022_מסכת כלים פרק כב

כלים פרק כב

(א) השלחן והדלופקי. שנפחתו. או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות. טמאים. רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות:

השלחן והדלפקי - כלי עץ שמשימין בו צלוחיות ואשישות ואוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן:

ושייר בהן מקום הנחת הכוסות - שלא נפחת או שלא חיפן. דאי הוה כולו מחופה שיש, היה טהור ככלי אבנים, דבתר חפויו אזלינן:

מקום הנחת חתיכות - של לחם ושל בשר. דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות, לאו שלחן הוא ולאו דולפקי הוא. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ב) השלחן שנטלה אחת מרגליו. טהור. נטלה שניה. טהור. נטלה השלישית. טמא כשיחשוב עליו. רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה. וכן הדלופקי:

ניטלה אחת מרגליו טהור - דלא חזי לשלחן, שהרי אינו ראוי לאכול עליו:

ניטלה שלישית טמא - שראוי לאכול עליו כמו על גבי טבלא. והוא שיחשוב לאכול עליו:

אינו צריך מחשבה - דכיון שראוי לאכול עליו הרי הוא מקבל טומאה:

וכן הדלופקי - דינו כדין השלחן, וכשם שנחלקו בשלחן כך נחלקו בדלופקי. ואין הלכה כר׳ יוסי:

(ג) ספסל

ספסל - דף רחב וארוך, בראשו אחד תקוע מתחתיו דף גבוה וכן בראשו השני, כדי להגביהו מן הקרקע שיהיה ראוי לישב עליו:

שניטל אחד מראשיו. טהור. ניטל השני

ניטל השני טהור - ולא דמי לשלחן דכשניטלו שלש רגליו טמא, דספסל שנשברו שני ראשיו לא חזי לישיבה, שהיושב עליו כיושב על גבי קרקע:

. טהור. אם יש בו גובה טפח

אם יש בו גובה טפח טמא - שהדף העב טפח חזי לישיבה:

. טמא. שרפרף

שרפרף - ספסל להדום רגליו של אדם:

שניטל אחד מראשיו. טמא. וכן הכסא שלפני קתדרא:

הכסא שלפני קתדרא - דינו כשרפרף:

(ד) כסא של כלה שניטלו חפויו

שניטלו חפויו - לשון חפי פותחת, כמין שינים יוצאים מכל צד בכסא של כלה, ועשויין כדי שיסמכו עליהן:

. בית שמאי מטמאין

בית שמאי מטמאין - דאכתי חזי לישיבה:

. ובית הלל מטהרין

ובית הלל מטהרין - דלא חזי לכלה, והוי כנשבר:

. שמאי אומר אף מלבן

אף מלבן הכסא טמא - כלומר, אף מלבן הכסא בפני עצמו בלא הכסא ובלא חפויו טמא, כל שכן שהכסא בלא חפויו טמא. מלבן, צורת לבינה מרובעת עושים על הכסא ויושבים עליו:

של כסא טמא. כסא שקבעו בעריבה

כסא שקבעו בעריבה - הביא כסא ממקום אחר וקבעו בעריבה דרך ישיבתו. ועריבה אינה טמאה מדרס, דחזיא ללישה:

. בית שמאי מטמאין

בית שמאי מטמאין - דלא בטל כסא לגבי עריבה:

. ובית הלל מטהרין

ובית הלל מטהרין - ממדרס דבטל כסא לגבי עריבה. אבל כסא העשוי בעריבה עצמה מודו בית שמאי לבית הלל דטהור:

. שמאי אומר אף העשוי בה:

ושמאי אומר - אף כסא העשוי בעריבה עצמה טמא מדרס:

(ה) כסא שלא היו חפויו

כסא שלא היו חפויו יוצאים - שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא. שהכסא עשוי מארבע עצים ונסרים קבועין משלש רוחות הכסא עומדין גבוהים תחת העצים מהודקים זה אצל זה, וממעל לעצים לוחות עשויין לישב עליהן. ואם נשברו הלוחות העשויות למושב, יכול להטות הכסא לכל צד שירצה ולישב על אותן הנסרים הקבועים בשלש רוחות של כסא, אבל כשהן בולטים לחוץ אינו יכול להטותו על צדו. וחפויו דהכא לאו כחפויו דרישא שהן כמו שינים בולטים, אלא לנסרים שמחפין העצים קרי חפויו:

יוצאין. וניטלו טמא. שכן דרכו להיות מטהו על צדו. ויושב עליו:

(ו) כסא שניטל חפויו האמצעי

שניטל חפויו האמצעי - שניטל לוח האמצעי ונשאר לוח מכאן ולוח מכאן:

. והחיצונים קיימים. טמא

טמא - דחזי לישיבה:

. נטלו החיצונים והאמצעי קיים. טמא. רבי שמעון אומר אם היה רחב טפח:

אם היה רחב טפח - חזי לישיבה. ואם לא, לא:

(ז) כסא שניטלו שנים מחפויו

שנים מחפויו - מלוחות העשויות למושב:

זה בצד זה. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין. אמר ר' יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו ונשתייר בו בית קבלה

רבי עקיבא מטמא - ואין הלכה כר׳ עקיבא:

ונשתייר בו בית קבלה - שהוא חלול קצת וראוי לקבל רמונים, טהור. ולא מטמאינן ליה מפני שיש לו בית קיבול.

. טהור. מפני שבטל העיקר

מפני שבטל העיקר - דעיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול, והואיל ונתבטל העיקר שבעבורו היה חשוב כלי, בטלה הטפילה, ולא מטמא מטעם שיש לו בית קיבול. וכן הלכה. דהכי תנן לעיל פרק המפרק, גבי משפלת. ובפרק כרים וכסתות גבי חמת:

. ובטלה הטפלה:

(ח) שידה

שידה - עשויה כמין ארון. ובשידה שאינה מחזקת ארבעים סאה מיירי, שהיא מקבלת טומאה:

שניטל העליון

שניטל העליון - הכיסוי שעליה:

. טמאה מפני התחתון

התחתון - שוליה:

. ניטל התחתון טמאה מפני העליון. ניטל העליון והתחתון

ניטל העליון והתחתון - והדפין שבצדדין נשארו:

. ר' יהודה מטמא מפני הדפין. וחכמים מטהרין

וחכמים מטהרין - והלכה כחכמים:

. ישיבת הסתת

הסתת - מסתת אבנים. והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כשמסתת בקצה השני:

. טמא מדרס:

(ט) כופת

כופת - חתיכת עץ עבה ורחבה. והכי משמע פירושו בתוספתא:

שסירקו. וכרכמו

סרקו - ציירו:

וכרכמו - צבעו בכרכום:

. ועשאו פנים. רבי עקיבא מטמא

ועשה בו פנים - פסלו במעצד והשוהו ברהיטני, שיהיו נראים לו פנים יפים:

רבי עקיבא מטמא - דמושב הוא:

. וחכמים מטהרין

וחכמים מטהרין - דכחתיכת עץ בעלמא חשיב:

עד שיחוק

עד שיחוק - שיחקוק בו מקום ישיבה:

בו. הסל והכלכלה שמילאן תבן. או מוכין. התקינן לישיבה

התקינן לישיבה טהורים - ממדרס. לפי שאין עשויין לישיבה ובטלה דעתו אצל כל אדם:

. טהורין סירגן בגמי

סירגן בגמי - על פיהן, כדרך שמסרגין את המטות:

או במשיחה טמאין.

טמאין - דאין התבן והמוכין יכולין ליפול, וחזי לישיבה:

(י) האסלה טמאה מדרס. וטמא מת. פרשה העור טמא מדרס

האסלא - בית מושב של ברזל מכוסה עור, ויושבים עליו בבית הכסא:

פירשה - העור מן הברזל:

העור טמא מדרס - דעור בפני עצמו חזי לישיבה, והברזל בלא עור לא חזי לישיבה, וחזי לשאר תשמישים:

. והברזל טמא טמא מת. הטרסקל

טרסקל - סל קטן עשוי מערבה קלופה, ואוכלים עליו לחם:

שחפויו של עור. טמא מדרס. וטמא מת. פרשה. העור טמא מדרס. והטרסקל טהור מכלום

והטרסקל טהור מכלום - דמפני קטנו לא חזי לישיבה. ולא לשאר תשמישין, שאין לו דפנות:

. ספסלין שבמרחץ. ושתי רגליו של עץ. טמא. אחת של עץ ואחת של אבן

ספסלים שבמרחץ - של שיש הן:

ששתי רגליו של עץ, טמא - אם ישב הזב עליו טמאין הרגלים של עץ משום מושב. אבל הספסל עצמו טהור, דכלי אבנים אין להם טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים:

ואחת של אבן טהור - דהוי כאילו הספסל כולו מאבן:

. טהור. הנסרין שבמרחץ ששיגמן

ששיגמן - שפסלן ותקנן ברהיטני:

. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין שאינם עשוין. אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן. קנקילין

שיהו המים הולכים תחתיהן - ולאו לישיבה עבידי, אבל בני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו ממי המרחצאות היוצאים. והלכה כחכמים:

קנקילין - כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים שעליו:

שיש בה בית קבלת כסות

שיש בה בית קבלת כסות - שיש לה בית קיבול לקבל הבגדים שעליה:

. טמאה. והעשויה ככורת. טהורה:

ככוורת - מפולשת משני צדדים: