נוהגים, לפני ההליכה לבית הכנסת, לברך את הבנים ואת בני המשפחה, כפי הנוסח המודפס במחזורים, וכפי צחות לשון המברך.
עיקר הברכה יהיה, שיהיו עובדי ה' כל ימיהם, ויתן להם שלום, וחיים ארוכים.
ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות כל ימי חייהם.
ויוכיח אותם שילכו ביראת ה' כל ימי חייהם. ויכוין בתוכחה זו לתת נחת רוח לבורא ית"ש.
ויש הנוהגים ללכת גם לקרוביהם ומיודעיהם הידועים בתור צדיקים ואנשי מעשהלהתברך מברכות פיהם.
ויש להקדים ולעשות זה בעוד היום גדול בכדי להיות פנויים אח"כ לקבל קדושת היום בישוב הדעת:
ישים ידיו על ראשם ויאמר:
יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה:
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיוּ בָּנַי הַחֲבִיבִים חַיִּים וְקַיָּמִים וְלֹא יִהְיוּ נִתְפָּסִים חַס וְשָׁלוֹם בַּעֲוֹנַי.
וְיִתֵּן יְהֹוָה בְּלִבְּכֶם אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת יְהֹוָה עַל פְּנֵיכֶם תָּמִיד שֶׁלֹּא תֶחֱטָאוּ.
וְיִהְיֶה חִשְׁקְכֶם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹן אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וְיִתֶּן לִי אֱלֹהִים פַּרְנָסָה בְּרֶוַח בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאוּכַל לְזוּנְכֶם וּלְכַלְכֵּל אֶתְכֶם וּלְגַדֶּלְכֶם וּלְהַדְרִיכְכֶם בְּדַרְכֵי טוֹבִים וִישָׁרִים וּלְהוֹבִילְכֶם לַחֻפָּה.
וַיהֹוָה יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיכֶםשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְיִכְתֹּב וְיַחְתֹּם אֶתְכֶם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקִים וּבְתוֹךְ כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמֵן:
נ"א מברכת הבנים מס' חיי אדם:
יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה:
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבְּךָ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, וְתִהְיֶה יִרְאַת יְהֹוָה עַל פָּנֶיךָ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, וִיהִי חִשְׁקְךָ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת.
עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימוֹת, יָדֶיךָ יַעַסְקוּ בְמִצְווֹת, רַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לַעֲשֹוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
יִתֶּן לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת כָּל יְמֵיהֶם, וִיהִי מְקוֹרְךָ בָּרוּךְ, וְיַזְמִין לְךָ פַּרְנָסָתְךָ בְּהֶתֵּר וּבְנַחַת וּבְרֶוַח מִתַּחַת יָדוֹ הָרְחָבָה וְלֹא עַל יְדֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם, פַּרְנָסָה שֶׁתִּהְיֶה פָּנוּילַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְתִכָּתֵב וְתֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים בְּתוֹךְ כָּל צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל, אָמֵן:
קודם שילך לביהכ"נ יחלוץ מנעליו ויאמר בשמחה עצומה:
הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי לְעַנּוֹת נַפְשִׁי וְגוּפִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יוֹצְרִי וּבוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.
וַהֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מֵעַתָּה אִסּוּר מְלָאכָה וַחֲמִשָּׁה עִנּוּיִים, אִסּוּר אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה וְסִיכָה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ:
טעם ללבישת הקיטל הוא כדי להכניע הלב משום שהוא בגד מתים, ועוד שהוא בגד לבן, לרמז על הפסוק בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ולרמז שמצות היום בבגדי לבן שדן הקב"ה את העולם במדת הרחמים, ולכן לא יעטרהו בזהב שלא יהיה סנגור קטגור ר"ל, לפי שהוא מזכיר עון דהיינו עון העגל שהיה של זהב, והוא חטא השמור לדורות כדכתיב וביום פקדי וגו' ואמרינן בסנהדרין (קב, ב) אין לך פקידה שאין בה מעון העגל, ולכן גם הנשים אין לובשותבגדים המחופים זהב:
מנהג לשטוח עשבים בבהכ"נ בערב יוה"כ סמוך לכניסת הלילה, לפי שהצבור צריכין ליפול על פניהם במוסף באמירת העבודה כשאומרים ונופלים על פניהם, ואסור לאדם ליפול על פניו במקום רצפת אבנים ולכן מכיניםהעשבים בערב יוה"כ, והמה צבורים ומונחים בקרן זוית או מקום מיוחד עד אחר הליכת הצבור מתפלת המנחה לביתם ואז מפזרים השמשים העשבים בכל הבהכ"נ. [מטה אפרים]:
It is customary, before going to the synagogue, to bless one's children and family members, according to the text printed in the Machzorim and in the blesser's own heartfelt words.
The essence of the blessing should be that they be servants of the L‑rd all their days, and that He grant them peace and long life.
And that he merit to see from them children and grandchildren occupied with Torah and mitzvos all the days of their lives.
He should admonish them to walk in the fear of the L‑rd all the days of their lives, and intend by this admonition to bring gratification to the Creator, may His Name be blessed.
Some also have the custom to go to their relatives and acquaintances who are known as tzaddikim and men of good deeds, to be blessed with the blessings of their mouths.
This should be done early, while it is still broad daylight, so as to be free afterwards to receive the holiness of the day with a settled mind.
He places his hands on their heads and says:
May G‑d make you like Ephraim and Menasheh.
May the L‑rd bless you and guard you.
May the L‑rd make His countenance shine upon you and be gracious to you.
May the L‑rd turn His countenance toward you and grant you peace.
May it be the will of our Father in heaven that my beloved children be alive and well, and that they not, G‑d forbid, be caught up in my iniquities.
May the L‑rd place in your hearts His love and His fear, and may the fear of the L‑rd be upon your faces always, so that you do not sin.
May your desire be for Torah and mitzvos, and to do the will of your Father in heaven.
May G‑d grant me ample livelihood, permissibly and with ease, from His generous hand and not through the gifts of flesh and blood, so that I may be able to sustain you, provide for you, raise you, guide you in the ways of the good and upright, and lead you to the wedding canopy.
May the L‑rd bestow upon you an abundance of blessing and success in all the work of your hands, and may He inscribe and seal you for a good and long life among all the righteous and among all Israel. Amen.
Another version of the blessing of the children, from the book Chayei Adam:
May G‑d make you like Ephraim and Menasheh.
May the L‑rd bless you and guard you.
May the L‑rd make His countenance shine upon you and be gracious to you.
May the L‑rd turn His countenance toward you and grant you peace.
May it be the will of our Father in heaven that He place in your heart His love and His fear, and may the fear of the L‑rd be upon your face all your days, so that you do not sin; and may your desire be for Torah and mitzvos.
May your eyes look straight ahead; may your mouth speak wisdom, and your heart meditate on awe; may your hands be occupied with mitzvos; may your feet run to do the will of your Father in heaven.
May He grant you righteous sons and daughters who occupy themselves with Torah and mitzvos all their days. May your source be blessed. May He provide your livelihood permissibly, with ease and amply, from His generous hand and not through the gifts of flesh and blood — a livelihood that will leave you free for the service of G‑d. And may you be inscribed and sealed for a good and long life among all the righteous of Israel. Amen.
Before going to the synagogue, one removes his shoes and says with great joy:
I hereby accept upon myself to afflict my soul and my body on this Day of Atonement, as my Maker and Creator, blessed be His Name, has commanded me in His holy Torah: "You shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening; from evening to evening you shall keep your Sabbath."
And I hereby accept upon myself, from now on, the prohibition of work and the five afflictions: the prohibition of eating and drinking, washing, anointing, wearing leather shoes, and marital relations — for the sake of the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah.
The reason for wearing the kittel is to humble the heart, since it is a burial garment. Furthermore, it is a white garment, alluding to the verse "At all times let your garments be white," and indicating that the mitzvah of the day is in white garments, for the Holy One, blessed be He, judges the world with the attribute of mercy. Therefore one should not adorn it with gold, for an accuser cannot become a defender, G‑d forbid, since gold recalls sin — namely the sin of the Golden Calf, which was of gold. That is a sin kept in store for all generations, as it is written, "And on the day that I make an accounting...", and we say in Sanhedrin (102b): "There is no punishment that does not include some part of the sin of the Calf." Therefore women, too, do not wear garments overlaid with gold.
It is customary to spread grasses in the synagogue on Erev Yom Kippur, close to nightfall, because the congregation must fall on their faces during Musaf, in the recital of the Avodah, when they say "and they fell upon their faces"; and it is forbidden for a person to fall on his face upon a stone floor. Therefore the grasses are prepared on Erev Yom Kippur, and they are piled up and set aside in a corner or a special place until the congregation goes home after Minchah, and then the shamashim spread the grasses throughout the synagogue. [Mateh Ephraim]