038 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תש"ל

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ומדייק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון במאמרו ד"ה זה, הרי כבר נאמר ויהיו חיי שרה, ולמה נכפל עוד פעם שני חיי שרה.

"And the life of Sarah was a hundred years and twenty years and seven years — the years of the life of Sarah."¹ The Rebbe (Rashab), whose birthday is 20 MarCheshvan, asks in his maamar on this verse²: it has already said "And the life of Sarah was" — why does it repeat "the years of the life of Sarah"?

וממשיך בהמאמר, שבזהר עה"פ ויהיו חיי שרה מבאר תחלה את הפסוק ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, ולאח"ז אומר דענין ויהיו חיי שרה הוא ששרה זכתה לחיין עילאין.

The maamar goes on to say that the Zohar³, on the verse "And the life of Sarah was", first explains the verse⁴ Veyisron eretz bakol hi, melech lesadeh ne'evad ("The advantage of the land is in everything; a king is made subservient to the field"), and afterwards⁵ says that "And the life of Sarah was" means that Sarah merited the supernal life (chayin ila'in).

ומבאר בהמאמר השייכות דויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד לויהיו חיי שרה, דארץ ושדה הם בחינת מלכות, וענין יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד הוא המשכת האורות שלמעלה ממלכות, בחינת כל ובחינת מלך, במלכות.

The maamar explains the connection of "The advantage of the land is in everything; a king… to the field" to "And the life of Sarah was": "land" and "field" are the level of Malchus (Sovereignty, the last of the Sefiros), and "the advantage of the land is in everything; a king… to the field" is the drawing down into Malchus of the lights that are higher than Malchus — the level of kol ("everything") and the level of melech ("king").

וזוהי השייכות דויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד לויהיו חיי שרה, כי שרה היא בחינת מלכות (דוגמת ארץ ושדה), וזה ששרה זכתה לחיין עילאין הוא שנמשכו בה האורות שלמעלה ממלכות.

That is the connection of "The advantage of the land…" to "And the life of Sarah was": Sarah is the level of Malchus (like "land" and "field"), and Sarah's meriting the supernal life means that the lights higher than Malchus were drawn into her.

ומבאר בארוכה ד' הענינים שבפסוק ויתרון ארץ גו', שתי הבחינות שבמלכות, ארץ ושדה, ושתי הבחינות בהאורות שלמעלה מהמלכות הנמשכים במלכות, בחינת כל ובחינת מלך.

He explains at length the four elements in the verse "The advantage of the land…": the two levels within Malchus, "land" and "field", and the two levels of the lights higher than Malchus that are drawn into Malchus, the level of kol and the level of melech.

ומבאר, דעשרים שנה ושבע שנים הוא ע"ד בחינת כל, ומאה שנה הוא ע"ד בחינת מלך.

He explains that "twenty years and seven years" correspond to the level of kol, and "a hundred years" to the level of melech⁶.

ולאחרי זה מבאר (בסיום המאמר), דויהיו חיי שרה הוא המשכת החיין עילאין (מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים) במלכות, ושני חיי שרה הוא, שהחיין עילאין נמשכו בבי"ע.

After this he explains (at the close of the maamar) that "And the life of Sarah was" is the drawing down of the supernal life (a hundred years, twenty years and seven years) into Malchus, and "the years of the life of Sarah" means that the supernal life was drawn down into the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah (BY"A).

וצריך להבין, דבכדי לבאר ההוספה דשני חיי שרה על ויהיו חיי שרה נוגע לכאורה רק שויהיו חיי שרה הוא המשכת חיין עילאין במלכות, דעפ"ז יש לבאר שההוספה דשני חיי שרה היא ההמשכה בבי"ע, ומזה שביאור זה בא (בהמאמר) לאחרי ביאור הפסוק ויתרון ארץ גו' ושייכותו לויהיו חיי שרה, משמע, שעי"ז מיתוסף ביאור בהענין דשני חיי שרה (ההמשכה בבי"ע).

This needs to be understood. To explain what "the years of the life of Sarah" adds to "And the life of Sarah was", all that seems to matter is that "And the life of Sarah was" is the drawing of the supernal life into Malchus; on that basis the addition "the years of the life of Sarah" can be explained as the drawing down into BY"A. The fact that this explanation comes (in the maamar) after the explanation of the verse "The advantage of the land…" and its connection to "And the life of Sarah was" implies that through it something is added to the explanation of "the years of the life of Sarah" (the drawing down into BY"A).

ב) ויובן זה ע"פ המבואר בהמאמר החילוק בין ארץ ושדה, דארץ הוא כללות העולם, ושדה (המובחר שבארץ) הוא הגן עדן.

2) This will be understood from what the maamar explains⁷ about the difference between "land" and "field": "land" is the world at large, and "field" (the choicest part of the land) is Gan Eden.

וחילוק זה שבין כללות העולם לג"ע (שכללות העולם נקרא ארץ וג"ע שדה) הוא בשרשם.

This difference between the world at large and Gan Eden (the world at large being called "land" and Gan Eden "field") lies in their source.

דהתהוות העולם הוא מבחינת חיצוניות המלכות שנק' ארץ, והג"ע הוא מבחינת פנימיות המלכות שנק' שדה.

The world comes into being from the external aspect of Malchus, which is called "land", while Gan Eden comes from the inner aspect of Malchus, which is called "field".

וממשיך בהמאמר, דכמו שמעלת השדה כפשוטה היא שהוא מקום הראוי לזריעה, עד"ז הוא בנוגע לג"ע, שהוא מקום מוכשר להמשכת הגילוי דאוא"ס (צמיחה) שע"י זריעת המצוות.

The maamar continues: just as the advantage of a field in the plain sense is that it is a place fit for sowing, so too Gan Eden is a place suited for drawing down the revelation of the Ein Sof light (the infinite light of G‑d) — the "growth" — that comes through the "sowing" of the mitzvos.

[וכמבואר במק"א עה"פ ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זה רמ"ח מ"ע ולשמרה זה שס"ה מל"ת, דהטעם על זה שהניחהו בג"ע (דוקא) לעבדה ולשמרה, הוא, כי ג"ע הוא מקום מוכשר להגילוי שנמשך ע"י קיום המצוות. וזה שנמשך הגילוי ע"י קיום המצוות בכללות העולם (לאחרי שגורש האדם מג"ע) הוא כמ"ש וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה גו', דענין לעבוד את האדמה הוא לעשות המקום דעולם שיהי' מוכשר להגילוי].

[As explained elsewhere⁸ on the verse⁹ "And the L‑rd G‑d took the man and placed him in the Garden of Eden, to work it and to guard it", and our Sages said¹⁰, "'To work it' — these are the 248 positive commandments; 'and to guard it' — these are the 365 prohibitions": the reason he was placed in Gan Eden (specifically) "to work it and to guard it" is that Gan Eden is a place suited for the revelation drawn down through fulfilling the mitzvos. And the revelation drawn down through fulfilling the mitzvos in the world at large (after man was driven out of Gan Eden) is as it is written¹¹, "And the L‑rd G‑d sent him out of the Garden of Eden to work the ground…": "to work the ground" means to make the place of the world fit for the revelation¹².]

וזהו ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, שהיתרון דארץ [כללות העולם, שהתהוותו היא מחיצוניות המלכות] היא בכל, שנמשך בה בחינת כל, היא ספירת היסוד שנקראת כל.

This is "The advantage of the land is in everything (bakol)": the advantage of the land [the world at large, which comes into being from the external aspect of Malchus] is bakol — the level of kol is drawn into it, namely the Sefirah of Yesod (Foundation), which is called kol¹³.

ומלך לשדה נעבד הוא המשכת הגילוי דאוא"ס (שלמעלה מבחינת כל) שע"י קיום המצוות.

And "a king… to the field that is worked" is the drawing down of the revelation of the Ein Sof light (higher than the level of kol) that comes through fulfilling the mitzvos.

כדאיתא בזהר שם, מאן מלך דא מלך עילאה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד, שע"י העבודה בג"ע (שדה נעבד) שהיא העבודה דקיום המצוות (לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מל"ת), נמשך גילוי אוא"ס (מלך עילאה), שלמעלה מהגילוי דבחינת כל.

As the Zohar says there: "Who is the king? This is the supernal King, who joins Himself to the field when it is worked" — that through the service in Gan Eden (the "field that is worked"), which is the service of fulfilling the mitzvos ("to work it" — the 248 positive commandments, "and to guard it" — the 365 prohibitions), a revelation of the Ein Sof light (the "supernal King") is drawn down, higher than the revelation of the level of kol.

ג) וביאור ג' מדריגות הנ"ל [המלכות כמו שהיא מצד עצמה, המשכת הגילוי דבחינת כל (יסוד), והמשכת הגילוי דבחינת מלך עילאה ע"י קיום המצוות], הנה החילוק בין יסוד ומלכות הוא, שמלכות היא שרש הנבראים.

3) The explanation of these three levels [Malchus as it is in itself; the drawing down of the revelation of the level of kol (Yesod); and the drawing down of the revelation of the level of the supernal King through fulfilling the mitzvos]: the difference between Yesod and Malchus is¹⁴ that Malchus is the source of the created beings.

שלכן נקראת המלכות בשם דיבור (מלכות פה), דכמו שהדיבור הוא בשביל הזולת.

That is why Malchus is called "speech" ("Malchus is the mouth"¹⁵), for speech is for the sake of another.

דנוסף לזה שהדיבור שמדבר בפועל הוא נשמע לזולתו (דזה שהוא נשמע לזולתו הוא ע"י שיוצא לחוץ ונעשה נפרד מהאדם המדבר), הנה גם כח הדיבור שבהאדם עצמו, ענינו הוא זה שבכחו לדבר לזולתו.

Besides the fact that speech actually spoken is heard by another (and it is heard by another because it goes outward and becomes separate from the person speaking), even the power of speech within the person himself is, by its very nature, the capacity to speak to another.

ועד"ז הוא במלכות, שגם בהיותה באצילות (לפני שיורדת להחיות הנבראים) היא שורש ומקור הנבראים.

So too with Malchus: even while it is in Atzilus (before it descends to give life to the created beings), it is the root and source of the created beings.

ויסוד הוא סיום האצילות (סיומא דגופא), בדוגמת המדות שבאדם, דהגם שהם שייכים להזולת, הרי ענינם הוא שהאדם מתעורר ומתפעל.

Yesod, on the other hand, is the conclusion of Atzilus ("the end of the body"¹⁵), like a person's emotional attributes (middos): although they relate to another, their essence is¹⁶ that the person himself is aroused and moved.

וזהו ויתרון ארץ בכל היא, שהיתרון דארץ (מלכות, שרש הנבראים) הוא שנמשך בה בחינת כל, יסוד (סיום האצילות).

This is "The advantage of the land is in everything": the advantage of the land (Malchus, the source of the created beings) is that the level of kol, Yesod (the conclusion of Atzilus), is drawn into it.

ויש לומר, דזה שהמשכה זו נקראת יתרון ארץ, הגם שהמלכות מקבלת תמיד מז"א (מדות), הוא, כי ההמשכה מז"א למלכות היא (בדרך כלל) באופן שע"י שהמלכות מקבלת בתוכה את האורות דז"א היא משתנית [וע"ד כשאדם מדבר דברי אהבה, דכיון דזה שהוא מדבר דברי אהבה הוא כדי לגלות האהבה לזולתו, הרי האהבה שנמשכת בהדיבור היא ירידה ושינוי לגבי האהבה עצמה], והיתרון דארץ (מלכות) הוא בכל (יסוד ז"א), שהמלכות מקבלת בחינת היסוד (כמו שהוא בעצמותו) – סיום האצילות.

It can be said that this drawing down is called "the advantage of the land" — even though Malchus always receives from Z"A (Zeir Anpin, the middos) — because the flow from Z"A to Malchus is (as a rule) such that when Malchus receives the lights of Z"A within itself, it changes them¹⁷ [as when a person speaks words of love: since he speaks words of love in order to reveal the love to another, the love drawn into the speech is a descent and a change relative to the love itself]; whereas the advantage of the land (Malchus) is bakol (the Yesod of Z"A): Malchus receives the level of Yesod (as it is in its essence¹⁸) — the conclusion of Atzilus.

ד) והנה זה שהמשכת הגילוי דבחינת כל הוא יתרון בהמלכות, הוא דוקא בנוגע לחיצוניות המלכות, ארץ.

4) Now, the drawing down of the revelation of the level of kol is an advantage for Malchus only with regard to the external aspect of Malchus, "land".

דכיון שחיצוניות המלכות (הדיבור דמלכות) ענינה הוא שהיא שרש הנבראים, לכן, זה שנמשך בה הגילוי דבחינת כל, (סיום ה)אצילות שלמעלה משרש הנבראים, הוא יתרון (חידוש).

Since the external aspect of Malchus (the speech of Malchus) is by its nature the source of the created beings, the drawing into it of the revelation of the level of kol, (the conclusion of) Atzilus, which is above the source of the created beings, is an advantage (something new).

אבל בנוגע לפנימיות המלכות, הרי אדרבה, ענינה של פנימיות המלכות (ג"ר דמלכות) הוא שהיא מקבלת מהיסוד.

But with regard to the inner aspect of Malchus, on the contrary: the very nature of the inner aspect of Malchus (the first three Sefiros of Malchus) is to receive from Yesod.

וזהו שהג"ע נקרא בשם כל [כמארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל, יצחק דכתיב בי' מכל, יעקב דכתיב בי' כל], כי כל הוא ספירת היסוד (כנ"ל), והג"ע הוא מבחינת פנימיות המלכות שמקבלת מהיסוד.

That is why Gan Eden is called kol [as our Sages said¹⁹: "Three were given a taste of the World to Come in this world: Avraham, Yitzchak and Yaakov — Avraham, of whom it is written²⁰ bakol ('with everything'); Yitzchak, of whom it is written²¹ mikol ('of everything'); Yaakov, of whom it is written²² kol ('everything')"], for kol is the Sefirah of Yesod (as above), and Gan Eden derives from the inner aspect of Malchus, which receives from Yesod.

ה) ומבואר בהמאמר, דזה שהיסוד נקרא בשם כל הוא על שם נו"ן שערי בינה שנמשכים בו (כל בגימטריא נו"ן).

5) The maamar explains that Yesod is called kol after the fifty gates of Binah (Understanding) drawn into it (kol has the numerical value of fifty²³).

ומזה מובן, דהיתרון בארץ (מלכות) ע"י בחינת כל הוא בשני ענינים.

From this it is understood that the advantage the land (Malchus) gains through the level of kol is twofold.

שנמשך בה היסוד, שהוא סיום המדות דאצילות, ויתירה מזו, שע"י היסוד נמשכים בה נו"ן שערי בינה, מוחין שלמעלה ממדות.

Yesod, the conclusion of the middos of Atzilus, is drawn into it; and more than that, through Yesod the fifty gates of Binah — mochin (intellect), which are higher than middos — are drawn into it.

ויש לומר, דשני ענינים אלה שייכים זה לזה.

It can be said that these two matters are connected.

והענין הוא, דמדות הם שייכים להזולת.

The explanation: middos relate to another.

דהגם שהמדות הם ענין שנוגע להאדם עצמו (ולא כהדיבור שהוא גילוי להזולת), מ"מ, הם בדרגת האדם כמו ששייך אל הזולת, והמוחין הם בדרגת האדם כמו שהוא לעצמו, מובדל מהזולת.

For although the middos concern the person himself (unlike speech, which is revelation to another), they are nevertheless the person's level as he relates to another, while the mochin are the person's level as he is for himself, set apart from another.

ולכן, כשההמשכה היא רק מבחינת המדות דז"א שהם שייכים לזולת, אזי, ע"י שהמלכות מקבלת בתוכה את המדות דז"א נעשה בה שינוי (כנ"ל סעיף ג), וזה שהמלכות מקבלת את המדות דז"א כמו שהם [דזהו"ע יתרון ארץ בכל היא, שגם בארץ מאיר הגילוי דבחינת כל כמו שהוא בעצמותו], הוא ע"י ששרש ההמשכה הוא מהמוחין, דכיון שהמוחין הם למעלה משייכות לזולת (ענין הדיבור, מלכות), לכן, גם כשההמשכה באה בדיבור, אין ביכולת הדיבור לפעול בה שינוי.

Therefore, when the flow comes only from the middos of Z"A, which relate to another, Malchus's receiving the middos of Z"A within itself causes a change in the flow (as above, section 3); and Malchus's receiving the middos of Z"A as they are [which is "The advantage of the land is bakol" — that in the land, too, the revelation of the level of kol shines as it is in its essence] comes about because the root of the flow is in the mochin: since the mochin are above any relation to another (the matter of speech, Malchus), even when the flow comes into speech, speech has no power to change it.

ו) והנה גם המוחין שלמעלה משייכות לזולת הם בכלל סדר ההשתלשלות.

6) Now, even the mochin, which are above relation to another, are within the order of hishtalshelus (the chain of descending worlds and levels).

והגילוי דבחינת מלך עילאה שע"י קיום המצוות (מלך לשדה נעבד) שלמעלה מבחינת כל, הוא למעלה מהשתלשלות.

The revelation of the level of the supernal King that comes through fulfilling the mitzvos ("a king… to the field that is worked"), which is higher than the level of kol, is above hishtalshelus.

ולהוסיף, דע"פ המבואר במק"א דכל הוא בחינת סובב, וזה שהיסוד נקרא בשם כל הוא לפי שהיסוד הוא בקו האמצעי שמגיע בכתר (סובב) [וזהו מ"ש כי כל בשמים ובארץ ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא, כי לגבי הסובב שמים וארץ הם בשוה], צריך לומר, שהגילוי דבחינת מלך עילאה (שע"י קיום המצוות) הוא למעלה גם מבחינת סובב.

Moreover, according to what is explained elsewhere²⁴ — that kol is the level of sovev (the light that "encompasses" all worlds)²⁵, and Yesod is called kol because Yesod is in the middle line, which reaches up to Keser (Crown; sovev) [this is the meaning of the verse²⁶ "for all (kol) in heaven and on earth", which the Targum renders "which holds heaven and earth together", for relative to sovev heaven and earth are alike] — it must be said that the revelation of the level of the supernal King (that comes through fulfilling the mitzvos) is higher even than the level of sovev.

דסובב הוא שייך לעולמות אלא שהוא למעלה מהם וכולל את כולם כאחד.

For sovev relates to the worlds; only it is above them and includes them all as one.

וזהו כי כל בשמים ובארץ, שגם לגבי סובב יש שמים וארץ, אלא שהוא מחברם ומאחדם – דאחיד בשמיא ובארעא.

This is "for all in heaven and on earth": relative to sovev, too, there are heaven and earth, only it joins and unites them — "which holds heaven and earth together".

וע"י המצוות הוא המשכת גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות, למעלה גם מסובב.

Through the mitzvos, however, there is drawn down a revelation of the Essence of the Ein Sof light, which is above any relation to worlds — higher even than sovev.

וכמבואר בהמאמר, דההמשכה שע"י קיום המצוות היא מפנימיות הכתר.

As the maamar explains, the flow that comes through fulfilling the mitzvos is from the inner aspect of Keser.

והחילוק שבין אריך (חיצוניות הכתר) לעתיק (פנימיות הכתר) הוא, דאריך הוא שרש ומקור הנאצלים אלא שהוא מקיף עליהם – סובב, ועתיק הוא בחינה תחתונה שבמאציל – אוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות.

The difference between Arich (the external aspect of Keser) and Atik (the inner aspect of Keser) is that Arich is the root and source of the emanated levels, only it encompasses them — sovev²⁷; whereas Atik is the lowest level of the Emanator — the Ein Sof light that is above any relation to worlds.

ומבואר בהמאמר, דמלך עילאה הוא ת"ת [כדאיתא בזהר שם מלך דא קוב"ה, וקוב"ה הוא בחינת ת"ת] ות"ת ממשיך מפנימיות הכתר.

The maamar explains that the supernal King is Tiferes (Beauty) [as the Zohar there says, "'King' — this is the Holy One, blessed be He", and "the Holy One, blessed be He" is the level of Tiferes], and Tiferes draws down from the inner aspect of Keser.

ויש לומר, דזה שהת"ת (דוקא) ממשיך מפנימיות הכתר, אף שגם היסוד הוא בקו האמצעי, הוא, כי חג"ת הם עצם המדות ונה"י הם שעל ידם היא ההשפעה (דהמדות חג"ת), ולכן, הגילוי דכתר שע"י היסוד (שעל ידו היא ההשפעה) הוא בחינת שרש הנאצלים, והגילוי דכתר שע"י הת"ת (שלמעלה מהשפעה) הוא בחינת פנימיות הכתר.

It can be said that Tiferes (specifically) draws down from the inner aspect of Keser, although Yesod too is in the middle line, because Chesed, Gevurah and Tiferes are the essence of the middos, while Netzach, Hod and Yesod are the channels through which they flow (the flow of the middos Chesed, Gevurah and Tiferes)²⁸. Therefore the revelation of Keser through Yesod (the channel of the flow) is the level of the root of the emanated levels, while the revelation of Keser through Tiferes (which is above the flow) is the level of the inner aspect of Keser.

ז) והנה ידוע ששני הענינים דממלא וסובב שרשם הוא באוא"ס שלפני הצמצום, דאור הגבול (שלפני הצמצום) הוא השרש דאור הממלא, ואור הבלי גבול הוא השרש דאור הסובב.

7) Now, it is known²⁹ that the two matters of memaleh (the light that "fills" the worlds) and sovev are rooted in the Ein Sof light before the tzimtzum (contraction): the finite light (before the tzimtzum) is the root of the light of memaleh, and the infinite light is the root of the light of sovev.

והחילוק בין פעולת הצמצום באור הגבול (שרש הממלא) ופעולת הצמצום באור הבל"ג (שרש הסובב) הוא, דפעולת הצמצום באור הגבול היא בהאור עצמו, שע"י הצמצום בא במדה וגבול לפי ערך העולמות, ממלא כל עלמין.

The difference between the action of the tzimtzum on the finite light (the root of memaleh) and its action on the infinite light (the root of sovev) is that on the finite light the tzimtzum acts on the light itself: through the tzimtzum it comes in measure and limit, according to the capacity of the worlds — "filling all worlds".

ופעולת הצמצום באור הבל"ג היא (לא בהאור עצמו, אלא) שלא יאיר במקום החלל.

The action of the tzimtzum on the infinite light is (not on the light itself, but) that it should not shine in the space of the void (chalal).

ומזה נעשה הענין דסובב, שהאור אינו מאיר (בעולמות, מקום החלל) בגילוי ובפנימיות אלא בבחינת מקיף והעלם.

From this comes the matter of sovev: the light does not shine (in the worlds, the space of the void) openly and inwardly, but only as something encompassing and concealed.

ועפ"ז יש לומר, שב' הענינים שבבחינת כל [שעל ידי היסוד הוא המשכת המדות והמוחין, ושע"י היסוד הוא המשכת הכתר] בשרשם באוא"ס שלפני הצמצום הם אור הגבול ואור הבל"ג, וע"י קיום המצוות נמשך אור חדש שלא האיר גם קודם הצמצום.

Accordingly, it can be said that the two matters in the level of kol [that through Yesod the middos and mochin are drawn down, and that through Yesod Keser is drawn down], at their root in the Ein Sof light before the tzimtzum, are the finite light and the infinite light; whereas through fulfilling the mitzvos there is drawn down³⁰ a new light that did not shine even before the tzimtzum.

וזהו שלע"ל יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, כי אז יתגלו כל הענינים שנמשכים ע"י מעשינו ועבודתינו עכשיו, כולל האור חדש שנמשך ע"י קיום התומ"צ עכשיו, ועי"ז תהי' התחדשות גם בעולם, שמים חדשים וארץ חדשה.

This is why in the Time to Come there will be "new heavens and a new earth"³¹: for then everything drawn down through our deeds and service now will be revealed³², including the new light drawn down through fulfilling Torah and mitzvos now, and through this there will be a renewal in the world as well — "new heavens and a new earth".

דזה שלע"ל יומשך בעולם גילוי אור הבל"ג שהאיר קודם הצמצום, אין זה חידוש אמיתי.

For the drawing into the world, in the Time to Come, of the revelation of the infinite light that shone before the tzimtzum is not a true innovation.

דכיון שאור זה הי' כבר בגילוי במקום החלל אלא שע"י הצמצום נסתלק האור, לכן, כשהאור חוזר ונמשך, אין זה חידוש אמיתי.

Since this light was already revealed in the space of the void, only through the tzimtzum the light withdrew, when the light returns and is drawn down again it is not a true innovation.

וזה שלע"ל יהיו שמים חדשים וארץ חדשה הוא, כי אז יהי' גילוי האור חדש (שנמשך ע"י קיום התומ"צ עכשיו) שלא הי' גם קודם הצמצום.

The reason there will be "new heavens and a new earth" in the Time to Come is that then there will be a revelation of the new light (drawn down through fulfilling Torah and mitzvos now), which was not there even before the tzimtzum.

ח) והנה ידוע, דזה שהבריאה היא בשביל ישראל, הכוונה בזה היא לא רק לבריאת העולם אלא גם לכל הגילויים, גם לגילויים הכי נעלים.

8) Now³³, it is known that the creation being for the sake of Israel³⁴ refers not only to the creation of the world but to all the revelations as well, even the most exalted.

ומזה מובן גם בנוגע לאור הנ"ל שלא האיר גם קודם הצמצום, דזה שנעשה (כביכול) אור זה (שלמעלה מגדר המשכה וגילוי) הוא בכדי שע"י עבודתם של ישראל יהי' אח"כ בהמשכה וגילוי, ושההמשכה והגילוי שלו יהיו בעולם [וכנ"ל שע"י האור חדש, השמים והארץ יהיו חדשים], ועי"ז תושלם הכוונה דדירה בתחתונים.

From this it is understood also with regard to the light mentioned above that did not shine even before the tzimtzum: this light (which is beyond the bounds of drawing down and revelation) came into being (so to speak) so that through the service of Israel it would afterwards be drawn down and revealed, and that its drawing down and revelation would be in the world [as above, that through the new light the heavens and the earth will be new], and through this the purpose of a dwelling place in the lower realms will be fulfilled.

ועפ"ז יש לקשר פירוש הזהר במלך לשדה נעבד (שנעבד קאי על שדה) עם הפירוש (הפשוט) שנעבד קאי על מלך, שגם עצם האור שלמעלה מגדר המשכה וגילוי (מלך עילאה) נעבד כביכול לעבודת השדה (שדה נעבד), קיום המצוות.

On this basis the Zohar's interpretation of "a king… to the field that is worked" (where "worked", ne'evad, refers to the field) can be connected with the (plain) interpretation, in which ne'evad ("made to serve") refers to the king: even the essence of the light that is beyond the bounds of drawing down and revelation (the supernal King) is made to serve, so to speak, the working of the field ("the field that is worked") — the fulfillment of the mitzvos.

ויש להוסיף בביאור לשון הכתוב לשדה נעבד, כי הכוונה דדירה בתחתונים היא שהגילוי אלקות שנמשך בהתחתונים יהי' מצד ענין התחתונים עצמם.

There is more to add in explaining the wording of the verse, lesadeh ne'evad ("to the field… worked"): the purpose of a dwelling place in the lower realms is that the G‑dly revelation drawn into the lower realms be from the standpoint of the lower realms themselves.

ויש לומר, דזהו הטעם על זה שהגילוי שע"י המצוות הוא ע"י שהמקום שבו נעשית המצוה הוא מוכשר להגילוי [וכנ"ל (סעיף ב) דזה שגן עדן נק' בשם שדה הוא לפי שהגן עדן הוא מקום מוכשר להגילוי שעל ידי זריעת המצוות. ועד"ז הוא בנוגע להמקום דכללות העולם, דזה שוישלחהו גו' לעבוד את האדמה הוא לעשות המקום דעולם להיות מוכשר להגילוי שע"י המצוות], כי ע"י שהמשכת הגילוי בעולם שע"י המצוה היא גם לפי שה(מקום ד)עולם מוכשר לזה, הגילוי בעולם הוא מצד ענינו דהעולם עצמו.

It can be said that this is the reason the revelation through the mitzvos comes about because the place where the mitzvah is done is fit for the revelation [as above (section 2): Gan Eden is called "field" because Gan Eden is a place suited for the revelation that comes through the sowing of the mitzvos. And so too with the place of the world at large: "And He sent him out… to work the ground" means to make the place of the world fit for the revelation that comes through the mitzvos]. For when the drawing of the revelation into the world through the mitzvah is also because the (place of the) world is fit for it, the revelation in the world is from the standpoint of the world itself.

וזהו מלך לשדה נעבד, כי שלימות הכוונה דדירה בתחתונים היא שהגילוי בעולם יהי' (לא רק מצד קיום המצוה, אלא גם) מצד העולם, שדה, וכיון דזה שנעשה כביכול בחינת עצם האור, מלך עילאה, הוא בשביל כוונה זו, לכן מלך לשדה נעבד.

This is "a king… to the field that is worked": the complete fulfillment of the purpose of a dwelling place in the lower realms is that the revelation in the world be (not only from the standpoint of fulfilling the mitzvah, but also) from the standpoint of the world, the "field"; and since the level of the essence of the light, the supernal King, came into being, so to speak, for this purpose — therefore "a king is made to serve the field that is worked".

ולהוסיף, דהטעם (בפנימיות הענינים) על זה שהאדם גורש מגן עדן הוא, כי הכוונה דדירה בתחתונים היא שדירה תהי' בהתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ושהדירה בו תהי' מצד ענינו (דתחתון זה), ולכן וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה גו', לעשות המקום דעולם (תחתון ביותר) מוכשר להגילוי, בכדי שגם התחתון שאין תחתון למטה ממנו יהי' דירה לו ית', ושהדירה בו תהי' מצד ענינו.

Further: the reason (in the inner dimension of things) that man was driven out of Gan Eden is that the purpose of a dwelling place in the lower realms is that the dwelling be in the lowest level, below which there is nothing lower³⁵, and that the dwelling in it be from its own standpoint (that of this lowest level). Therefore "And the L‑rd G‑d sent him out of the Garden of Eden to work the ground…" — to make the place of the world (the lowest of all³⁶) fit for the revelation, so that even the lowest level, below which there is nothing lower, become a dwelling place for Him, may He be blessed, and that the dwelling in it be from its own standpoint.

ועד"ז הוא בענין שדה וארץ דלמעלה, דתכלית הכוונה בהמשכת הגילוי דבחינת מלך עילאה בשדה, פנימיות המלכות, הוא, שעי"ז יומשך הגילוי בארץ, חיצוניות המלכות (ועי"ז בבי"ע, עד בעוה"ז התחתון), ובאופן שהגילוי בארץ יהי' (לא כמו דבר נוסף עליו, אלא שזה) יהי' ענינה של הארץ, בדוגמת פנימיות המלכות (שדה) שענינה הוא זה שמקבלת את הגילויים שלמעלה ממנה.

So too with "field" and "land" Above: the ultimate purpose of drawing the revelation of the level of the supernal King into the "field", the inner aspect of Malchus, is that through this the revelation be drawn into the "land"³⁷, the external aspect of Malchus (and through this into BY"A, down to this lowest world), and in such a way that the revelation in the land be (not something added on to it, but) the land's own nature — like the inner aspect of Malchus ("field"³⁸), whose very nature is to receive the revelations from above it.

ט) וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, ומבאר בהמאמר, דמאה שנה הוא פנימיות הכתר, בחינת מלך עילאה.

9) This is "And the life of Sarah was a hundred years and twenty years and seven years". The maamar explains that "a hundred years" is the inner aspect of Keser, the level of the supernal King.

עשרים שנה ושבע שנים הם מוחין ומדות (שנמשכים ע"י היסוד), בחינת כל.

"Twenty years and seven years" are mochin and middos (drawn down through Yesod), the level of kol.

וצריך ביאור, הרי זה שזכתה שרה לחיין עילאין הי' באופן דמלמטה למעלה, בתחילה בחינת כל ואח"כ בחינת מלך עילאה, והסדר בכתוב הוא מאה שנה ואח"כ עשרים שנה ושבע שנים.

This needs explanation: Sarah's meriting the supernal life was in ascending order, from below upward — first the level of kol and afterwards the level of the supernal King — yet the order in the verse is "a hundred years" and afterwards "twenty years and seven years".

ויש לומר הביאור, שהוא בכדי לרמז שההמשכה דבחינת מאה שנה, מלך עילאה, המשיכה אח"כ גם בבחינת עשרים שנה ושבע שנים, בחינת כל.

The explanation can be that it is to allude that the flow of the level of "a hundred years", the supernal King, she afterwards drew down also into the level of "twenty years and seven years", the level of kol.

ועי"ז, הגילוי דבחינת מאה שנה שנמשך תחלה בבחינת שדה (פנימיות המלכות) נמשך אח"כ גם בבחינת ארץ (חיצוניות המלכות).

Through this, the revelation of the level of "a hundred years", which was first drawn into the level of "field" (the inner aspect of Malchus), was afterwards drawn also into the level of "land" (the external aspect of Malchus)³⁹.

ולאח"ז נאמר שני חיי שרה, שהמשיכה גילוי זה גם בבי"ע.

After this it says "the years of the life of Sarah": she drew this revelation down into BY"A as well.

ולהוסיף, דע"י המשכת בחינת מאה שנה (מלך עילאה) בחיצוניות המלכות ובפרט בבי"ע, נעשה בו עלי'.

Further: through the drawing of the level of "a hundred years" (the supernal King) into the external aspect of Malchus, and especially into BY"A, an elevation takes place in it.

דמלך עילאה מצד עצמו הוא אור (אלא שהוא אור שלמעלה מהמשכה וגילוי), וע"י המשכתו למטה, מתגלית בו כוונת העצמות.

For the supernal King in itself is light (only it is a light that is beyond drawing down and revelation), and through its being drawn below, the intention of the Essence is revealed in it.

ועפ"ז, סדר הענינים שבכתוב הוא מלמטה למעלה, הן בנוגע לשרה, דכל מה שנתעלתה לדרגא עליונה יותר המשיכה בחינת מאה שנה למטה יותר, וגם בנוגע להענין דמאה שנה עצמו, שע"י המשכתו למטה נעשה בו עלי'.

Accordingly, the order of the matters in the verse is from below upward, both with regard to Sarah — the higher the level she ascended to, the lower she drew down the level of "a hundred years" — and with regard to "a hundred years" itself, which through its being drawn below is elevated.

וזהו שני חיי שרה כולן שוין לטובה, דהאור מצד עצמו הוא בחינת מאה שנה, מאה הו"ע התחלקות פרטים אלא שכולם הם מתאחדים כאחד, שנה לשון יחיד, ולאח"ז נאמר שני חיי שרה ולא נזכר מספר, למעלה מגדר התחלקות.

This is "the years of the life of Sarah — all of them equally good"⁴⁰: the light in itself is the level of "a hundred years" — "a hundred" being a division into details, only they all unite as one, "year" (shanah) in the singular; after this it says "the years of the life of Sarah", with no number mentioned — beyond the bounds of division.

וממשיך הכתוב בקרית ארבע היא חברון, דלאחרי המשכת בחינת מאה שנה בבי"ע, נמשך גילוי זה בגוף הגשמי שמחובר (חברון) מארבע יסודות, ועי"ז מיתוסף בהחיבור דהנשמה והגוף לאריכות ימים ושנים טובות, תורה ומצוות יאָרן, חסידישע יאָרן, ובאופן דהרחבה עד למרחב העצמי, והולכים לקראת משיח צדקנו, ובאופן דשמחת עולם על ראשם.

The verse continues, "in Kiryas Arba, which is Chevron": after the level of "a hundred years" is drawn down into BY"A, this revelation is drawn into the physical body, which is joined together (Chevron, from chibur, "joining") from the four elements⁴¹; and through this there is added, in the bond of the soul and the body⁴², length of days and good years — "Torah-and-mitzvos years"⁴³, "Chassidishe years" — in a manner of expansiveness, up to the expansiveness of the Essence, as we go to greet Moshiach, our righteous redeemer, in the manner of "everlasting joy upon their heads"⁴⁴.

*) יצא לאור בקונטרס* כ"ף מרחשון – תשנ"ב, "לקראת כ"ף מרחשון הבעל"ט, יום הולדת את כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע . . מוצש"ק פ' וירא ה'תשנ"ב".

*) Published in the Kuntres* "20 MarCheshvan – 5752": "In honor of the approaching 20 MarCheshvan, the birthday of the Rebbe (Rashab)… Motzei Shabbos Parshas Vayeira, 5752."

*) קונטרס זה חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א בידו הק' לכאו"א מאנשים נשים וטף.

*) The Rebbe, shlita, distributed this kuntres with his own holy hand to every man, woman and child.