ב"ה, ט' אד"ר, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו משילהי שבט, בו כותב אודות החלטתו איך לנצל ימי החופש אשר בבית הספר, ונדמה לו שלא הצליח לגשם החלטתו כפי רצונו, ובפרט בענין הלימודים.
ולפלא שאינו מזכיר אופן לימודו, שבודאי הי' לא בד בבד, וכנודע הוראת חז"ל בנחיצות הלימוד בדיבוק חברים דוקא, ובטח גם במקומו עתה יש למצוא חברותא לזה, ואפשר שתנאי הנ"ל לא נתקיים כדי צרכו - עכ"פ זאת אומרת שלא היתה חברותא כלל או חברותא בלתי מתאימה, שזה ממעט גם בהצלחת הלימוד, בכל אופן גם אם אין חברותא מובן שמוכרח לימוד התורה, וכן פשוט גם כן אשר היאוש ונפילת הרוח לא מסטרא דקדושה הם, שהרי רואים במוחש שלא זו הדרך לעורר התמדה ושקידה, וכמבואר בכ"מ ומהם גם בתניא.
ותקותי חזקה אשר ע"י ההתאמצות שיהי' הלימוד עכ"פ עם עוד אחד וההשתדלות ללמוד מתוך שמחה ובטחון חזק כנותן התורה, יוסיף בהצלחת לימודו, ומה טוב שישמור לומר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - בכל יום אחר תפלת הבקר, והפרשה לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר, וזהירות בטבילת עזרא, שכל זה מוסיף בסייעתא דשמיא בהמצטרך לאדם ולביתו בכלל ובעניני תורה ומצות בפרט.
אינו מזכיר במכתבו מהתעסקות זוגתו תחי', ותקותי שגם היא משתדלת לנצל כשרונותי' בשטח החינוך הכשר באופן המתאים, והשי"ת יצליחם בכל האמור.
בברכה לבשו"ט.