המצווה הרל"ה
הציווי שנצטווינו בדין עבד כנעני, והוא שמשתעבדין בו לעולם ואינו יוצא לחרות אלא בשן ועין והוא הדין לשאר ראשי אברים שאינם חוזרין כמו שבא לנו בפרוש המקבל.
והוא אמרו יתעלה: "לעלם בהם תעבדו" (ויקרא כה, מו).
ואמר: "וכי יכה איש" (שמות כא, כו).
ולשון גמרא גטין: "כל המשחרר עבדו - עובר בעשה. דכתיב: לעולם בהם תעבדו".
ולשון התורה הוא, שמשתחרר בשן ועין.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בשלמות בקדושין וגטין.
The 235th Mitzvah
1. The command by which we were commanded concerning the law of a Canaanite slave: he is to be kept in servitude forever, and he goes free only through the loss of a tooth or an eye, and the same applies to the other limbs that do not grow back, as we received in the explanation of the tradition.
2. This is His statement, may He be exalted: "לעלם בהם תעבדו" ("you shall make them serve forever," Vayikra 25:46). And He said: "וכי יכה איש" ("and if a man strikes," Shemos 21:26).
3. The words of the Gemara in Gittin: "Whoever frees his slave transgresses a positive commandment, as it is written: 'you shall make them serve forever.'"
4. The language of the Torah is that he goes free through a tooth or an eye.
5. We have already explained the laws of this mitzvah in full in Kiddushin and Gittin.