחק, עיקר האבות, ״בוצינא דקרדוניתא״ מקור הגבורות – ״כי אתה אבינו״. ולכן כתיב (לעיל פסוק כ) ״ויריבו רעי גרר לאמר לנו המים״: בחינת המקיף נמשכת מלמעלה גם אליהם, כי אינה נבלעת כמו בחינת הפנימיות. וזהו ״אשר ברכו ה׳״ – ע״י סיוע מלמעלה.
ב׳ (כו, כח) על הפסוק
לקו״ש חכ״ה, תולדות ב (ס״ו–ז): השאלה: אבימלך עצמו אמר ליצחק ״לך מעמנו״ (פסוק טז), ועכשיו ״ואבימלך הלך אליו מגרר״ עם ״אחזת מרעהו ופיכל שר צבאו״ – מה גרם לשינוי, ומה הוראתו? הביאור: אברהם פעל על באי עולם ע״י שהלך ״מעיר לעיר וממלכה לממלכה״; יצחק נצטווה ״גור בארץ הזאת״ – ״שכן את השכינה בארץ״ – ופעל עליהם בעמדו במקומו, כאבוקה שמושכת את הניצוצות אליה. וזה מה שמספר הכתוב: אחרי שבנה מזבח ״ויקרא בשם ה׳״ (פסוק כה) – באו אליו, ועל שאלת יצחק ״מדוע באתם אלי״ ענו ״ראו ראינו כי היה ה׳ עמך״ ובקשו לכרות עמו ברית; וכשראו ש״ה׳ עמך״ עד שהלכו אליו לכרות ברית – מובן שנתעוררו להתנהג כרצונו של יצחק. ולכן נקראת הפרשה ״תולדות״: מי שמעלה את הזולת למקומו ולמדרגתו עושה ״תולדות״ – דומים לאב; וההוראה: גם מי שעוסק בקירוב אחרים צריך לקבוע עצמו גם בפנים, בתורה, ועי״ז דוקא נעשים ״תולדות״ אמיתיים; וזה ממהר את הזמן ש״יאמרו ליצחק כי אתה אבינו״.
In Revi'i Yitzchak goes up to Be'er Sheva. That night Hashem appears to him, promising to be with him and to bless him for the sake of Avraham. Yitzchak builds an altar, calls in the Name of Hashem, pitches his tent, and his servants begin digging a well. Then Avimelech, who had sent him away, comes to him with his companions and his general to make a covenant: "We have plainly seen that Hashem was with you."
Each pasuk is translated and explained, followed by each comment of Rashi, translated and explained. Numbered notes give sources and explain terms. A small brown letter after a pasuk or a Rashi points to the places where our Rebbeim explain it, gathered at the end of the aliyah under "Our Rebbeim explain", in Likkutei Sichos, Maamarim Melukatim, Torah Ohr, Likkutei Torah and Igros Kodesh: the question, the answer and the lesson, with a link to the source.
כג וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
23 From there he went up to Be'er Sheva.
Yitzchak leaves the region of Gerar for Be'er Sheva, the place where Avraham had lived and made his covenant with the Avimelech of his day.[1]
כד וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֨יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּֽעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃
24 Hashem appeared to him that night and said, "I am the G-d of Avraham your father. Do not be afraid, for I am with you; I will bless you and multiply your descendants for the sake of Avraham My servant."
After the quarrels over the wells and his departure from Gerar, Hashem reassures Yitzchak: "Do not be afraid". The promise made to Avraham continues with him, "for the sake of Avraham My servant".
כה וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָֽהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃
25 He built an altar there and called in the Name of Hashem; he pitched his tent there, and there Yitzchak's servants dug a well.א׳
As Avraham did wherever Hashem appeared to him, Yitzchak builds an altar and "calls in the Name of Hashem", proclaiming His Name. He makes Be'er Sheva his home, and his servants begin to dig a well, whose water they find in pasuk 32.
כו וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃
26 Avimelech went to him from Gerar, with Achuzas mere'ehu (a group of his friends) and Pichol, his general.
(כו) וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְסִיעַת מֵרָחֲמוֹהִי", סִיעַת מֵאוֹהֲבָיו. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין "מֵרֵעֵהוּ" מ"ם מִיסוֹד הַתֵּיבָה, כְּמוֹ "שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים" דְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יד, יא), כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תֵיבַת "וַאֲחֻזַּת" דְּבוּקָה. אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְדַבֵּר עַל הַמַּלְכוּת כֵּן, "סִיעַת אוֹהֲבָיו", שֶׁאִם כֵּן כָּל סִיעַת אוֹהֲבָיו הוֹלִיךְ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא סִיעָה אַחַת שֶׁל אוֹהֲבִים. לָכֵן יֵשׁ לְפָתְרוֹ בַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תָּי"ו שֶׁל "אֲחֻזַּת", וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תֵּיבָה סְמוּכָה, יֵשׁ דּוּגְמָתָהּ בַּמִּקְרָא: "עֶזְרָת מִצָּר" (תהלים ס, יג), "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא, כא).
אֲחֻזַּת – לְשׁוֹן קְבוּצָה וַאֲגֻדָּה, שֶׁנֶּאֱחָזִין יָחַד.
"וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ" ("A group of his friends") — As the Targum renders it: "ve'si'as merachamohi", a band of his friends. Some explain the mem of "mere'ehu" as part of the root, as in "thirty companions (mere'im)" of Shimshon (Shoftim 14:11), so that the word "va'achuzas" would be joined to it: "the band of his companions". But it is not respectful to speak that way of royalty, "the band of his friends", for then he would have brought his entire band of friends with him, as if he had only a single band of friends. Therefore it should be explained the first way. And do not wonder at the tav of "achuzas", even though it is not a joined word; there are others like it in Scripture: "ezras mitzar" (Tehillim 60:13), "u'shechuras velo miyayin" (Yeshayahu 51:21).
"אֲחֻזַּת" ("Achuzas") — A word meaning a group and band, people who hold (ne'echazin) together.
Rashi weighs two readings. In the first, the Targum's, the mem of "mere'ehu" means "from": "a group from among his friends". In the second, the mem belongs to the word "mere'im", companions, and "achuzas" is in the construct form, "the group of his companions". Rashi rejects the second: it would mean the king had only one circle of friends and brought all of them, which is not how one speaks of a king. The ending tav normally marks the construct form; Rashi shows from two verses that a word can end in tav even when it is not joined to the next word.[2]
כז וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם׃
27 Yitzchak said to them, "Why have you come to me, when you hated me and sent me away from you?"
Yitzchak is surprised: the same people who drove him away now come to him.
כח וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּֽינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃
28 They said, "We have plainly seen that Hashem was with you; so we said, Let there now be an oath between us, between us and you, and let us make a covenant with you,ב׳
Their answer is that they have seen with their own eyes that Hashem is with Yitzchak. Rather than have him as an enemy, they want the covenant that existed with his father to continue with him.
(כח) רָאוֹ רָאִינוּ – "רָאוֹ" בְאָבִיךָ, "רָאִינוּ" בָךְ.
תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ... – הָאָלָה אֲשֶׁר "בֵּינוֹתֵינוּ" מִימֵי אָבִיךָ, תְּהִי גַּם עַתָּה
בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ – (לפי התרגום "תִּתְקַיַּים כְּעַן מוֹמָתָא דַּהֲוָת בֵּין אֲבָהָתַנָא בֵּינַנָא וּבֵינָךְ").
"רָאוֹ רָאִינוּ" ("We have plainly seen") — "We saw" with your father; "we saw" with you.
The doubled verb, literally "seeing, we saw", tells of two sightings: they had seen Hashem with Avraham, and now they see Him with Yitzchak.
"תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ..." ("Let there now be an oath between us") — The oath that has been "between us" since your father's days, let it be now too "between us and you".
The verse says "between us" twice. Rashi explains: "beinoseinu" is the old oath between the Philistines and Avraham, and "beineinu u'veinecha" is its renewal with Yitzchak. So the Targum renders it: "let the oath that was between our fathers be upheld now between us and you".
כט אִם־תַּֽעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃
29 that you will do us no harm, just as we did not touch you, and just as we did you only good, and sent you away in peace. You are now blessed by Hashem."
(כט) לֹא נְגַעֲנוּךָ – כְּשֶׁאָמַרְנוּ לְךָ "לֵךְ מֵעִמָּנוּ" (לעיל פסוק טז).
אַתָּה – גַּם אַתָּה עֲשֵׂה לָנוּ כְמוֹ כֵן.
"לֹא נְגַעֲנוּךָ" ("We did not touch you") — When we told you, "Go away from us" (above, pasuk 16).
Even when they sent him away, they did not harm him.
"אַתָּה" ("You") — You too, do the same for us.
Rashi reads "atah" (you) as the start of a request: as we did good to you, you too do good to us. "You are now blessed by Hashem": so you have no need to do us harm.
Our Rebbeim explain
א׳ (26:25, on the pasuk)
Torah Ohr, Toldos, "Re'eh Rei'ach Bni": Question: In the maamar on "like the fragrance of a field that Hashem has blessed", the Alter Rebbe explains that there are two ways of raising mayin nukvin (the arousal from below). One rises of itself, by nature, "calling constantly and never resting": this rises to the inner level. The other lacks the strength to rise by itself and needs help from above: this is the surrounding level (makif). Where are these in the verses? Answer: Raising mayin nukvin to the inner level is "Miriam's well", a spring that flows of itself. But of raising mayin nukvin to the surrounding level it is written, "A well that princes dug", and "Yitzchak's servants dug (vayichru) a well there": a well that must be dug and hollowed out. "Yitzchak's servants" are drawings down from the level of Yitzchak, the main one of the Avos, the "botzina dekardinusa", the source of the gevuros: "For you are our father". That is why it says (above, pasuk 20) "the shepherds of Gerar quarreled, saying, The water is ours": the surrounding level is drawn down from above to them too, for it is not swallowed up as their inner level is. And this is "that Hashem has blessed": it comes through help from above.
ב׳ (26:28, on the pasuk)
Likkutei Sichos vol. 25, Toldos 2 (secs. 6–7): Question: Avimelech himself had told Yitzchak, "Go away from us" (pasuk 16), and now "Avimelech went to him from Gerar", with "a group of his friends and Pichol his general". What brought about the change, and what is its lesson? Answer: Avraham affected the people of the world by going "from city to city and from kingdom to kingdom". Yitzchak was told "Sojourn in this land", "settle the Shechinah in the land", and he affected them by staying in his place, like a torch that draws the sparks to it. This is what the verse tells: after he built an altar and "called in the Name of Hashem" (pasuk 25), they came to him, and to his question "Why have you come to me?" they answered "We have plainly seen that Hashem was with you", and asked to make a covenant with him. When they saw that "Hashem was with you" to the point that they went to him to make a covenant, it is understood that they were moved to act as Yitzchak wished. That is why the parsha is called "Toldos" (offspring): one who raises another to his own place and level makes "offspring", resembling the father. The lesson: even one who is busy bringing others close must also set himself "within", in Torah, and precisely so true "offspring" are made; and this hastens the time when "they will say to Yitzchak, For you are our father".