להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם

להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים.

We need to understand why the formation of man's body was different from that of all other creatures,¹

כמו הצומח והחי, שכולם נברא גופם, על ידי מאמר ה'.

such as plants and animals, all of whose bodies were created through G‑d's utterance.

כמ"ש ביום ג', "תדשא הארץ דשא, עשב מזריע כו' עץ עושה פרי כו' ויהי כן".

As it is written of the third day: "Let the earth sprout vegetation, seed-bearing plants… trees that make fruit… and it was so."²

וכן ביום חמישי, "ישרצו המים שרץ נפש חיה" כו'. וכן בכולם.

Likewise on the fifth day: "Let the waters swarm with swarms of living creatures…"³ — and so with all of them.

הרי שהארץ הוציאה את העשבים ואת האילנות כל אחד ואחד כמו שהוא אחר כך, עם הנפש הצומחת שבו.

Thus the earth brought forth the grasses and the trees, each one just as it would be from then on, together with the vegetative soul within it.

וכן גם הבעל חיים הוציאה הארץ גם כן כמו שהן חיים, את הדוב ואת הארי כו'.

So too the earth brought forth the animals as living beings — the bear, the lion and the rest.

וגם המים שרצו כן שרץ נפש חיה, הם הם הדגים, גם כן כמו שהן. דהיינו, הגוף עם הנפש החיונית שבתוכו יחד.

And the waters likewise swarmed with living creatures — these are the fish — also just as they are; that is, the body together with the life-giving soul within it.

ע"י מאמר ה' שאמר, "תוצא הארץ כו' ישרצו המים" כו'. "והוא צוה ונבראו", כמו שהן עתה. וכמארז"ל, "בקומתן נבראו".

All this came about through G‑d's word, when He said, "Let the earth bring forth… Let the waters swarm…"⁴ "He commanded and they were created"⁵ — just as they are now. As our Sages say, "They were created in their full stature."⁶ Body and soul came into being together.

משא"כ בבריאת האדם, שנעשה גופו תחלה בפני עצמו, עפר בלי שום נפש חיונית בתוכו.

Not so the creation of man. His body was made first, by itself — dust, without any life-giving soul within it.

וכמ"ש, "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". וכמארז"ל, "שעה ראשונה צבר עפרו" כו'.

As it is written, "The L‑rd G‑d formed man of dust from the ground,"⁷ and as our Sages say, "In the first hour his dust was gathered…"⁸

ומתחלה היה גולם. כמ"ש, "גלמי ראו עיניך". עד שאח"כ, "ויפח באפיו נשמת חיים".

At first he was an unformed mass (golem), as it is written, "Your eyes saw my unformed body,"⁹ until afterward "He blew into his nostrils the breath of life."

הרי שלא יצא גופו מן הארץ על דרך שהוא עתה, בהיות בו נפש החיונית והמדברת. אלא שלקח עפר ועשה ממנו גוף. ואח"כ נפח נשמה באפו כו'.

So his body did not come out of the earth as it is now, with a life-giving and speaking soul within it. Rather, G‑d took dust and made a body of it, and afterward blew a soul into his nostrils.

וזהו בחי' שפלות לגבי האדם.

This is a lowliness in man:

שהרי הגוף שלו נמוך במדרגה יותר מגופות הבעלי חיים, שנתהווה בבחינת דומם, עד שאחר כך "ויפח באפיו" כו'. עם היותו מובחר בנבראים.

his body is lower in rank than the bodies of the animals, for it came into being as something inanimate, until afterward "He blew into his nostrils…" — and this although he is the choicest of all creatures.

וזהו שכתוב, "אחור וקדם" כו'. אך להבין זה, על מה ולמה נהייתה כן?

This is the meaning of the verse "Behind and before [You formed me]"¹⁰ — last in creation, yet first in rank. But we must understand: why was it so?

הענין הוא. כי הנה ד' בחינות דומם צומח חי מדבר, הם כנגד ד' אותיות דשם הוי"ה.

The explanation is this. The four levels — inanimate (domem), vegetative (tzome'ach), animal (chai) and speaking (medaber, man) — correspond to the four letters of the Divine Name Havayah. As the maamar goes on to show, the inanimate corresponds to the final hei, the vegetative to the vav, the animal to the first hei, and the speaking to the yud.

הדומם הוא כמו עפר ואבנים ומתכות, שאין לו גידול. והצומח הם אילנות ועשבים, כו'.

The inanimate is earth, stones and metals, which do not grow. The vegetative is trees, grasses and the like.

ובעלי חיים יש להם כל זה ונוסף על זה נפש החיה הרוחנית. ובמדבר נוסף עוד על כולם, נפש השכלית נפש המדברת כו'.

Animals have all this, and in addition a spiritual animal soul. And in the speaking being, man, there is added beyond all of these an intellectual soul — a speaking soul.

והנה דרך כלל, הבעלי חיים הם כלולים מב' דברים, הגוף שבו הוא בחי' צומח, שהרי נולד קטן ונעשה גדול, והנפש שבו היא נפש החיה למינה.

Now, in general an animal is made up of two things: its body, which is on the vegetative level — for it is born small and grows big — and its soul, the animal soul of its species.

ומה ששניהם יצאו ביחד מן הארץ, דהיינו הגוף עם נפש החיה שבו, על ידי מאמר ה' כו', היינו משום שבחינת צומח וחי, עם היותם ב' מדריגות זו למעלה מזו, אבל הם סמוכי' זה לזה.

That both came out of the earth together — the body with its animal soul — through G‑d's word, is because the vegetative and the animal, though two levels one above the other, are adjacent to each other.

ולכן יכולים להתחבר יחד, דהיינו שיהיה התהוותם בבת אחת, כיון שבחי' צומח הוא סמוך לבחי' חי. ואין ביניהם הפסק עוד מדרגה אחרת.

Therefore they can be joined — that is, come into being at one and the same time — since the vegetative is adjacent to the animal, with no other level separating them.

לכן נתהוו הבעלי חיים גופם ונפשם החיונית בבת אחת כנזכר לעיל.

That is why the animals' bodies and their life-giving souls came into being at once, as mentioned above.

מה שאין כן המדבר, רחוק בדילוג הערך מהצומח, ולכן לא היה יכול לצאת עם הגוף כאחד:

Not so the speaking soul: it is removed from the vegetative by a leap across levels, and so it could not come out together with the body.

ואמנם מה שגופו היה דומם דוקא? הוא כי היות ידוע, דהאדם הוא תכלית הבריאה.

But why was his body specifically inanimate? Because, as is known, man is the purpose of creation.

והיינו להיות הוא מעלה הנצוצות, שנפלו בדומם צומח חי מדבר, על ידי שנטפלים לצרכיו, לחם לאכול ובגד ללבוש, והוא יש בו דעת לעבוד את ה' כו'.

That is, he raises up the sparks that fell into the inanimate, vegetative, animal and speaking, through their being put to his use — bread to eat and clothing to wear — while he has the understanding to serve G‑d.

ועל דרך משל כשצריכים להגביה איזה דבר מן הארץ, על ידי כלי ההגבהה, הנקרא "ליווע"ר", צריכים לאחוז בחלקים התחתונים שבו דוקא.

By way of analogy: when something must be lifted off the ground with a lifting tool called a "lever," one must take hold of it specifically by its lowest parts.

כמו בהגבהת כותלי בית, שצריכים להתחיל להגביה הקורה התחתון דוקא, ואז ממילא יוגבהו גם העליונים הימנו. מה שאין כן אם היה מתחיל מאמצע הכותל, לא היה מגביה התחתונים.

So it is when raising the walls of a house: one must begin by lifting the lowest beam, and then the ones above it are raised along with it; whereas if one began from the middle of the wall, he would not lift the lower ones.

כמו כן, נשמת האדם נתלבשה בגוף, שמבחינת דומם היותר תחתון מכולם, ויעלה אותו, וממילא יתעלה גם הצומח, שהוא למעלה מדומם כו'.

So too, man's soul was invested in a body that comes from the inanimate level, the lowest of all, in order to raise it up — and with it the vegetative, which is above the inanimate, is raised as well.

ועל שם זה נקרא "מדבר", מלשון "ידבר עמים", כלומר שהוא המנהיג את כולם, בהיותו מעלה אותם על ידי עבודתו כו'.

For this reason man is called medaber, "speaking," from the expression "yadber amim," "He leads peoples"¹¹ — meaning that he is the leader of them all, for he raises them up through his avodah (divine service).

והנה נשמת האדם דוקא, יען היותו בחינת מדבר הגבוה שבכולם, יתלבש בדומם דוקא ולא בצומח.

Now man's soul in particular, being the speaking level, the highest of all, is invested specifically in the inanimate and not in the vegetative.

כי צומח רחוק מבחינת מדבר, רק לבחינת החי הוא סמוך, כנזכר לעיל. שהם בחינת "ו'" ובחינת "ה'" עלאה דשם הוי"ה, הסמוכה ל"וי"ו".

For the vegetative is distant from the speaking level; it is adjacent only to the animal, as mentioned above. These two are the vav and the upper hei of the Name Havayah — the hei that stands next to the vav.

אבל בחינת מדבר, הוא "יו"ד" וקוצו של יו"ד, שלמעלה מעלה מן הוי"ו.

But the speaking level is the yud and the tip of the yud, far above the vav.

אלא בבחינת ה' תתאה, שהוא מקור בחינת דומם הוא מתלבש, כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא.

Rather, it is invested in the lower hei, the source of the inanimate level — for "their beginning is wedged in their end."¹² The highest level is bound up precisely with the lowest.

והענין, דכתיב "בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה".

The point is this. It is written, "With Chochmah (wisdom) He founded the earth; He established the heavens with Tevunah (understanding)."¹³

ושמים וארץ, הם רוחניות וגשמיות, שהם דרך כלל דומם וצומח. כי הדומם הוא הגשם היותר אחרון, והצומח יש בו איזה רוחניות.

Heaven and earth are spirituality and physicality — in general terms, the inanimate and the vegetative. For the inanimate is the very lowest physicality, while the vegetative has some spirituality in it.

ולמעלה היינו ז"א ונוקבא, שהמדות נקראים "צומח", שיש בהן קטנות וגדלות, אבל האותיות הם בחינת דומם, שאין בהם גידול כו'.

Above, these are Z'eir Anpin and Nukva — the Divine attributes and Malchus. The attributes are called "vegetative," for they have smallness and greatness; but the letters are on the inanimate level, for they do not grow.

והנה, שמים עם היותם נעלים במדרגה הוא כוננם בתבונה שלמטה מהחכמה, ו"בחכמה יסד ארץ" שלמטה במדרגה משמים?! ולכאורה נהפוך הוא?

Now, the heavens, though higher in rank, He established with Tevunah, which is below Chochmah; while "with Chochmah He founded the earth," which is lower in rank than the heavens! Seemingly it should be the reverse?

אבל הענין מטעם הנ"ל, כי היא הנותנת, שבחינת המדות מקבלים מהבינה, שמהתבוננות מתפעל, והוא בחינת חי וצומח.

But it is for the reason given above — the very point that raises the question is the answer. The attributes receive from Binah, for contemplation is what moves the emotions; this is the level of the animal and the vegetative.

מה שאין כן החכמה היא למעלה מערך זה, אבל בה יסד ארץ, משום דנעוץ תחלתן בסופן כו'.

Chochmah, however, is beyond this whole order; yet with it He founded the earth, because their beginning is wedged in their end.

ולכן הי' גוף האדם מתחלה דומם דוקא, ולא כשאר בעלי חיים שנתהווה גופם בבחינת צומח מתחלתם ולא היה דומם.

That is why man's body was at first specifically inanimate — unlike the other animals, whose bodies came into being on the vegetative level from the outset and were never inanimate.

מה שאין כן אדם הראשון, דכתיב ביה "גלמי ראו עיניך", בחינת גולם ודומם, ואחר כך "ויפח כו'". לפי שנשמתו מבחי' חכמה עילאה, ו"בחכמה יסד ארץ".

Not so Adam, the first man, of whom it is written, "Your eyes saw my unformed body" — a golem, inanimate — and only afterward "He blew…." For his soul is from the level of supernal Chochmah, and "with Chochmah He founded the earth."

ובזה יובן מ"ש בבריאת האדם, "וייצר ה' אלקים", בב' שמות.

This explains why, of man's creation, it says "The L‑rd G‑d formed" — with two Divine Names, Havayah and Elokim.

כי להיות התחברות נפשו וגופו, מדבר ודומם, הרחוקים זה מזה בערך, יותר מריחוק הגוף מהנפש שבשאר כל הבעלי חיים.

For what is joined in man is his soul and his body — the speaking and the inanimate — which are farther apart in rank than body and soul in any other animal,

כנזכר לעיל, שצומח וחי סמוכים יחד, מה שאין כן הדומם עם המדבר שרחוקים זה מזה מהקצה אל הקצה.

as mentioned above: the vegetative and the animal are adjacent, whereas the inanimate and the speaking are as far apart as one extreme from the other.

ולכן כדי שיתחברו יחד, הוא על ידי ב' שמות:

Therefore, for them to be joined together, it takes two Names. The explanation continues in the next maamar, "Lehavin Betosefes Biur".

Notes

1. The maamar is found in the handwritten manuscript of the Tzemach Tzedek, from the years 5571–5572 (1810–1812).

2. Bereishis 1:11: "G‑d said, 'Let the earth sprout vegetation, seed-bearing plants, fruit trees bearing fruit after their kind, whose seed is in them, upon the earth'; and it was so." The words "trees that make fruit" follow the next verse, Bereishis 1:12: "The earth brought forth vegetation, seed-bearing plants after their kind, and trees that make fruit, whose seed is in them, after their kind."

3. Bereishis 1:20: "G‑d said, 'Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let birds fly over the earth, across the expanse of the heavens.'"

4. Bereishis 1:24: "G‑d said, 'Let the earth bring forth living creatures after their kind — cattle, creeping things and beasts of the earth after their kind'; and it was so." On "Let the waters swarm," see note 3.

5. Tehillim 148:5: "Let them praise the Name of G‑d, for He commanded and they were created."

6. Chullin 60a: "Rabbi Yehoshua ben Levi said: All the works of creation were created in their full stature." Likewise Rosh Hashanah 11a: "All the works of creation were created in their full stature, created with their consent, created in the form they chose."

7. Bereishis 2:7: "The L‑rd G‑d formed man of dust from the ground, and He blew into his nostrils the breath of life, and man became a living soul."

8. Sanhedrin 38b: "In the first hour his dust was gathered; in the second he became an unformed mass; in the third his limbs were stretched out; in the fourth a soul was cast into him."

9. Tehillim 139:16: "Your eyes saw my unformed body, and in Your book they are all written."

10. Tehillim 139:5: "Behind and before You formed me, and You laid Your hand upon me." See Bereishis Rabbah 8:1.

11. Tehillim 47:4: "He leads peoples under us, and nations beneath our feet." Yadber here carries the sense of leading.

12. After the wording of Sefer Yetzirah 1:7.

13. Mishlei 3:19: "G‑d founded the earth with wisdom; He established the heavens with understanding."