018_מסכת כלים פרק יח

כלים פרק יח

(א) השידה

השידה - נמדדת מבפנים. דתנן לעיל (פרק ט״ו) כלי עץ שהמחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והכא קמיפלגי כיצד מודדים, לבית שמאי מודדין חלל שבפנים, ולא עובי הדפנות והשולים. ולבית הלל הכל מודדין, חוץ מעובי הרגלים ולבזבזים שהוא הזיר שעל השפה. ולר׳ יוסי מודדים אף עובי רגלי השידה והלבזבזים. ולר׳ שמעון אם אין רגליה גבוהים טפח מודדים אף האויר שבין רגל לרגל. והלכה כבית הלל אליבא דתנא קמא:

בית שמאי אומרים נמדדת מבפנים. ובית הלל אומרים נמדדת מבחוץ. מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד. ר' יוסי אומר. מודים שעובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד. וביניהם אינו נמדד. ר' שמעון שזורי אומר. אם היו הרגלים גבוהות טפח. אין ביניהם נמדד. ואם לאו. ביניהן נמדד:

(ב) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת

המוכני - אופן כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח):

בזמן שהיא נשמטת - שאדם יכול לסלקה מן העגלה:

. אינה חבור לה

אינה חבור לה - והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:

. ואינה נמדדת עמה

ואינה נמדדת עמה - בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר׳ יוסי אינה נמדדת עמה:

. ואינה מצלת עמה

ואינה מצלת עמה באוהל המת - שאם השידה בבית הקברות מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ׳ סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:

באהל המת. ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ואם אינה נשמטת. חבור לה. ונמדדת עמה. ומצלת עמה באהל המת. וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. הקמרון

בזמן שבתוכה מעות - דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:

קמרון - כעין קובא שעושין על גבי השידה:

שלה בזמן שהוא קבוע. חבור לה. ונמדד עמה

נמדד עמה - להשלים ארבעים סאה:

. ואם אינו קבוע. אינו חבור לה ואינו נמדד עמה. כיצד מודדין אותו. ראש תור

כיצד מודדים אותו - כשהוא קבוע:

ראש תור - באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:

. רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - השידה בלא הקמרון הקבוע בה:

. טהורה:

טהורה - אע״פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ג) השידה והתיבה והמגדל שנטלה אחד מרגליהן. אף על פי שמקבלין טהורין

אע״פ שמקבלים - כלומר אע״פ שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה.

טהורין - שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו:

. ושאינן מקבלין כדרכן רבי יוסי מטמא ונקליטי המטה

ר׳ יוסי מטמא - כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כר׳ יוסי. ורמב״ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן ר׳ יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר, שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, ר׳ יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין:

ונקליטי המטה - שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל:

. וחמור

וחמור - תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור:

. וחפוי

וחפוי - כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה:

טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן

טהורים - דהוי מתכת המשמש לעץ:

מלבן - לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה, הלכך טמאים, דכמטה דמו:

. ומלבני בני לוי טהורין:

ומלבני בני לוי טהורין - לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי:

(ד) מלבן שנתנו על לשונות

מלבן שנתנו על לשונות - עץ העשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו:

. ר' מאיר ורבי יהודה מטמאין. ר' יוסי ור' שמעון מטהרין. אמר ר' יוסי מה שנה זה ממלבני בני לוי. שמלבני בני לוי טהורין:

ר׳ מאיר ור׳ יהודה מטמאין - שאף הוא מיטלטל עם המטה כמו מלבן:

ר׳ יוסי ור׳ שמעון מטהרין - דלא מיטלטל בהדי מטה כולי האי. והלכה כר׳ יוסי ור׳ שמעון:

שמלבני בני לוי טהורין - ואע״ג דקביעי בכרעי המטה הואיל וסופן לינטל טהורים, הני לשונות נמי פעמים ניטלים ממלבני המטה ולאו כמטה חשיבי:

(ה) מטה שהיתה טמאה מדרס

מטה שהיתה טמאה מדרס - ששכב עליה זב, או נתלה או נשען:

. נטלה קצרה

קצרה - אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה:

. ושתי כרעים. טמאה ארוכה

ארוכה - אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה:

ושתי כרעים טהורה

טהורה - דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים:

. ר' נחמיה מטמא. גדד

ר׳ נחמיה מטמא - ואין הלכה כר׳ נחמיה:

גדד - חתך וקטע. כמו גודו אילנא:

שתי לשונות לוכסן

שתי לשונות לוכסן - שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא:

גדד שתי כרעים (טפח על טפח) לוכסן או שמעטה פחות מטפח. טהורה:

או שמיעטה מטפח - שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא:

(ו) מטה שהיתה טמאה מדרס. נשברה ארוכה ותקנה. טמאה מדרס. נשברה שניה ותקנה. טהורה מן המדרס

ותיקנה טמאה מדרס - עדיין עומדת בטומאתה, כיון דקיימא שניה:

טהורה מן המדרס - אע״ג דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה. מכל מקום טהורה, דפנים חדשות באו לכאן, שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו ואין זו הראשונה, מאחר שכבר נתקלקל בה כדי ביטולה:

אבל טמאה מגע מדרס

אבל טמאה מגע מדרס - משום דארוכה ראשונה כשנשברה ותקנה שהביא ארוכה אחרת תחת השבורה וחברה למטה, נטמאת מגע מדרס, שהרי נגעה במטה הטמאה מדרס, וכי נשברה שניה דפרח מינה טומאת מדרס, אשתייר בה טומאת מגע, דכל המטה מחוברת לראשונה שנתקנה:

. לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה טהורה:

עד שנשברה שניה טהורה - דכיון דנשברו שתי הארוכות, תו לא חזיא. ולא דמי להיכא דנתפרקה וכולה קיימת, דהתם סופו להחזיר פרקיה ולחברה:

(ז) כרע

כרע - של מטה שהיתה טמאה מדרס. שדרס הזב על הכרע כשהיה בפני עצמו שלא היה מחובר למטה:

שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה כולה טמאה מדרס

כולה טמאה מדרס - דחיבור עביד לה כאילו כולה גוף אחד:

. פרשה היא טמאה מדרס והמטה מגע מדרס. היתה טמאה טומאת שבעה

היתה טמאה טומאת שבעה - כגון שנגעה במת:

וחברה למטה כולה טמאה טומאת שבעה פרשה היא טמאה טומאת שבעה והמטה טמאה טומאת ערב

טומאת ערב - כגון שנגעה בטמא מת:

. היתה טמאה טומאת ערב וחברה למטה כולה טמאה טומאת ערב. פרשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה

והמטה טהורה - דלא נטמאת בנגיעת הכרע. דראשון הוה, ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:

. וכן השן של מעדר:

מעדר - כלי עץ שיש לו שינים ומהפכים בו את התבן, ושיניו של מתכת. ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו, דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן, אטומאת שבעה קאי, דאין מעדר מטמא מדרס:

(ח) תפלה

תפלה - בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה:

ארבעה כלים התיר קציצה

התיר קציצה - דעביר בית אחד והביא אחר תחתיו:

הראשונה ותקנה. טמאה טמא מת

טמאה טמא מת - דחיבורן משוי להו גוף אחד:

וכן שניה וכן שלישית

וכן שניה וכן שלישית - כל זמן שהרביעית קיימת. מחמת שמחוברת לרביעית. אבל כשהעביר גם הרביעית והחליפה באחרת, פרחה מינייהו טומאת מת, ונשתייר בשלש קציצות טומאת מגע טמא מת, שהרי נגעו ברביעית כשחיברן והיא עדיין קיימת. אבל רביעית כשהוחלפה, אין בגופה טומאה כלל, דאי משום דנגעה בשלש, אין מגע עושה מגע, שהשלש ראשונות חדשות נינהו שנגעו בטמא מת, ואין הרביעית החדשה מקבלת מהן טומאה, ואין טומאה ברביעית החדשה אלא מחמת שמחוברת לשלש הטמאות מגע. הלכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה, טהרו כולן ואפילו מגע לית בהו:

. התיר את הרביעית טהורה מטמא מת. אבל טמאה מגע טמא מת חזר לראשונה והתירה ותקנה. טמאה במגע וכן שניה. התיר את השלישית טהורה. שהרביעית במגע. ואין מגע עושה מגע:

(ט) מטה שנגנב חציה או אבד חציה. או חלקוה אחין או שותפין. טהורה

טהורה - ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקום שהכל לאדם אחד:

. החזירוה. מקבלת טומאה מכאן ולהבא

מקבלת טומאה מכאן ולהבא - אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה:

. מטה מיטמאה חבילה. ומיטהרת חבילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאה איברים ומיטהרת איברים:

מיטמאת חבילה - אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חבור, ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרע נטמאת הקצרה עמה:

ומטהרת חבילה - שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצה עליה כשמטבילה כשהיא שלימה:

וחכ"א מטמא איברים - ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה, דאינה חיבור כשלימה:

ומטהרת אברים - כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרה חוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אע״פ שלא פירקה, אבל השתא דפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה. והלכה כחכמים. כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי: