ב"ה, כ"ו אד"ר, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מט"ז אד"ר, בו כותב אודות מצב רוחו אשר מפריע לו גם כן לפעמים במלאכתו מלאכת שמים מלאכת החינוך.
וכבר מבואר ענינו בכמה מקומות ומהם בספר תניא קדישא, אשר ענין העצבות באיזה אופן שלא יהי', הן ממילי דשמיא והן ממילי דארעא, אין זה אלא מעצת היצר, וכמבואר שם בארוכה, ובפרט בהנוגע אליו, אשר ראה נסים גלוים וחסדי השי"ת גם בעיני בשר, פשוט שאין כל יסוד לעצבות, ואדרבה צריך הוא להרבות בשמחה, ועל דרך החותם דהלכות פורים אשר בשו"ע וסיום כל חלק אורח חיים, וטוב לב משתה תמיד, ובפרט שגם עתה העמידתו ההשגחה העליונה על חלק היפה, חינוך בני ישראל, שאין לך עבודה קדושה ונעימה יותר מזה, גורם נחת רוח עצום למעלה, שמזה מובן גם שכרו של הגורם נחת רוח זה.
ויהי רצון שימי חדש זה - שאז יתקבלו שורותי אלה - שמסגולת החדש הוא - אשר נהפך להם לשמחה וליום טוב.
וענין נהפוך, הרי תוכנו, אשר אפילו ענינים שאינם טוב הנראה והנגלה, מסוגלים ימי חדש זה, להפוך אותם לשמחה וליום טוב נראים לעיני בשר, יפעלו פעולה זו בעניניו הנ"ל.
בברכה לבשו"ט.