סימן רמב - להזהר בכבוד שבת ובו י"ג סעיפים

רמב להזהר בכבוד שבת ובו י"ג סעיפים:

א שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים. והם כבוד וענג [אדה"ז מבאר כבוד בסעיף זה ועונג בסעיף ב']. 

שנאמר: [ישעיה נח, יג] וקראת לשבת ענג, לקדוש ה' [קדוש ה' = שבת (ויו"ט)] מכובד. [ונמצא שהנביא מפרש ענג וכבוד בשבת]

[וממשיך אדה"ז לבאר שאף כבוד ועונג נתפרש על ידי הנביאים, המקור הוא מן התורה, וא"כ החיוב הוא מן התורה]

ועיקרן מן התורה.

שהשבת הוא (א) בכלל: "מקראי^{[קו"א א]} קדש" [שבויקרא כג, ב, "מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי", ושם מפורש שמועדים (יו"ט) הם מקראי קדש אמנם אף השבת הוא מקראי קדש]. 

שנאמר: [שם בהמשך] "וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו'" [ויקרא כג, ג].

ומקרא קדש פירשו חכמים [איך נקראים קדש]: לקדשו [לשויו"ט שנקרא קודש] ולכבדו בכסות נקיה, ולענגו בענג אכילה ושתיה [המצוה הוא על כל מיני אכילה שמתענג בהם].

[א"כ כבוד ועונג שבת הן מה"ת לדעה זו. ולדיעה זו גם כבוד ועונג יו"ט הוא מן התורה, כיון שהם "מועדי ... מקראי קודש"]

ויש אומרים: ש"מקרא קדש" [אין הכוונה לכבוד ועונג, אלא] הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה [א"כ אין עיקר מה"ת לכבוד ועונג]. 

 אבל הכבוד בשבת ויו"ט [שנלמד מהכתוב בישעי' שם: "לקדוש ה' מכובד", ש"קדוש ה'" כולל שבת ויו"ט, ששניהם הם קדוש השם, ונמצא שהנביא אומר שיש לכבד שניהם שבת ויו"ט].

והענג בשבת [מדייק "והענג בשבת", כי בישעיה כתוב "וקראת לשבת ענג" היינו שצריך לענג את השבת, אבל ביו"ט לא נתפרש בישעיה ענין העונג כלל. ולדעה זו כבוד בשבת ויו"ט והענג בשבת] הן מדברי סופרים.

[ואין חיוב עונג ביו"ט מהפסוק בישעי,' אמנם החכמים חדשו שיש מצות עונג לאכול שני סעודות עם פת ביו"ט, כמבואר בשו"ע לקמן סי' תקכ"ט סעיף ג]

[וממשיך אדה"ז בהחצ"ע שאף שלפי דעה הב' בישעי' לא נזכר עונג ביו"ט - מ"מ עונג שיש בו שמחה, כשמתענג במאכל ובמשתה, מקיים הוא מצות התורה של שמחה, "ושמחת בחגיך"] 

(אבל (ב) הענג והשמחה ביו"ט במאכל ומשתה הוא מן התורה כמו שיתבאר בסימן תקכ"ט [סעיף ו-ז] 

[אבל כנ"ל החיוב לאכול בכל יו"ט ב' סעודות אחת בלילה ואחת ביום בשחרית - הוא חיוב מיוחד שחייבו חכמים לענגו. כמבואר שם סעיף ג. אמנם אינו כולל ענין התענוג והשמחה באופן כללי במאכל ומשתה שהוא מקיים מ"ע מה"ת של ושמחת])

ומכל מקום [אף שהכבוד והעונג הם מדברי סופרים] צריך להזהר בהם [בכבוד ועונג] מאד -י שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה.

וכל המענג את השבת שכרו מפורש בקבלה: [ישעיה נח, יד] "אז תתענג על ה' וגו'". ובדברי רז"ל: שמוחלין לו על כל עונותיו וניצול מדינה של גיהנם:

ב במה מענגו? בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין, שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהם. וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם ענג.

ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם ענג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים -- לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם:

ג וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים - הרי זה משובח.. והוא שידו משגת.

ואף אם אין לו עכשיו מעות מזומנים אלא חפצים - ימשכנם וילוה עליהם, והקב"ה ימציא לו לפרוע. ועל זה אמרו רז"ל אמר הקב"ה: "לוו עלי ואני פורע". כלומר, שאין הוצאת שבת ויו"ט עולה בחשבון הקצבה שנקצב לו בראש השנה למזונות כל השנה ושאר צרכיו.

שכך אמרו חכמים: כל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובין לו מראש השנה - שקוצבין לו כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה, חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט שאין קוצבין עליה כלום, אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט - מוסיפין לו.

אבל אם אין לו חפצים למשכנם ולפרוע בהם - לא ילוה ושהקב"ה יפרע. כי מאחר שאין לו משלו אין עליו חיוב כלל להרבות בהוצאת שבת יותר מהשגת ידו:

ד ואף אם אין ידו משגת כלום, ורוצה ליטול מן הקופה של צדקה המתחלקת בכל ערב שבת - לא יטול אם אינו צריך ליטול לצורך מזונותיו של ימות החול של שבוע הבא, ובשביל מזונות יום השבת ג"כ לא היה צריך ליטול אם היה נוהג כבחול ממש, לאכול בו שתי סעודות בלבד פת וקטניות כסעודותיו בחול. כגון שיש לו מזון י"ד סעודות לשבעה ימים שעד ערב שבת הבא, סעודה אחת לכל יום וסעודה אחת לכל לילה, אלא שרוצה ליטול כדי לאכול שלשה סעודות בשבת, וכל שכן אם רוצה ליטול כדי להתענג קצת יותר מימות החול - שאסור לו ליטול מן הקופה בשבוע זו. שכך אמרו חכמים: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות":

ה אבל (ג) בערב שבת הבא,^{[קו"א ג]} נותנין לו מזון ט"ו סעודות לאותה שבוע, כדי שיהיה לו שלשה סעודות לאותו שבת. וגם נותנים לו דגים וירק לאותו שבת - שכיון שכבר נצרך לבריות נותנים לו כל צרכו. שנאמר: די מחסורו אשר יחסר לו.

וכן מי שנותנים לו מדי שבוע בשבוע מצדקה אחרת, שמותר לו לקבל ממנה הרבה, כל שאין לו שיעור המפורש ביו"ד סימן רנ"ג - הרי זה יכול להרבות בהוצאת שבת כפי ערך מה שנותנים לו.

(ובלבד שלא יוציא כל כך לשבתות עד שתחסר פרנסתו בחול, ויצטרכו להוסיף לו מן הצדקה <[א]> מחמת הוצאותיו לשבתות - שנמצא מטיל כבוד שבתותיו על הבריות. וכבר אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות):

ו ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו להרבות בהוצאת שבת ושיותיר מזה לפרנסתו לחול, בענין שיצטרכו להוסיף לו - מכל מקום אם יש לו מעט משלו, יזרז את עצמו להוציא ממון בכבוד השבת בכל מה שאפשר.

אבל אם אין לו כלום משלו - אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת. שכבר אמרו: עשה שבתך כו'.

ומכל מקום צריך הוא לעשות דבר מועט בתוך ביתו, לקיים מצות עונג.

ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו אפילו לדבר מועט - צריך הוא לצמצם מעט בשאר הימים בענין שיוכל לעשות דבר מועט לענג שבת.

וכל שכן מי שאינו נוטל כלום מהצדקה אלא מסתפק במועט שיש לו משלו - שאינו צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת, אלא יצמצם מעט בשאר הימים, בענין שיעשה דבר מועט לענג שבת. וזה טוב יותר משיצטרך לבריות:

ז אף מי שאין ידו משגת להרבות במאכלי שבת - טוב לו ליזהר שלא יפחות משני תבשילין. וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה. אלא אם כן הדגים מזיקים לו לפי טבעו או ששונאם שאין לו מהם עונג אלא צער, והשבת לענג ניתן כמו שיתבאר בסימן רפ"ח.

ואם הנכרים מייקרים השער של הדגים, ומחמת זה יש כמה בני אדם שאין יכולים ליקח דגים לשבת (ד) - נכון לתקן^{[קו"א ד]} שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות, כדי שאח"כ יוזילו השער ויוכלו הכל לקיים מצות עונג שבת:

ח אם שלחו לאדם איזה דבר מאכל שיאכלנו בשבת - אל יאכלנו בחול.

(ממדת חסידות, אבל מן הדין אין איסור בדבר. עיין סימן תרצ"ד):

ט מותר ללוות (ה) בריבית של דבריהם לצורך סעודת שבת ויו"ט או לצורך שאר סעודת מצוה, אם אי אפשר ללוות בלא ריבית:

י זכור את יום השבת לקדשו וגו' - דרשו בית שמאי: שתהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת. ואמרו עליו על שמאי הזקן: שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד - מצא בהמה נאה, לוקחה ואומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול, נמצא אוכלה לזו כדי שהיפה תאכל בשבת.

אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה בו - שהיה אומר: ברוך ה' יום יום יעמס לנו צרכינו.

ואף הלל מודה שכדברי בית שמאי יותר נכון לעשות, אלא שהיה בוטח בה', שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים:

יא עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת, כדי ללבוש לבנים בשבת. אבל בערב שבת אין פנאי לכבס מפני שצריך להתעסק בצרכי שבת:

יב נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת, ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים. ודבר זה מכבוד שבת ויו"ט. ואין לשנות המנהג:

יג (ובמקומות שאוכלים פת של נכרים כל ימות החול - טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויו"ט כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו, שזהו כבוד שבת ויו"ט):

 

 

קונטרס אחרון לסימן זה