045 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.

Mayim rabim² lo yuchlu lechabos es ha'ahavah ("Many waters cannot extinguish the love, and rivers cannot wash it away; if a man would give all the wealth of his house for love, they would utterly scorn him").

ומפרש בתרגום (ובמדרש רבה ורש"י), אמר הקב"ה לבני ישראל, אם יתכנסו כל אומות העולם, המון עמים רבים כשאון מים רבים, לא יוכלו לכבות (ח"ו) את האהבה שביני לבין ישראל.

The Targum (and the Midrash Rabbah³ and Rashi) explains: The Holy One, blessed be He, said to the Children of Israel: Even if all the nations of the world gather, a multitude of many peoples like the roar of many waters, they cannot extinguish (G‑d forbid) the love between Me and Israel.

ואם יתאספו כל מלכי ארץ ושריהם, מי הנהר העצומים והרבים, לא יוכלו למחות (ח"ו) אותך מן העולם.

And even if all the kings of the earth and their ministers gather, the mighty and many waters of the river, they cannot wipe you out (G‑d forbid) from the world.

אם יתן איש את כל הון ביתו לקנות את התורה בגלות, אשלם לו כפלים בעולם הבא וכל הביזה ושלל מחנה גוג לו יהי'.

"If a man would give all the wealth of his house" to acquire the Torah in exile, I will repay him double in the World to Come, and all the spoils and plunder of the camp of Gog shall be his.

אחות לנו קטנה גו' בעת ההיא ידיינו מלאכי שמיא אומה אחת זו ישראל יש בארץ וקטנה היא בזכיות, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה מן האומות לעלות עלי' למלחמה.

"We have a little sister…": At that time the angels of heaven will debate: There is one nation, Israel, on earth, and she is small in merits. What shall we do for our sister on the day the nations speak of going up against her in war?

ויענה מיכאל שרם של ישראל, אם חומה היא גו', אם עומדת אומה זו כחומה בין העמים שלא תתחתן בם, כי אם תחזיק באמונתה וביראתה לקנות יחוד שמו יתברך נהי' לה למבצר ואין יכולת לעמים לשלוט בה, ואם דלת היא גו' ואפי' אם דלה היא מן המצות נבקש עלי' רחמים מלפני ה' ויזכור לה זכות התורה של תינוקות של בית רבן הכתובה על לוח לבותם.

And Michael, the prince of Israel, will answer: "If she is a wall…": if this nation stands like a wall among the peoples, not intermarrying with them, if she holds fast to her faith and her awe, to acquire the unification of His blessed Name, we will be a fortress for her and the peoples will have no power to rule over her. "And if she is a door (deles)…": and even if she is poor (dalah) in mitzvos, we will beg mercy for her from before G‑d, and He will remember for her the merit of the Torah of the schoolchildren, written on the tablet of their hearts.

ובמדרש מסיים, אומות העולם אומרים אנו חוטאים וישראל אינם חוטאים (בתמי'), אחות לנו קטנה אמר להם הקב"ה כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאה על אבותי' אין אבותי' מתרעמין עלי' למה שהיא קטנה, כך הם ישראל, ומסיים אלא בעל כרחכם תהיו עמי וכן הוא אומר היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים גו' אלא מה אני עושה ביד חזקה גו' אמלוך עליכם, הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום.

And the Midrash concludes: The nations of the world say, "We sin, and Israel do not sin?" (as a question of wonder). "We have a little sister": The Holy One, blessed be He, said to them: Just as this little girl, while she is small and she sins, her parents do not complain against her because she is small, so too are Israel. And it concludes: "Rather, against your will you shall be My people, and so it says: 'It shall not be, what you say, Let us be like the nations…; rather, what shall I do? With a mighty hand… I will reign over you.' Thus you learn how beloved Israel are before the Omnipresent."

ב) וצריך להבין איך יתאים פירוש זה עם פירוש רבנו בפרשה זו עה"פ מים רבים, ומיוסד ע"פ מש"כ בזהר, דמים רבים היא ההתבוננות שמתבונן בגדולת ה' שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב, שהיא ההתבוננות דשמע ישראל וברוך שם, שמזה נמשך ואהבת בכל לבבך גו' עד שיבוא לבחי' בכל מאדך בלי גבול ולא יוכל להשקיט ולכבות צמאון האהבה זו ע"י המים רבים עצמן שהיא ההתבוננות והידיעה ואפילו לא ע"י ההשגות שבג"ע, ונהרות לא ישטפוה, דנהרות הוא הגילוי שבג"ע כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, דהגם שהגילוי שבג"ע הוא גילוי אור נעלה ביותר וכמה מיני מדריגות בו לאין קץ, דאף שבכללות נזכר בספרים רק געה"ת וגעה"ע הרי אמרז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' שנאמר ילכו מחיל אל חיל גו' ומ"מ ונהרות לא ישטפוה, שכל הגילוי אור שבג"ע לא יוכל לרוות את הצמאון, כ"א בתומ"צ דוקא, שעל זה הוא אומר, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, איש זה הקב"ה, כאשר יתן את כל הון ביתו, הוא התומ"צ, הנה בוז יבוזו לו לשון ביזה ושלל, כמו ביזת אוצרות יקרים שבוזז וחוטף לגודל תשוקתו לזה, וכמרז"ל דבהאי עלמא דאזלינן מיני' חטוף ואכול חטוף ואשתי, שבתומ"צ דוקא יוכל לרוות את הצמאון, שהם למעלה מבחי' נהר, כ"א בחי' מעין, ותרד העינה ותמלא כדה כ"ד ספרין דאורייתא, שיתגלה לעתיד כמ"ש ומעין מבית הוי' יצא גו', אך הגם שאין זה בגלוי נמשך הוא ממש בחי' זו עכשיו ע"י תורה ומצות מעשיות, ולכן בזה דוקא ירוה את הצמאון.

2) It must be understood how this explanation accords with the explanation of the Alter Rebbe in this passage on the verse "Many waters," which is based on what is written in the Zohar: "many waters" is the contemplation in which one reflects on the greatness of G‑d, Who fills all worlds (memaleh kol almin) and encompasses all worlds (sovev kol almin), and before Whom everything is considered as nothing, which is the contemplation of Shema Yisrael and Baruch Shem. From this comes "You shall love… with all your heart…" until one reaches the level of "with all your might," without limit, and the thirst of this love cannot be stilled and extinguished by the many waters themselves, which are contemplation and knowledge, nor even by the levels of comprehension in Gan Eden. "And rivers cannot wash it away": rivers are the revelation in Gan Eden, as it is written, "And a river went forth⁴ from Eden to water the garden." For although the revelation in Gan Eden is a revelation of very lofty light, with endless kinds of levels within it (for though in general the sefarim mention only lower Gan Eden and upper Gan Eden, our Sages said,⁵ "Torah scholars have no rest… as it is said, 'They go from strength to strength…'"), nevertheless "rivers cannot wash it away": all the revelation of light in Gan Eden cannot quench the thirst, except through Torah and mitzvos specifically. About this it says, "If a man would give all the wealth of his house for love": "a man," this is the Holy One, blessed be He; when He gives all the wealth of His house, which is Torah and mitzvos, then bozu yavuzu lo, from the word for spoils and plunder, like plundering precious treasures, which one plunders and snatches out of great longing for them. As our Sages said,⁶ "In this world, from which we are departing, snatch and eat, snatch and drink." For specifically through Torah and mitzvos can one quench the thirst, as they are above the level of a river; they are the level of a spring: "She went down to the spring and filled her jug," the twenty-four books of the Torah. This will be revealed in the Time to Come, as it is written, "And a spring will go forth from the House of G‑d…" But even though it is not revealed, this very level is actually drawn down now through Torah and practical mitzvos, and therefore through these specifically the thirst is quenched.

דלפי פירוש זה הכתוב מבאר מדריגתן של ישראל שהם במדריגה עליונה ביותר ואהבתם לאלקות הוא בתוקף כל כך עד אשר גם הגילויים היותר נעלים לא יוכלו לרוות את צמאונם, ולפי פירוש התרגום והמדרש הכתוב מדבר כאשר ישראל הם בשפל המצב ביותר, דאחות לנו קטנה, קטנה בזכיות והם חוטאים עד אשר אומות העולם רוצים להשתוות לישראל.

For according to this explanation the verse is explaining the level of Israel, that they are on an exceedingly high level and their love for G‑dliness is so powerful that even the loftiest revelations cannot quench their thirst. And according to the explanation of the Targum and the Midrash, the verse is speaking of when Israel are in the lowest state: "We have a little sister," small in merits, and they sin, to the point that the nations of the world want to put themselves on a par with Israel.

ובאמת הנה ב' הפירושים הנה לא זו בלבד שאין סותרים זה לזה אלא עוד מסייעים ומבארים זא"ז.

In truth, the two explanations not only do not contradict one another; they even support and explain one another.

ג) ולהבין כל זה צריך להבין מאמר רז"ל בברכות (ו, א) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.

3) To understand all this, one must understand⁷ the statement of our Sages in Berachos (6a): "You have made Me one unique entity in the world, and I will make you one unique entity in the world."

אתם עשיתוני חטיבה אחת שמע ישראל גו' ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת, ומי כעמך ישראל גוי אחד דבשניהם נאמר אחד ה' אחד וגוי אחד.

"You have made Me one unique entity: 'Hear, O Israel… G‑d is One.' And I will make you one unique entity: 'And who is like Your people Israel, one nation.'" For in both it says "one": "G‑d is One" and "one nation."

והנה באחד יש ג' ענינים, במדרש אי' אחד אין כיוצא בו.

Now, in "one" there are three matters. In the Midrash it is stated: "One: there is none like him."

וצריך להבין מהו השבח דאין כיוצא בו כי איך יעלה על לב איש שיש כיוצא בו שצריכים לומר שאין כיוצא בו.

It must be understood what the praise is in "there is none like him," for how could it enter anyone's mind that there is one like Him, that one must say there is none like Him?

וענין הב' בה' אחד הוא דאיתא במדרש רבה מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת, אמר הקב"ה שמע ישראל אנכי ה' אלקיך השיבו ישראל ה' אלקינו, לא יהי' לך גו' השיבו ישראל ה' אחד, והיינו דאחד הוא להוציא ענין ע"ז.

The second matter in "G‑d is One" is what is stated in the Midrash Rabbah:⁸ "From where did Israel merit the reading of the Shema? From the Giving of the Torah. The Holy One, blessed be He, said, 'Hear, O Israel, I am G‑d your G‑d,' and Israel answered, 'G‑d is our G‑d.' 'You shall have no…' and Israel answered, 'G‑d is One.'" That is, "One" excludes idol worship.

והג' הוא דה' אחד היא מצוה בפני עצמה שהיא מצות ליחדו שזהו מפסוק שמע ישראל גו' ה' אחד, והיינו להוציא מענין השיתוף.

And the third is that "G‑d is One" is a mitzvah in its own right,⁹ the mitzvah of affirming His Oneness, which derives from the verse "Hear, O Israel… G‑d is One," and this excludes shituf (associating another power with G‑d).¹⁰

דהנה בני נח אינן מוזהרין על השיתוף לדעת הרמ"א באו"ח סי' קנ"ו.

For the children of Noach are not warned against shituf, according to the opinion of the Rema in Orach Chaim, Siman 156.¹¹

הגם שמוזהרין על ע"ז שנצטוה אדם הראשון על זה וכמ"ש ויצו גו' ואין צו אלא ע"ז כו', ומ"מ על השיתוף לא נצטוה, ורק ישראל נצטוו על השיתוף.

Although they are warned against idol worship, since Adam was commanded about it, as it is written, "And He commanded…" and "command" means only idol worship…,¹² nevertheless about shituf he was not commanded, and only Israel were commanded about shituf.

וההפרש בין ע"ז ושיתוף הוא, דע"ז הוא דקרי לי' אלקא דאלקיא.

The difference between idol worship and shituf is this: idol worship is where they call Him¹³ "the G‑d of gods."

דהנה רם על כל גוים ה' על השמים כבודו שהן אומרים שהוא רם ונשא ועל כן רק על השמים כבודו, אבל על הנבראים התחתונים והשפלים הרי זה השפלה לגבי' להשגיח עליהם ועזב ה' את הארץ בידי הכוכבים ומערכות השמים.

For "High above¹⁴ all nations is G‑d; His glory is upon the heavens": they say¹⁵ that He is high and exalted, and therefore His glory is only upon the heavens, but for the lower and lowly creatures it would be a degradation for Him to watch over them, and "G‑d has abandoned the earth" to the stars and constellations of the heavens.

וזה לפי סברתם דהתהוות העולם הוא בדרך עילה ועלול שזהו בבחי' ערך כו' כנודע, ועל כן אומרים דשמים היינו נבראים העליונים הן בערך להשגיח עליהם, אבל העלולים השפלים אינם בערכו להשגיח עליהם רק עזב הארץ וכל אשר בה בידי הכוכבים ומערכות השמים.

This follows their reasoning that the coming-into-being of the world¹⁶ is by way of cause and effect, which is a matter of proportion, as is known. Therefore they say that the heavens, the higher creatures, are within proportion for Him to watch over them, but the lowly effects are not within His proportion for Him to watch over them, and He has simply abandoned the earth and all that is in it to the stars and constellations of the heavens.

אבל באמת אינו כן דהמגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, דלהיותו מגביהי לשבת בבחי' הבדלה על כן הוא משפילי בשמים וארץ בשוה, דגם השמים היא השפלה לגבי', כי ההתהוות אינו בדרך עו"ע, דבדרך עו"ע לא הי' אפשר להיות אפי' מדריגות היותר עליונות דגם מציאות האור הוא דוקא על ידי הצמצום שהי' באוא"ס, דהאור הכלול בעצמותו אינו בבחי' אור כלל וכמ"ש בזהר דלאו אינון נהורין כו' וכמ"ש בסש"ב במשל אור וזיו השמש בשמש שאינו עולה בשם אור וזיו כלל כו', ולכן גילוי הקו מאוא"ס נק' יש מאין לפי שבמקורו באוא"ס ב"ה הוא בחי' אין כו' וכמ"ש בלקו"ת בד"ה תקעו הב' בהגהה.

But in truth it is not so: "He Who dwells on high, Who lowers Himself to look upon the heavens and the earth." Because He dwells on high, in a state of separateness, He lowers Himself to the heavens and the earth equally, for even the heavens are a lowering for Him. For the coming-into-being is not by way of cause and effect, since by way of cause and effect even the very highest levels could not exist. Even the existence of light comes specifically through the tzimtzum (contraction) that took place in the Ein Sof light, for the light as it is included in His Essence is not on the level of light at all, as it is stated in the Zohar, "they are not lights…," and as written in Sefer Shel Beinonim¹⁷ in the analogy of the light and radiance of the sun within the sun, which is not termed light and radiance at all. Therefore the revelation of the Kav¹⁸ from the Ein Sof light is called something from nothing (yesh me'ayin), since in its source in the Ein Sof light, blessed be He, it is on the level of nothing, as written in Likkutei Torah in the second maamar beginning Tik'u, in the gloss.

וכ"ש התהוות הכלים והעולמות שהן בדרך אין ערוך, ולכן א"ק נק' אדם דבריאה דכללות לפי שיש שם בחי' הכלים הרי זה בחי' בריאה בבחי' התחדשות דבר כו' וכמ"ש במ"א.

All the more so the coming-into-being of the vessels and the worlds, which is without any proportion. This is why Adam Kadmon is called the Adam of general Beriah, since the level of vessels is present there, and this is a matter of creation, of something entirely new…, as written elsewhere.

והרמ"ק ז"ל בס' אלימה כתב דיותר משאין ערוך עשי' לגבי הכתר אין ערוך הכתר לגבי א"ס (ועמ"ש בפרדס בשער הצחצחות דכתר הוא שרש הכלים, דמא"ס נאצלו בחי' האורות ומכתר הסובל את הא"ס ומתעלם בו נאצלו הכלים כו' והיינו כמ"ש בת"ז אוא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר כו').

And the Ramak, of blessed memory, wrote in Sefer Elimah¹⁹ that more than Asiyah is beyond comparison to Kesser, Kesser is beyond comparison to Ein Sof (and see what is written in the Pardes in Shaar HaTzachtzachos, that Kesser is the root of the vessels; for from Ein Sof the lights were emanated, and from Kesser, which bears the Ein Sof and in which it is concealed, the vessels were emanated…, and this is as written in Tikkunei Zohar:²⁰ "The Ein Sof light is within, the supernal Kesser is without…").

ונמצא דגם המדריגות היותר עליונות הן בחי' השפלה לגבי'.

It emerges that even the very highest levels are a lowering relative to Him.

וכשם שעל השמים כבודו כמו כן הוא על הארץ השגחתו ית' על הנבראים שמשגיח על כל פרט ופרט וכדאיתא בגמרא חולין דס"ג ע"א כי כשהוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה וכי הוי חזי נמלה אמר צדקתך כהררי א-ל ופרש"י שנמלה יש לה חיותא כגדולה, ומשפטיך אף בתהום רבה שזימנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות עכ"ל.

And just as "His glory is upon the heavens," so is His blessed Providence upon the earth, over the creatures, watching over each and every detail. As stated in the Gemara, Chullin 63a: "When he would see a shalach (a diving sea bird), he would say, 'Your judgments are like the great deep,' and when he would see an ant, he would say, 'Your righteousness is like the mighty mountains.'" And Rashi explains: an ant has life force like a large creature; and "Your judgments" are even in the great deep, for You have designated the shalach to judge and to carry out Your vengeance on the fish of the sea, killing those destined to die. End of quote.

ומזה הביא רבינו נ"ע תשובה לאותן שאומרים שהשגחה פרטית היא רק על מין האדם, שהרי בדגת הים יש דין ומשפט ומזמין את השלך לשפוט ולעשות נקמתו באותן המזומנים כו' ובמדרש וישלח דגם צפור מבלעדי שמיא לא מתצדי דב"ק יוצא ומכריז דימוס או ספקולא כו'.

From this the Alter Rebbe, of blessed memory, brought an answer to those who say that Divine Providence over particulars applies only to the human species: for among the fish of the sea there is law and judgment, and He designates the shalach to judge and to carry out His vengeance on those destined…; and in the Midrash on Vayishlach:²¹ even a bird is not trapped without Heaven's decree, for a heavenly voice goes forth and proclaims "release" or "execution"…

ומה שאמרז"ל בע"ז ד"ד ע"א על פסוק ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע כו' אף בנ"א כו', אין זה בלא דין ומשפט כי אם הכל בהשגחה ובדין ומשפט, והראי' שהרי למדים מזה שגם באדם כן ובאדם הרי הכל מודים שיש השגחה פרטית.

And what our Sages said²² in Avodah Zarah 4a on the verse "You have made man like the fish of the sea": just as among the fish in the sea whichever is larger than the other swallows it…, so too among people…, this is not without law and judgment; rather everything is by Providence and by law and judgment. The proof is that from this it is derived that the same applies to man, and regarding man everyone agrees that there is Providence over particulars.

וזהו הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שזהו בהשגחה ומכל מקום הוי מתפלל בשלומה כו' שכך היא ההנהגה העליונה, ונמצא מכל זה שיש השגחה פרטית על הנבראים על כל פרט ופרט שלהם.

This is the meaning of "Pray for the welfare of the government, for were it not for fear of it, a man would swallow his fellow alive": this happens by Providence, and nevertheless "pray for its welfare…," for such is the supernal order. It emerges from all this that there is Providence over the creatures, over each and every detail of theirs.

ואותן העובדים לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתים ואינם מאמינים כו' ומסלקים השגחתו לגמרי מהארץ וכל אשר בה ואומרים עזב ה' כו' הרי זה ע"ז שנצטווה ע"ז אדם הראשון ויצו גו'.

Those who worship the sun and the moon and all the host of heaven, "which I did not command," and who do not believe… and remove His Providence entirely from the earth and all that is in it, saying "G‑d has abandoned…," this is idol worship, about which Adam was commanded: "And He commanded…"

ד) אמנם ענין השיתוף הוא ענין אחר. דהנה אמרו רז"ל ג' שותפין באדם אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, והרי העיקר הוא חלק הקב"ה, שהרי בצאת הנפש מן הגוף נשאר חלק אב ואם כאבן דומם דכלי השכל אינו משכיל והעין אינו רואה והאזן אינו שומע כו' שמתבטל הכל, וגם בחלק או"א גופא העיקר הוא הכח האלקי וכמאמר רז"ל אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, וכללות ענין ההולדה הוא על ידי כח הא"ס וכמ"ש זכר ונקבה בראם גו' ויברך אותם גו'.

4) The matter of shituf, however, is something else. For our Sages said:²³ "There are three partners in a person: his father, his mother and the Holy One, blessed be He, Who gives him a soul." The main element is the portion of the Holy One, blessed be He, for when the soul leaves the body, the portion of the father and mother remains like an inanimate stone: the organ of intellect does not comprehend, the eye does not see, the ear does not hear…, for all is nullified. And even within the portion of the father and mother itself, the main element is the Divine power, as our Sages said:²⁴ "There is no rock (tzur) like our G‑d: there is no artist (tzayar) like our G‑d, Who forms a form within a form." The entire matter of birth comes through the power of the Infinite, as it is written, "Male and female He created them… and He blessed them…"

וכמו שרואין בחוש שיש כמה בנ"א שמצד הטבע אין שום מניעה להולדה ואינם מולידים, והוא מפני שההולדה היא בכח הא"ס.

This is as we see plainly: there are several people for whom in nature there is no impediment to having children, yet they do not have children, because birth is in the power of the Infinite.

ומ"מ נק' אב ואם שותפים והוא הציווי בעשרת הדברות לכבדם כמ"ש כבד את אביך ואת אמך גו'.

Nevertheless, the father and mother are called partners, and this is the command in the Ten Commandments to honor them, as it is written, "Honor your father and your mother…"

וזהו מפני שהם בעלי בחירה וכמו שאמר בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, הרי דסיבת מציאותו מכל מקום תלוי באב ואם שהן בעלי בחירה בזה, על כן נק' שותפים.

This is because they have free choice, as Ben Azzai said:²⁵ "What can I do, for my soul longs for Torah." So the cause of a person's existence does, after all, depend on the father and mother, who have free choice in this; therefore they are called partners.

ואם כן מובן מזה דבמה שלא יש הבחירה חפשית ופועל בדרך הכרח אין לתאר לו ענין השיתוף.

If so, it follows that where there is no free choice, and something acts by necessity, the concept of partnership cannot be ascribed to it.

וכמו הארץ שממנה יוצא לחם, דכשזורעין חטה בארץ וירדו גשמים מצמיח בכח הצומח שבארץ, הרי אין הארץ בעל בחירה בזה שלא יצמחו החטים, דמכח הצומח שבארץ שזהו מאמר האלקי תדשא הארץ ממילא מצמיח כשזורעין בה, וכן מ"ש ממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים הרי אין זה בבחירת השמש והירח וכמ"ש האומר לחרס ולא יזרח שלא יש בבחירת השמש שלא להזריח אור או שהאור לא יהי' חם, וכן באור הלבנה שלא יהי' קר, ועל כן הגם שההשפעה היא על ידם אין לתאר להם ענין השיתוף שה"ה כגרזן ביד החוצב בו, וכמו הגרזן שחוצב אבנים מן ההר אין לתאר לו שותפות בהמלאכה שהרי אין לו שום דבר בזה רק מה שהאדם חוצב ע"י, וכמו"כ השמש והירח וכל צבא השמים מאחר שאינם בעלי בחירה כלל ה"ה רק כגרזן כו' ואין לתאר להם ענין השיתוף, אמנם על זה נצטוו ישראל לבד כמ"ש שמע ישראל גו' ה' אחד, ובני נח אינם מוזהרים על זה, כי יצב גבולות עמים למספר בני ישראל ע' נפש יוצאי ירך יעקב, והיינו דקבלת השפעתם הוא מהע' שרים, ורק נשמות ישראל דכתיב חלק הוי' עמו, ה"ה נצטוו על השיתוף שלא לשתף ש"ש בשום דבר וכמ"ש וידעת היום גו' כי ה' הוא האלקים גו' אין עוד שלא יש דבר זולתו כלל, וכמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דלית שותפא עמי, והיוצא מזה בשלילת השיתוף הוא כי באב ואם שהם שותפין מפני הבחירה שלהם כנ"ל הרי צריכים לכבדם מאחר שהם מכל מקום סיבה למציאותו, אבל שלילת השיתוף מהכוכבים והמזלות דאין להם שום בחירה בההשפעה ואין להם שיתוף כלל בזה, ממילא לא יכבד ולא יחשיב אותם וכמו כן לא יחשיב את הדברים הגשמים שהוא עוסק בהם מאחר שאין זה סיבת השפעתו כי אם האלקות הוא המשפיע לו והוא הנותן לך כח לעשות חיל, והדבר הגשמי הוא רק כלי שעי"ז תעבור ההשפעה כגרזן ביד החוצב.

So it is with the earth, from which bread comes. When one sows wheat in the earth and rains fall, it causes growth through the power of growth in the earth; the earth has no free choice that the wheat should not grow, for by the power of growth in the earth, which is the Divine utterance "Let the earth sprout," it inevitably causes growth when one sows in it. Likewise what is written,²⁶ "with the bounty of the sun's produce and the bounty of the moon's yield": this is not by the choice of the sun and the moon, as it is written,²⁷ "Who speaks to the sun and it does not shine," for the sun has no choice not to give off light or that the light should not be hot, and likewise the moonlight that it should not be cool. Therefore, although the bestowal comes through them, the concept of partnership cannot be ascribed to them, for they are like an axe in the hand of the one who hews with it. And just as an axe that hews stones from the mountain cannot be described as a partner in the work, since it has no part in it other than that the man hews through it, so too the sun and the moon and all the host of heaven, since they have no free choice at all, are only like an axe…, and the concept of partnership cannot be ascribed to them. About this, however, only Israel were commanded, as it is written, "Hear, O Israel… G‑d is One," and the children of Noach are not warned about it, for "He set the borders²⁸ of the peoples according to the number of the Children of Israel," the seventy souls descended from Yaakov; that is, they receive their bestowal from the seventy ministering angels. Only the souls of Israel, of whom it is written "G‑d's portion is His people," were commanded regarding shituf, not to associate the Name of Heaven with anything, as it is written, "Know this day… that G‑d is the L‑rd… there is nothing else," that there is nothing apart from Him at all; and as it is written, "See²⁹ now that I, I am He, and there is no god with Me," meaning there is no partner with Me. What follows from this in negating shituf is this: since the father and mother are partners by virtue of their free choice, as mentioned above, one must honor them, since they are after all a cause of his existence. But negating partnership from the stars and constellations, which have no choice in the bestowal and no partnership in it at all, one will consequently not honor them or attach importance to them. So too he will not attach importance to the physical things with which he is occupied, since they are not the cause of his bestowal; rather G‑dliness bestows upon him, and "He gives you the power to make wealth," and the physical thing is only a vessel through which the bestowal passes, like an axe in the hand of the one who hews.

אם כן צריך שיהי' הכלי בתכלית ההכשרה, שיהי' ראוי לברכת ה', ולא יהי' משוקע ומוטרד בזה, ולא ירכין ראשו היינו המוחין שלו בזה ושלא יהי' לו שום בלבול ושום מונע ומעכב לתורה ותפלה, ואדרבא עיקרו יהי' נתון לעניני אלקות ובהדברים הגשמים גופא תהי' כוונה אלקית שיוכל לעשות מצוה ולהדריך בניו בדרך ה', ועי"ז ממשיך גילוי ה' אחד היינו שיהי' גילוי אלקות בעולם.

If so, the vessel must be completely fit, worthy of G‑d's blessing. He should not be immersed in it and preoccupied with it, and not bow his head, meaning his mind, to it; he should have no confusion and no impediment or hindrance to Torah and prayer. On the contrary, his main self should be given over to matters of G‑dliness, and in physical things themselves there should be a Divine intent, so that he will be able to perform a mitzvah and to guide his children in the way of G‑d. Through this he draws down the revelation of "G‑d is One," that there should be a revelation of G‑dliness in the world.

ה) והענין דהנה בזהר הקשה מהו ראו עתה והלא אני אני הוא קאי על לעתיד ואם כן מהו ראו עתה, וצ"ל תחלה מהו ענין ב' פעמים אני, שהרי עכשיו נאמר פ"א אני וכמו אני ה', ומהו ענין דעל לעתיד נאמר ב' פעמים אני, והמשמעות שיהי' התחברות דב' פעמים אני שזה ענין אני אני הוא, והנה ב' פעמים אני הן אני ראשון ואני אחרון וצ"ל מהו ענין דלעתיד יהי' ב' פעמים אני ובהתחברות.

5) The explanation: the Zohar asks³⁰ what "See now" means. Surely "I, I am He" refers to the Time to Come, so what is "See now"? First it must be understood what is meant by "I" twice, since at present "I" is said once, as in "I am G‑d." What does it mean that regarding the Time to Come "I" is said twice, implying a joining of the two times "I," which is "I, I am He"? The two times "I" are "I am first and I am last," and it must be understood what it means that in the Time to Come there will be "I" twice, and joined together.

וילה"ק בקצרה שרש ההפרש בין ג"ע ועוה"ב היינו עולם התחי', דג"ע הוא תענוג הנשמות בלא גופים, ויש חלוקי מדריגות בג"ע, ג"ע העליון וגעה"ת, הגם שיש ריבוי מדריגות בג"ע וכנ"ל דת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל, מכל מקום בכללות הן ב' מדריגות שהן מחולקות זמ"ז ע"ד עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ובכ"א יש כמה מדריגות, ויש נשמות שכל העליות שלהם הן בגעה"ת ואינם זוכים לגעה"ע כי היא מדריגה בפ"ע.

It can be explained briefly by first stating the root of the difference³¹ between Gan Eden and the World to Come, namely the World of the Resurrection. Gan Eden is the delight of souls without bodies, and there are divisions of levels in Gan Eden: upper Gan Eden and lower Gan Eden. Although there are many levels in Gan Eden, as mentioned above, that Torah scholars have no rest either in this world or in the World to Come, as it is said, "They go from strength to strength," nevertheless in general there are two levels, divided from one another, similar to the Hidden World and the Revealed World, and in each there are several levels. There are souls whose every ascent is within lower Gan Eden, and they do not merit upper Gan Eden, for it is a level unto itself.

ועוה"ב היא מדריגה א' וכמאמר כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, הגם שכאו"א נכוה מחופתו של חבירו מכל מקום בכללות הוא מדריגה א' ולא כמו ג"ע שהוא ב' מדריגות כנ"ל, ועוה"ב יהי' לנשמות בגופים דוקא.

The World to Come, however, is one level, as the saying goes, "All Israel have a portion in the World to Come." Although each one is singed by the canopy³² of his fellow, nevertheless in general it is one level, unlike Gan Eden, which is two levels, as mentioned above. And the World to Come will be specifically for souls in bodies.

וצ"ל למה נשמות שהן בג"ע יותר מג' אלפים שנה כהאבות ומשה, יצטרכו להתלבש בגופים למה הי' כזאת מלפניו ית' שיחזרו ויתלבשו בגופים, ומה יוקר התענוג כל כך שכדאי בשביל זה להתלבש בגוף.

It must be understood why souls that have been in Gan Eden for more than three thousand years, such as the Patriarchs and Moshe, will need to be enclothed in bodies. Why is it so ordained by Him, may He be blessed, that they should return and be enclothed in bodies? And what is so precious in that delight that it is worthwhile for its sake to be enclothed in a body?

אך הענין דהנה ג"ע הוא תענוג הנשמות בלימוד ההלכות ברוחניות, דאותן ההלכות שלמטה שנים אוחזין בטלית והמחליף פרה בחמור לומדים שם ברוחניות ומשיגים מהות הדבר וזהו שנהנים מזיו השכינה כמ"ש במ"א.

The explanation is this: Gan Eden is the delight of the souls in studying the laws spiritually. Those very laws below, "Two who are holding a garment" and "One who exchanges a cow for a donkey," are studied there spiritually, and one grasps the essence of the matter; this is what is meant by enjoying the radiance of the Shechinah, as written elsewhere.³³

וה"ז תענוג נפלא עד אין קץ והגילוי דג"ע הוא ע"י לימוד התורה למטה שע"י שלמטה עוסקים בתורה עי"ז זוכים ללימוד והשגת התורה בג"ע וכמאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלמודו שלמד בעוה"ז עי"ז הוא הגילוי דג"ע.

This is a wondrous delight without end, and the revelation of Gan Eden comes through Torah study below: by engaging in Torah below one merits the study and comprehension of Torah in Gan Eden, as the saying goes,³⁴ "Fortunate is one who comes here with his learning in hand": through his learning that he learned in this world comes the revelation of Gan Eden.

אמנם הגילוי דלעתיד הוא ע"י הבירורים שלמטה, והיינו לא מעסק התורה לבד כי אם מהבירורים שמברר בכח התורה, וכן במצות ממעשה המצות בדברים גשמיים שמתבררים על ידי זה.

The revelation of the Time to Come, however, comes through the refinements below, that is, not from engaging in Torah alone but from the refinements one brings about by the power of the Torah; and likewise with mitzvos, from the deed of the mitzvos with physical things, which are refined through this.

ולכן נק' יום שכולו שבת שהגילוי דשבת הוא ע"י הקדמת ששת ימי החול דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת והיינו ע"י עבודת הבירורים בשימה"ח וכמ"ש ששת ימים תעבוד גו' וכמו הגילוי דלעתיד יום שכולו שבת הוא לאחר גמר הבירורים דשית אלפי שנין כו'.

This is why it is called "the day that is entirely Shabbos." The revelation of Shabbos comes through the preceding six weekdays, for "whoever toiled on Erev Shabbos³⁵ will eat on Shabbos," that is, through the avodah of refinements during the six weekdays, as it is written, "Six days you shall work…" Similarly, the revelation of the Time to Come, "the day that is entirely Shabbos," comes after the completion of the refinements of the six thousand years…

ו) דהנה מתענוג העליון נפל בשבה"כ ונעשה תענוגים גשמיים, ור"ג ורע"ק כשראו כרך גדול של רומי ר"ג בכה רע"ק שחק ר"ג בכה מירידת תענוג העליון שירד למטה כל כך, ורע"ק שחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ.

6) For from the supernal delight there fell, in the Shattering of the Vessels, and it became physical pleasures. When Rabban Gamliel and Rabbi Akiva saw the great city³⁶ of Rome, Rabban Gamliel wept and Rabbi Akiva laughed. Rabban Gamliel wept over the descent of the supernal delight, that it had descended so far below; and Rabbi Akiva laughed: if such is for those who transgress His will, all the more so for those who do His will.

והוא פסולת תענוג העליון וכמש"א וכל קרבי את שם קדשו שיש מלאכים שנק' קרבים שמבררים את השפע.

These are the waste of the supernal delight, as it is said, "and all my innards (kerovai) [bless] His holy Name," for there are angels³⁷ called kerovim (innards), who sift the bestowal.

וכמו הקרבים שמבררים את המאכל שהמובחר נעשה חיות למוח ולב והפסולת נדחה לחוץ.

Just as the innards sift the food, the choicest part becoming life for the brain and heart and the waste being expelled outward,

כמו כן המלאכים הנק' קרבים ה"ה מבררים את השפע שהפסולת נדחה לחוץ ונעשה תענוגי' גשמים, וכן ההעלאות שלמטה גם כן מתבררים מה שיוכל לעלות כו' והו"ע מלאכי אלקים עולים ויורדים בהסולם בתורה ותפלה וכמ"ש במ"א, ונשמות ישראל למטה מבררים את פסולת התענוג העליון, שע"ז הוא ירידת הנשמות למטה לברר את התענוגים גשמיים שיהיו נכללים באלקות ועי"ז נעשה יתרון אור דיתרון אור הוא מתוך החשך שמאיר עי"ז גילוי בחי' אוא"ס הסוכ"ע.

so the angels called innards sift the bestowal, the waste being expelled outward and becoming physical pleasures; and likewise the elevations from below are also sifted for what can ascend…, and this is "angels of G‑d ascending and descending" on the ladder, in Torah and prayer, as written elsewhere.³⁸ And the souls of Israel below refine the waste of the supernal delight. It is for this that the souls descend below: to refine physical pleasures so that they will be included in G‑dliness. Through this comes about the advantage of light, for the advantage of light comes from out of darkness, and through this there shines the revelation of the level of the Ein Sof light that encompasses all worlds.

שזהו כללות ההפרש בין ג"ע לעוה"ב. דהגילוי דג"ע הוא מבחי' ממכ"ע ולכן יש בזה חילוקי מדריגות וכידוע דממכ"ע הוא בחי' התחלקות כו' ולהיות שזהו דהאור דממכ"ע מאיר בגילוי ובבחי' גילוי המהות, הרי זה תענוג נפלא מאד ומוטב דלידיינא וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם וידוע דיסורי איוב ע' שנה אינם בערך יסורי גיהנם שעה אחת, ומ"מ כדאי כל יסורי גיהנם אפילו בשביל געה"ת וכש"כ געה"ע מפני שהוא עונג נפלא עד אין קץ.

This is the general difference between Gan Eden and the World to Come. The revelation of Gan Eden is from the level of memaleh kol almin, and therefore there are divisions of levels in it, for as is known memaleh kol almin is a level of division. And since the light of memaleh kol almin shines openly, a revelation of its very nature, this is a most wondrous delight: "It is better that I be judged³⁹ and come to the World to Come," worth all the sufferings of Gehinnom. It is known that the sufferings of Iyov for seventy years are not comparable to one hour of the sufferings of Gehinnom, and nevertheless all the sufferings of Gehinnom are worthwhile even for the sake of lower Gan Eden, and all the more so upper Gan Eden, because it is a wondrous delight without end.

ומ"מ הרי זה גילוי בחי' ממכ"ע. ולכן הגילוי הוא רק לנשמות בלא גופים, להיות דממכ"ע הוא בחי' אור בכלי, שהכלי צ"ל לפ"ע האור, ואם כי לפי אופן הכלי הוא אופן האור, או שלפי אופן האור והגילוי הוא התהוות מציאות הכלי, דבאמת שניהם אמת וכמ"ש במ"א, הרי איך שיהי' צריך להיות הכלי שתהא ראוי' לקבל את האור והגוף אינו כלי לגילוי האור דממכ"ע, ועל כן הגילוי הוא לנשמות בלא גופים, אבל עוה"ב הוא גילוי בחי' סוכ"ע ששם לא יש התחלקות מדריגות לכן הוא רק מדריגה א', והגם שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו זהו כי גם במקיפים יש מקיפים פרטים, ומ"מ הכל הוא מדריגה א'.

Nevertheless, this is a revelation of the level of memaleh kol almin. Therefore the revelation is only for souls without bodies, since memaleh kol almin is the level of light within a vessel, and the vessel must be commensurate with the light. Whether the manner of the light follows the manner of the vessel, or the existence of the vessel comes about according to the manner of the light and revelation (for in truth both are true, as written elsewhere⁴⁰), in any case the vessel must be fit to receive the light, and the body is not a vessel for the revelation of the light of memaleh kol almin. Therefore the revelation is for souls without bodies. But the World to Come is the revelation of the level of sovev kol almin, where there is no division of levels; therefore it is only one level. And although each one is singed by the canopy of his fellow, this is because even in makifim (encompassing lights) there are particular makifim, yet nevertheless everything is one level.

וכידוע דבממכ"ע יש התחלקות מעלה ומטה שמחולקים במדריגתן ובעצם מעלתן וזהו שבגן עדן יש עליון ותחתון, משא"כ בחי' סובב כ"ע הגם שיש מקיפים פרטים, מ"מ בעצם מהותם הרי זה מהות אחד וכמ"ש במ"א.

As is known, in memaleh kol almin there is a division of above and below, divided in their level and in their essential standing, and this is why in Gan Eden there is upper and lower; whereas in the level of sovev kol almin, although there are particular makifim, nevertheless in their essential nature they are one nature, as written elsewhere.

והגילוי דעוה"ב יהי' דוקא לנשמות בגופים משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה דתכלית הכוונה הוא במציאות היש שיהי' ביטול היש לאין, וע"כ היש הגשמי יש לו שייכות להבחינה דסובב כל עלמין וכמ"ש במ"א בהביאור דיביאו לבוש מלכות, ולכן הגילוי דלעתיד יהי' דוקא למטה לנשמות בגופים, ואדרבא עיקר הגילוי יהי' אל הגוף והנשמה תקבל על ידי הגוף ועמ"ש באורך בד"ה אלה תולדות נח רל"ז.

And the revelation of the World to Come will be specifically for souls in bodies, because "their beginning is wedged in their end," specifically, "last in deed, first in thought." For the ultimate intent is in the existence of the yesh (created being), that there should be the nullification of the yesh to the ayin. Therefore the physical yesh has a connection to the level of sovev kol almin, as written elsewhere in the explanation of "Let them bring a royal garment." Therefore the revelation of the Time to Come will be specifically below, for souls in bodies. On the contrary, the main revelation will be to the body, and the soul will receive through the body. And see what is written at length in the maamar beginning Eileh Toldos Noach of (5)637.

ז) וזהו אני אני הוא ב' פעמים אני הו"ע אני ראשון ואני אחרון אני ראשון הוא בחינת סובב כל עלמין ואני אחרון בחינת ממלא כל עלמין, ועכשיו אני פעם אחת בחי' ממכ"ע, ולעתיד יהי' ב' פעמים אני היינו גילוי בחי' סוכ"ע, ויהי' התחברות דב' פעמים אני היינו שיהי' גילוי בחי' סוכ"ע בבחי' סוף מעשה בחי' מל', ואומר ראו עתה היינו שההכנה לזה הוא עכשיו שעל ידי העבודה עתה בענין הבירורים עי"ז יהי' לעתיד אני אני הוא, ויובן זה מענין שרפים ואופנים דשרפים אומרים קדוש שמשיגים איך שאוא"ס קדוש ומובדל דשרפים הם בעולם הבריאה דאימא עילאה מקננא בכורסי' ע"כ הם משיגים בחי' החיות שלהם איך שהוא הארה בלבד ואיך שאוא"ס קדוש ומובדל מהעולמות, וזהו שרפים עומדים ממעל לו לשם אד' מפני שמשיגים את החיות שלהם וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ה בענין הלכות התורה שהוא בבחינת מקיף ומוקף דכאשר משיג את הדבר הלכה הרי הוא מקיף אותה, הגם שהדבר הלכה היא חכמת התורה שהיא למעלה באין ערוך לגבי שכלו, ומ"מ שכלו מקיף אותה כשמשיגה.

7) This is the meaning of "I, I am He." The two times "I" are "I am first and I am last": "I am first" is the level of sovev kol almin, and "I am last" is the level of memaleh kol almin. Now, there is "I" once, the level of memaleh kol almin, and in the Time to Come there will be "I" twice, that is, the revelation of the level of sovev kol almin, and there will be a joining of the two times "I," that is, the revelation of the level of sovev kol almin in the level of "last in deed," the level of Malchus. And it says "See now": the preparation for this is now, for through the avodah now of refinements there will be in the Time to Come "I, I am He." This will be understood from the matter of the Seraphim and the Ofanim.⁴¹ The Seraphim say "Holy," for they grasp how the Ein Sof light is holy and separate. For the Seraphim are in the World of Beriah, where "Supernal Imma nests in the Throne"; therefore they grasp their own life force, how it is only a glimmer, and how the Ein Sof light is holy and separate from the worlds. This is why "Seraphim stand above it," relative to the name Ado-nai, because they grasp their life force, as written in Sefer Shel Beinonim, Part 1, chapter 5, regarding the laws of the Torah, which are in a state of encompassing and being encompassed: when one grasps a matter of law, he encompasses it. Although the matter of law is the wisdom of the Torah, which is beyond all comparison to his intellect, nevertheless his intellect encompasses it when he grasps it.

וכמו"כ בשרפים מפני שמשיגים בחי' החיות שלהם הרי הם עומדים ממעל לו, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מפני העדר השגה, כי חיות הן ביצירה דשם התחלת עץ הדעת טוב ורע הרי זה מעלים ומסתיר שאין בהם השגה דבחי' קדוש, וכש"כ אופנים שבעשי' שבחי' ההסתר והריחוק הוא יותר וכמ"ש והנה אופן אחד בארץ ותרגמו מלרע וכמ"ש בלקו"ת בד"ה האזינו, ומזה הוא הרעש שלהם, וע"י הרעש ממשיכים ממדריגה עליונה יותר שזהו"ע ברוך כבוד ה' ממקומו וע"ד ממקומו הוא מוכרע, שממשיכים בחי' כבוד ה' משרשו ומקורו ומכש"כ התענוגים שלמטה שמעלימים ומסתירים ביותר והוא שמעלימים על הכוונה האלקית שבהם שהרי בכל דבר יש כוונה אלקית, והגשמי מעלים על זה ועוד כללות ההעלם שמעלים על אלקות ונעשה מזה הרעש גדול מאד, והיינו שצר לו מאד מזה שהוא בעולם כזה שההשפעה היא ע"י ריבוי העלמות והסתרים, וכן בעצמו בפרטיות מה שהוא במצב כזה שהשפעתו צ"ל דוקא ע"י ממוצעים המעלימים וגם שחפץ מאד שמ"מ לא יעלים ויסתיר אליו ויהי' נתון ומסור לעניני אלקות ובכל דבר יהי' כוונה אלקית ועי"ז נעשה יתרון אור וכמו בתשובה הרי בע"ת משכין לי' בחילא יתיר דבמקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והוא מפני שבא מן הריחוק שמתעורר בפנימית נפשו, וכמו"כ הוא ברעש שנעשה ע"י ההעלם והריחוק שהרעש הוא ביותר ורעש אותיות שער בחי' זה השער לה', כי יש שער בימין ושער בשמאל שער בימין הו"ע זה השער לה', שער בשמאל הוא בחי' שערות שזהו המשכה חיצונית, וכמו השערות הגם שיונקים מהמוח, הרי החיות הוא מצומצם מאד וע"י הפסק עצם הגולגולת, ולכן כשגוזזים השערות אינו מרגיש כאב.

So too the Seraphim, because they grasp⁴² their life force, stand above it; whereas the Ofanim and the Holy Chayos are "with a great tumult" because they lack comprehension. For the Chayos are in Yetzirah, where the Tree of Knowledge of Good and Evil begins, and this conceals and hides, so that they do not have the comprehension of the level of "Holy." All the more so the Ofanim in Asiyah, where the hiddenness and distance are greater, as it is written, "And behold, one ofan⁴³ on the earth," and the Targum renders "below," as written in Likkutei Torah in the maamar beginning Ha'azinu. From this comes their tumult, and through the tumult they draw down from a higher level, which is "Blessed is the glory of G‑d from His place," similar to "from its own place it is decided,"⁴⁴ for they draw down the level of G‑d's glory from its root and source. All the more so the pleasures below, which conceal and hide most of all: they conceal the Divine intent within them, for in everything there is a Divine intent, and the physical conceals this, in addition to the general concealment that hides G‑dliness. From this comes a very great tumult, for it greatly pains him to be in such a world, where the bestowal comes through many concealments and hidings; and likewise he himself in particular, that he is in such a state that his bestowal must come specifically through concealing intermediaries; and he also greatly desires that nevertheless it should not conceal and hide from him, and that he should be given over and devoted to matters of G‑dliness, and that in everything there should be a Divine intent. Through this comes the advantage of light. It is as with teshuvah: a baal teshuvah "draws it with greater power," for "in the place where baalei teshuvah stand, even the perfectly righteous cannot stand," because he comes from a distance, which arouses the innermost part of his soul. So it is with the tumult that comes through concealment and distance, that the tumult is at its greatest; and ra'ash (tumult) has the letters of sha'ar (gate), the level of "This is the gate to G‑d." For there is a gate on the right and a gate⁴⁵ on the left: a gate on the right is "This is the gate to G‑d," and a gate on the left is the level of se'aros (hairs), which is an external drawing down. Though hairs draw nourishment from the brain, the life force is greatly contracted and passes through the interruption of the bone of the skull; therefore when hair is cut one feels no pain.

ח) והנמשל מזה הוא מ"ש קווצותיו תלתלים אלו תילי תילים של הלכות, שע"י סלסול השערות להפריד ההלכות שלא יסתרו זא"ז, הנה סלסלה ותרוממך שהנפש מתרומם עי"ז לבחי' שער רישי' כעמר נקי וכמ"ש בלקו"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר הב', ומ"מ כ"ז הוא בחי' שערות לבד, דאורייתא מחכמה נפקת והארת התענוג בחכ' הוא ע"י מזלות ושערות דאבא יונק ממזל הח' נוצר אבל שער בימין הוא שער רחב, והוא כענין ענני במרחב י-ה בבחי' מרחב העצמי דא"ס, והיינו ע"י מן המיצר קראתי עי"ז ענני במרחב י-ה, וכמו"כ בבחי' הרעש שנעשה מהעלמות דהדברים הגשמים, כאשר עושה מצוה בהם כמו ציצית בצמר הגשמי ותפלין בקלף הגשמי שופר בקרן של איל הגשמי סוכה בסכך גשמי ד' מינים שבלולב בצמחים גשמיים כו', הנה רחבה מצותך מאד שנעשים כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון הבלי גבול.

8) The application of the analogy is what is written, "His locks are curled (taltalim)":⁴⁶ these are mounds upon mounds (tilei tilim) of laws. Through the curling of the hairs, separating the laws so that they will not contradict one another, "Esteem it and it will exalt you": the soul is elevated through this to the level of "the hair of His head like clean wool," as written in Likkutei Torah in the second maamar beginning Ki BaYom HaZeh Yechaper. Nevertheless, all this is only the level of hairs, for the Torah comes forth from Chochmah, and the glimmer of delight in Chochmah comes through the mazalos and hairs of Abba, drawing nourishment from the eighth mazal, Notzer. But the gate on the right is a broad gate, like "G‑d answered me with expansiveness," the level of the essential expansiveness of the Infinite, that is, through "From the straits I called," through this "G‑d answered me with expansiveness." So too in the level of tumult that arises from the concealments of physical things: when one performs a mitzvah with them, such as tzitzis with physical wool, tefillin on physical parchment, a shofar from the physical horn of a ram, a sukkah with physical s'chach, the four species of the lulav with physical plants…, "Your commandment is exceedingly (me'od) broad": they become broad vessels to receive the level of the supernal me'od, without limit.

וכמו"כ ע"י שלילת השיתוף דהיינו גם בהיותו בהתעסקות הדברים הגשמים אינו מחשב אותם כלל והוא נתון רק לאלקות ועושה עי"ז יתרון אור כו' וכמו שאין אדם רואה מהלבן שבעין אלא מהשחור שבו כך יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא שע"י העבודה עכשיו יהי' הגילוי לעתיד בחי' עצמות א"ס ב"ה וזהו שא' במד"ר אבל לעתיד אני לבדי וי"ל שזהו כענין אתה הוא ה' לבדיך בחי' הוא והוי' כמו שהוא בבחי' לבדיך, והענין הוא דע"י בירורי התהו לבד שיורשים בחי' אורות דתהו נמשך ג"כ מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' תהו ותיקון, שהרי בנין התהו הי' ע"מ לסתור, ושבירת התהו הי' ע"מ לבנות וע"כ ע"י הבירור דתיקון נמשך מבחי' אוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון דבשרש הראשון הוא בחי' לבדך ויהי' לעתיד אני לבדי וזהו ג"כ ענין אני אני הוא ואין אלקים עמדי דלית שותפא עמי דהיינו בחי' יחיד בחי' חד ולא בחושבן, והוא ע"י שלילת ענין השיתוף למטה עי"ז יהי' לעתיד גילוי בחי' יחיד וזהו עשיתוני חטיבה א' בעולם ה' אחד להוציא ענין ע"ז שזהו פירוד לגמרי, ולהוציא גם ענין השיתוף והיינו דאין אלקים עמדי ולמטה הוא שלא יחשוב שהדברים הגשמים הן מקור פרנסה שזהו פירוד לגמרי ח"ו, אך גם זאת שלא יחשוב אותם לשום דבר כלל (וי"ל דהסימן ע"ז הו"ע ההשתוות דהן ולאו שווין).

So too through negating shituf: even when one is occupied with physical things, he does not consider them at all and is given over only to G‑dliness, and through this he brings about the advantage of light…. Just as a person sees⁴⁷ not with the white of the eye but with its black, so the advantage of light comes specifically from out of the darkness, for through the avodah now there will be in the Time to Come the revelation of the level of the very Essence of the Infinite, blessed be He. This is what is stated in the Midrash Rabbah: "But in the Time to Come, I alone." It can be said that this is like "You are He, G‑d, alone": the level of He and Havayah as it is on the level of "alone." The explanation is that through the refinements of Tohu alone, inheriting the lights of Tohu, there is also drawn down from the level of the Essence of the Infinite, which is above the levels of Tohu and Tikkun. For the building of Tohu was in order to be destroyed, and the shattering of Tohu was in order to build. Therefore through the refinement of Tikkun there is a drawing down from the level of the Ein Sof light that is above Tohu and Tikkun, for in the first root it is the level of "You alone," and in the Time to Come there will be "I alone." This is also the meaning of "I, I am He, and there is no god with Me," meaning there is no partner with Me, that is, the level of Yachid (singular), the level of "one, but not in number." And through negating shituf below there will be in the Time to Come the revelation of the level of Yachid. This is the meaning of "You have made Me one unique entity in the world": "G‑d is One," excluding idol worship, which is complete separation, and also excluding shituf, that is, "there is no god with Me." Below this means that one should not think that physical things are a source of livelihood, which is complete separation, G‑d forbid, and also that one should not consider them anything at all (and it can be said that the sign of this is equanimity, where "yes" and "no" are equal).

וזהו שלילת השיתוף ועי"ז ממשיך גילוי בחי' אחד למטה בחי' אנת הוא חד.

This is the negation of shituf, and through this one draws down the revelation of the level of "One" below, the level of "You are One."

ט) ומעתה צ"ל הפי' אחד אין כיוצא בו דאיך יעלה על לב איש שיש כיוצא בו שצ"ל דאין כיוצא בו, והענין הוא דהנה כתי' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ולכאורה אינו מובן מה שייך לומר לגבי מעלה ושנותיך שזהו זמן וגבול והבורא ית' הוא בלתי בע"ג, וגם מה"ע ושנותיך לא יתמו שהן סותרים זא"ז, והרשב"א ז"ל תירץ דלהיות דאדם בע"ג אינו משיג את בלתי בע"ג שאין לו ציור כלל בענין בלתי בע"ג, כשם שאין לנו ציור בבלתי מקום ובלי זמן, יותר מזה אין לנו שום ציור בבחי' בלי גבול, וע"כ אומר ושנותיך שזה משיג האדם ואח"כ אומר לא יתמו שהשנים אינם כלים דבאופן כזה יכולים להסביר להאדם שיהי' לו קצת הנחת הדבר בשכלו, והוא ע"ד לשבר את האזן וכמו עיני ה' אזני ה', תהי נא אזניך קשבת ועיניך פתוחות גו'.

9) Now we must explain "One: there is none like him," for how could it enter anyone's mind that there is one like Him, so that it must be said that there is none like Him? The explanation is this: it is written,⁴⁸ "But You are He, and Your years will not end." Seemingly, it is not understood how one can say regarding Above "Your years," which is time and limit, when the Creator, may He be blessed, is without limit; and also, what is the meaning of "Your years will not end," for these contradict one another? The Rashba, of blessed memory,⁴⁹ answered that since man, who is limited, cannot grasp the unlimited, having no conception at all of the unlimited, just as we have no conception of being without place and without time, and even more so we have no conception of the level of without limit, therefore it says "Your years," which a person can grasp, and afterward it says "will not end," that the years do not cease. In this way it can be explained to a person so that he will have some understanding of the matter in his intellect. This is similar to "to accommodate the ear," like "the eyes of G‑d" and "the ears of G‑d," and "Let Your ear be attentive⁵⁰ and Your eyes open…"

וע"ד החסידות יובן הענין באו"א, דהנה ידוע דזמן הוא בבחי' מל' וכמ"ש מלכותך מכ"ע וממשלתך בכל דור ודור דעבר הוה ועתיד שייך בבחי' מל' מלך מלך ימלוך.

According to Chassidus the matter is understood otherwise. It is known that time is in the level of Malchus, as it is written, "Your kingdom is the kingdom of all worlds, and Your dominion is throughout all generations": past, present and future relate to the level of Malchus: "G‑d reigns, G‑d reigned, G‑d will reign."

וזהו יומו של הקב"ה אלף שנה, דהנה יחידות עשירות מאות הן בבי"ע ואלפים באצי' והיינו בבחי' מל' אבל למעלה מבחי' מל' לא יש בחי' הזמן, ומ"מ א"א לומר שלא יש שם שרש ומקור לבחי' זמן, שהרי אוא"ס כשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך יש לו כח בגבול, והיינו בחי' הכלים דע"ס דאצי' שזהו הגבול הנמצא ממנו תחלה, והוא שם שדי שבשרשו הוא בחי' הרשימו דזהו כח הגבול שבא"ס והוא שרש ומקור הכלים וכמ"ש במ"א בהבי' דויצוום דתקס"ז, אבל שם ה' הוא הי' הוה ויהי' כאחד דהיינו בחי' אוא"ס הבל"ג, ומצד שם הוי' היו העולמות בבחי' א"ס ממש, וע"י שם שדי שאמר לעולמו די הוא שנעשו עולמות בבחי' מציאות וגבול, ומ"מ כתי' ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך דבבחי' הגבלה דעבר הוה ועתיד מאיר בזה בחי' אוא"ס הבל"ג, ולכן ההתהוות שמבחי' מל' היא בבחי' בל"ג, דהגם שהנבראים הם בע"ג והי' צ"ל הגבלה במציאותם הרי הם בבחי' בל"ג וכמו בריבוי הדומם וצומח אילנות ועשבים ופירות ותבואה ה"ה בלי שיעור ממש וזהו מצד בחי' אוא"ס הבל"ג שמאיר בבחי' מל'.

This is the meaning of "The day of the Holy One, blessed be He, is a thousand years,"⁵¹ for units, tens and hundreds are in Beriah, Yetzirah and Asiyah, and thousands are in Atzilus,⁵² that is, in the level of Malchus. Above the level of Malchus there is no level of time. Nevertheless, one cannot say that there is no root and source there for the level of time, for⁵³ just as the Ein Sof light has the power of the unlimited, so it has the power of limit, and this is the level of the vessels of the ten sefiros of Atzilus, which is the limit that comes from it first. This is the name Shakai, whose root is the level of the reshimu (residual impression), which is the power of limit in Ein Sof and the root and source of the vessels, as written elsewhere in the explanation of VaYetzavem of (5)567. But the name Havayah is "was, is and will be" as one, which is the level of the unlimited Ein Sof light. From the side of the name Havayah the worlds would be in a state of actual Infinity, and through the name Shakai, "Who said to His world, Enough (dai)," the worlds became a state of existence and limit. Nevertheless, it is written, "G‑d reigns, G‑d reigned, G‑d will reign," for in the limitation of past, present and future there shines the level of the unlimited Ein Sof light. Therefore the coming-into-being from the level of Malchus is unlimited: although the created beings are limited, and their existence should have been limited, they are in a state without limit, as in the abundance of the inanimate and the plants, trees, grasses, fruits and grain, which are truly without measure.⁵⁴ This is due to the level of the unlimited Ein Sof light that shines in the level of Malchus.

וזהו אין כיוצא בו היינו התחברות שני הפכים בל"ג וגבול, וה"ז כענין נמנעו הנמנעות בחיק הבורא, דיש מהחוקרים שאומרים שיש לנמנעות טבע קיים וכמו רוכב ובלתי רוכב שנמנע ח"ו גם בחיק הבורא, ובאמת אינו כן אלא נמנעו הנמנעות ויכול להיות רוכב ובלתי רוכב הגם שבשכלנו אינו מובן איך הוא, והרי אנו רואין בחוש בחי' גבול ובל"ג כאחד בריבוי הנבראים עד אין שיעור ועד אין קץ ממש עם היותם מוגבלים.

This is the meaning of "there is none like him": the joining of two opposites, unlimited and limit. This is like the matter of "the impossibilities are negated in the bosom of the Creator." For some of the philosophers say that the impossibilities have a fixed nature, such as rider and non-rider, which is impossible, G‑d forbid, even in the bosom of the Creator. In truth it is not so; rather, the impossibilities are negated, and there can be a rider and non-rider, although in our intellect it is not understood how this is. For we see plainly the level of limit and unlimited as one, in the abundance of created beings without measure and truly without end, even though they are limited.

מזה נבין שבכח הא"ס הוא שיהי' שני הפכים דגבול ובלי גבול וכמו"כ רוכב ובלתי רוכב.

From this we understand that it is in the power of the Infinite for there to be the two opposites of limit and without limit, and likewise rider and non-rider.

וזהו אחד אין כיוצא בו.

This is the meaning of "One: there is none like him."

י) ומעתה צ"ל מהו ענין אחד אין כיוצא בו בישראל.

10) Now it must be explained what "One: there is none like him" means regarding Israel.

והענין הוא דהנה אמרו רז"ל הקב"ה מניח תפילין. ותפילין דמארי' עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד.

The explanation is this: our Sages said, "The Holy One, blessed be He, puts on tefillin."⁵⁵ "And in the tefillin of the Master of the world, what is written? 'And who is like Your people Israel, one nation.'"

ופי' הקב"ה מניח תפלין הקב"ה בחי' ז"א, ומניח תפלין היינו המשכת מוחין לז"א.

The meaning of "The Holy One, blessed be He, puts on tefillin" is this: "The Holy One, blessed be He" is the level of Z'eir Anpin, and "puts on tefillin" is the drawing down of mochin (intellect) to Z'eir Anpin.

והנה אמרו רז"ל על פסוק מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה מצוה לישראל לעשות פירוש שעל ידי שישראל עושים על ידי זה הוא עושה.

Now, our Sages said⁵⁶ on the verse "He tells His words to Yaakov": what He does, He commands Israel to do. This means that through Israel's doing it, He does it.

דעל ידי שהאיש ישראל לובש תפלין למטה על ידי זה הקב"ה מניח תפלין המשכת המוחין לז"א שזהו ד' פרשיות דתפלין קדש והי' כי יביאך חו"ב שמע והא"ש דעת שנחלק לחו"ג.

Through a Jew putting on tefillin below, the Holy One, blessed be He, puts on tefillin, the drawing down of mochin to Z'eir Anpin. These are the four portions of the tefillin: Kadesh and VeHayah Ki Yeviacha are Chochmah and Binah; Shema and VeHayah Im Shamo'a are Daas, which divides into chesed and gevurah.

וע"י שלובש ציצית עי"ז הקב"ה מתעטף בציצית וכן כל המצות דדוקא ע"י שהאיש ישראל עושה המצוה למטה כבי' הקב"ה עושה את המצוה.

Through his wearing tzitzis, the Holy One, blessed be He, wraps Himself in tzitzis; and so with all the mitzvos: specifically through a Jew performing the mitzvah below, the Holy One, blessed be He, as it were, performs the mitzvah.

וזהו ולשמור את כל מצותיו שהן עושים וגורמים את מצותיו של מעלה.

This is the meaning of "and to keep all His mitzvos": they make and bring about His mitzvos above.

וה"ז שבח גדול לישראל שע"י המצות שהם עושים גורמים שיעשה הוא ית' את המצות.

This is a great praise of Israel, that through the mitzvos they perform they bring it about that He, may He be blessed, performs the mitzvos.

וענין אחד אין כיוצא בו הוא דאי' במד"ר ע"פ חטא חטאה ירושלים וכי עכו"ם אינם חוטאים אלא שעכו"ם אינם כלום דעשייתם אינו מעלה ומוריד כלל.

The meaning of "One: there is none like him" is what is stated in the Midrash Rabbah on "Jerusalem has greatly sinned": "Do the idol worshippers not sin?" Rather, the idol worshippers are nothing, for what they do neither raises nor lowers at all.

אבל ישראל כל דבר טוב שעושים אף שאינו מצוה ממש ה"ה ממשיכים עי"ז המשכת אלקות וכדאיתא בזהר בהינוקא שא"ל חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק"ש, והיינו מפני שעסקו בהכנסת כלה ועי"ז המשיכו אותה ההמשכה שע"י ק"ש דה' אלקינו ה' אחד הוא יחוד או"א ויחוד זו"נ, וכמו"כ ע"י יחוד חו"כ נעשה היחוד למעלה וכמאמר איש ואשה י-ה שורה ביניהם ולכן מברכין ע"ז ז' ברכות.

But Israel, with every good thing they do, even if it is not actually a mitzvah, draw down a drawing down of G‑dliness, as stated in the Zohar⁵⁷ concerning the Child, who said to them, "I see by the fragrance of your garments that you did not recite the Shema." That is because they had been occupied with bringing a bride to her wedding, and through this they drew down the same drawing down as comes through the Shema, "G‑d is our G‑d, G‑d is One," which is the union of Abba and Imma and the union of Z'eir Anpin and Nukva. So too, through the union of groom and bride the union above comes about, as the saying goes,⁵⁸ "Man and woman, G‑d rests between them." That is why seven blessings are recited over it.

ואפילו בדברים שאינם מצוה כלל אם הוא בכוונה לש"ש ממשיכים עי"ז גילוי אלקות וכמו כד סיים מסאני' מברך שעשה לי כל צרכי, דע"י לבישת מנעלים ממשיכים להיות מה יפו פעמיך בנעלים דמט"ט נק' נעלא דשכינתא וכן סנדל ומבו' בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמיך שזהו בחי' הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע החופה על הרגל בחי' מל' להיות העולמות בחי' גבול כו'.

Even with things that are not a mitzvah at all, if they are done with intent for the sake of Heaven, one draws down a revelation of G‑dliness through them. For example, "When he puts on⁵⁹ his shoes he recites the blessing, 'Who has provided me with all my needs.'" For through putting on shoes one draws down "How beautiful are your steps in shoes," for Mattat is called the shoe of the Shechinah, as is a sandal. It is explained in Likkutei Torah in the maamar beginning Mah Yafu Fe'amayich that this is the level of the parsa (partition) that divides between Atzilus and Beriah, Yetzirah and Asiyah, which covers the foot, the level of Malchus, so that the worlds will be in a state of limit…

ומה יפו פעמיך בנעלים הוא שגם בהנעלים יהי' היופי דפעמיך שיהי' בחי' הגילוי ועל ידי הנעלים יהי' באפשר לקבל, (וע"ד והדריך בנעלים וכמ"ש במ"א) הרי שגם בענינים שאינם מצות ממשיכים עי"ז גילוי אלקות.

"How beautiful are your steps in shoes" means that even in the shoes there will be the beauty of "your steps," that there should be the level of revelation, and through the shoes it will be possible to receive (and similar to "and He will lead them in shoes," as written elsewhere). So even with matters that are not mitzvos, one draws down a revelation of G‑dliness through them.

וזהו דוקא בישראל כנ"ל בשם המדרש, וזהו אחד אין כיוצא בו.

This applies specifically to Israel, as mentioned above in the name of the Midrash, and this is the meaning of "One: there is none like him."

וכ"ז הוא משום שבך בחר הוי' להיות לו לעם גו' וידוע שזהו הבחירה בעצם בנש"י לא משום קיום התומ"צ וכמ"ש רק באבותיך חשק הוי'.

All this is because "G‑d chose you to be His people…," and it is known that this is the choice of the essence of the souls of Israel, not because of the fulfillment of Torah and mitzvos, as it is written, "Only your forefathers did G‑d desire."⁶⁰

ועל כן יש בכחם להמשיך על ידי המצות שלהם בחי' המצות שלמעלה וגם בכל דבר שעושים בכוונה לשם שמים גם שאינו מצוה ממשיכים עי"ז גילוי אלקות, כי הם גוי אחד בארץ בעניני ארץ, וע"י קריאה מן המיצר דעניני ארץ ענני במרחב י-ה מרחב העצמי דא"ס.

Therefore it is in their power to draw down through their mitzvos the level of the mitzvos above, and also with everything they do with intent for the sake of Heaven, even if it is not a mitzvah, they draw down through it a revelation of G‑dliness. For they are "one nation on earth," in matters of the earth,⁶¹ and through calling out from the straits of the matters of the earth, "G‑d answered me with expansiveness," the essential expansiveness of the Infinite.

יא) וזהו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, דמים רבים הם ההתבוננות וההשגה וההבנה, כל אלו לא יוכלו לכבות את האהבה ולרוות את הצמאון דנש"י לאלקות, ונהרות שהם הגילוים דג"ע, דגעה"ת וגעה"ע לא ישטפוה.

11) This is the meaning of "Many waters cannot extinguish the love, and rivers cannot wash it away." Many waters are contemplation, comprehension and understanding: all these cannot extinguish the love and quench the thirst of the souls of Israel for G‑dliness. And "rivers," the revelations of Gan Eden, of lower and upper Gan Eden, "cannot wash it away."

וגם כאשר ישראל הם בשפל המצב דאחות לנו קטנה שזכיותיהם מועטים ואומות העולם באים בטענה אשר גם ישראל חוטאים, מ"מ הנה גם אז ע"י עבודתם במצות מעשיות ובעשי' בכוונה פשוטה לשם שמים הם מגיעים בבחי' מרחב העצמי שזהו למעלה מכל הגילויים, ולכן ההתבוננות ואפילו הגילוים דג"ע לא יוכלו לכבות ולא ישטפוה להאהבה דישראל למהו"ע ית' ששם מושרשים נש"י, כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אפי' מח' הקדומה דא"ק, כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצותי', וכפירוש רבינו הזקן, ומפני זה גם מים רבים שהם אומות העולם ונהרות שהם מלכי אומות העולם ושריהם לא ישטפוה לאהבת הקב"ה לבני ישראל, כפירוש התרגום והמדרש, דאף שהם חוטאים מ"מ אין מתרעמים עליהם, והטעם הוא לפי שבך בחר הוי' הבחירה בעצם בנש"י, כי הם מושרשים בעצמות ממש שלמעלה גם משרש התומ"צ.

And even when Israel are in a low state, "We have a little sister," whose merits are few and the nations of the world come with the claim that Israel also sin, nevertheless even then, through their avodah in practical mitzvos, and in doing with simple intent for the sake of Heaven, they reach the level of the essential expansiveness, which is above all revelations. Therefore contemplation, and even the revelations of Gan Eden, cannot extinguish and cannot wash away the love of Israel for His blessed Essence, in which the souls of Israel are rooted. For "no thought can grasp Him"⁶² at all, not even the Primordial Thought of Adam Kadmon, except when it grasps Him and is enclothed in His Torah and mitzvos, as the Alter Rebbe explains. Because of this, also "many waters," who are the nations of the world, and "rivers," who are the kings of the nations of the world and their ministers, cannot wash away the love of the Holy One, blessed be He, for the Children of Israel, as the Targum and the Midrash explain. For even though they sin, nevertheless no complaint is made against them, and the reason is that "G‑d chose you," the choice of the essence of the souls of Israel, for they are rooted in the very Essence, which is above even the root of Torah and mitzvos.

וכמו התינוקת שאין עושה רצון אבותי' שאין מתרעמים עלי', שהוא לפי שהתינוקת עצמותה מושרשת בעצמות האב ואם, במקום אשר כל שאר הענינים דאב ואם פאַרנעמען דאָרט קיין אָרט ניט, וכמו"כ הוא גם בנשמות ישראל שהם מושרשים בהעצמות ממש כביכול, ולכן אין מתרעמים עליהם, ואפילו האומרים נהי' כגוים כמשפחות הארצות הנה כה אמר אד' אלקים היו לא תהי', אם לא ביד חזקה וזרוע נטוי' גו' אמלוך עליכם והבאתי אתכם במסורת הברית וידעתם כי אני הוי'.

It is like the little girl who does not do the will of her parents, and no complaint is made against her, because the little girl's essence is rooted in the essence of the father and mother, a place where all other matters of the father and mother take up no room. So it is with the souls of Israel, who are rooted in the very Essence, as it were, and therefore no complaint is made against them. Even those who say, "Let us be⁶³ like the nations, like the families of the lands," then "Thus says the L‑rd G‑d: it shall not be," but rather "with a mighty hand and an outstretched arm… I will reign over you, and I will bring you into the bond of the covenant, and you will know that I am G‑d."

ויתן להם איש זה הקב"ה מבחי' מרחב העצמי את כל הון ביתו, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים, וגם יתן להם כל הביזה והשלל דמלחמת גוג, כי דידן נצח במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.

"A man would give," this is the Holy One, blessed be He, Who from the level of the essential expansiveness gives them "all the wealth of his house": "With wisdom a house is built, and with understanding it is established, and with knowledge the rooms are filled with all precious and pleasant wealth,"⁶⁴ and He will also give them all the spoils and plunder of the war of Gog, for "ours has prevailed," speedily in our days, through our righteous Moshiach.