ב"ה, כ"ח אד"ר, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום השני, בו שואל דעתי באם להשתתף בשיעורים אשר לומדים שם בנים ובנות במעורב ומורים ומורות במעורב, ויש גם מקום לחשש נוסף שזה יתפרש כנתינת הכשר מצדו על הנהגה כזו.
ולפלא הספק בענין מבואר ופשוט, ובפרט כשקוראים לזה גם שם דתי, שזה עוד מגדל את המכשול והטעת הרבים, מובן שאין הנ"ל דומה כלל לאם בא מורה אחד יושב מן הצד ומסתכל איך מתנהל שיעור לבנות ע"י מורה א' או שתים פלונית, שאין בזה חשש משא"כ באופן האמור.
בברכת הצלחה בעבודתו בקדש.
מובן שבהנ"ל ובכלל בכגון דא, יש להזהר ולהשמר ביותר שלא להביא הצד שכנגד לרגשי נצחנות (ע"י התגרות ופרסומת בקול תרועה שלא ישמעו לקולם ומורדים בהם וכו'). והרי נצחונות מעבירה את האדם אפילו על דעתו, וזה עלול לגרום לנקיטת צעדים חריפים ושלא הכל יעמדו אז בנסיון. - והרי הכוונה צ"ל שלא ישתתפו בפועל, וזהו שולל כל ענין המסכן את זה. ובטח יתיעצו ביניהם איך לכלכל את הנ"ל, ותשועה ברוב יועץ.