013_מסכת כלים פרק יג

כלים פרק יג

(א) הסייף . והסכין. והפגיון. והרומח. מגל יד

הסייף והסכין והפגיון - סכין שיש לו שני, פיות קרוי פגיון:

מגל יד - מגל חלק עשוי לשבר עצמות ולחתוך עצים:

. ומגל קציר

מגל קציר - מלא פגימות ותלמים:

. והשחור

השחור - הם מספריים קטנים שמגלחין בהם. ונקראים שחור לפי שהם משירין את השער, דמשירין ומשחירין חד הוא, והכי אמרינן בפרק משילין פירות [ביצה לה] מאן דתני משחילין לא משתבש. ויש מפרשים, השחור, תער:

. וזוג של ספרים. שנחלקו

והזוג של ספרים - מספריים גדולים מן השחור:

שנחלקו - שהן של חוליות ומפרקים אותן זה מזה. וכן התער יש שאין בית יד שלו מחובר, ומפרקין אותו:

. הרי אלו טמאין. רבי יוסי אומר הסמוך ליד

הסמוך ליד - חזי למלאכה טפי. אבל הסמוך לראש, ירא שמא יחתוך ידו. ואין הלכה כר׳ יוסי:

. טמא. והסמוך לראש. טהור. מספרת שנחלקה לשנים. רבי יהודה מטמא. וחכמים מטהרין:

מספורת שנחלקה - הם מספריים של נשים, וכשנחלקה אכתי כל חד חזי לחתוך:

וחכמים מטהרין - כיון שנשברה. והלכה כחכמים:

(ב) קוליגריפון

קוליגריפון - כלי שבראשו האחד כמין שינים שתוחבין בפת או בבשר ומוציאין אותו מן התנור, ובראשו האחר גורפין בו גחלים ואפר מן התנור:

שניטלה כפה

ניטלה כפה - הצד הרחב העשוי ככף שגורפין בו האפר:

. טמאה

טמאה - מפני הראש השני שיש בו השינים שראויין לתשמישן:

מפני שינה. ניטלה שינה. טמאה מפני כפה. מכחול

מכחול - ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו את העין, וראשו האחר רחב לנקות בו את האוזן:

שניטל הכף. טמא מפני הזכר. ניטל הזכר. טמא מפני הכף. מכתב

מכתב - ראשו אחד חד כמחט לכתוב על פנקס של שעוה, וראשו האחר עב וחלק למחוק בו הכתב החקוק בשעוה ולהחליקה, כדי שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו:

שניטל הכותב. טמא מפני המוחק. ניטל המוחק. טמא מפני הכותב. זומאלסטרא שניטלה כפה. טמאה מפני המזלג. ניטל המזלג. טמאה מפני. כפה. וכן השן של מעדר

זומלסטרא - ראשו אחד כף עשוי לקבל את הזוהמא מן הקדרה ולהעבירה, וראשו האחר כעין מזלג להעלות הבשר:

וכן השן של מעדר - בראשו אחד הופכים את הקרקע, ובראשו אחר מחברים כלי המחרישה זה עם זה:

. שיעור כולן

שיעור כולן - אם ניטל הראש האחד שצריך שישאר בראש השני כדי שיעור בית אחיזה שיהיה ראוי לעשות מלאכתו:

כדי לעשות מלאכתן:

(ג) חרחור

חרחור - כלי עשוי כמין מרה שחופרים בו את הקרקע, וברזל שלו מחודד טפי לחתוך בו השרשים שלא יעכבו את המחרישה:

שנפגם טמא. עד שינטל רובו

שינטל רובו - רוב הברזל או רוב חיסומו:

. נשבר מקופו

מקופו - חור שמכניס בו הקתא. כמו [ברכות נ״ה] קופא דמחטא:

טהור

טהור - דתו לא חזי למלאכה כיון שאין יכול להכניס בו בית יד:

. קורדום שניטל עושפו טמא מפני בית בקועו. ניטל בית בקועו. טמא מפני עושפו. נשבר מקופו. טהור:

קרדום - מחודד וחותך משני צדדיו. הצד האחד רחב ומשתמשין בו הנגרים וקרוי עשפו, תרגום מחרשתו עשפיה. והצד השני קצר וקרוי בית בקעו לפי שבאותו צד בעלי בתים מבקעים עצים. ובגמרא במסכת ביצה [דף ל״א] קורא לצד הרחב נקבות שלו, ולצד הקצר זכרות שלו:

(ד) מגריפה

מגריפה - עשויה לגרוף את האפר מן הכירה ומן התנור, וכשהוסרה כפה נשאר הבית יד שלה עשוי כעין קורנס של נפחים, ואין הלכה כר״מ:

שניטלה כפה. טמאה מפני שהיא כקורנס. דברי ר' מאיר. וחכמים מטהרין. מגירה

מגירה - היא משור בלשון מקרא. סיג״א בלע״ז:

שניטלו שיניה אחת מבינתיים טהורה

אחת מבינתיים טהורה - אם ניטל מכל בין שתי שינים שן אחת, אי אפשר יותר לגרר בה, הלכך, טהורה דלא חזיא לתשמישה:

. נשתייר בה

נשתייר בה - מן השינים השלימים שיעור הסיט במקום אחד:

מלא הסיט במקום אחד. טמאה. המעצד

טמאה המגירה - דבאותו מלוא הסיט שהוא שלם חזיא לגרר. ושיעור מלוא הסיט, כל מה שאפשר לאדם להרחיב בין אצבע לאמה:

מעצד - כלי ברזל שהחרש מנסר בו הנסרים. דולדור״א בלע״ז:

והאזמל. והמפסלית. והמקדח

איזמל - תער קטן שמלין בו את התינוק. תרגום חרבות צורים, איזמלין חריפין:

והמפסלת - ברזל מחודד קבוע בתוך עץ, ומוליכין ומביאין אותו על הלוח ומחליקין אותו. לשון פסל לך:

מקדח - כלי שבו מנקבים הלוחות:

. שנפגמו

שנפגמו - נתבקעו:

. טמאים. ניטל חיסומן

ניטל חיסומן - בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדח נותנים ברזל טוב ונחשב, אצאל״ו בלע״ז, וחוסמין פיהן בו כדי שיהא חד לחתוך יפה, וזה קרוי חיסומן:

. טהורין. וכולן שנחלקו לשנים. טמאים. חוץ מן המקדח. והרוקני

והרוקני - העץ שהמפסלת קבועה בו קרוי רוקני. ואם ניטל הברזל שפוסל ומחליק ונשאר העץ לבדו בלא הברזל, טהור:

בפני עצמה טהורה:

(ה) מחט שניטל חרירה

חרירה - כמו חורה. החור שמכניסין בו החוט:

או עוקצה

עוקצה - הראש החד שמכניסים בבגד כשתופרין. כמו עוקצי תאנים, שהוא החד שבתאנים:

טהורה. אם התקינה

אם התקינה למתוח - דרך האורגים שלוקחים מחט שבורה ונותנים אותה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיה:

למיתוח. טמאה. של סקיין שניטל חרירה טמאה. מפני שהוא כותב בה

מחט של סקאים - מחט גדול שתופרים בו השקים העשויים משער עזים, וכיוצא בהן מן הבגדים הגסין:

שהוא כותב בה - בפנקס של שעוה:

. ניטל עוקצה טהורה. של מיתוח בין כך ובין כך טמאה

של מתוח - אם התקינה למתוח בה שפת הבגד כדרך שהאורגים עושים:

בין כך ובין כך טמאה - שהרי היא ראויה למתוח בלא עוקצה ובלא חרירה:

. מחט שהעלתה חלודה. אם מעכבת את התפירה

אם מעכבת את התפירה - שאינו יכול לתפור בה מפני החלודה. ויש מפרשים, דכל זמן שרושם החלודה ניכרת בבגד, היינו עיכוב התפירה וטהורה, דהכי משמע בפרק במה בהמה (שבת דף נ״ב):

טהורה. ואם לאו טמאה. צינורא שפשטה. טהורה. כפפה חזרה לטומאתה:

צנורא - מזלג קטן עקום בראשו, ורגילין להפך בו בשר על גבי גחלים. ויש מהן קטנים שמוחטין בהן פתילות ומקנחים בהן נרות. וכשפשטה הוי כמחט שניטל חרירה ועוקצה וטהורה:

(ו) עץ המשמש את המתכת טמא. והמתכת המשמש את העץ טהורה. כיצד. פותחת של עץ והפין

והפין - שינים של מפתח שבהן פותחים הדלת. וצורת זה המפתח ידוע במלכות מצרים ובכל ארץ ישראל:

שלה של מתכת אפילו אחת

אפילו אחת טמאה - ואע״ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים, קבען בפותחת טמאים, מ״מ השינים חשובים עיקר והפותחת משמשת:

. טמאה. פותחת של מתכת והפין שלה של עץ. טהורה. טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג

אלמוג - קוראל״י בלע״ז, והוא צומח במצולת ים, ותחילתו רך קודם שיקפאהו האויר, ומפתחים בו חותם. ובמקרא, עצי אלמוגים:

. טמאה טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת. טהורה. השן שבטס

השן שבטס - לא דמי לפין של פותחת, שהשן משמשת בפני עצמה, משא״כ בפין, הלכך טמאה בפני עצמה:

שבפותחת. ושבמפתח. טמאה בפני עצמה:

(ז) הכדומין

הכדומין - עץ גדול ארוך ויוצאים ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב״ם פירש, כמין זיר ואונקליות סביבותיו ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:

האשקלונין

האשקלונין - שנעשים באשקלון:

שנשברו והאונקלי שלהן קיימת. הרי אלו טמאין. המעבר. והמזרה. והמגוב. וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן. ועשאן של מתכת. הרי אלו טמאין. ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדוש חדשו סופרים ואין לי מה

המעבר והמזרה והמגוג - כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר יש לו שינים ודומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה בו זורין החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה, ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוג, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:

דבר חדש חידשו סופרים - ראויין היו להיות טהורים, דפשוטי כלי עץ נינהו, ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה:

ואין לי מה להשיב - מפני מה אמרו כן:

אשיב:

(ח) מסרק של פשתן

מסרק של פשתן - יש לו שינים מרובות כעין מחטים ארוכים תחובים בעץ, ובו סורקים הפשתן:

שניטלו שיניו. ונשתייר בו שתים טמא

ונשתייר בו שתים טמא - אם לא נשתיירו בו אלא שתי שינים בלבד, טמא המסרק, דאכתי חזו למלאכתן:

. ואחת טהור. וכולן אחת אחת בפני עצמן טמאות

אחת אחת בפני עצמן טמאות - כל שן ושן בפני עצמה שנטלה מן המסרק, טמאה, דחזיא לכתוב בה בפנקס של שעוה:

. ושל צמר

ושל צמר - מסרק של צמר:

שניטלו שיניו אחת מבינתיים

אחת מבינתיים - שמכל שלש הסמוכות נטלה האמצעית, תו לא חזי:

. טהור. נשתייר בו שלש במקום אחד. טמא. היתה החיצונה אחת מהן

היתה החיצונה אחת מהן טהור - השן החיצונה של המסרק היא רחבה ואינה ראויה לסרוק בה, כעין החיצונה שבמסרק הראש שלנו. הלכך אם החיצונה אחת מן השלש שנשארו, טהור המסרק, שאינה ראויה לסרוק בה שאין כאן אלא שתי שינים:

. טהור. ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקטת

ועשאן למלקטת - ללקט בהן את השער:

טמאות. אחת. והתקינה לנר

והתקינה לנר - להוציא בה הפתילה ולהיטיב בה את הנר:

או למיתוח טמאה:

ולמיתוח - גרסינן. כלומר למתוח בה שפת הבגד כדרך האורגים [שתוחבים] מחט בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיה: