חבקוק פרק ג
א תְּפִלָּ֖ה לַחֲבַקּ֣וּק הַנָּבִ֑יא עַ֖ל שִׁגְיֹנֽוֹת׃
(א) על שגיונות - יש פותרו כתרגומו ולפי משמעו בקש רחמים על עצמו שהטיח דברים כמו (לעיל א) ע"כ תפוג תורה ותעשה אדם כדגי הים קנתר אחר מדת הדין:
ב יְהוָ֗ה שָׁמַ֣עְתִּי שִׁמְעֲךָ֮ יָרֵאתִי֒ יְהוָ֗ה פָּֽעָלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר׃
(ב) שמעתי שמעך - אשר מעולם שנפרעת תמיד ממכעיסיך ואת הרשע הזה אתה סובל: יראתי - אמרתי איך נשתנית מדת הדין בעון ישראל: פעלך בקרב שנים חייהו - פעלך הראשון שהייתה נפרע לנו מאויבינו בקרב שני הצרה שאנו שרויים בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו: ברוגז - שתקצוף על הרשעים: רחם תזכור - רחם כמו לרחם: תזכור - לרחם את ישראל.
ג אֱל֙וֹהַ֙ מִתֵּימָ֣ן יָב֔וֹא וְקָד֥וֹשׁ מֵֽהַר־פָּארָ֖ן סֶ֑לָה כִּסָּ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ הוֹד֔וֹ וּתְהִלָּת֖וֹ מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃
(ג) אלוה מתימן יבוא - עכשיו הוא מזכיר לפניו פעלו הראשון שהוא מבקש לפניו לעוררהו ופועל (ס"א פועל) חיבתן של ישראל ופורענו' דורו' הראשוני' כשבאת ליתן את התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה: תימן - עשו: פארן - ישמעאל כדאמר וישב במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א): כסה שמים הודו - בסיני לישראל:
ד וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזֹּֽה׃
(ד) ונוגה - אותו היום: כאור תהיה - כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת"י: קרנים - לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו: מידו - מידו של הקב"ה באו להם: ושם חביון עזו - כתרגומו שם נגלה עזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון:
ה לְפָנָ֖יו יֵ֣לֶךְ דָּ֑בֶר וְיֵצֵ֥א רֶ֖שֶׁף לְרַגְלָֽיו׃
(ה) לפניו ילך דבר - מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי' יום ואתה נותן להם את התור': ויצא רשף לרגליו - מלאכי רשף באו עמו לסיני:
ו עָמַ֣ד ׀ וַיְמֹ֣דֶד אֶ֗רֶץ רָאָה֙ וַיַּתֵּ֣ר גּוֹיִ֔ם וַיִּתְפֹּֽצְצוּ֙ הַרְרֵי־עַ֔ד שַׁח֖וּ גִּבְע֣וֹת עוֹלָ֑ם הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָ֖ם לֽוֹ׃
(ו) עמד וימודד ארץ - המתין לדקדק בדין דור המבול למדוד להם מדה כנגד מדה ומדד עומד כדאמר נצב ה' ועומד לדין עמים (ישעיהו ג׳:י״ג) ממתין ומדקדק בדינם: וימודד ארץ - ברותחים קילקלו וברותחים נדונו: ראה - בדור הפלגה שעל ידי שהיו שפה אחת באו כולם בעצה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳): ויתר גוים - הקפיצם לשבעים לשון כדאמר ויתר ממקומו (איוב לו) לנתר בהם (ויקרא יא): הררי עד - שרי העכו"ם: הליכות עולם לו - הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא:
ז תַּ֣חַת אָ֔וֶן רָאִ֖יתִי אָהֳלֵ֣י כוּשָׁ֑ן יִרְגְּז֕וּן יְרִיע֖וֹת אֶ֥רֶץ מִדְיָֽן׃ (ס)
(ז) תחת און - שנמצא בישראל: ראיתי אהלי כושן - שעומדים בגלוי ומחבלים את ישראל ובהתכנע' לפניך ירגזון יריעות וגו' הכל כתרגומו:
ח הֲבִנְהָרִים֙ חָרָ֣ה יְהוָ֔ה אִ֤ם בַּנְּהָרִים֙ אַפֶּ֔ךָ אִם־בַּיָּ֖ם עֶבְרָתֶ֑ךָ כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה׃
(ח) הבנהרים - יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו: מרכבותיך - לנו ישועה:
ט עֶרְיָ֤ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּע־אָֽרֶץ׃
(ט) עריה תעור קשתך - נגלה נגלית גבורתך: שבועות מטות - שבועות שנשבעת לשבטים: אומר סלה - מאמר המקוים לעולם, אומר נקוד פתח (ר"ל סגול) וטעמו למעלה שהוא שם דבר: נהרות תבקע ארץ - כתרגומו:
י רָא֤וּךָ יָחִ֙ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא׃
(י) ראוך יחילו הרים - הרי נחלי ארנון שנדבקו זה עם זה: זרם מים עבר - בעברם בירדן תמו נכרתו המים ועבר קילוח שטף המים לשפולו של נהר והבאים מלמעלה קמו עמדו: נתן תהום קולו - שבחוהו יושבי הארץ: רום ידיהו נשא - צבא השמי' הודו לו:
יא שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃
(יא) עמד זבולה - במדוריהון כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו: לאור חציך יהלכו - ישראל:
יב בְּזַ֖עַם תִּצְעַד־אָ֑רֶץ בְּאַ֖ף תָּד֥וּשׁ גּוֹיִֽם׃
(יב) בזעם תצעד ארץ - לגרש שבע' עכו"ם:
יג יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃ (פ)
(יג) לישע את משיחך - שאול ודוד: ערות יסוד - חומות עכו"ם: עד צואר - הוא גובה החומות והמגדלים:
יד נָקַ֤בְתָּ בְמַטָּיו֙ רֹ֣אשׁ פרזו [פְּרָזָ֔יו] יִסְעֲר֖וּ לַהֲפִיצֵ֑נִי עֲלִ֣יצֻתָ֔ם כְּמוֹ־לֶאֱכֹ֥ל עָנִ֖י בַּמִּסְתָּֽר׃
(יד) נקבת במטיו ראש - סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו"ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם: ראש פרזיו - ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳) ערי הפרזי (דברים ג): עליצותם - היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני:
טו דָּרַ֥כְתָּ בַיָּ֖ם סוּסֶ֑יךָ חֹ֖מֶר מַ֥יִם רַבִּֽים׃
(טו) דרכת בים - בחיילותיו הכבדים כחול הים: חומר - ת"י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח):
טז שָׁמַ֣עְתִּי ׀ וַתִּרְגַּ֣ז בִּטְנִ֗י לְקוֹל֙ צָלֲל֣וּ שְׂפָתַ֔י יָב֥וֹא רָקָ֛ב בַּעֲצָמַ֖י וְתַחְתַּ֣י אֶרְגָּ֑ז אֲשֶׁ֤ר אָנ֙וּחַ֙ לְי֣וֹם צָרָ֔ה לַעֲל֖וֹת לְעַ֥ם יְגוּדֶֽנּוּ׃
(טז) שמעתי ותרגז בטני - ת"י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי: לקול צללו שפתי - לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע: צללו - לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי"ר בלע"ז: ותחתי ארגז - במקומי אני מזדעזעת: אשר אנוח ליום צרה - אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה: לעלות לעם יגודנו - ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו:
יז כִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֤ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֤ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּרְפָתִֽים׃
(יז) כי תאנה לא תפרח - כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה: ושדמות - שדה לבן: ממכלה - דיר הצאן:
יח וַאֲנִ֖י בַּיהוָ֣ה אֶעְל֑וֹזָה אָגִ֖ילָה בֵּאלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃
(יח) ואני - כנסת ישראל, בה' אעלוזה:
יט יְהוִ֤הּ אֲדֹנָי֙ חֵילִ֔י וַיָּ֤שֶׂם רַגְלַי֙ כָּֽאַיָּל֔וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַדְרִכֵ֑נִי לַמְנַצֵּ֖חַ בִּנְגִינוֹתָֽי׃
(יט) למנצח בנגינותי - לבן לוי המנצח בשיר ב"ה אנעי' לו בנגינותי והלוי יתן קול כנגדו בכלי השיר: למנצח - כמה דאת אמר (עזר' ג) ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת וגומר: בנגינותי - הוא לשון נעימות קול להרים ולהשפיל אורגנידור"ש בלע"ז: