044 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשמ"ו

ואברהם זקן בא בימים גו', ומביא בזה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל יום ההולדת דכ"ף חשון (אשר בשבת זו נפעל הענין דויכולו השמים גו' בכל ימות השבוע שעבר, כולל היום דכ"ף חשון), במאמרו על פסוק זה (ש"פ ח"ש תרנ"ד), מה שארז"ל בגמרא ובמדרש, דעד אברהם לא הי' זקנה כו' אתא אברהם ובעי רחמי והוה זקנה שנאמר ואברהם זקן גו', ומביא קושיית המהרש"א והיפה תואר, שהרי כתיב לפנ"ז ואברהם ושרה זקנים באים בימים ומה הי' החידוש עכשיו בבקשת אברהם.

V'Avraham zaken ba bayamim… ("And Avraham was old, advanced in days…").¹ On this, the Rebbe (Rashab), whose birthday is 20 Cheshvan (and on this Shabbos the matter of "and the heavens were completed…"² takes effect for all the days of the past week, including the day of 20 Cheshvan), cites in his maamar on this verse (Shabbos Parshas Chayei Sarah 5654³) what our Sages said in the Gemara⁴ and the Midrash:⁵ until Avraham there was no old age…; Avraham came and prayed for mercy, and old age came into being, as it says, "And Avraham was old…" He then cites the question of the Maharsha⁶ and the Yefeh To'ar:⁷ it is already written earlier,⁸ "And Avraham and Sarah were old, advanced in days" — so what was new now in Avraham's request?

ומביא ע"ז תירוצם (שכללותו אחד הוא, ורק בפרטי הענין יש חילוקים ביניהם) דתוכן בקשת אברהם הי' שהזקנה תהי' ניכרת יותר.

He then cites their answer (which is one in general, with differences between them only in the details): the content of Avraham's request was that old age be more noticeable.

דלפני אברהם הנה אף שהי' ענין הזקנה מ"מ לא הי' ניכר ההפרש בין צעיר לזקן, וביקש אברהם שתהי' הזקנה ניכרת, כלשון המדרש אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד כו', ובפרט אם קלסתר פניהם דומה, כדאיתא בגמרא שם לגבי אברהם ויצחק עצמם, שקלסתר פניו של יצחק הי' דומה לאברהם, כמ"ש (בפרשת השבוע הבא שקורין במנחת שבת זו) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ופרש"י שהקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק.

Before Avraham, although there was old age, the difference between young and old was not noticeable, and Avraham asked that old age be noticeable — in the words of the Midrash,⁵ "He said before Him: Master of the worlds, a man and his son enter a place and no one knows whom to honor…" — especially if their facial features are alike, as the Gemara there⁴ says of Avraham and Yitzchak themselves, that Yitzchak's features resembled Avraham's, as it is written⁹ (in next week's parsha, which is read at Minchah of this Shabbos), "And these are the generations of Yitzchak, son of Avraham: Avraham begot Yitzchak," and Rashi explains that the Holy One, blessed be He, formed Yitzchak's features to resemble Avraham's, and all testified that Avraham had begotten Yitzchak.

וע"ז היתה הבקשה שיהי' ניכר תומ"י שאברהם זקן מיצחק.

On this came the request that it be immediately noticeable that Avraham was older than Yitzchak.¹⁰

דזהו החידוש בבקשה זו עמ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים, דהתם לא הי' ניכר ובולט בהם ענין הזקנה, משא"כ ע"י בקשת אברהם נפעל שינוי בולט בפנים של זקנים, היינו הן שינוי בעור הפנים ע"י הקמטים וכו' (קנייטשן) שבעור הפנים, וענין זה הוא גם בשרה (בנשים), עדמ"ש אחרי בלותי היתה לי עדנה, והן השינוי בשערות שבראש ובזקן אצל האנשים, דאף ששערות הזקן ישנם כבר בצעיר לימים, כההלכה שבן עשרים שנה מתמלא שער הזקן, מ"מ החידוש ע"י הזקנה הוא בצבע השערות, ששער הזקן נעשה לבן.

This is what was new in this request beyond what is written, "And Avraham and Sarah were old, advanced in days": there, old age was not noticeable and prominent in them, whereas Avraham's request brought about a prominent change in the faces of the old — both a change in the skin of the face, through wrinkles etc. (kneitshen, "creases") in the skin of the face¹¹ (and this applies also to Sarah,¹² to women, as it is written,¹³ "After I have become worn, I have regained my youth"), and a change in the hair of the head and beard of men. For although the hair of the beard is already present in the young — as the halachah¹⁴ that at twenty years old the beard is full — what is new with old age is the color of the hair: the beard becomes white.¹⁵

וכדאיתא במדרש שאמר הקב"ה לאברהם בא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים דכתיב עתיק יומין יתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, והיינו ענין ליבון השערות דאברהם.

As the Midrash¹⁶ says, the Holy One, blessed be He, said to Avraham, "Come, wear My garment" — "And Avraham was old, advanced in days" — as it is written,¹⁷ "Atik¹⁸ Yomin (the Ancient of Days) sat; His garment was white as snow, and the hair of His head like pure wool": this is the whitening of Avraham's hair.

וכשם שהוא בענין ליבון השערות (שזה נתחדש בענין ואברהם זקן גו') צריך לומר שיש חידוש גם בענין בא בימים, כדלקמן.

And just as there is something new in the whitening of the hair (which was introduced with "And Avraham was old…"), we must say there is something new also in ba bayamim ("advanced in days"), as will be explained.

ומבאר בהמאמר שם כללות ענין דליבון השערות, שהוא המשכת בחי' י"ג מדות הרחמים, התגלות י"ג תיקוני דיקנא שע"ז נאמר לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא, היינו המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וזה הי' החידוש שנפעל ע"י אברהם, וכמבואר בארוכה שם.

The maamar there¹⁹ explains the general idea of the whitening of the hair: it is the drawing down of the Thirteen Attributes of Mercy, the revelation of the thirteen tikkunei dikna (the thirteen "adornments of the beard"), of which it is said, "His garment was white as snow, and the hair of His head like pure wool" — a drawing down that is above the order of seder hishtalshelus (the chain of worlds); and this was the new thing brought about through Avraham, as explained there at length.

אמנם עדיין צריך להבין בענין בא בימים, מהו הענין והחידוש שבדבר זה.

Yet we still need to understand ba bayamim:²⁰ what is its meaning, and what is new in it?

שכבר נאמר לפנ"ז ואברהם ושרה גו' באים בימים.

For it has already been said earlier, "And Avraham and Sarah… were advanced in days."

ובא בימים אין הכוונה בזה שכבר הגיע לסוף ימיו [כמו בהפטרת השבוע דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים, דהכוונה בזה היא (גם) שהגיע לסוף ימיו, לגיל שבעים], שהרי הפסוק ואברהם ושרה גו' באים בימים נאמר יותר ממ' שנה לפני פסוק זה דפרשתנו (שנאמר בעת השידוך דיצחק ורבקה כשהי' יצחק בן ארבעים, והפסוק ואברהם ושרה זקנים גו' נאמר לפני לידת יצחק), היינו לפני שהי' אברהם בן מאה שנה, ואברהם חי אח"כ עד קע"ה שנה.

And ba bayamim does not mean that he had already reached the end of his days [as in this week's haftorah, where it is written,²¹ "And King David was old, advanced in days," which (also) means that he had reached the end of his days,²² the age of seventy²²]. For the verse "And Avraham and Sarah… were advanced in days" was said more than forty years before this verse in our parsha (which was said at the time of the match of Yitzchak and Rivkah, when Yitzchak was forty²³, while the verse "And Avraham and Sarah were old…" was said before Yitzchak's birth) — that is, before Avraham was a hundred years old; and Avraham lived afterwards until one hundred and seventy-five.²⁴

ועד"ז מ"ש כאן ואברהם גו' בא בימים אין הכוונה בזה שהגיע לסוף ימיו, כי הי' אז בן ק"מ שנה, וחי אח"כ עוד ל"ה שנה, ועוד זאת, דלולי עשו הי' חי עוד ה' שנה, היינו יותר מל"ה שנה, יותר מחצי שנותיו של אדם (ימי שנותינו בהם שבעים שנה).

Similarly, what is said here, "And Avraham… was advanced in days," does not mean that he had reached the end of his days, for he was then one hundred and forty, and lived another thirty-five years afterwards; moreover, were it not for Esav he would have lived another five years²⁵ — that is, more than thirty-five years, more than half of a person's years ("The days of our years are seventy years"²⁶).

גם צריך להבין הקשר דענין בא בימים למ"ש ואברהם זקן, ומזה שנאמר כאן עוד פעם בא בימים, בהכרח לומר, שזהו חידוש ושייך להחידוש דואברהם זקן, ענין ליבון השערות הנ"ל.

We also need to understand the connection of ba bayamim with "And Avraham was old." From the fact that ba bayamim is said here once again, we must say that this is something new, connected to the new thing of "And Avraham was old" — the whitening of the hair mentioned above.

והענין הוא, דפירוש בא בימים הוא (כמבואר בקיצור בתו"א ובארוכה באוה"ת פרשתנו) שכל ימיו היו שלימין ויומין עילאין ולא חסרא יומא חדא ח"ו (כדאיתא בזהר).

The explanation: the meaning of ba bayamim is (as explained briefly in Torah Ohr²⁷ and at length in Or HaTorah on our parsha²⁸) that all his days were whole, yomin ila'in ("supernal days"), and not a single day was lacking, G‑d forbid (as stated in the Zohar²⁹).

וזהו פירוש בא בימים, שבא עם כל ימיו.

This is the meaning of ba bayamim: he came with all his days.

וזהו תוכן בא בימים (בפסוק ואברהם ושרה גו' באים בימים, ובפסוק ואברהם זקן בא בימים), שהסך הכל של ימיו עד אז הי' ימים שלימים ומלאים בעבודת ה'.

And this is the content of ba bayamim (both in the verse "And Avraham and Sarah… were advanced in days" and in the verse "And Avraham was old, advanced in days"): the sum total of his days up to then were whole days, filled with the service of G‑d.

ובזה גופא יש ב' אופנים, שתהי' העבודה באופן דבא בימים והעדר החסרון, אבל מ"מ ה"ז במדידה והגבלה, די מחסורו אשר יחסר לו.

Within this itself there are two modes:³⁰ the avodah may be in the manner of ba bayamim and the absence of lack, but still within measure and limitation — "sufficient for³¹ his need, which he lacks."

אמנם למעלה מזה היא העבודה דלמעלה ממדידה והגבלה, אתה מחוייב לעשרו.

Higher than this is avodah above measure and limitation³² — "you are obligated to make him rich."

וזהו החידוש דואברהם זקן בא בימים על מ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים, דהכתוב הנ"ל (ואברהם ושרה גו') הוא שלימות העבודה שבמדידה והגבלה (כי מ"ש זקנים שם לא קאי על לובן השערות), משא"כ הפסוק ואברהם זקן בא בימים הוא שלימות העבודה דזקן שלמעלה ממדידה והגבלה.

This is what is new in "And Avraham was old, advanced in days" beyond "And Avraham and Sarah were old, advanced in days": the earlier verse ("And Avraham and Sarah…") is the perfection of avodah within measure and limitation (for "old" there does not refer to whiteness of hair), whereas the verse "And Avraham was old, advanced in days" is the perfection of the avodah of zaken, which is above measure and limitation.

וזהו ענין הזקנה שהוא ליבון השערות, דקאי על שערות הזקן, וקשור עם בחי' הזקן שלמעלה, בחי' הדיקנא דעתיק יומין, שיש בזה י"ג תיקוני דיקנא שהן י"ג מדות הרחמים, כנ"ל, דענין מדות הרחמים הוא למעלה ממדידה והגבלה.

This is the old age that is whitening of the hair, which refers to the hair of the beard and is connected with the "beard" Above — the dikna (beard) of Atik Yomin, which has the thirteen tikkunei dikna, the Thirteen Attributes of Mercy, as above; and the Attributes of Mercy are above measure and limitation.

דשערות בכלל ענינם הוא צמצום החיות, ועד שהחיות הוא באופן של הפסק לגמרי (כמובא בדרושים אלה), והחידוש כאן הוא שהשערות הם בצבע לבן, שזה קשור עם י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדות הרחמים, למעלה ממדידה והגבלה לגמרי.

For hair in general signifies a contraction of the life-force, to the point that the life-force is in a manner of complete interruption (as cited in these discourses³³); and what is new here is that the hairs are white, which is connected with the thirteen tikkunei dikna, the Thirteen Attributes of Mercy, entirely above measure and limitation.

וזהו החידוש במ"ש ואברהם זקן בא בימים, שענין בא בימים, שלימות הימים, שהימים מלאים ושלמים, הוא באופן דזקן שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, עד באופן די"ג תיקוני דיקנא.

This is what is new in "And Avraham was old, advanced in days": ba bayamim — the completeness of the days, the days full and whole — is in the manner of zaken, entirely above measure and limitation, up to the manner of the thirteen tikkunei dikna.

והנה התורה היא נצחית וכל הענינים שבה הם הוראות נצחיות לכאו"א מישראל, ומזה מובן שענין זה הוא הוראה בעבודת כאו"א מישראל.

Now, the Torah is eternal,³⁴ and all its matters are eternal lessons for every Jew; it is understood, then, that this too is a lesson for the avodah of every Jew.

ובפרט שענין זה קאי באברהם אבינו דארז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה, ומבואר בכ"מ דעבודת כל אחד מהשבטים שייכת בעיקר לשבט זה, ובכללות נחלקים ישראל לב' הקוין דיששכר וזבולון, מארי תורה ומארי עובדין טבין, משא"כ עבודת האבות שייכת לכאו"א מישראל.

Especially since this concerns Avraham our father, and our Sages said,³⁵ "Only three are called Avos (Fathers)." It is explained in many places³⁶ that the avodah of each of the tribes belongs mainly to that tribe, and in general the Jewish people divide into the two lines of Yissachar and Zevulun — masters of Torah and masters of good deeds³⁷ — whereas the avodah of the Avos belongs to every Jew.

(דמכל זה מובן, שהעבודה הנ"ל דאברהם אבינו (זקן בא בימים) ישנה גם בכאו"א מישראל).

(From all this it is understood that the above avodah of Avraham our father (old, advanced in days) is present in every Jew as well.)

ובפרט שבעבודת התפלה שבכל יום אומרים בתחלת תפלת העמידה ברכה הראשונה הנק' ברכת אבות, וחותמים הברכה מגן אברהם (היינו שזהו החותם המאמת את כל הדבר).

Especially since in the daily avodah of prayer we say, at the beginning of the Amidah, the first blessing, called Birkas Avos (the blessing of the Fathers),³⁸ and conclude the blessing "Shield of Avraham" (that is, this is the seal that confirms the whole matter).

ומה גם שתפלה זו חוזרים ג"פ בכל יום, וד' פעמים בשבת ויו"ט וכו' וה' פעמים ביוהכ"פ.

And moreover, this prayer is repeated three times every day, four times on Shabbos and Yom Tov etc., and five times on Yom Kippur.

וזהו שחותמים מגן אברהם משום שאברהם כולל הכל.

We conclude "Shield of Avraham" because Avraham includes everything.

והיינו, דנוסף לזה שג' התפלות בכלל הן כנגד ג' האבות ונתקנו על ידן, הנה בפרטיות יותר ישנם ג' אופני העבודה של ג' האבות, אהבה ויראה ורחמים, בעבודות כל היום כולו.

That is: besides the fact that the three prayers in general correspond to the three Avos and were instituted by them,³⁹ more specifically there are the three modes of avodah of the three Avos — love, fear and mercy⁴⁰ — in the services of the whole day.

וכמבואר בכ"מ שהמדות דקדושה הם בהתכללות זו מזו, וגם בפרטיות יותר ע"פ המבואר בדרושי ספירת העומר שבה התכללות כאו"א מז' המדות מז', הנה מזה מובן בכ"ש וק"ו לגבי ג' המדות דאהבה יראה ורחמים שהן כלולות זו מזו.

And as explained in many places⁴¹ that the holy middos (emotional attributes) are interincluded one in another, and more specifically, according to the explanation in the discourses on Sefiras HaOmer⁴² that in it each of the seven middos is interincluded of all seven — it is understood all the more so regarding the three middos of love, fear and mercy, that they are included one in another.

וזהו ענין ואברהם זקן בא בימים בעבודה, דכשם שהי' באברהם ענין בא בימים, יומין שלימין, וענין ואברהם זקן, זקן זה שקנה חכמה, וענין י"ג תיקוני דיקנא, העבודה למעלה ממדידה והגבלה כנ"ל, וכמבואר בארוכה במאמר בעל יום ההולדת הנ"ל, הנה עד"ז צריכים להיות כל ענינים אלו בעבודת כאו"א מישראל.

This is "And Avraham was old, advanced in days" in avodah: just as in Avraham there was ba bayamim — complete days — and "And Avraham was old" — "zaken: one who has acquired wisdom"⁴³ — and the thirteen tikkunei dikna, avodah above measure and limitation as above, and as explained at length in the maamar of the one whose birthday it is, mentioned above, so too must all these be in the avodah of every Jew.

ויש להוסיף בזה, דהנה מאמר בעל יום ההולדת הנ"ל נאמר לפני יותר מתשעים שנה (תרנ"ד).

It may be added: the maamar of the one whose birthday it is was said more than ninety years ago (5654).

והנה ארז"ל במשנה במס' אבות בן תשעים לשוח, דענין השיחה קאי על ענין התפלה (כפירוש כמה מפרשי המשנה באבות שם), וכמ"ש גם בפרשתנו ויצא יצחק לשוח בשדה, וארז"ל, אין שיחה אלא תפלה, ועד"ז קאי על ענין לימוד התורה (כמ"ש במפרשי המשנה), וכמ"ש בתהלים בתמניא אפי (מזמור קי"ט) מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי, וי"ל הכוונה בזה, דמתחיל מתשעים שנה מתחילה שלימות מיוחדת בלימוד התורה ועבודת התפלה.

Now our Sages said in the Mishnah, in Tractate Avos,⁴⁴ "At ninety, lashuach"⁴⁵ — and sichah refers to prayer (as several commentators on the Mishnah in Avos explain⁴⁶), as it is also written in our parsha,⁴⁷ "And Yitzchak went out lasuach (to meditate) in the field," and our Sages said,³⁹ "Sichah means nothing other than prayer"; and similarly it refers to Torah study (as the commentators on the Mishnah write⁴⁶), as it is written in Tehillim, in the "eight-faceted" psalm (Psalm 119⁴⁸): "How I love Your Torah; all day it is my sichah (discourse)." It may be said that the meaning is that from ninety years on there begins a special completeness in Torah study and the avodah of prayer.

וע"ד שארז"ל עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתי' דרבי', היינו שמתחילה שלימות מיוחדת בלימוד התורה אחרי ארבעין שנין, עד"ז מתחילה שלימות מיוחדת באופן הבנת התורה וכו' אחרי תשעים שנה.

Just as our Sages said,⁴⁹ "Until forty years a person does not grasp the mind of his teacher" — that is, after forty years there begins a special completeness in Torah study — so too after ninety years there begins a special completeness in the manner of understanding the Torah, etc.

דפשיטא שאין הכוונה בזה שאחרי שהגיע לשנת התשעים אינו יכול לעלות יותר ויותר, אלא הפירוש הוא שבשנת התשעים נוסף עילוי מיוחד, ובזה גופא צריך לעלות בקודש ולאפשה לה יותר ויותר (בלימוד התורה).

Obviously this does not mean that after reaching ninety one cannot rise higher and higher; rather, in the ninetieth year a special elevation is added, and within that one must ascend in holiness⁵⁰ and l'afsheh lah ("broaden it")⁵¹ more and more (in Torah study).

וע"ד בשנת הארבעים, דמה שארז"ל עד ארבעין שנין כו' אין הכוונה בזה שכשמגיעה שנת הארבעים אינו יכול לעלות יותר, אלא שאז נוסף עילוי מיוחד, ובו צריך לעלות בקודש ולאפשה וכו'.

Likewise with the fortieth year: what our Sages said, "until forty years…," does not mean that upon reaching forty one cannot rise further, but that then a special elevation is added, and within it one must ascend in holiness and broaden, etc.

ועוד זאת, דהנה ארז"ל שהתלמידים קרויים בנים והרב קרוי אב, ואיתא בגמרא שיפה כח הבן מכח האב, פירוש, דאף שכל מה שיש לבן הוא מהאב, וזה שיפה כח הבן הוא מכח האב, בכ"ז הרי ישנם באב ענינים נעלמים שאינם מתגלים אצלו (ועד שאפשר שהם בהעלם שאינו במציאות), ומתגלים רק אצל הבן.

Moreover, our Sages said⁵² that students are called sons and the teacher is called father, and the Gemara says⁵³ that the power of the son is greater than the power of the father. This means: although all the son has is from the father, and the son's greater power is from the power of the father⁵⁴, nevertheless there are hidden matters in the father that are not revealed in him (and they may even be so hidden that they are not in actual existence), and they are revealed only in the son.

והרי ענין זה הוא להלכה (בהלכה?), שיש דברים (הלכות?) שבהם יפה כח הבן מכח האב.

And this matter is halachah (in halachah?): there are things (laws?) in which the power of the son is greater than the power of the father.

וכן הוא גם בתלמידים ורב, שיש בכח התלמידים לחדש ענינים בהלכה שלא חידש הרב, היינו שהיו בהעלם אצלו (לגמרי).

So too with students and teacher: the students have the power to innovate matters in halachah that the teacher did not innovate — that is, they were (entirely) hidden in him.

[דזהו גם הביאור במארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני (כמאמר משה קיבל תורה מסיני כו' היינו שמשה קיבל כל התורה), כי הענינים שנמסרו ע"י משה יש מהם – בהעלם בתכלית, והתלמיד ותיק מחדשם, מגלה ענינים אלו].

[This⁵⁵ is also the explanation of our Sages' saying⁵⁶ that "everything a seasoned student will innovate in the future was already given to Moshe at Sinai" (as in the saying,⁵⁷ "Moshe received the Torah from Sinai…," meaning that Moshe received the entire Torah): among the matters transmitted through Moshe there are some that are utterly hidden, and the seasoned student innovates them — reveals these matters.]

דמכל זה מובן ענין בן תשעים לשוח, שכשמגיע זמן של תשעים שנה מתחילה שלימות מיוחדת באופן לימוד התורה וכו'.

From all this we understand "At ninety, lashuach": when the time of ninety years arrives, a special completeness begins in the manner of Torah study, etc.

וכן יובן גם בנוגע למאמר דידן והענינים שבו.

And so it is understood also regarding our maamar and its subjects.

ויהי רצון, שיקויים בנו (בתוך כבנ"י) סיום הכתוב, והוי' ברך את אברהם בכל, דברכת בכל מורה על גילוי מעין עולם הבא, כדאיתא בגמרא שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל יצחק דכתיב בי' מכל יעקב דכתיב בי' כל, וג' ענינים אלו שייכים ג"כ לכאו"א מישראל, שהרי אומרים בברכת המזון בכל יום (ובפרט ביום השבת, שאז מצוה לאכול סעודה דברהמ"ז כו'), הרחמן כו' כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל, ובאופן דואכלת ושבעת וברכת את הוי' אלקיך, שזה נפעל ע"י שכאו"א מגלה את בחי' אברהם שבקרבו (ע"ד המבואר בתניא שיש בחי' משה שבכאו"א מישראל), ונעשה עולמך תראה בחייך, הטעימן מעין עולם הבא, בברכה בפשטות, שהקב"ה מברך את כאו"א בכל, בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות, בטוב הנראה והנגלה.

May it be G‑d's will that the end of the verse be fulfilled in us (among all the Jewish people): "and G‑d blessed Avraham bakol (with everything)." The blessing of bakol indicates a revelation of a foretaste of the World to Come, as the Gemara says:⁵⁸ "Three the Holy One, blessed be He, gave a taste in this world of the World to Come: Avraham, Yitzchak and Yaakov — Avraham, of whom it is written bakol; Yitzchak, of whom it is written⁵⁹ mikol; Yaakov, of whom it is written⁶⁰ kol." And these three matters belong also to every Jew, for we say in Birkas HaMazon every day (and especially on Shabbos, when there is a mitzvah to eat a meal that requires Birkas HaMazon⁶¹…): "May the Merciful One… just as He blessed our fathers Avraham, Yitzchak and Yaakov bakol mikol kol" — in the manner of "and you shall eat and be satisfied, and bless G‑d your G‑d."⁶² This is brought about when every Jew reveals the "Avraham" within him (similar to what is explained in Tanya⁶³ that there is an aspect of Moshe in every Jew), and then "you will see your world in your lifetime"⁶⁴ — "He gave them a taste of the World to Come" — with blessing in the plain sense: the Holy One, blessed be He, blesses each and every one with everything, materially and spiritually, spiritually and materially, with good that is visible and revealed.

*) יצא לאור בשעתו, "מוצשק"מ כסלו התשמ"ו".

*) Published at the time, "Motzei Shabbos Kodesh Mevarchim Kislev 5746."