ביאור על הנזכר לעיל להבין ביאור הדברים על פסוק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו'.[1]
הנה: "אם" הוא לשון כאשר. שיש אם שאין משמשין בלשון ספק, אלא בלשון ודאי. כמו, "אם כסף תלוה"[2]. "ואם יהי' היובל כו'"[3]. שאין זה לשון ספק כלל, אלא שבודאי יהיה הדבר ויבא, ולשון "אם" אינו אלא לשון "כאשר". פירוש, כאשר "כסף תלוה את העני, לא תהיה לו כנושה". וכן, כאשר "יהיה היובל כו'".
וכמו כן "אם יתן איש כו'". פירוש כאשר "יתן איש כו'", שיתן בודאי. והיינו לעתיד, (ש"יתן" הוא לשון עתיד). שלעתיד לבא "יתן איש את כל הון ביתו".
שבזמן הזה אינו בא לידי גילוי, להיות בבחינה זו, שיתן "כל הון ביתו", כי אם לעתיד דוקא.
והענין, כי הנה: "הון ביתו", היינו כמו האוצרות והמטמונים שמונחים בתוך הבית.
והוא על דרך מה שכתוב, "ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים"[4].
והנה כתיב, "בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאון"[5].
פירוש "בחכמה", הוא רק עצם בנין הבית לבד, שהן אותיות התורה, שנקראים "בתים" כנודע[6].
"ובתבונה יתכונן", פירוש, עיקר קיום והעמדת תבנית ותוכן הבית, ברבוי חדריו ומוצאיו ומובאיו, הוא על ידי הבינה דייקא.
אבל, "בדעת ימלאון כל החדרים בהון יקר כו'".[א]
ולהבין את כל זה, צריך להקדים הקדמה אחת, בביאור ענין סדר השתלשלות, די' ספירות דאצילות, איך הוא סדרם ואופנם?
ומצינו בזה בדברי המקובלים, (בע"ח ובפרדס)[7] שני אופנים, אשר לכאורה הם כמעט הפכים.
האופן הא', שבחינת השתלשלות הם זה תחת זה. דהיינו שבחינת בינה נאצלה מבחינת חכמה ובחינת דעת מבחי' בינה. וג' אלו הן ג' ראשונות. ומהם נאצלו חסד גבורה תפארת, גם כן על דרך הנזכר לעיל.
והנה ציור גשמי הלז הוא על דרך משל "מבשרי אחזה כו'"[8]. כמו עשר כחות הנפש שמתלבשים בתוך אברי הגוף, שראשית הגילוי הוא בחכמה, שהיא בחינת הברקת השכל בבחי' נקודה כו'. ונקרא "חכמה, כח מ"ה כו'"[9], לפי שעדיין אינה מושגת ונקרא בחינת י', נקודה כו'. וממנה נמשכת בחינת בינה, התפשטות ההשגה באורך ורוחב. והוא בחינת ה' כו'.
והן הם אב ואם, המולידות את המדות אהבה ויראה, כי לפי שכלו והתבוננותו בדבר, הוא מוליד אהבה לדבר ההוא או יראה ממנו כו'.
וכמו כן למעלה בעולם האצילות בסדר השתלשלות הי' ספירות, בחינת חכמה עילאה דאצילות, היא ראשית הגילוי. והיא בחינת י' של שם הויה, שעדיין אינה בבחינת גילוי. ו"החכמה מאין תמצא"[10], ולכן התלבשות אור אין סוף בחכמה דוקא.
ומבחינת חכמה נמשכה בחינת בינה דאצילות שהוא בחינת גילוי ההתפשטות באורך ורוחב הנקרא ה'. ונקרא "אם הבנים"[11].
והאופן הב' של סדר ההשתלשלות, שהם בציור ג' קווין, חכמה, חסד, נצח, בקו ימין כו'.
נמצא לפי סדר זה, בחינת חכמה בינה דעת, אין נמשכות זו מזו. וגם המדות כולן, אין עיקר המשכתן מן הג' ראשונות, מאחר שחכמה ובינה עומדות בב' קווין מקבילות כו'.
והנה עיקר ההפרש שבין ב' הבחינות בסדר ההשתלשלות הנזכר לעיל הוא בב' אופנים.
הא', שלפי סדר הא' שחכמה בינה דעת, הם זו תחת זו, נמצא שהדעת עומד למטה מחכמה ובינה, ולמעלה מחסד וגבורה, כי הוא הממשיך הארת החכמה ובינה לחסד וגבורה.
מה שאין כן לפי סדר הב', שהם בג' קווין, נמצא שהדעת הוא בקו האמצעי, ואינו עומד תחת חכמה ובינה, רק תחת הכתר. והוא ממשיך הארת הכתר לחכמה ובינה, ולחסד וגבורה כמו שיתבאר.
והב', שלפי סדר הא', עיקר הולדת ומציאות המדות הוא מחכמה ובינה על ידי הדעת הממשיך כנזכר לעיל.
מה שאין כן לפי סדר הב', הן נמשכות מבחינת הכתר על ידי הדעת הממשיך בהן הארת הכתר דוקא.
והענין הוא דשניהם אמת.[ב]
ויובן זה על פי מה שנודע שיש ב' בחי' דעת: דעת עליון, ודעת תחתון.
דעת העליון הוא הנמשך מבחינת הכתר, ומחבר ומייחד לחכמה ובינה וחסד וגבורה על ידי הארת הכתר.
ודעת התחתון, הוא הדעת המתפשט בתוך המדות, להמשיך בהן הארת חכמה ובינה.
וגם הנה נודע שיש ב' בחי' מדות.
הא' מדות שעיקר מציאותן הוא מחכמה ובינה.
על דרך משל באדם למטה, כשהמדות הן רק לפי השכל, שהשכל הוא המולידן, וקטן ששכלו קצר כו'.
והב', הוא בחינת המדות שמקורן ושרשן למעלה מן השכל, רק שיוצאין ונמשכין דרך השכל. וכמו שכתוב ברעיא מהימנא "דזעיר אנפין, בעתיקא אחיד ותליא כו'"[12]. וכמו שכתוב באריכות במקום אחר:
ומעתה יובנו ויבוארו ב' הבחינות בסדר ההשתלשלות על נכון.
כי הנה הסדר הב' שהן בג' קווין כו', היינו בענין המדות שאין עיקר מציאותן מחכמה ובינה כי אם מבחינת הכתר שמאיר בהן. וכמאמר, "דזעיר אנפין, בעתיקא אחיד ותליא", הנזכר לעיל. והיינו על ידי בחינת דעת העליון הנזכר לעיל, שהוא מבחינת הכתר, ומחבר ומייחד בחינת חכמה ובינה כו'. שנמצא בחינת הדעת עומד בין חכמה ובינה, ותחת הכתר כו'.
מה שאין כן סדר הא', היינו בבחינת המדות שמציאותן הוא רק מן השכל. והיינו על ידי בחינת דעת התחתון המתפשט בתוך המדות, ומאיר בהן הארת חכמה ובינה כו':
ולהבין כל הדברים הנזכרים לעיל בתוספת ביאור, צריך להבין תחלה בחינת הדעת מהו?[ג]
ומתחלה נבאר בחינת הדעת התחתון, וממנו יובן בחינת דעת העליון.
דהנה כבר נתבאר למעלה, כי עיקר הולדת המדות הוא מחכמה ובינה. וצריך להבין בחינת "דעת" מהו משמש?
אך הענין הוא, דהדעת בכל מקום הוא מבחינה הפנימית. וכמו כן כאן בחינת הדעת המתפשט בתוך המדות, הוא פנימית המדות, שהוא תכלית הבירור שלהן.
כי הדעת, היינו התקשרות, ומחמת התקשרות בחינת חכמה ובינה בתוך המדות, מברר ומבדיל בין טוב ורע, שלא תהיינה המדות מעורבות טוב ורע.
כי המדות בטבען כתולדותן, יכולות להיות מעורבות טוב ורע. ולכן יניקת החיצונים הן מן המדות, כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו'.
וכמו כן בעבודת ה', מבחינת האהבה וההתפעלות כרשפי אש על ידי ההתבוננות בגדולת ה' בשעת התפלה יוכל לבא אחר כך לידי כעס. ומוכרח להיות שגם בשעת התפלה היה קצת תערובת זר.
שאם היתה בבחינת אלקות לבד, שהוא גילוי אור ה' על נפשו בשעת התפלה, מאין בא אחר כך לידי כעס וכדומה, שהוא בחינת יניקת החיצונים?
כנודע שאין יניקת החיצונים רק מבחינת אחוריים דשם אלקים, שהוא ענין בחינת ההסתר כו'.
(וצריך עיון בתניא פרק כ"ח?[13]
וצריך לומר דמה שכתוב כאן "קצת תערובת זר", היינו מצד התלבשות הנפש הבהמית והמדות שבה, הן הם המעורבות טוב ורע. ולפי שהנפש האלקית מלובשת בה כו'.
וההוכחה היא, שגם בשעת התפלה לא יצאה מנרתקה ומהתלבשותה לגמרי מכל וכל כו'. והיינו ממש כמו שכתוב שם פרק כ"ח, "שהקליפה מתאמצת כו'".
וגם מן הראייה שיתבאר מעובדא דר' חנינא בן תרדיון משמע גם כן, כמו שכתבתי.
דהתם גם כן קא סלקא דעתין שטעה בנפשו, מחמת טבעיות נפשו הבהמית, שאפשר שסייעה בעבודתו כמו שיתבאר):
ובזה יובן מעשה דר' יוסי בן קיסמא עם ר' חנינא בן תרדיון[14], שאמר "תמה אני אם לא ישרפו אותך כו'". והשיבו, "מן השמים ירחמו". ואמר ליה "אני אומר לך דברי טעם כו'".
ואמר ליה ר' חנינא, "מה אני לחיי עולם הבא?". ואמר ליה, "כלום מעשה כו'". והשיבו, "מעות פורים וכו' וחלקתים לעניים". עד כאן.
ולכאורה מאד תמוה שאלתו, "מה הוא לעוה"ב?"?! אם הוא מוסר נפשו על קדוש השם, שהיה מקהיל קהלות ברבים, לא יהיה לו עדיין חלק לעולם הבא?!
וגם מה שאל ר' יוסי, "כלום מעשה בא לידך?", מהו התשובה על שאלתו כו'?
אך הענין, שהיה ר' חנינא בן תרדיון מסופק בעצמו, ענין מסירת נפשו בשביל עסק התורה, אם הוא באמיתות לשם שמים בלבד.
אף שהיה צדיק מופלג, ולומד לשמה באמת - מכל מקום, לפי שיש בני אדם שמצד טבעו ומזגו ומדותיו, להמשיך חשק ותשוקת כל לבבו אל למוד החכמות. ולהיות תמיד מחשבתו ולבו ושכלו דבוק בהן.
והראיה מהפילסופים מהאומות הקדמונים, שהיו שרים גדולים לא יחסר להם כל מעדני עולם, היו עוזבים כל תענוגים. ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלמוד החכמות, כל היום והלילה, אין מחשבתו פנויה, ולהבין ולהעמיק בענין החכמות. ותערב לנפשו ותתענג בהם כל כך כמו זולתו בכל תענוגי העולם.
וזה אינו להם מצד אמונתם - שהם היו גוים עובדי כוכבים, שאין להם שום הכרח ואמונה, שיגרום להם סבת עסקם בחכמותיהם, בתכונה, ותשבורת, ופילסופיא, חכמת החיצונית, תענוג נפלא. כי אם מצד מזג טבעם, מאד תכריח, בחשק נפלא, שנולד בטבע כזה.
ויש מהם נולד במזג אחר, שלא יתאווה ויחשוק לחכמות, אף כי יבינם, אין לו תענוג, להשים מחשבתו בהם אפילו רגע אחת. רק אחר שרירות לבו, רק רע כל היום, לזאת תכלה נפשו.
וסבת זה, הוא מצד המרות.
יש שגובר בו מרה הלבנה, שאין ביכלתו לצמצם מחשבתו בדבר א', אף שהוא שכלי, ולא יתענג בו כלל.
ויש שגובר בו מרה שחורה בתולדתו, תשתוקק נפשו מאד אל החכמה: "כל חפציה לא ישוו בה"[15], כאשר כל זה מבואר בח' פרקים להרמב"ם[16], עיין שם פרק ח'.
ולכן גם בישראל, ימצא טבעיים מחולקים כמותם. אך, שתמשיך נפשו, לדבר הנהוג בישראל. כמו, ענין למוד התורה שבעל פה. יחשוק נפשו ולבו, להגות בה יום ולילה, לא ישבות.
ולפיכך רבי חנינא בן תרדיון, היה ירא, שמא גם מצד טבעו גופנית, גורם לו מסירת נפשו בעד החכמה. אף שבודאי אינו אלא מעט מזעיר, מכל מקום אין זה לה' לבדו כו'. ושאל מר' יוסי, היאך הוא משיג בו? אם הוא מנוחלי העולם הבא, ש"אין בלבו אלא אחד כו'."?
והשיבו, זה לא יבורר, כי אם, "אם בא מעשה לידך".
צריך להקליט קטע דלקמן
פירוש, נסיון. שהחילוק בו, שאם הוא מצד טבע הגוף, אף שיחשוק חשק נפלא, על כל פנים לא יגיע למסירת נפש כו'!
ואמר לו, ש"מעות פורים כו'". שהוא ענין פיזור ממון. שזה אות ומופת, שאין במסירת נפש שלו אפילו שרש המרה כו'. שמדת המרה שחורה הנזכר לעיל, גורמת מדת הקמצנות. והמרה הלבנה, הפיזור כו'.
לכן השיבו, "אם כן, מחלקך יהא חלקי". שמזה מובן שמסירת נפש על התורה, הוא רק לפי ש"אין בלבו אלא אחד", ואין בו תערובת טבעית כלל.
עד כאן צריך להקליט
ומכל זה מובן שיוכל להיות במדות הנפש בחינת תערובת. שאפילו במדה שנראה ודאי טוב גמור, יוכל להיות, שיש בזה עדיין קצת תערובת כו'. ולכן, כדי שיהיה בירור המדות לתכליתן, הוא על ידי בחינת הדעת. והיינו שהוא ממשיך פנימית המדות.
כי עיקר תערובת טוב ורע, זה שייך בחיצונית הלב, מה שאין כן בבחינת פנימית הלב כו'.
(עיין מה שכתוב לעיל בסוף דבור המתחיל, להבין ענין הברכות כו').
והנה כל זה בבחינת דעת התחתון, המתפשט במדות אהבה ויראה. שהדעת הזה, הוא תחת הבינה, ואהבה שנולדה מהבינה. והדעת, נקרא "אהבת עולם". ובזוהר נקרא "אהבה זוטא"[17].
ומתוך זה נוכל להבין גם כן בבחינת דעת העליון.[ד]
כי הנה יש ב' מיני מדות. הא', המדות הנולדים מהשכל, וכשהם נולדים ונמשכים מהשכל על ידי הדעת, אז הם בבחינת פנימיות, ובבירור יותר מכל סיג.
והב', הם המדות שלמעלה מהשכל. ונקרא "אהבה רבה", שיש בכל נפש.
ולמעלה הוא בחינת מדות שבכתר, חסד וגבורה דאריך אנפין, שהם למעלה מהשכל, שהוא חכמה ובינה, רק שנמשכים דרך מעבר בחכמה ובינה. והם נמשכים על ידי הדעת, שעומד בקו האמצעי, מכוון תחת הכתר.
מה שאין כן חכמה ובינה, הם, חכמה חסד נצח מימין. בינה גבורה הוד משמאל. לכן, על ידי הדעת זה, נמשכים המדות דכתר, שהם מדות שלמעלה מהשכל, להיות נמשכין בזעיר אנפין (בז"א). ולמטה, הוא הגילוי במדות שבלב כו'.
ובחינת אהבה רבה זו, ישנה גם כן בכל אחד. וכמו שכתוב בתניא (סוף פרק מ"ו)[18] על פסוק "בהמות הייתי עמך"[19]. "בהמות", לשון רבים כו', דעת העליון, הכולל חסד וגבורה כו' ע"ש.
וזהו ענין רבקה, שהוא בחינת קשר וחבור, של שלש או ארבע בקר יחד[20] להיותה בחינת אהבה רבה, שהוא המדות שלמעלה מהשכל. שהם בחינת התכללות כל המדות יחד, ואין בהם התחלקות כלל.
(וכנזכר לעיל, שדעת כולל חסד וגבורה, שהן תרין עטרין[21], הנמשכים מכתפין דאריך)
כי בהמדות, שעיקר התהוותן הוא מהשכל, שייך התחלקות המדרגה. כי אותו השכל שמוליד אהבה, הוא אינו אותה ההשכלה המוליד יראה. ואותו השכל שמוליד יראה, אינו המוליד אהבה. ולכן המדות הנולדים מהן, הן בחי' ענפין מתפרדין זה מזה. מה שאין כן בלמעלה מהשכל, אין שייך התחלקות כלל.
והוא על דרך ההפרש בין עולם העקודים לעולם הנקודים[22]. שבעקודים כל העשר ספירות עקודים בכלי אחד, ואין בהם התחלקות כלל. מה שאין כן בנקודים, הם י' נקודות מחולקים.
והיינו, משום כי נקודים הוא מבחינת חכמה. (כי בענין טעמים, נקודות, טעמים, אותיות (טנת"א), הנקודות בחינת חכמה כו') ושם שייך התחלקות.
אבל העקודים, הוא מבחינת כתר, דשם הוא למעלה מההתחלקות.
ולכן בחינת המדות שלמעלה מהשכל, הנקרא "אהבה רבה", שיש בכל נפש, זה נקרא, בחינת "רבקה". שהוא קשר וחבור כמה בהמות. דרצונו לומר, התכללות המדות יחדו ממש.
וזהו שכתוב: "ותרד העינה"[23], יש לפרשו כפשוטו, לשון ירידה ממש, כי החכמה נקרא מעיין. כי "והחכמה מאין תמצא", מבחינת כתר, כמו המעיין הנובע מתחת לארץ. ונהר הוא בחי' בינה.
והנה לגבי רבקה, שהם המדות שבכתר, אם כן ההמשכה בחכמה ובינה נקרא "ותרד העינה".
(ועיין מה שכתוב בפירוש "ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים". אב ואם (או"א) שהלבישו לזרועות דאריך אנפין (דא"א) כו')
"ותמלא כדה", היינו כ"ד ספרין דאורייתא[24]. "דאורייתא מחכמה נפקת"[25].
ובעבודה הוא, שעל ידי האהבה רבה, ממשיכים התגלות אור אין סוף, בחכמה, ובתורה, "דמחכמה נפקת".
"ותעל", כי באמת ירידה זו, עלייה היא. כי פירוש, "אורייתא מחכמה נפקת", היינו שהתגלותה היא מחכמה. אבל שרשה, למעלה מהחכמה.
כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן, הם תר"ך עמודי אור[26], שהם בחינת כתר. ואם כן התורה נמשכת מחכמה שבכתר, שהיא גבוה מבחינת המדות שבכתר, הנקרא "רבקה, של שלש בקר" כנזכר לעיל.
(ועיין מה שכתוב במקום אחר בענין, תנופת שתי הלחם על גבי שני הכבשים):
וזהו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".[ה]
והיינו, להיות שאהבה זו, היא בחינת אהבה רבה, ששרשה למעלה מהשכל, על כן לא ישקיטו המים רבים והנהרות, שהן השגות אלקות הנמשכים מחכמה ובינה דאצילות, את האהבה זו.
כיון ששרשה למעלה מכל ההשגות, ונמשכה מבחינת דעת עליון, הממשיך בחינת מדות שבכתר כו'.
אך "אם יתן איש את כל הון ביתו, בוז יבוזו", לשון, ביזה ושלל. כי "ביתו" קאי על אותיות התורה. דכתיב, "בחכמה יבנה בית". ו"הון ביתו" היינו מה שכתוב "ובדעת, חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים". והיינו בחינת דעת העליון, שממשיך גילוי בחינת הכתר שלמעלה מהחכמה.
ודעת זה מחבר חכמה ובינה, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וממשיך בהן אור הכתר. דהיינו, להיות גילוי רצון העליון, איך לעשות הסוכה והציצית והתפילין.
ולכן גם בחי' אהבה רבה הנזכר לעיל, תתרוה צמאונה על ידי גילוי זה, כיון שהוא גם כן המשכת דעת עליון.
ולא עוד, אלא שהוא המשכה מבחינה גבוה, יותר הרבה מהמשכת המדות שלמעלה מהשכל. כי המדות הם בחינת ז' תחתונות דאריך אנפין[27]. אבל "הון ביתו", הוא התורה, זהו בחינת ג' ראשונות דארך אנפין[28].
(ועיין מה שכתוב בדרוש השופר, שהכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים. שיש בו מבחינה תחתונה שבמאציל, והוא בחינת ג' ראשונות דאריך אנפין. ויש בו בחינת שרש הנאצלים, והוא מז' תחתונות. עיין שם.
ואם כן מובן איך שבחינה זו ד"הון ביתו" הנמשך על ידי התורה, שהוא מבחינת ג' ראשונות, גבוה לאין קץ גם מבחינת המדות, שלמעלה מהשכל, שהן בחינת ז' תחתונות כו'.
וזהו, "ותרד העינה כו' ותעל", שהיא עלייה גדולה, למעלה מבחינת רבקה.
וביאור הענין, שדעת זה שנמשך על ידי התורה, דהיינו מה שכתוב "הון ביתו", גבוה מבחינת דעת הממשיך אהבה רבה. יובן עם מה שכתוב בלקוטי תורה פרשת שמות, על פסוק "כי סר לראות"[29].
שבחינת דעת, הכולל תרין עטרין, עם היותן מדות דכתר, הוא למטה מבחינת דעת הכולל תרין אחסנתוי, דאב ואם[30] כו'. שממשיך ב"פ קדמאין, שהם בחינת חכמה, בינה דעת, שבחסד, גבורה, דאריך אנפין.
ועיין מה שכתוב בפרשת ראה אנכי נותן, בענין "יום יום יעמס לנו כו'"[31]. עיין שם. ויובן שייכות ש"י עולמות[32], לדעת זה. וגם דעת זה, שרשו עוד גבוה יותר, דהיינו מתקון ואמת כו'. וזהו שכתוב "תורת אמת כו'"[33]).
ובכל זה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה: דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום[34].[ו]
דצריך להיות מספר מאה דוקא.
אלא כי פירוש "אל תקרי 'מה' אלא מאה"[35]. כי, "מה" היינו בחינת מלכות, ממלא כל עלמין, וצריך להמשיך מבחינת סובב כל עלמין בממלא כל עלמין. והוא על ידי הכתר, שהוא הממוצע בין המאציל לנאצלים. ולכן צריך להיות מאה ברכות דוקא. להמשיך מעשר ספירות דאריך אנפין, הכלולים מעשר. דהיינו, שיהיה ההמשכה גם מג' ראשונות דאריך אנפין כנזכר לעיל.
וזהו, "ונאם הגבר הוקם ע"ל"[36]. שהעי"ן מורה על ז' תחתונות. והלמ"ד על ג' ראשונות.
(ובזה יובן מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהיו מתים ק' אנשים בכל יום, עד שתקן דוד מאה ברכות. וצריך להבין השייכות, שעל ידי המאה ברכות, פסקו מלמות)[37].
אך הענין, כי הנה על ידי גילוי זה דסובב כל עלמין יהיה תחיית המתים לעתיד לבא.
והנה ענין תחיית המתים, שיהיה גוף עם קרביים ומעיים, וחי וקים לעולם, בלי אכילה ושתיה. ואיך הוא זה?
אלא על ידי שיהיה גילוי סובב כל עלמין, דקמיה שוה רוחניות וגשמיות ממש. על כן גם הגוף יוכל לחיות מזה.
ועל דרך משל באדם, יש ב' מיני המשכות. הא', בבחינת פנימיות השכל במוח, ומדות בלב, כח המעשה ביד כו'. והב', בחינת מקיף. והוא הרצון והמחשבה, שישנו אפילו ברגל. שמיד כשרוצה להניע רגלו, תתנענע רגלו כו'.
ואף על פי שהרגל אינו כלי לגילוי המחשבה, מכל מקום פועל בו המחשבה, וזהו בחינת מקיף.
ועל דרך זה גם הגוף הגשמי, יקבל חיות וקיום למזון מאור אין סוף ברוך הוא ממש. ודי למבין:
הערות על מהלך המאמר (לאן אדמו"ר הזקן מוביל)
א. זהו הפסוק שכל הביאור סובב עליו. לבארו מקדים הקדמה ארוכה בסדר ההשתלשלות ובשתי בחינות דעת, ורק בסוף יחזור ל"הון ביתו".
ב. כאן מיישב את שני אופני ההשתלשלות: שניהם אמת, לפי שיש שתי בחינות דעת ושתי בחינות מדות.
ג. כאן מתחיל הביאור מהו דעת: תחילה דעת התחתון, המברר את המדות. מעשה ר' חנינא בן תרדיון יובא כהוכחה שגם במדה טובה אפשר שתהיה תערובת.
ד. מכאן עובר לדעת העליון, הממשיך מדות שלמעלה מהשכל, והן "אהבה רבה", בחינת "רבקה". בזה יתחבר הביאור לפסוק "ותרד העינה".
ה. כאן חוזר לפסוק שבו פתח, ומיישם את כל ההקדמה: "מים רבים" אינם יכולים לכבות אהבה זו, כי שרשה למעלה מהשגה. ורק "הון ביתו", התורה, מרוה אותה.
ו. מכאן ענף נוסף של אותו יסוד: מאה ברכות ממשיכות מג' ראשונות דאריך אנפין, ולכן דוקא מאה. ומזה יגיע לתחיית המתים.
- 1 לשון הכתוב [שיר השירים ח, ז]: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
- 2 לשון הכתוב [שמות כב, כד]: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה".
- 3 לשון הכתוב [במדבר לו, ד]: "ואם יהיה היבל לבני ישראל".
- 4 לשון הכתוב [משלי כד, ד]: "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים".
- 5 לשון הכתוב [משלי כד, ג]: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן", ופסוק ד (הנ"ל).
- 6 ראה ספר יצירה ד, יב: "שתי אבנים בונות שני בתים".
- 7 ע"ח – עץ חיים, לרבי חיים ויטאל. פרדס – פרדס רמונים, לרבי משה קורדובירו.
- 8 לשון הכתוב [איוב יט, כו]: "ומבשרי אחזה אלוה". כלומר: מתוך הנפש והגוף שבאדם למטה אפשר להבין למעלה.
- 9 ע"פ לשון הזהר (זח"ג כח, א): "חכמה – כח מה". כלומר: כח שעדיין אינו מושג ושואלים עליו "מה הוא".
- 10 לשון הכתוב [איוב כח, יב]: "והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה".
- 11 לשון הכתוב [תהלים קיג, ט]: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה".
- 12 כלומר: זעיר אנפין (המדות) אחוז ותלוי בעתיקא. רעיא מהימנא – חלק מן הזהר.
- 13 ראה [תניא פרק כח].
- 14 ראה [עבודה זרה יח, א]: "אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי".
- 15 ע"פ לשון הכתוב [משלי ג, טו]: "וכל חפציך לא ישוו בה".
- 16 כלומר: "שמונה פרקים" לרמב"ם, הקדמתו למסכת אבות.
- 17 כלומר: אהבה קטנה, לעומת "אהבה רבה" שלקמן.
- 18 ראה [תניא פרק מו].
- 19 לשון הכתוב [תהלים עג, כב]: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך".
- 20 כלומר: "רבקה" מלשון "רבקות" – חיבור בהמות יחד לחרישה.
- 21 כלומר: שני הכתרים, חסד וגבורה, הכלולים בדעת.
- 22 כלומר: עקודים – עולם שכל הספירות בו קשורות בכלי אחד. נקודים – עולם התהו, שהספירות בו נפרדות.
- 23 לשון הכתוב [בראשית כד, טז]: "ותרד העינה ותמלא כדה ותעל".
- 24 כלומר: עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, ו"כדה" נדרש כ"ד ה'.
- 25 לשון הזהר (זח"ב סב, א; פה, א). כלומר: התורה יצאה מן החכמה.
- 26 כלומר: תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן הן תר"ך, כמנין "כתר".
- 27 ז"ת דא"א – ז' תחתונות דאריך אנפין.
- 28 ג"ר דא"א – ג' ראשונות דאריך אנפין.
- 29 ראה הפסוק [שמות ג, ד]: "וירא יהוה כי סר לראות".
- 30 או"א – אבא ואמא, חכמה ובינה.
- 31 ע"פ לשון הכתוב (תהלים סח, כ): "ברוך ה' יום יום יעמס לנו".
- 32 ע"פ לשון המשנה (עוקצין ג, יב): "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות".
- 33 לשון הכתוב [מלאכי ב, ו]: "תורת אמת היתה בפיהו".
- 34 ראה [מנחות מג, ב]: "היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום".
- 35 ע"פ לשון הכתוב [דברים י, יב]: "ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך"; וראה מנחות מג, ב.
- 36 ע"פ לשון הכתוב [שמואל ב כג, א]: "נאם הגבר הקם על". כלומר: עי"ן – שבעים, כנגד ז' תחתונות; למ"ד – שלשים, כנגד ג' ראשונות.
- 37 ראה במדבר רבה יח, כא.
ביאור על הנזכר לעיל להבין ביאור הדברים על פסוק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו'.
An explanation of the above, to understand the explanation of the verse "If a man gives all the wealth of his house for love…"1
הנה: "אם" הוא לשון כאשר. שיש אם שאין משמשין בלשון ספק, אלא בלשון ודאי. כמו, "אם כסף תלוה". "ואם יהי' היובל כו'". שאין זה לשון ספק כלל, אלא שבודאי יהיה הדבר ויבא, ולשון "אם" אינו אלא לשון "כאשר". פירוש, כאשר "כסף תלוה את העני, לא תהיה לו כנושה". וכן, כאשר "יהיה היובל כו'".
Im here means "when." For sometimes im expresses not doubt but certainty, as in "When you lend money"2 and "When the Jubilee will be…"3: these are not doubtful at all; the thing will surely happen, and im simply means "when." That is, when "you lend money to the poor, do not act toward him as a creditor." Likewise, when "the Jubilee will be…"
וכמו כן "אם יתן איש כו'". פירוש כאשר "יתן איש כו'", שיתן בודאי. והיינו לעתיד, (ש"יתן" הוא לשון עתיד). שלעתיד לבא "יתן איש את כל הון ביתו".
So too "If a man gives…" means when "a man gives…", that he will surely give; and this refers to the future ("will give" is future tense): in the Time to Come "a man will give all the wealth of his house."
שבזמן הזה אינו בא לידי גילוי, להיות בבחינה זו, שיתן "כל הון ביתו", כי אם לעתיד דוקא.
For at the present time this does not come to revelation, to be at the level of giving "all the wealth of his house," except specifically in the future.
והענין, כי הנה: "הון ביתו", היינו כמו האוצרות והמטמונים שמונחים בתוך הבית.
The explanation: "the wealth of his house" is like the treasures and hoards placed inside the house.
והוא על דרך מה שכתוב, "ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים".
It is along the lines of what is written, "And by knowledge the rooms are filled with all precious and pleasant wealth."4
והנה כתיב, "בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאון".
For it is written, "By wisdom a house is built, by understanding it is established, and by knowledge the rooms are filled."5
פירוש "בחכמה", הוא רק עצם בנין הבית לבד, שהן אותיות התורה, שנקראים "בתים" כנודע.
"By wisdom" is only the structure of the house itself: the letters of the Torah, which are called "houses," as is known.6
"ובתבונה יתכונן", פירוש, עיקר קיום והעמדת תבנית ותוכן הבית, ברבוי חדריו ומוצאיו ומובאיו, הוא על ידי הבינה דייקא.
"By understanding it is established": the main maintenance and setting up of the form and content of the house, with its many rooms, exits and entrances, comes specifically through Binah.
אבל, "בדעת ימלאון כל החדרים בהון יקר כו'".
But "by knowledge all the rooms are filled with precious wealth…"[a]
ולהבין את כל זה, צריך להקדים הקדמה אחת, בביאור ענין סדר השתלשלות, די' ספירות דאצילות, איך הוא סדרם ואופנם?
To understand all this we must first give an introduction explaining the order of descent of the ten sefiros of Atzilus: what is their order and manner?
ומצינו בזה בדברי המקובלים, (בע"ח ובפרדס) שני אופנים, אשר לכאורה הם כמעט הפכים.
We find in the words of the Kabbalists (in Etz Chaim and in Pardes)7 two descriptions that are seemingly almost opposites.
האופן הא', שבחינת השתלשלות הם זה תחת זה. דהיינו שבחינת בינה נאצלה מבחינת חכמה ובחינת דעת מבחי' בינה. וג' אלו הן ג' ראשונות. ומהם נאצלו חסד גבורה תפארת, גם כן על דרך הנזכר לעיל.
The first: the levels of descent are one beneath the other. Binah emanates from Chochmah and Daas from Binah; these are the first three. From them emanate Chesed, Gevurah and Tiferes, in the same way.
והנה ציור גשמי הלז הוא על דרך משל "מבשרי אחזה כו'". כמו עשר כחות הנפש שמתלבשים בתוך אברי הגוף, שראשית הגילוי הוא בחכמה, שהיא בחינת הברקת השכל בבחי' נקודה כו'. ונקרא "חכמה, כח מ"ה כו'", לפי שעדיין אינה מושגת ונקרא בחינת י', נקודה כו'. וממנה נמשכת בחינת בינה, התפשטות ההשגה באורך ורוחב. והוא בחינת ה' כו'.
This physical image is by way of analogy, "From my flesh I see…":8 like the ten powers of the soul clothed in the limbs of the body. The start of revelation is in Chochmah, a flash of intellect like a point. It is called "Chochmah, ko'ach mah…",9 for it is not yet grasped, and it is called the level of yud, a point. From it comes Binah, the spreading out of comprehension in length and breadth, the level of hei.
והן הם אב ואם, המולידות את המדות אהבה ויראה, כי לפי שכלו והתבוננותו בדבר, הוא מוליד אהבה לדבר ההוא או יראה ממנו כו'.
These are father and mother, which give birth to the attributes of love and fear: according to his understanding and contemplation of a thing he gives birth to love for it or fear of it.
וכמו כן למעלה בעולם האצילות בסדר השתלשלות הי' ספירות, בחינת חכמה עילאה דאצילות, היא ראשית הגילוי. והיא בחינת י' של שם הויה, שעדיין אינה בבחינת גילוי. ו"החכמה מאין תמצא", ולכן התלבשות אור אין סוף בחכמה דוקא.
So too above, in the world of Atzilus, in the order of the ten sefiros: supernal Chochmah of Atzilus is the start of revelation. It is the yud of the Name Havayah, not yet in revelation. And "wisdom comes from nothing";10 therefore the light of Ein Sof is clothed specifically in Chochmah.
ומבחינת חכמה נמשכה בחינת בינה דאצילות שהוא בחינת גילוי ההתפשטות באורך ורוחב הנקרא ה'. ונקרא "אם הבנים".
From Chochmah comes Binah of Atzilus, the revelation of spreading in length and breadth, called hei, and it is called "the mother of the children."11
והאופן הב' של סדר ההשתלשלות, שהם בציור ג' קווין, חכמה, חסד, נצח, בקו ימין כו'.
The second order of descent is in the form of three lines: Chochmah, Chesed, Netzach on the right line, and so on.
נמצא לפי סדר זה, בחינת חכמה בינה דעת, אין נמשכות זו מזו. וגם המדות כולן, אין עיקר המשכתן מן הג' ראשונות, מאחר שחכמה ובינה עומדות בב' קווין מקבילות כו'.
According to this order, Chochmah, Binah and Daas do not derive from each other. And all the attributes do not mainly derive from the first three, since Chochmah and Binah stand on two parallel lines.
והנה עיקר ההפרש שבין ב' הבחינות בסדר ההשתלשלות הנזכר לעיל הוא בב' אופנים.
The main difference between these two orders is in two ways.
הא', שלפי סדר הא' שחכמה בינה דעת, הם זו תחת זו, נמצא שהדעת עומד למטה מחכמה ובינה, ולמעלה מחסד וגבורה, כי הוא הממשיך הארת החכמה ובינה לחסד וגבורה.
First: according to the first order, in which Chochmah, Binah and Daas are one beneath the other, Daas stands below Chochmah and Binah and above Chesed and Gevurah, for it draws the radiance of Chochmah and Binah to Chesed and Gevurah.
מה שאין כן לפי סדר הב', שהם בג' קווין, נמצא שהדעת הוא בקו האמצעי, ואינו עומד תחת חכמה ובינה, רק תחת הכתר. והוא ממשיך הארת הכתר לחכמה ובינה, ולחסד וגבורה כמו שיתבאר.
But according to the second order, of three lines, Daas is on the middle line, and stands not beneath Chochmah and Binah but only beneath Kesser; it draws the radiance of Kesser to Chochmah and Binah and to Chesed and Gevurah, as will be explained.
והב', שלפי סדר הא', עיקר הולדת ומציאות המדות הוא מחכמה ובינה על ידי הדעת הממשיך כנזכר לעיל.
Second: according to the first order, the main birth and existence of the attributes is from Chochmah and Binah, through Daas that draws them, as mentioned.
מה שאין כן לפי סדר הב', הן נמשכות מבחינת הכתר על ידי הדעת הממשיך בהן הארת הכתר דוקא.
But according to the second order, they derive from Kesser, through Daas that draws into them specifically the radiance of Kesser.
והענין הוא דשניהם אמת.
The explanation is that both are true.[b]
ויובן זה על פי מה שנודע שיש ב' בחי' דעת: דעת עליון, ודעת תחתון.
This will be understood from what is known, that there are two levels of Daas: higher Daas and lower Daas.
דעת העליון הוא הנמשך מבחינת הכתר, ומחבר ומייחד לחכמה ובינה וחסד וגבורה על ידי הארת הכתר.
Higher Daas derives from Kesser, and joins and unites Chochmah and Binah and Chesed and Gevurah through the radiance of Kesser.
ודעת התחתון, הוא הדעת המתפשט בתוך המדות, להמשיך בהן הארת חכמה ובינה.
Lower Daas is the Daas that spreads into the attributes, drawing into them the radiance of Chochmah and Binah.
וגם הנה נודע שיש ב' בחי' מדות.
It is also known that there are two levels of attributes.
הא' מדות שעיקר מציאותן הוא מחכמה ובינה.
The first: attributes whose main existence is from Chochmah and Binah.
על דרך משל באדם למטה, כשהמדות הן רק לפי השכל, שהשכל הוא המולידן, וקטן ששכלו קצר כו'.
As in a person below, when the attributes are only according to the intellect, which gives birth to them; and a child, whose intellect is short, and so on.
והב', הוא בחינת המדות שמקורן ושרשן למעלה מן השכל, רק שיוצאין ונמשכין דרך השכל. וכמו שכתוב ברעיא מהימנא "דזעיר אנפין, בעתיקא אחיד ותליא כו'". וכמו שכתוב באריכות במקום אחר:
The second: attributes whose source and root are above the intellect, only that they come out by way of the intellect. As written in Ra'aya Mehemna, "Z'eir Anpin is held and depends on Atika…",12 and as written at length elsewhere.
ומעתה יובנו ויבוארו ב' הבחינות בסדר ההשתלשלות על נכון.
Now the two orders of descent will be properly understood and explained.
כי הנה הסדר הב' שהן בג' קווין כו', היינו בענין המדות שאין עיקר מציאותן מחכמה ובינה כי אם מבחינת הכתר שמאיר בהן. וכמאמר, "דזעיר אנפין, בעתיקא אחיד ותליא", הנזכר לעיל. והיינו על ידי בחינת דעת העליון הנזכר לעיל, שהוא מבחינת הכתר, ומחבר ומייחד בחינת חכמה ובינה כו'. שנמצא בחינת הדעת עומד בין חכמה ובינה, ותחת הכתר כו'.
The second order, of three lines, concerns the attributes whose main existence is not from Chochmah and Binah but from Kesser, which shines into them; as in the saying "Z'eir Anpin is held and depends on Atika" mentioned above. This is through higher Daas, from Kesser, which joins and unites Chochmah and Binah; so Daas stands between Chochmah and Binah and beneath Kesser.
מה שאין כן סדר הא', היינו בבחינת המדות שמציאותן הוא רק מן השכל. והיינו על ידי בחינת דעת התחתון המתפשט בתוך המדות, ומאיר בהן הארת חכמה ובינה כו':
The first order concerns the attributes whose existence is only from the intellect, through lower Daas, which spreads into the attributes and shines into them the radiance of Chochmah and Binah.
ולהבין כל הדברים הנזכרים לעיל בתוספת ביאור, צריך להבין תחלה בחינת הדעת מהו?
To understand all the above with further explanation, we must first understand: what is the level of Daas?[c]
ומתחלה נבאר בחינת הדעת התחתון, וממנו יובן בחינת דעת העליון.
First we will explain lower Daas, and from it higher Daas will be understood.
דהנה כבר נתבאר למעלה, כי עיקר הולדת המדות הוא מחכמה ובינה. וצריך להבין בחינת "דעת" מהו משמש?
It has been explained above that the main birth of the attributes is from Chochmah and Binah. We must then understand what function Daas serves.
אך הענין הוא, דהדעת בכל מקום הוא מבחינה הפנימית. וכמו כן כאן בחינת הדעת המתפשט בתוך המדות, הוא פנימית המדות, שהוא תכלית הבירור שלהן.
The explanation: Daas everywhere is from the inner level. So too here, Daas spreading within the attributes is their inner dimension, their ultimate refinement.
כי הדעת, היינו התקשרות, ומחמת התקשרות בחינת חכמה ובינה בתוך המדות, מברר ומבדיל בין טוב ורע, שלא תהיינה המדות מעורבות טוב ורע.
For Daas means connection; and through the connection of Chochmah and Binah within the attributes, it refines and separates good from evil, so that the attributes not be a mix of good and evil.
כי המדות בטבען כתולדותן, יכולות להיות מעורבות טוב ורע. ולכן יניקת החיצונים הן מן המדות, כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו'.
For the attributes by nature, as they are born, can be a mix of good and evil. Therefore the external forces draw nurture from the attributes, as Yishmael came out of Avraham.
וכמו כן בעבודת ה', מבחינת האהבה וההתפעלות כרשפי אש על ידי ההתבוננות בגדולת ה' בשעת התפלה יוכל לבא אחר כך לידי כעס. ומוכרח להיות שגם בשעת התפלה היה קצת תערובת זר.
So too in serving G‑d: from love and excitement like flames of fire, through contemplating G‑d's greatness during prayer, one can later come to anger. It must be that even during prayer there was some foreign admixture.
שאם היתה בבחינת אלקות לבד, שהוא גילוי אור ה' על נפשו בשעת התפלה, מאין בא אחר כך לידי כעס וכדומה, שהוא בחינת יניקת החיצונים?
For if it were G‑dliness alone, a revelation of G‑d's light upon his soul during prayer, from where would he afterward come to anger and the like, which is nurture of the external forces?
כנודע שאין יניקת החיצונים רק מבחינת אחוריים דשם אלקים, שהוא ענין בחינת ההסתר כו'.
As is known, the external forces draw nurture only from the "back" of the Name Elokim, the level of concealment.
(וצריך עיון בתניא פרק כ"ח?
(This needs examination in Tanya, chapter 28.13
וצריך לומר דמה שכתוב כאן "קצת תערובת זר", היינו מצד התלבשות הנפש הבהמית והמדות שבה, הן הם המעורבות טוב ורע. ולפי שהנפש האלקית מלובשת בה כו'.
We must say that what is written here, "some foreign admixture," is due to the clothing in the animal soul and its attributes, which are a mix of good and evil; and because the G‑dly soul is clothed in it.
וההוכחה היא, שגם בשעת התפלה לא יצאה מנרתקה ומהתלבשותה לגמרי מכל וכל כו'. והיינו ממש כמו שכתוב שם פרק כ"ח, "שהקליפה מתאמצת כו'".
The proof is that even during prayer it does not come out of its sheath and its clothing entirely. This is exactly as written there in chapter 28, "that the kelipah exerts itself…"
וגם מן הראייה שיתבאר מעובדא דר' חנינא בן תרדיון משמע גם כן, כמו שכתבתי.
And the proof that will be explained from the story of Rabbi Chanina ben Teradyon also implies as I have written.
דהתם גם כן קא סלקא דעתין שטעה בנפשו, מחמת טבעיות נפשו הבהמית, שאפשר שסייעה בעבודתו כמו שיתבאר):
For there too the thought was that he might have erred about himself, due to the nature of his animal soul, which might have aided his service, as will be explained.)
ובזה יובן מעשה דר' יוסי בן קיסמא עם ר' חנינא בן תרדיון, שאמר "תמה אני אם לא ישרפו אותך כו'". והשיבו, "מן השמים ירחמו". ואמר ליה "אני אומר לך דברי טעם כו'".
With this will be understood the story of Rabbi Yosi ben Kisma with Rabbi Chanina ben Teradyon,14 who said, "I wonder if they will not burn you…" He replied, "Heaven will have mercy." He said to him, "I tell you words of reason…"
ואמר ליה ר' חנינא, "מה אני לחיי עולם הבא?". ואמר ליה, "כלום מעשה כו'". והשיבו, "מעות פורים וכו' וחלקתים לעניים". עד כאן.
Rabbi Chanina said to him, "What am I for life in the World to Come?" He said, "Has any deed come to your hand…?" He replied, "Purim money… and I divided it among the poor." Thus far.
ולכאורה מאד תמוה שאלתו, "מה הוא לעוה"ב?"?! אם הוא מוסר נפשו על קדוש השם, שהיה מקהיל קהלות ברבים, לא יהיה לו עדיין חלק לעולם הבא?!
At first glance his question is very puzzling: "What is he for the World to Come?" If he gives his life to sanctify G‑d's Name, gathering assemblies in public, would he still not have a share in the World to Come?
וגם מה שאל ר' יוסי, "כלום מעשה בא לידך?", מהו התשובה על שאלתו כו'?
Also, what did Rabbi Yosi ask, "Has any deed come to your hand?", and how is the reply an answer to his question?
אך הענין, שהיה ר' חנינא בן תרדיון מסופק בעצמו, ענין מסירת נפשו בשביל עסק התורה, אם הוא באמיתות לשם שמים בלבד.
The explanation: Rabbi Chanina ben Teradyon was in doubt about himself, whether his self-sacrifice for Torah study was truly for the sake of Heaven alone.
אף שהיה צדיק מופלג, ולומד לשמה באמת - מכל מקום, לפי שיש בני אדם שמצד טבעו ומזגו ומדותיו, להמשיך חשק ותשוקת כל לבבו אל למוד החכמות. ולהיות תמיד מחשבתו ולבו ושכלו דבוק בהן.
Though he was an outstanding tzaddik, truly studying for its own sake, nevertheless there are people whose nature, temperament and attributes draw all the desire and longing of their heart to the study of wisdom, so that their thought, heart and mind are always attached to it.
והראיה מהפילסופים מהאומות הקדמונים, שהיו שרים גדולים לא יחסר להם כל מעדני עולם, היו עוזבים כל תענוגים. ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלמוד החכמות, כל היום והלילה, אין מחשבתו פנויה, ולהבין ולהעמיק בענין החכמות. ותערב לנפשו ותתענג בהם כל כך כמו זולתו בכל תענוגי העולם.
The proof is from the philosophers of the ancient nations: great nobles lacking no delight of the world, who would forsake all pleasures and occupy themselves with all their heart and longing in the study of wisdom, day and night, their thought never free, to understand and go deep into wisdom. It delighted their soul as much as all the world's pleasures delight another.
וזה אינו להם מצד אמונתם - שהם היו גוים עובדי כוכבים, שאין להם שום הכרח ואמונה, שיגרום להם סבת עסקם בחכמותיהם, בתכונה, ותשבורת, ופילסופיא, חכמת החיצונית, תענוג נפלא. כי אם מצד מזג טבעם, מאד תכריח, בחשק נפלא, שנולד בטבע כזה.
This was not from their faith, for they were idolaters, with no compulsion or faith that would make their study of astronomy, mathematics and philosophy, external wisdom, a wondrous delight; only their natural temperament compelled it greatly, with wondrous desire, having been born with such a nature.
ויש מהם נולד במזג אחר, שלא יתאווה ויחשוק לחכמות, אף כי יבינם, אין לו תענוג, להשים מחשבתו בהם אפילו רגע אחת. רק אחר שרירות לבו, רק רע כל היום, לזאת תכלה נפשו.
And some of them are born with another temperament, who do not crave and desire wisdom; though they understand it, they have no pleasure in setting their thought on it even for a moment. Only following the stubbornness of their heart, only evil all day: for this their soul longs.
וסבת זה, הוא מצד המרות.
The cause of this is the biles.
יש שגובר בו מרה הלבנה, שאין ביכלתו לצמצם מחשבתו בדבר א', אף שהוא שכלי, ולא יתענג בו כלל.
In one, white bile prevails: he cannot focus his thought on one thing, even if intellectual, and takes no delight in it.
ויש שגובר בו מרה שחורה בתולדתו, תשתוקק נפשו מאד אל החכמה: "כל חפציה לא ישוו בה", כאשר כל זה מבואר בח' פרקים להרמב"ם, עיין שם פרק ח'.
In another, black bile prevails from birth: his soul longs greatly for wisdom, "all her desires cannot compare to it,"15 as all this is explained in the Eight Chapters of the Rambam;16 see there, chapter 8.
ולכן גם בישראל, ימצא טבעיים מחולקים כמותם. אך, שתמשיך נפשו, לדבר הנהוג בישראל. כמו, ענין למוד התורה שבעל פה. יחשוק נפשו ולבו, להגות בה יום ולילה, לא ישבות.
Therefore among Jews too one finds natures divided like theirs, only that his soul is drawn to what is customary among Jews: the study of the Oral Torah. His soul and heart desire to meditate on it day and night without ceasing.
ולפיכך רבי חנינא בן תרדיון, היה ירא, שמא גם מצד טבעו גופנית, גורם לו מסירת נפשו בעד החכמה. אף שבודאי אינו אלא מעט מזעיר, מכל מקום אין זה לה' לבדו כו'. ושאל מר' יוסי, היאך הוא משיג בו? אם הוא מנוחלי העולם הבא, ש"אין בלבו אלא אחד כו'."?
Therefore Rabbi Chanina ben Teradyon feared that perhaps his bodily nature too led to his self-sacrifice for wisdom. Though surely only a tiny bit, still this is not "for G‑d alone." So he asked Rabbi Yosi how he perceived him: was he among the inheritors of the World to Come, who "have in their heart only the One…"?
והשיבו, זה לא יבורר, כי אם, "אם בא מעשה לידך".
He answered: this can be clarified only by "if a deed came to your hand."
פירוש, נסיון. שהחילוק בו, שאם הוא מצד טבע הגוף, אף שיחשוק חשק נפלא, על כל פנים לא יגיע למסירת נפש כו'!
That is, a test. For the difference is: if it is from bodily nature, though one desires wondrously, one will in any case not reach self-sacrifice!
ואמר לו, ש"מעות פורים כו'". שהוא ענין פיזור ממון. שזה אות ומופת, שאין במסירת נפש שלו אפילו שרש המרה כו'. שמדת המרה שחורה הנזכר לעיל, גורמת מדת הקמצנות. והמרה הלבנה, הפיזור כו'.
He told him of the "Purim money…", the giving away of money. This is a sign and proof that his self-sacrifice lacks even the root of the bile. For black bile leads to stinginess, and white bile to giving away.
לכן השיבו, "אם כן, מחלקך יהא חלקי". שמזה מובן שמסירת נפש על התורה, הוא רק לפי ש"אין בלבו אלא אחד", ואין בו תערובת טבעית כלל.
Therefore he answered him, "If so, may my lot be with your lot." For from this we understand that the self-sacrifice for Torah is only because "he has in his heart only the One," with no natural admixture at all.
ומכל זה מובן שיוכל להיות במדות הנפש בחינת תערובת. שאפילו במדה שנראה ודאי טוב גמור, יוכל להיות, שיש בזה עדיין קצת תערובת כו'. ולכן, כדי שיהיה בירור המדות לתכליתן, הוא על ידי בחינת הדעת. והיינו שהוא ממשיך פנימית המדות.
From all this we understand that the soul's attributes can have an admixture: even in an attribute that seems certainly and entirely good, there can still be some admixture. Therefore the refinement of the attributes to their ultimate comes through Daas, which draws the inner dimension of the attributes.
כי עיקר תערובת טוב ורע, זה שייך בחיצונית הלב, מה שאין כן בבחינת פנימית הלב כו'.
For the mixture of good and evil mainly applies to the externality of the heart, not to the inner heart.
(עיין מה שכתוב לעיל בסוף דבור המתחיל, להבין ענין הברכות כו').
(See what is written above, at the end of the maamar beginning "To understand the matter of the blessings…")
והנה כל זה בבחינת דעת התחתון, המתפשט במדות אהבה ויראה. שהדעת הזה, הוא תחת הבינה, ואהבה שנולדה מהבינה. והדעת, נקרא "אהבת עולם". ובזוהר נקרא "אהבה זוטא".
All this is at the level of lower Daas, spreading into the attributes of love and fear. This Daas is beneath Binah and the love born of Binah. Daas is called "eternal love," and in the Zohar ahavah zuta, "small love."17
ומתוך זה נוכל להבין גם כן בבחינת דעת העליון.
From this we can also understand the level of higher Daas.[d]
כי הנה יש ב' מיני מדות. הא', המדות הנולדים מהשכל, וכשהם נולדים ונמשכים מהשכל על ידי הדעת, אז הם בבחינת פנימיות, ובבירור יותר מכל סיג.
For there are two kinds of attributes. The first: attributes born of the intellect; when born and drawn from the intellect through Daas, they are inward and more refined from any dross.
והב', הם המדות שלמעלה מהשכל. ונקרא "אהבה רבה", שיש בכל נפש.
The second: attributes above the intellect, called ahavah rabbah, "great love," found in every soul.
ולמעלה הוא בחינת מדות שבכתר, חסד וגבורה דאריך אנפין, שהם למעלה מהשכל, שהוא חכמה ובינה, רק שנמשכים דרך מעבר בחכמה ובינה. והם נמשכים על ידי הדעת, שעומד בקו האמצעי, מכוון תחת הכתר.
Above, it is the attributes in Kesser, Chesed and Gevurah of Arich Anpin, above the intellect, Chochmah and Binah, only that they pass through Chochmah and Binah. They are drawn through Daas, which stands on the middle line, directly beneath Kesser.
מה שאין כן חכמה ובינה, הם, חכמה חסד נצח מימין. בינה גבורה הוד משמאל. לכן, על ידי הדעת זה, נמשכים המדות דכתר, שהם מדות שלמעלה מהשכל, להיות נמשכין בזעיר אנפין (בז"א). ולמטה, הוא הגילוי במדות שבלב כו'.
But Chochmah and Binah are: Chochmah, Chesed and Netzach on the right; Binah, Gevurah and Hod on the left. Therefore through this Daas the attributes of Kesser, above the intellect, are drawn into Z'eir Anpin. And below, it is revealed in the attributes of the heart.
ובחינת אהבה רבה זו, ישנה גם כן בכל אחד. וכמו שכתוב בתניא (סוף פרק מ"ו) על פסוק "בהמות הייתי עמך". "בהמות", לשון רבים כו', דעת העליון, הכולל חסד וגבורה כו' ע"ש.
This great love is also in everyone, as written in Tanya (end of chapter 46)18 on the verse "I was as behemos with You":19 behemos is plural, higher Daas, which includes Chesed and Gevurah; see there.
וזהו ענין רבקה, שהוא בחינת קשר וחבור, של שלש או ארבע בקר יחד להיותה בחינת אהבה רבה, שהוא המדות שלמעלה מהשכל. שהם בחינת התכללות כל המדות יחד, ואין בהם התחלקות כלל.
This is Rivkah: the level of tying and joining three or four cattle together,20 for she is the level of great love, the attributes above the intellect, which are the inclusion of all attributes together, with no division among them at all.
(וכנזכר לעיל, שדעת כולל חסד וגבורה, שהן תרין עטרין, הנמשכים מכתפין דאריך)
(As mentioned above, Daas includes Chesed and Gevurah, the two crowns21 drawn from the shoulders of Arich.)
כי בהמדות, שעיקר התהוותן הוא מהשכל, שייך התחלקות המדרגה. כי אותו השכל שמוליד אהבה, הוא אינו אותה ההשכלה המוליד יראה. ואותו השכל שמוליד יראה, אינו המוליד אהבה. ולכן המדות הנולדים מהן, הן בחי' ענפין מתפרדין זה מזה. מה שאין כן בלמעלה מהשכל, אין שייך התחלקות כלל.
For in attributes that come mainly from the intellect, division into levels applies. The intellect that gives birth to love is not the idea that gives birth to fear, and vice versa. Therefore the attributes born of them are branches separate from one another. But above the intellect there is no division at all.
והוא על דרך ההפרש בין עולם העקודים לעולם הנקודים. שבעקודים כל העשר ספירות עקודים בכלי אחד, ואין בהם התחלקות כלל. מה שאין כן בנקודים, הם י' נקודות מחולקים.
This is like the difference between the world of Akudim and the world of Nekudim:22 in Akudim all ten sefiros are bound in one vessel, with no division at all; in Nekudim they are ten separate points.
והיינו, משום כי נקודים הוא מבחינת חכמה. (כי בענין טעמים, נקודות, טעמים, אותיות (טנת"א), הנקודות בחינת חכמה כו') ושם שייך התחלקות.
For Nekudim is from the level of Chochmah (in the matter of cantillation, vowels, crowns and letters, the vowels are the level of Chochmah), and there division applies.
אבל העקודים, הוא מבחינת כתר, דשם הוא למעלה מההתחלקות.
But Akudim is from the level of Kesser, which is above division.
ולכן בחינת המדות שלמעלה מהשכל, הנקרא "אהבה רבה", שיש בכל נפש, זה נקרא, בחינת "רבקה". שהוא קשר וחבור כמה בהמות. דרצונו לומר, התכללות המדות יחדו ממש.
Therefore the attributes above the intellect, called great love, found in every soul, are called "Rivkah," the tying and joining of several animals: that is, the very inclusion of the attributes together.
וזהו שכתוב: "ותרד העינה", יש לפרשו כפשוטו, לשון ירידה ממש, כי החכמה נקרא מעיין. כי "והחכמה מאין תמצא", מבחינת כתר, כמו המעיין הנובע מתחת לארץ. ונהר הוא בחי' בינה.
This is what is written, "She went down to the spring":23 it can be taken literally, as an actual descent, for Chochmah is called a spring: "wisdom comes from nothing," from Kesser, like a spring flowing beneath the earth. And a river is Binah.
והנה לגבי רבקה, שהם המדות שבכתר, אם כן ההמשכה בחכמה ובינה נקרא "ותרד העינה".
Compared with Rivkah, the attributes in Kesser, the drawing into Chochmah and Binah is called "She went down to the spring."
(ועיין מה שכתוב בפירוש "ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים". אב ואם (או"א) שהלבישו לזרועות דאריך אנפין (דא"א) כו')
(See what is written on "G‑d our L‑rd took us out of Egypt": Abba and Imma clothed the arms of Arich Anpin.)
"ותמלא כדה", היינו כ"ד ספרין דאורייתא. "דאורייתא מחכמה נפקת".
"And she filled her pitcher" (kadah): the twenty-four24 books of the Torah; for "the Torah came forth from Chochmah."25
ובעבודה הוא, שעל ידי האהבה רבה, ממשיכים התגלות אור אין סוף, בחכמה, ובתורה, "דמחכמה נפקת".
In divine service, through great love one draws the revelation of the light of Ein Sof into Chochmah and into the Torah, "which came forth from Chochmah."
"ותעל", כי באמת ירידה זו, עלייה היא. כי פירוש, "אורייתא מחכמה נפקת", היינו שהתגלותה היא מחכמה. אבל שרשה, למעלה מהחכמה.
"And she went up": for in truth this descent is an ascent. For "the Torah came forth from Chochmah" means that its revelation is from Chochmah, but its root is above Chochmah.
כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן, הם תר"ך עמודי אור, שהם בחינת כתר. ואם כן התורה נמשכת מחכמה שבכתר, שהיא גבוה מבחינת המדות שבכתר, הנקרא "רבקה, של שלש בקר" כנזכר לעיל.
For the 613 mitzvos of the Torah with the seven mitzvos of the Sages are the 620 pillars of light,26 the level of Kesser. So the Torah derives from Chochmah within Kesser, higher than the attributes in Kesser, called "Rivkah, of three cattle," as mentioned.
(ועיין מה שכתוב במקום אחר בענין, תנופת שתי הלחם על גבי שני הכבשים):
(See what is written elsewhere on the waving of the two loaves over the two lambs.)
וזהו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".
This is "Many waters cannot extinguish the love."[e]
והיינו, להיות שאהבה זו, היא בחינת אהבה רבה, ששרשה למעלה מהשכל, על כן לא ישקיטו המים רבים והנהרות, שהן השגות אלקות הנמשכים מחכמה ובינה דאצילות, את האהבה זו.
Since this love is great love, rooted above the intellect, the many waters and rivers, the comprehensions of G‑dliness drawn from Chochmah and Binah of Atzilus, will not still this love.
כיון ששרשה למעלה מכל ההשגות, ונמשכה מבחינת דעת עליון, הממשיך בחינת מדות שבכתר כו'.
For its root is above all comprehension, drawn from higher Daas, which draws the attributes in Kesser.
אך "אם יתן איש את כל הון ביתו, בוז יבוזו", לשון, ביזה ושלל. כי "ביתו" קאי על אותיות התורה. דכתיב, "בחכמה יבנה בית". ו"הון ביתו" היינו מה שכתוב "ובדעת, חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים". והיינו בחינת דעת העליון, שממשיך גילוי בחינת הכתר שלמעלה מהחכמה.
But "if a man gives all the wealth of his house, they will surely plunder": bozo means plunder and spoil. For "his house" refers to the letters of the Torah, as it is written, "By wisdom a house is built." And "the wealth of his house" is what is written, "and by knowledge the rooms are filled with all precious and pleasant wealth": the level of higher Daas, which draws the revelation of Kesser above Chochmah.
ודעת זה מחבר חכמה ובינה, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וממשיך בהן אור הכתר. דהיינו, להיות גילוי רצון העליון, איך לעשות הסוכה והציצית והתפילין.
This Daas joins Chochmah and Binah, the Written Torah and the Oral Torah, and draws into them the light of Kesser: the revelation of the Supreme Will, how to make the sukkah, the tzitzis and the tefillin.
ולכן גם בחי' אהבה רבה הנזכר לעיל, תתרוה צמאונה על ידי גילוי זה, כיון שהוא גם כן המשכת דעת עליון.
Therefore great love too will have its thirst quenched through this revelation, since it too is a drawing of higher Daas.
ולא עוד, אלא שהוא המשכה מבחינה גבוה, יותר הרבה מהמשכת המדות שלמעלה מהשכל. כי המדות הם בחינת ז' תחתונות דאריך אנפין. אבל "הון ביתו", הוא התורה, זהו בחינת ג' ראשונות דארך אנפין.
Moreover, it is a drawing from a level far higher than the drawing of the attributes above the intellect. For the attributes are the lower seven of Arich Anpin;27 but "the wealth of his house," the Torah, is the first three of Arich Anpin.28
(ועיין מה שכתוב בדרוש השופר, שהכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים. שיש בו מבחינה תחתונה שבמאציל, והוא בחינת ג' ראשונות דאריך אנפין. ויש בו בחינת שרש הנאצלים, והוא מז' תחתונות. עיין שם.
(See what is written in the discourse on the Shofar: Kesser is intermediate between the Emanator and the emanated. It contains the lowest level of the Emanator, the first three of Arich Anpin, and the root of the emanated, from the lower seven. See there.
ואם כן מובן איך שבחינה זו ד"הון ביתו" הנמשך על ידי התורה, שהוא מבחינת ג' ראשונות, גבוה לאין קץ גם מבחינת המדות, שלמעלה מהשכל, שהן בחינת ז' תחתונות כו'.
So we understand how this level of "the wealth of his house," drawn through the Torah, from the first three, is infinitely higher even than the attributes above the intellect, the lower seven.
וזהו, "ותרד העינה כו' ותעל", שהיא עלייה גדולה, למעלה מבחינת רבקה.
This is "She went down to the spring… and she went up": a great ascent, above the level of Rivkah.
וביאור הענין, שדעת זה שנמשך על ידי התורה, דהיינו מה שכתוב "הון ביתו", גבוה מבחינת דעת הממשיך אהבה רבה. יובן עם מה שכתוב בלקוטי תורה פרשת שמות, על פסוק "כי סר לראות".
The explanation: this Daas drawn through the Torah, "the wealth of his house," is higher than the Daas that draws great love. This will be understood from what is written in Likkutei Torah, Parshas Shemos, on the verse "for he turned to see."29
שבחינת דעת, הכולל תרין עטרין, עם היותן מדות דכתר, הוא למטה מבחינת דעת הכולל תרין אחסנתוי, דאב ואם כו'. שממשיך ב"פ קדמאין, שהם בחינת חכמה, בינה דעת, שבחסד, גבורה, דאריך אנפין.
That the Daas which includes the two crowns, though they are the attributes of Kesser, is below the Daas which includes the two inheritances of Abba and Imma,30 which draws the first two [levels], Chochmah, Binah and Daas within Chesed and Gevurah of Arich Anpin.
ועיין מה שכתוב בפרשת ראה אנכי נותן, בענין "יום יום יעמס לנו כו'". עיין שם. ויובן שייכות ש"י עולמות, לדעת זה. וגם דעת זה, שרשו עוד גבוה יותר, דהיינו מתקון ואמת כו'. וזהו שכתוב "תורת אמת כו'").
See what is written in Parshas Re'eh Anochi Nosein on "Day by day He bears for us…";31 see there. And the connection of the 310 worlds32 to this Daas will be understood. This Daas too has a still higher root, from Tikkun and Emes. This is what is written, "The Torah of truth…"33)
ובכל זה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה: דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.
With all this will be understood the saying of our Sages, of blessed memory, that a person must say one hundred blessings every day.34[f]
דצריך להיות מספר מאה דוקא.
The number must be specifically one hundred.
אלא כי פירוש "אל תקרי 'מה' אלא מאה". כי, "מה" היינו בחינת מלכות, ממלא כל עלמין, וצריך להמשיך מבחינת סובב כל עלמין בממלא כל עלמין. והוא על ידי הכתר, שהוא הממוצע בין המאציל לנאצלים. ולכן צריך להיות מאה ברכות דוקא. להמשיך מעשר ספירות דאריך אנפין, הכלולים מעשר. דהיינו, שיהיה ההמשכה גם מג' ראשונות דאריך אנפין כנזכר לעיל.
It is because of "Do not read mah but mei'ah."35 For mah is Malchus, memaleh kol almin, and one must draw from sovev kol almin into memaleh kol almin. This comes through Kesser, intermediate between the Emanator and the emanated. Therefore there must be specifically one hundred blessings: to draw from the ten sefiros of Arich Anpin, each including ten; the drawing is thus also from the first three of Arich Anpin, as mentioned.
וזהו, "ונאם הגבר הוקם ע"ל". שהעי"ן מורה על ז' תחתונות. והלמ"ד על ג' ראשונות.
This is "The saying of the man raised up on high" (al):36 the ayin denotes the lower seven, and the lamed the first three.
(ובזה יובן מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהיו מתים ק' אנשים בכל יום, עד שתקן דוד מאה ברכות. וצריך להבין השייכות, שעל ידי המאה ברכות, פסקו מלמות).
(With this will be understood what our Sages, of blessed memory, said: a hundred people died every day until David established the hundred blessings. We must understand the connection: how through the hundred blessings did they stop dying?)37
אך הענין, כי הנה על ידי גילוי זה דסובב כל עלמין יהיה תחיית המתים לעתיד לבא.
The explanation: through this revelation of sovev kol almin there will be the resurrection of the dead in the Time to Come.
והנה ענין תחיית המתים, שיהיה גוף עם קרביים ומעיים, וחי וקים לעולם, בלי אכילה ושתיה. ואיך הוא זה?
The resurrection means a body with internal organs and intestines, living and enduring forever without food or drink. How can that be?
אלא על ידי שיהיה גילוי סובב כל עלמין, דקמיה שוה רוחניות וגשמיות ממש. על כן גם הגוף יוכל לחיות מזה.
Only through the revelation of sovev kol almin, before Whom spirituality and physicality are truly equal. Therefore the body too can live from it.
ועל דרך משל באדם, יש ב' מיני המשכות. הא', בבחינת פנימיות השכל במוח, ומדות בלב, כח המעשה ביד כו'. והב', בחינת מקיף. והוא הרצון והמחשבה, שישנו אפילו ברגל. שמיד כשרוצה להניע רגלו, תתנענע רגלו כו'.
By analogy, in a person there are two kinds of flow. One is the inner: intellect in the brain, attributes in the heart, the power of action in the hand. The other is the surrounding: will and thought, present even in the foot, for as soon as he wants to move his foot, it moves.
ואף על פי שהרגל אינו כלי לגילוי המחשבה, מכל מקום פועל בו המחשבה, וזהו בחינת מקיף.
And although the foot is not a vessel for revealing thought, nevertheless thought acts in it. This is the surrounding level.
ועל דרך זה גם הגוף הגשמי, יקבל חיות וקיום למזון מאור אין סוף ברוך הוא ממש. ודי למבין:
Similarly the physical body will receive life and sustenance from the very light of Ein Sof, blessed be He. Let this suffice for one who understands.
Flow of the maamar (where the Alter Rebbe is heading)
a. This is the verse around which the whole explanation turns. To explain it he gives a long introduction on the order of descent and the two levels of Daas, and only at the end returns to "the wealth of his house."
b. Here he reconciles the two orders of descent: both are true, since there are two levels of Daas and two levels of attributes.
c. Here he begins to explain Daas: first lower Daas, which refines the attributes. The story of Rabbi Chanina ben Teradyon comes as proof that even a good attribute can have an admixture.
d. From here he moves to higher Daas, which draws the attributes above the intellect, "great love," the level of Rivkah. This connects the explanation to the verse "She went down to the spring."
e. Here he returns to his opening verse and applies the whole introduction: "many waters" cannot extinguish this love, for its root is above comprehension. Only "the wealth of his house," the Torah, quenches it.
f. A further branch of the same principle: a hundred blessings draw from the first three of Arich Anpin, hence specifically one hundred. From this he reaches the resurrection.
Notes
1. Shir HaShirim 8:7: "Many waters cannot extinguish the love, nor can rivers wash it away; if a man gives all the wealth of his house for love, they will surely plunder it."
5. Mishlei 24:3 and 24:4.
6. See Sefer Yetzirah 4:12: "Two stones build two houses."
7. Etz Chaim by Rabbi Chaim Vital; Pardes Rimonim by Rabbi Moshe Cordovero.
8. Iyov 19:26. From the soul and body of man below one can understand above.
9. Based on Zohar III, 28a. A power not yet grasped, of which one asks "what is it?"
10. Iyov 28:12.
12. Z'eir Anpin (the attributes) is held and depends on Atika. Ra'aya Mehemna is a section of the Zohar.
13. See Tanya, chapter 28.
14. Avodah Zarah 18a: "He said to him: My teacher, what am I for life in the World to Come? He said: Has any deed come to your hand? He said: Purim money became mixed for me with charity money, and I divided it among the poor. He said: If so, may my portion be of your portion and my lot of your lot."
15. Based on Mishlei 3:15: "All your desires cannot compare to it."
16. The Rambam's Eight Chapters, his introduction to Tractate Avos.
17. Small love, in contrast to the "great love" below.
18. See Tanya, chapter 46.
20. Rivkah from rivkos, a joining of animals together for plowing.
21. The two crowns, Chesed and Gevurah, included in Daas.
22. Akudim: a world in which all the sefiros are bound in one vessel. Nekudim: the world of Tohu, in which the sefiros are separate.
23. Bereishis 24:16: "She went down to the spring, filled her pitcher and went up."
24. The twenty-four books of Tanach; kadah is read as kaf-dalet, twenty-four, and hei.
25. Zohar II, 62a; 85a.
26. 613 and 7 are 620, the numerical value of Kesser.
27. The lower seven of Arich Anpin.
28. The first three of Arich Anpin.
29. See the verse Shemos 3:4.
30. Abba and Imma: Chochmah and Binah.
31. Based on Tehillim 68:20.
32. Based on Uktzin 3:12: "The Holy One, blessed be He, will give each tzaddik three hundred and ten worlds."
34. Menachos 43b: "Rabbi Meir would say: A person must say one hundred blessings every day."
35. Based on Devarim 10:12: "And now, Israel, what (mah) does G‑d your L‑rd ask of you"; see Menachos 43b.
36. Based on II Shmuel 23:1. Ayin is seventy, for the lower seven; lamed is thirty, for the first three.
37. See Bamidbar Rabbah 18:21.