א
זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ אוֹי.
הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים אוֹי.
בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אוֹי.
אִמּוֹתֵינוּ מְקוֹנְנוֹת בְּחֹדֶשׁ אָב. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ אוֹי.
כִּי נִסּוּךְ הַמַּיִם בָּזִינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ אוֹי.
כִּי שִׂנְאַת חִנָּם רָדָפְנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אוֹי.
וְאַשּׁוּר צָדוּנוּ כְּצַיָּד. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם אוֹי.
וַאֲנַחְנוּ סוֹבְלִים אֶת עֲוֹנָם. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ אוֹי.
כִּי שִׁלּוּחַ עֲבָדִים בִּטַּלְנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ אוֹי.
כִּי קָפַצְנוּ מֵעָנִי יָדֵינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ אוֹי.
כִּי כְבוֹדָם בְּקָלוֹן הֵמִירוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ אוֹי.
כִּי אִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמְּאוּ וְזִנּוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ אוֹי.
כִּי גְּזֵלַת הֶעָנִי חָמְסוּ וְגָזְלוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ אוֹי.
כִּי בְּבֵית זוֹנָה נִמְצָאוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ אוֹי.
כִּי מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה עִוְּתוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ אוֹי.
כִּי נִבְטְלוּ עוֹלֵי רְגָלֵינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי.
כִּי נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ אוֹי.
כִּי נֻטַּל כְּבוֹד בֵּית מַאֲוָיֵנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם אוֹי.
כִּי נִתַּן עָלָיו שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
אַתָּה יְיָ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר:
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים:
הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
ב
קינה לליל תשעה באב שחל במוצאי שבת:
אֵיךְ מִפִּי בֵּן וּבַת. הֲגוֹת קִינִים רַבַּת. תְּמוּר שִׁירִים וְחֶדְוַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נִגְזְרָה גְּזֵרָה. בָּחֳרִי אַף וְגַם עֶבְרָה. וְאַפּוֹ בָּנוּ חָרָה. וּבָעֲרָה חֲמָתוֹ כְּלַבַּת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי בָתֵּינוּ שִׁנּוּ. וּבְתוּלוֹתֵינוּ עִנּוּ. וּפָנֵינוּ נִשְׁתַּנּוּ. וְגַם הֻשְׁחֲרוּ כְּמַחֲבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי שַׁדּוּנוּ. וְגַם הִפִּילוּ בָנוּ פְּגָרִים. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים. הָיוּ נְצוּרִים כְּבָבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נָפְלָה עֲטֶרֶת. וְגָבְרָה כָּתֵף סוֹרֶרֶת. וְחָדַל הוֹד תִּפְאֶרֶת. צִמְצוּם שֶׁכֶן חִבַּת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נֻטְּלָה מְנוֹרָה. וּקְטֹרֶת לְבֹנָה הַטְּהוֹרָה. וְנִבְזָה גָּזִית מְיֻקָּרָה. אָכְלָה אֶרֶץ זָבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
ג
בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:
בְּלֵיל זֶה תְּיַלֵּל מַר עֲנִיָּה נֶחְדֶּלֶת. וּמִבֵּית אָבִיהָ בַּחַיִּים מֻבְדֶּלֶת. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְנִסְגַּר הַדֶּלֶת. וְהָלְכָה בַּשִּׁבְיָה בְּכָל פֶּה נֶאֱכֶלֶת. בְּיוֹם שֻׁלְּחָה בְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. וְאֵשׁ עִם גַּחֶלֶת. יָצְאָה מֵאֵת יְיָ.
בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ.
בְּלֵיל זֶה הַגַּלְגַּל סִבֵּב הַחוֹבָה. רִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי בֵּיתִי נֶחְרְבָה. וְעוֹד לֹא רֻחָמָה בַּת הַשּׁוֹבָבָה. הֻשְׁקְתָה מֵי רוֹשׁ וְאֶת בִּטְנָהּ צָבָה. וְשֻׁלְּחָה מִבֵּיתוֹ וְגַם נָשְׁתָה טוֹבָה. גְּדוֹלָה הַשִּׂנְאָה מֵאֵת אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ. וּכְאַלְמְנוּת חַיּוּת כְּאִשָּׁה נֶעֱזָבָה. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ.
בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ.
בְּלֵיל זֶה קָדַרְתִּי וְחָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת. לְחֻרְבַּן בֵּית קָדְשִׁי וּבִטּוּל מִשְׁמָרוֹת. בְּלֵיל זֶה סַבּוּנִי אֲפָפוּנִי צָרוֹת. וְגַם קָרָא מוֹעֵד בְּדִין חָמֵשׁ גְּזֵרוֹת. בְּכִי חִנָּם בָּכוּ וְנִקְבַּע לְדוֹרוֹת. יַעַן כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת יְיָ.
בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ.
בְּלֵיל זֶה אֵרְעוּ בוֹ חָמֵשׁ מְאוֹרָעוֹת. גָּזַר עַל אָבוֹת בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת. וְדָבְקוּ בוֹ צָרוֹת מְצֵרוֹת וְגַם רָעוֹת. יוֹם מוּכָן הָיָה בִּפְגֹּעַ פְּגָעוֹת. וְהֶעֱמִיד הָאוֹיֵב וְהֵרִים קוֹל זְוָעוֹת. קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ.
בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ.
ד
וויכוח בין עשרת השבטים (שומרון ואהלה), ובין יהודה ובנימין (אהליבה) בענין צרות של מי גדולים יותר.שם המחבר חתוך בראשי החרוזים. רבינו "שלמה", אבן גבירול.
שֹׁמְרוֹן קוֹל תִּתֵּן:"מְצָאוּנִי עֲוֹנַי! לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנַי!
"וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:"נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי!" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְיָ!":
"לֹא לָךְ, אָהֳלִיבָה, חֲשׁוֹב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי. הֲתַמְשִׁילִי חָלְיֵיךְ לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי?! אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי, וְקָם עָלַי כַּחֲשִׁי וְעָנָה בִי מֶרְיִי, וּלְמִקְצָת הַיָּמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי, חֶמְדָּתִי פָּשַׁט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי, וְלַחֲלַח וְחָבוֹר נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי. דֹּמִי, אָהֳלִיבָה, וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי.! שְׁנָתַיִךְ אָרְכוּ, וְלֹא אָרְכוּ שָׁנַי!"
"וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:"נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי!" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְיָ!":
מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה: "אֲנִי כֵן נֶעֱקַשְׁתִּי, וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי. דֹּמִי, אָהֳלָה, כִּי יְגוֹנִי זָכַרְתִּי! נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת, וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי. הִנֵּה, בְּיַד הַכַּשְׂדִּים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי, וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי, וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי, וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי, וְשַׁבְתִּי לְצִיּוֹן עוֹד וְהֵיכָל יָסַדְתִּי, גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי, עַד לְקָחַנִי אֱדוֹם וְכִמְעַט אָבַדְתִּי, וְעַל כָּל הָאֲרָצוֹת נָפְצוּ הֲמוֹנַי!
"וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:"נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי!" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְיָ!":
הַחוֹמֵל עַל דַּל, חֲמֹל עַל דַּלּוּתָם, וּרְאֵה שׁוֹמְמוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם! אַל תִּקְצֹף עַד מְאֹד, וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם, וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עֲוֹנָם וְסִכְלוּתָם! רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם, וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם, כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם!חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי, כְּנָאֳמֶךָ: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ:"!
ה
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל.
בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה:
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה.
דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב.
וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם.
חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ.
יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם.
לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם.
נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים.
עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ.
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ.
רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו.
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ.
תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ:
תְּרַחֵם צִיּוֹן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּתְכוֹנְנֶהָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. תְּמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְּאֻלָּה וְתָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים:
כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם:
וְנֶאֱמַר. עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְיָ עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם:
וְנֶאֱמַר כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:
Remember, L‑rd, what has befallen us — alas!
Look and see our disgrace. Alas, what has befallen us!
Our inheritance has been turned over to strangers — alas!
our houses to aliens. Alas, what has befallen us!
We have become orphans without a father — alas!
our mothers lament in the month of Av. Alas, what has befallen us!
We drink our water for money — alas!
for we scorned the water-libation. Alas, what has befallen us!
With a yoke on our necks we are pursued — alas!
for we pursued baseless hatred. Alas, what has befallen us!
We stretched out a hand to Egypt — alas!
and Assyria hunted us like a hunter. Alas, what has befallen us!
Our fathers sinned and are no more — alas!
and we bear their iniquity. Alas, what has befallen us!
Slaves rule over us — alas!
for we did away with the freeing of slaves. Alas, what has befallen us!
At the peril of our lives we bring our bread — alas!
for we closed our hands to the poor. Alas, what has befallen us!
Our skin is scorched like an oven — alas!
for they exchanged their glory for disgrace. Alas, what has befallen us!
They violated women in Zion — alas!
for men defiled one another's wives and acted immorally. Alas, what has befallen us!
Princes were hanged by their hand — alas!
for they robbed and plundered what was taken from the poor. Alas, what has befallen us!
Young men bore the millstone — alas!
for they were found in the house of a harlot. Alas, what has befallen us!
The elders have ceased from the gate — alas!
for they perverted the judgment of the orphan and the widow. Alas, what has befallen us!
The joy of our heart has ceased — alas!
for our festival pilgrims are no more. Alas, what has befallen us!
The crown of our head has fallen — alas!
for our Beis Hamikdash was burned. Alas, what has befallen us!
For this our heart is faint — alas!
for the glory of the House of our desire has been taken away. Alas, what has befallen us!
For Mount Zion, which lies desolate — alas!
for the desolating abomination has been placed upon it. Alas, what has befallen us!
You, L‑rd, are enthroned forever; Your throne endures from generation to generation.
Why do You forget us forever, forsake us for so long?
Bring us back to You, L‑rd, and we will return; renew our days as of old.
Even though You have utterly rejected us, and have been exceedingly angry with us.
Bring us back to You, L‑rd, and we will return; renew our days as of old.
Kinah for the night of Tishah b'Av that falls on Motzaei Shabbos:
How, from the mouths of son and daughter, comes the utterance of many lamentations, in place of songs and gladness! And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
Alas, for the decree was decreed, in fierce anger and wrath; His anger burned against us, and His fury blazed like a flame. And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
Alas, for our houses were changed, and our maidens were violated, and our faces were altered and blackened like a pan. And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
Alas, for they despoiled us, and cast down corpses among us; the precious children of Zion, who had been guarded like the apple of the eye. And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
Alas, for the crown has fallen, and the rebellious shoulder has prevailed; the splendor of glory has ceased, the confined dwelling of affection. And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
Alas, for the Menorah has been taken away, and the incense of pure frankincense; the precious hewn stone has been despised, and the land flowing [with milk and honey] has devoured [its inhabitants]. And the pleasantness has ceased, at the departure of Shabbos.
On this night my children weep and wail; on this night My holy House was destroyed and My palaces were burned. And all the House of Israel lament in my grief, and weep over the burning which the L‑rd has kindled.
On this night the afflicted, forsaken one wails bitterly, cut off while living from her father's house; she went out of His house and the door was closed, and went into captivity, devoured by every mouth, on the day she was sent away with a fire burning and consuming, a fire with coals, that went forth from the L‑rd.
On this night my children weep and wail; on this night My holy House was destroyed and My palaces were burned. And all the House of Israel lament in my grief, and weep over the burning which the L‑rd has kindled.
On this night the wheel turned round the guilt: my first and also my second House were destroyed. And still the wayward daughter has not been shown mercy. She was made to drink bitter waters and her belly swelled; she was sent away from His house, and the good was forgotten. Great is the hatred from the One who loved her; and like a living widowhood, like a forsaken wife. And Zion said: The L‑rd has forsaken me.
On this night my children weep and wail; on this night My holy House was destroyed and My palaces were burned. And all the House of Israel lament in my grief, and weep over the burning which the L‑rd has kindled.
On this night I am darkened, and the luminaries grew dark, for the destruction of my holy House and the cessation of the priestly watches. On this night troubles surrounded and encompassed me; and He proclaimed an appointed time, with the judgment of five decrees. They wept a needless weeping, and it was fixed for generations, because it was a cause brought about by the L‑rd.
On this night my children weep and wail; on this night My holy House was destroyed and My palaces were burned. And all the House of Israel lament in my grief, and weep over the burning which the L‑rd has kindled.
On this night five calamities befell. He decreed against the fathers when retribution broke loose. Troubles upon troubles and evils too clung to it; it was a day made ready for misfortunes to strike. The enemy took his stand and raised a voice of terror. Arise, for this is the day of which the L‑rd spoke.
On this night my children weep and wail; on this night My holy House was destroyed and My palaces were burned. And all the House of Israel lament in my grief, and weep over the burning which the L‑rd has kindled.
A dispute between the Ten Tribes (Shomron, Oholah) and Yehudah and Binyamin (Oholivah) over whose troubles are greater. The author's name is signed in the initial letters of the stanzas: Rabbeinu "Shlomo" ibn Gabirol.
Shomron gives voice: "My iniquities have found me out! My children have gone forth from me to another land!"
And Oholivah cries out: "My palaces are burned!" And Zion said: "The L‑rd has forsaken me!"
"Not for you, Oholivah, to reckon your affliction like my affliction! Would you liken your sickness to my breaking and my sickness?! I, Oholah, turned aside and betrayed in my stubbornness; my falsehood rose up against me and my rebellion testified against me. In a short span of days I paid my debt: Tiglath-pileser devoured my fruit, stripped off my treasures and carried away my ornaments, and led my captives off to Chalach and Chavor. Be still, Oholivah, and do not weep as I weep! Your years were long, but my years were not long!"
And Oholivah cries out: "My palaces are burned!" And Zion said: "The L‑rd has forsaken me!"
Oholivah replies: "I too was perverse, and like Oholah I betrayed the Companion of my youth. Be still, Oholah, for I remember my anguish! You wandered once, but I wandered many times. Behold, twice I was captured by the hand of the Chaldeans, and as a captive, afflicted, I went down to Babylon; and the Sanctuary in which I was honored was burned, and for seventy years I was remembered in Babylon. Then I returned once more to Zion and founded a Sanctuary; yet this time too I stood but a little while, until Edom took me and I nearly perished, and over all the lands my multitudes were scattered!"
And Oholivah cries out: "My palaces are burned!" And Zion said: "The L‑rd has forsaken me!"
You who have compassion on the poor, have compassion on their poverty, and see their desolation and the length of their exile! Do not be exceedingly wrathful; see their lowliness, and do not remember their iniquity and their folly forever! Heal now their brokenness and comfort their mourning, for You are their hope and You are their strength! Renew our days as the days of old, as You have said: "The L‑rd builds Jerusalem!"
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
Then, through our sins the Sanctuary was destroyed, and through our iniquities the Temple was burned.
In the land that was joined together they bound on lamentation; and the host of heaven raised a lament.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The tribes of Yaakov too wept in bitterness; and even the constellations shed tears.
The banners of Yeshurun covered their heads; and Pleiades and Orion darkened their faces.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The Patriarchs entreated, but G‑d did not hearken; the children cried out, but the Father did not answer.
The voice of the turtledove was heard on high; and the faithful shepherd did not incline an ear.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The holy seed put on sackcloth; and the host of heaven, they too made sackcloth their covering.
The sun grew dark and the moon was dimmed; and the stars and constellations withdrew their radiance.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The Lamb (Aries), the first, wept in bitterness of soul, because its sheep were led to slaughter.
The Ox (Taurus) sounded a wail on high, because at our necks we were all pursued.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The star of the Twins (Gemini) appeared divided, because the blood of brothers was spilled like water.
The Crab (Cancer) sought to fall to the earth, because we fainted from thirst.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The heights were terrified before the Lion (Leo), because our roaring did not ascend on high.
Maidens and young men too were slain; therefore the Maiden (Virgo) darkened her face.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
The Scales (Libra) turned about and sought supplication, because death was chosen by us over life.
The Scorpion (Scorpio) clothed itself in fear and trembling, because our Rock judged us with sword and with famine.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
Streams of water ran down tears like a torrent, because the sign of the Bow (Sagittarius) was not granted to us.
Waters flowed over our head; yet though the Bucket (Aquarius) was full, our palate was dry.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
We brought an offering, but it was not accepted; and the Kid (Capricorn), the goat of our sin-offering, ceased.
Compassionate women cooked their own children; and the constellation of the Fish (Pisces) hid its eyes.
How long will there be weeping in Zion and lamenting in Jerusalem? Have compassion on Zion and rebuild the walls of Jerusalem.
We forgot the Shabbos with wayward hearts; the Almighty forgot all our righteous deeds.
Be zealous for Zion with a great zeal; and illuminate the city once great with people with the light of Your radiance.
Have compassion on Zion as You have said, and establish it as You have spoken. Hasten salvation and speed the redemption, and return to Jerusalem in abundant mercy.
As it is written by Your prophet: Therefore, thus says the L‑rd: I have returned to Jerusalem with mercy; My House shall be built in it, says the L‑rd of hosts, and a measuring line shall be stretched out over Jerusalem.
And it is said: Proclaim further, saying: Thus says the L‑rd of hosts: My cities shall yet overflow with good; and the L‑rd will yet comfort Zion and will yet choose Jerusalem.
And it is said: For the L‑rd will comfort Zion; He will comfort all her ruins, and He will make her wilderness like Eden and her desert like the garden of the L‑rd; joy and gladness will be found in her, thanksgiving and the sound of song.