ב"ה, ט' אד"ר, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
נתקבלו מכתביו מכ"ו שבט וג' אד"ר אם המוסגר בו, ועונה הנני עליו מבלי לחכות לתור המכתבים, כיון שכנראה ממכתבו שנמצא בהתרגשות גדולה מהמכתבים שקבל וששולחם אלי, וכן מהחששות שלו אפשר היו מכתבים לכאן בלתי מתאימים ובלתי רצוים. ולפלא וגם לתמי' ההתרגשות שלו, שהרי כל היודע עניני צבור וצרכי צבור יודע ג"כ אשר תופעות בלתי רצויות כהנ"ל רגילות הן כמעט תמיד, ומי לנו גדול ממשה רבנו והודיעה תורתנו, והביטו אחרי משה וכדרז"ל הידועה בזה, ופשיטא שלא באה התורה לספר סיפור בעלמא ובפרט להודיע הנהגה בלתי רצוי' של דור דיעה, אלא שגם הוראה בזה, שאל יפול עליו לב העוסק בצ"צ באם יראה ענין דומה להנ"ל, שהרי כבר הי' זה לעולמים. ומובן ג"כ שהוראה זו לא באה רק בכדי למנוע נפילת רוח מהעוסק בצ"צ, אלא שגם, והוא העיקר, לחזקו בעסקנותו זו, שלא רק שלא תבוא חלישות אלא שעוד יוסיף בה, והאריכות בדבר המובן אך למותר. ואף שתקותי שבלא"ה לא היתה כל חלישות בעבודתו ע"י מכתבים האמורים, בכ"ז הרי אמרו רז"ל אין מזרזין אלא למזורזין, והעיקר שהשעה דורשת לא להסתפק בהעדר חלישות - כ"א להוסיף מזמן לזמן מתאים להכרח, ובפרט שהרי ציווי הוא מעלין בקדש.
... החששות שלו שאפשר שהגיעוני מכתבים בהנוגע לפעולתו ועבודתו ועשו רושם וכו' וכו' - אינן מבוססות...
בברכה לעבודה בשמחה ובהצלחה מופלגה ולבשו"ט גם בעניניהם הפרטים,
מ. שניאורסאהן