איוב פרק יח

איוב פרק יח

פירוש המיוחס לרש״י

א וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃

ב עַד־אָ֤נָה ׀ תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י לְמִלִּ֑ין תָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר נְדַבֵּֽר׃

(ב) (מענה בלדד) - :קנצי. סוף:  תבינו - תשתקו להבין ולשמוע את אשר נדבר:

ג מַ֭דּוּעַ נֶחְשַׁ֣בְנוּ כַבְּהֵמָ֑ה נִ֝טְמִ֗ינוּ בְּעֵינֵיכֶֽם׃

(ג) נטמינו בעיניכם - נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט' מ' כמו טמונין פלשתאי, (בראשית כ״ו:ט״ו) תרגום של סתמום פלשתים, יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא"כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא' בשמוש של רבים:

ד טֹֽרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץ וְיֶעְתַּק־צ֝֗וּר מִמְּקֹמֽוֹ׃

(ד) טורף נפשו - חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו:  הלמענך - הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה:  ויעתק צור - היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו:

ה גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹֽא־יִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ׃

(ה) גם - עתה לפי צעקתך זאת תנהג לדורות:  אור רשעים ידעך - יקפץ ממקומו שביב. אשטנציל"א:

ו א֭וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאָהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ׃

ז יֵֽ֭צְרוּ צַעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ׃

(ז) יצרו - יהיו קצרים צעדי כחו:  ותשליכהו - מעליו עצתו שיעץ אשר לא יתקיים:

ח כִּֽי־שֻׁלַּ֣ח בְּרֶ֣שֶׁת בְּרַגְלָ֑יו וְעַל־שְׂ֝בָכָ֗ה יִתְהַלָּֽךְ׃

(ח) כי וגו' - סופו אשר שולח ברשת (שולחו) רגליו לצעוד על הרשת וליתפש:  ועל שבכה יתהלך - היא רשת כל שבכה עשויה כמו רשת והוא קייפ"א שבראשי הנשים:

ט יֹאחֵ֣ז בְּעָקֵ֣ב פָּ֑ח יַחֲזֵ֖ק עָלָ֣יו צַמִּֽים׃

(ט) יאחז - יאחזנו בעקב פח:

י טָמ֣וּן בָּאָ֣רֶץ חַבְל֑וֹ וּ֝מַלְכֻּדְתּ֗וֹ עֲלֵ֣י נָתִֽיב׃

(י) טמון בארץ - תחת רגליו:  חבלו - חבל מצודתו אשר ילכד בה:  ומלכודתו - טמון עלי נתיבו כשם שטומנין חבל מלכודת לעופות:

יא סָ֭בִיב בִּֽעֲתֻ֣הוּ בַלָּה֑וֹת וֶהֱפִיצֻ֥הוּ לְרַגְלָֽיו׃

(יא) בלהות - שדים:  והפיצוהו לרגליו - (ינפצהו) יחבטוהו על הארץ:

יב יְהִי־רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ׃

(יב) אונו - בנו:  לצלעו - אשתו:

יג יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת׃

(יג) יאכל בדי עורו - ויאכל כל שאר בדיו בניו ובנותיו:  בכור מות - שר המות כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) אני בכור אתנהו:

יד יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אָהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת׃

(יד) ינתק מאהלו - מאשתו:  מבטחו - שהיא בטוחה בו, (מבטחו) מבטחת שלו שהיא בוטחת עליו:  ותצעדהו - והיא תצעידהו ותשלחהו (מעליה) לקבר למלך השדים:

טו תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אָהֳלוֹ מִבְּלִי־ל֑וֹ יְזֹרֶ֖ה עַל־נָוֵ֣הוּ גָפְרִֽית׃

(טו) תשכון באהלו - אלמנה:  מבלי לו - (שלא תהא שלו) שהרי מת, וסוף יזורה על נוהו גפרית:

טז מִ֭תַּחַת שָֽׁרָשָׁ֣יו יִבָ֑שׁוּ וּ֝מִמַּ֗עַל יִמַּ֥ל קְצִירֽוֹ׃

יז זִֽכְרוֹ־אָ֭בַד מִנִּי־אָ֑רֶץ וְלֹא־שֵׁ֥ם ל֝֗וֹ עַל־פְּנֵי־חֽוּץ׃

יח יֶ֭הְדְּפֻהוּ מֵא֣וֹר אֶל־חֹ֑שֶׁךְ וּֽמִתֵּבֵ֥ל יְנִדֻּֽהוּ׃

(יח) יהדפוהו - מן השמים:

יט לֹ֘א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ וְאֵ֥ין שָׂ֝רִ֗יד בִּמְגוּרָֽיו׃

(יט) נכד - בן הבן:

כ עַל־י֭וֹמוֹ נָשַׁ֣מּוּ אַחֲרֹנִ֑ים וְ֝קַדְמֹנִ֗ים אָ֣חֲזוּ שָֽׂעַר׃

(כ) נשמו אחרונים - תמהו בשומעם על איד אשר בא לו:  שער - לא יתכן להיות מגזרת שער שאין טעם שער (בשי"ן אלא בעין) ואינו נהפך לקמץ באתנחתא וסוף פסוק, ל"ש:

כא אַךְ־אֵ֭לֶּה מִשְׁכְּנ֣וֹת עַוָּ֑ל וְ֝זֶ֗ה מְק֣וֹם לֹא־יָדַֽע־אֵֽל׃ (ס)

(כא) אלה משכנות עול - זה אחריתם: