איוב פרק ט

איוב פרק ט

פירוש המיוחס לרש״י

א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃

ב אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל׃

ג אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃

(ג) (מענה איוב): - לריב עמו. להתווכח עמו:

ד חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃

(ד) חכם לבב - הוא לריב:  ואמיץ כח - להיפרע:  מי הקשה - לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:

ה הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ׃

(ה) המעתיק הרים - המסלקם כהופכו סדום:  ולא ידעו - עד שנהפכו:

ו הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן׃

(ו) המרגיז ארץ - בהביטו אליה ותרעד:

ז הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃

(ז) האומר לחרס - לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:  ובעד - וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:

ח נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֝דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי יָֽם׃

(ח) נוטה שמים לבדו - ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:  על במתי ים - על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:

ט עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן׃

(ט) כסיל וכימה - מזלות הם:  וחדרי תימן - להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

י עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

יא הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃

(יא) הן יעבור וגו' - ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:  יעבור עלי - לפני ולא אראנו:

יב הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃

(יב) יחתוף - יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:

יג אֱ֭לוֹהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תחתו [תַּחְתָּ֥יו] שָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃

(יג) לא ישיב אפו - מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:  תחתיו שחחו - צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):

יד אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃

(יד) אף - כ"ש:

טו אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃

(טו) לא אענה - אירא להרים קול לפניו:  למשופטי - כמו לשופטי:

טז אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי׃

(טז) לא אאמין - לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:

יז אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃

(יז) אשר בשערה - נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:  ישופני - יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:  פצעי - מכה המוציאה דם וליחה:

יח לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃

(יח) לא יתנני - אינו מניחני להשיב רוחי אלי:

יט אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי׃

(יט) אם לכח - איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:  ואם למשפט - מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:

כ אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃

(כ) הלא אם אצדק פי ירשיעני - כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:

כא תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃

(כא) תם אני - יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:

כב אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃

(כב) אחת היא - בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:

כג אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃

(כג) אם שוט - ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:  למסת נקיים - שהמית ילעג:

כד אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃

(כד) ביד רשע - כלפי שטן:  פני שופטיה יכסה - מהבחין בדבר אמת:  ואם לא איפוא - דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:

כה וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃

(כה) וימי - עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:

כו חָ֭לְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃

(כו) אבה - שם נהר שוטף:  יטוש - יפרח:

כז אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃

(כז) שיחי - דברי צערי:  פני - חמתי:  ואבליגה - אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):

כח יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃

(כח) יגורתי כל עצבותי - שלא יניחוני מלצעוק:  ידעתי כי לא תנקני - מעוני מלהפרע ממנו:

כט אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃

(כט) למה זה הבל איגע - לבא במשפט:

ל אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי במו־[בְמֵי־] שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃

(ל) בבור - נקיון:

לא אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃

(לא) בשחת תטבלני - להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:

לב כִּי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃

(לב) במשפט - בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:

לג לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃

(לג) מוכיח - דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:  ישת ידו - משטר אימתו וניגושו:  על שנינו - שלא יחזק החזק את הרפה:

לד יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃

לה אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃

(לה) כי לא כן אנכי - על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: