Support Torah
Recordings

042 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ז

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל

Maamar - "V'Avraham Zaken Ba BaYamim VaHavayah Beirach Es Avraham BaKol"
Shabbos Parshas Chayei Sarah, Shabbos Mevarchim Kislev 5737
This maamar explains why G-d blessed Avraham "with everything" (bakol): kol is the essential concealment, reached only through trials beyond measure, above all the Akeidah. It is meant to flow down without limit through Yitzchak and his marriage to Rivkah, teaching that true service demands toil beyond the ordinary.
Prev Search
0:00 0:00
Next
Watch on YouTube Part 1 Part 2

Video part 1    Video part 2

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ז*

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל[1], ומדייק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו ד"ה זה (דשנת תרס"ו[2]) מה שאומר בכל סתם ואינו מפרש במה ברכו. ונקודת הביאור[3], דכל הוא בחינת העלם העצמי, שמשם נמשכים כל הגילויים. כדאיתא בזהר[4] עה"פ וה' ברך את אברהם בכל, דאברהם אתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן. ולכן אומר בכל סתם ואינו מפרט פרטים, לפי שהוא בחינת בלי גבול שלמעלה מפרטים. וצריך להבין הקשר והשייכות דפירוש הזהר שבכל הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן עם פירוש רש"י עה"פ[5] שבכל קאי על יצחק (בכל בגימטריא בן). וגם, דמהמשך הכתובים משמע שפסוק זה (ואברהם זקן וגו') הוא הקדמה לויאמר אברהם אל עבדו גו' ולקחת אשה לבני ליצחק[6], וצריך להבין מהי השייכות דוה' ברך את אברהם בכל, שנתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן, לזה ששלח את עבדו לקחת אשה לבנו[7]. גם צריך להבין גודל העילוי דנשואי יצחק ורבקה שהוא נעלה יותר גם מבחינת בכל (אתר דכל ברכאן נפקי מתמן), ועד דזה שהוי' ברך את אברהם בכל הוא רק הקדמה לנשואי יצחק ורבקה.
ב) ויובן זה בהקדים מה דאיתא במדרש[8] אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו וכו' וכן אתה מוצא באבינו אברהם נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. ומבאר הצ"צ[9], דעשר נסיונות הם כנגד עשר ספירות, משא"כ כל הוא פנימיות הכתר שאינו[10] בחשבון ע"ס. דבבחינה זו, אין אתערותא דלתתא מגעת לשם. ולאחרי שעמד אברהם בעשר נסיונות כנגד ע"ס שבהן שייך אתעדל"ת, אזי ברכו בכל, פנימיות הכתר. ויש לומר, דזהו גם דיוק לשון הכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, דזה שהי' זקן בא בימים, עם היות שזהו ברכת הקב"ה, מייחס הכתוב לאברהם (ואברהם זקן בא בימים), משא"כ בנוגע כל אינו אומר שאברהם הי' לו כל כ"א שהוי' ברכו בכל, דיש לומר הביאור בזה[11], דזה שנתברך בזקנה ובימים הוא אתערותא דלעילא שמתעוררת ונמשכת ע"י אתעדל"ת[12], עבודתו של אברהם, משא"כ זה שנתברך בכל הוא אתעדל"ע הבאה מלמעלה שאין אתעדל"ת מגעת לשם [וזה שברכה זו באה דוקא לאחרי שעמד בעשר נסיונות הוא לפי שצריך להיות אתר[13] שלים[14]], ולכן כתיב בה וה' ברך גו'.
ג) והגם שגם זקן בא בימים הוא בחינת עתיק יומין, כדאיתא במדרש[15] שאמר הקב"ה לאברהם בא ולבוש לבושי שנאמר ואברהם זקן בא בימים, ופירש במתנות כהונה דזה שבא בימים הוא לבושו של הקב"ה הוא כי הקב"ה נק'[16] עתיק יומין [והצ"צ[17] מוסיף שגם זקן (דיקנא[18]) הוא לבושו דהקב"ה, כי בעתיק יומין כתיב[16] לבושי' כתלג חיוור[19] שהוא[20] בחינת י"ג תיקוני דיקנא], יש לומר, שהכוונה בזה היא (לא לעתיק ממש, אלא[21]) לאריך שנקרא ג"כ בשם עתיק יומין[22] [ויש לומר דזה שאריך נקרא בשם עתיק יומין הוא לפי שבו מלובשים ז"ת דעתיק[23]], משא"כ כל הוא עתיק עצמו. ויתירה מזו, שבעתיק גופא הוא בחינת ג"ר דעתיק שאינם מלובשים באריך[24], ועד לבחינת פנימיות עתיק ולמעלה יותר, וכנ"ל (סעיף א) מהמאמר שכל הוא בחינת העלם העצמי. וזהו שהענין דזקן בא בימים מייחס הכתוב לאברהם (ואברהם זקן בא בימים) משא"כ בנוגע כל אומר שהוי' ברך את אברהם בכל, כי זה שהי' לאברהם בחינת זקן בא בימים, שהוא בחיצוניות הכתר, המשיך זה ע"י עבודתו. ויש לומר, דזוהי גם השייכות דהפירוש שזקן בא בימים הוא לבושו דהקב"ה עם הפירוש[25] שזקן הוא זה שקנה חכמה[26] (תורה) ובא בימים הוא לבושי המצוות[27], כי זה שהי' לאברהם לבושו של הקב"ה, המשיך זה ע"י התורה והמצוות שלו.
ויש לבאר זה בפרטיות יותר, דזקן ובא בימים הם שתי מדריגות. זקן שהוא י"ג תיקוני דיקנא, הוא במוחא סתימאה דאריך, ובא בימים הוא אריך עצמו [דזה שאריך נקרא בשם עתיק יומין[28] הוא בעיקר בעצמיות אריך], גלגלתא דאריך. וזוהי השייכות דשני ענינים אלו (זקן ובא בימים) שלמעלה (לבושו של הקב"ה) עם שני ענינים אלו בעבודת האדם, כי מוחא סתימאה דאריך הוא פנימי, השרש דתורה[29], וגלגלתא דאריך הוא מקיף, השרש דמצוות[29]. וע"י עסק התורה דאברהם, זקן שקנה חכמה, המשיך בחינת הדיקנא ומוחא סתימאה דאריך (זקן), וע"י שהי' בא בימים, לבושי המצוות, המשיך בחינת גלגלתא[30] דאריך (בא בימים). משא"כ כל שהוא בחינת עתיק, אין אתעדל"ת מגעת לשם, ולכן כתיב וה' ברך את אברהם בכל, אתערותא דלעילא הבאה מלמעלה. אלא שאתערותא דלעילא זו[31] שורה ומתגלה דוקא לאחרי שלימות העבודה (והאתערותא דלעילא שע"י האתערותא דלתתא), לכן, מה שברך ה' את אברהם בכל הי' זה דוקא לאחרי שעמד בעשר נסיונות, כנ"ל (סעיף ב בתחלתו).
Part 2
ד) והנה גם בבחינת כל (עתיק) שלמעלה מבא בימים (אריך) יש כמה מדריגות. וכמובן מהמבואר בהמאמר (ד"ה ואברהם זקן) דהצ"צ[32], שבתחלה אומר, שאברהם זכה לבחינת כל ע"י קיום מל"ת וגם בבחינה זו דכל אומר שהוא פנימיות עתיק [כמבואר שם, דזה שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא לאחרי שנאמר בא בימים, כי ימים הם מ"ע, וע"י העבודה דבא בימים קיום מ"ע זכה לבחינת אריך (בחינת בא בימים דלמעלה), משא"כ זה שזכה לבחינת כל שזכה לזה ע"י קיום מל"ת הוא פנימיות עתיק שלמעלה מאריך[33]], ולאח"ז אומר שאברהם זכה לזה ע"י העשרה נסיונות (כנ"ל סעיף ב מהמדרש), דיש לומר, שבחינת כל שזכה ע"י הנסיונות הוא נעלה יותר מבחינת כל שזכה ע"י קיום מל"ת. וי"ל הביאור בזה, דבחינת עתיק (כל) שזכה ע"י קיום מל"ת, יש לו שייכות להשתלשלות, ולכן, עבודת האדם שעל ידה זוכה לזה היא עבודה שתלוי' ברצונו (היינו עבודה שבסדר והדרגה), אלא שבזה גופא, מכיון שעתיק הוא למעלה מהשתלשלות, לכן העבודה היא לא בעשי' אלא בשב ואל תעשה, שלילה[34]. משא"כ בחינת עתיק (כל) שזכה ע"י הנסיונות, הוא נעתק ונבדל לגמרי, וכנ"ל (סעיף א) מהמאמר שהוא העלם העצמי. ולכן, כשעבודת האדם היא תלוי' ברצונו, אין לה שום דמיון[35] לבחינה זו דעתיק שנעתק ומובדל לגמרי. ורק ע"י העבודה דנסיונות שאינה תלוי' ברצון האדם [שהרי אסור לאדם להעמיד עצמו בנסיון, ולא עוד אלא שנצטווינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון[36]], עי"ז דוקא זוכים לגילוי בחינה זו.
ה) ויש לומר, דזה שהוי' ברך את אברהם בכל דוקא לאחרי שעמד בנסיון העשירי הוא, כי עשרה הנסיונות הם כנגד ע"ס (כנ"ל סעיף ב), והשלימות דכל ענין הוא כשהוא כלול מכל הע"ס. ובעומק יותר יש לומר, שבכדי לזכות לבחינת כל שנעתק ומובדל לגמרי מהשתלשלות, הוא דוקא ע"י עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי. וכיון שעשר הנסיונות הם כנגד ע"ס (השתלשלות), ועד שהם כנגד עשרה מאמרות[37] (שהם למטה מהספירות עצמם[38]), הרי זה שעמד בנסיונות אלו קשור עדיין עם מדידה והגבלה, ולכן הי' צריך להיות נסיון העשירי, הוא נסיון העקידה[39], המיוחד דכל הנסיונות, שלמעלה ממדידה והגבלה. דהגם שגם נסיון זה הוא בכלל עשר הנסיונות, יש לומר, שבנסיון זה יש (גם) ענין שלמעלה מע"ס. וע"ד דאיתא במדרש[40] עה"פ[41] אחד עשר יום מחורב שקאי על הדבור אנכי (דבור הראשון דעשרת הדברות), המיוחד שבעשרה. ומבואר בחסידות[42], דזה שהדבור אנכי נקרא בשם אחד עשר, הגם שהוא ממנין עשרת הדברות, הוא, כי הדבור אנכי הוא בכתר. וכיון שבכתר יש ב' מדריגות, חיצוניות הכתר שנמנה במנין הע"ס ופנימיות הכתר שאינו נמנה עמהם[43], לכן, זה שהדבור אנכי הוא ממנין עשרת הדברות הוא מצד חיצוניות הכתר שבו, אבל מצד פנימיות הכתר שבו הוא אחד עשר שאינו במנין עשרת הדברות[44], חד ולא בחושבן[45]. ויש לומר, שעד"ז הוא בנסיון העקידה, שהי' נסיון גדול יותר מהנסיונות שלפניו (בדוגמת הכתר שלמעלה מכל הספירות), שיש בזה שני ענינים. זה שהגם שאברהם בטבעו הי' איש החסד (וטבע החסד שלו הי' מצד שרשו), מ"מ עקד את יצחק בנו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו, היפך הטבע שלו (שמצד שרשו)[46]. וז"ש[47] עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, עתה דוקא, כי הנסיונות שלפני נסיון העקידה לא היו היפך הטבע דחסד, ועתה (לאחרי הנסיון דעקידה) ידעתי כי ירא אלקים אתה, מדת היראה והגבורה. וזה שכל הנסיונות היו בנוגע לעצמו, ונסיון העקידה הי' בנוגע לבנו יחידו. דאהבת אדם לבנו, ובפרט לבנו יחידו, היא גדולה יותר מהאהבה לעצמו, וכל אשר לאיש יתן בעד בנו. ולכן, נסיון העקידה הוא למעלה מהנסיונות שלפני העקידה. ויש לומר, דענין הראשון בנסיון העקידה, שזה הי' היפך טבע החסד דאברהם, מכיון שגם ענין זה הוא בנוגע לעצמו, יש לו איזה ערך לנסיונות שלפניו, אלא שהוא נעלה מהם. [ויש לומר, דזה שנסיון העקידה הוכיח שגם נסיונות הקודמים יש בהם ממש[48], הוא מפני שיש ערך ביניהם. דבדברים שאין שום ערך ביניהם, אין שייך להביא הוכחה מזה על זה]. בדוגמת חיצוניות הכתר (אריך), שעם היותו למעלה משאר הספירות, מ"מ הוא שרש ומקור להם, ועד שהוא נמנה במנין הספירות. וענין השני שבנסיון העקידה, שנסיון זה הי' בנוגע לבנו יחידו, הוא ענין חדש לגמרי שלא הי' דוגמתו בהנסיונות שלפניו. ובדוגמת עתיק (פנימיות הכתר) שהוא נעתק ומובדל. וז"ש[49] בי נשבעתי גו', בי ממש בחינת עתיק[50], והטעם לזה הוא כי יען גו' ולא חשכת את בנך את יחידך[49]. וע"פ כל הנ"ל מובן שלאחרי שעמד אברהם בנסיון העקידה, אז דוקא ברך ה' את אברהם בכל, כי זה שעקד גם את בנו יחידו היא עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, ולכן אז דוקא ברך ה' את אברהם בכל, פנימית עתיק, העלם העצמי.
ו) והנה הכוונה בהמשכת העלם העצמי שנמשך לאברהם היא, שהעלם זה יהי' לא רק כמו שהוא במקומו, בעצמותו, אלא שיומשך ממנו השפעה בלי גבול. וכדאיתא בזהר[51], מאי בכל, אתר דנהרא דלא פסיק מימוי לעלמין. וזוהי השייכות דפירוש הזהר שבכל הוא העלם העצמי עם פירוש רש"י שבכל קאי על יצחק (בכל בגימטריא בן), כי אברהם הוא חסד דעתיק ויצחק גבורה דעתיק[52], וזהו שביצחק כתיב[53] וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, דריבוי ההשפעה (וארבה את זרעו) הוא מהגבורות דוקא, תגבורת ההשפעה, כמבואר בארוכה בסידור (עם דא"ח) ד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט[54]. והגם שריבוי הוא התחלקות פרטים, הנה הריבוי שנמשך מהגבורות דיצחק, הוא באופן שגם בהפרטים נרגש בגילוי ששרש המשכתם הוא מהפשיטות דהעלם העצמי דלא פסיק מימוי לעלמין. וע"י שגם בהפרטים ניכר הפשיטות, עי"ז מתגלה הפנימיות והעצמיות שלו, שאינו מוגדר בשום גדר וביכלתו לבוא (בגילוי) גם בפרטים. וזהו שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו[55], כי לע"ל יהי' גילוי פנימיות עתיק[56], והגילוי דפנימיות עתיק הוא דוקא ע"י הגבורות דיצחק[57].
וזהו שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא הקדמה לנשואי יצחק ורבקה, כי תכלית הכוונה הוא שפנימיות הכתר יומשך בגילוי עד למטה מטה, וזה נעשה ע"י יחוד יצחק ורבקה, כי יצחק ורבקה, השרש דשניהם הוא בגבורה דעתיק, אלא שיצחק הוא בחינת מ"ה ורבקה היא בחינת ב"ן, והגילוי למטה הוא ע"י שם ב"ן[58]. וזהו שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא רק הקדמה לנשואי יצחק ורבקה, כי תכלית הכוונה דברכה זו הוא שבחינת כל יומשך גם בבי"ע, בעוה"ז התחתון, ועד בהמקום שבו היתה רבקה, שושנה בין החוחים[59], שגם שם יומשך הגילוי דפנימיות עתיק.
ז) והנה זה שמסופר בתורה שבע"פ שאברהם זכה לבחינת כל ע"י שעמד בעשר נסיונות הוא (ככל הענינים שבתורה מלשון הוראה[60]) הוראה שצריך להיות (דוגמת[61]) העבודה דנסיונות, היינו, שהעבודה צריכה להיות ביגיעה גדולה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל, בדוגמת העבודה דנסיונות. וזהו דאיתא בזהר שם עה"פ[62] עין לא ראתה גו' יעשה למחכה לו, מאי למחכה לו כו' אינון דדחקין למלה דחוכמתא כו' [וענין זה שבזהר בא בהמשך להפירוש מאי בכל, כמובא בהמאמר], שע"י היגיעה בתורה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל [וכמבואר בהמאמר דדחקין למלה דחוכמתא הוא יגיעה בדרך אור חוזר], ומזה נמשך שגם קיום המצוות יהי' ביגיעה גדולה (ע"ד מרז"ל[63] גדול לימוד שמביא לידי מעשה), כולל גם היגיעה בהפצת המעינות חוצה, דנוסף להיגיעה שצריכה להיות בלימוד והבנת המעינות (דחקין למלה דחוכמתא), צריכה להיות יגיעה מיוחדת להפיץ את המעינות חוצה, להביא את המעינות גם לאלו שנמצאים חוצה, "בין החוחים", ועי"ז יהי' אתי מר דא מלכא משיחא[64], שאז יהי' גילוי העלם העצמי, עין לא ראתה, במהרה בימינו ממש. **********
*) יצא לאור בקונטרס כ"ה מרחשון – תש"נ, "לקראת יום הבהיר כ"ה מרחשון הבעל"ט, – שבשנה זו הוא גם יום התחלת לימוד הרמב"ם במחזור השביעי* . . מוצש"ק כף מ"ח שנת ה'תש"נ". 
*) להלומדים ג' פרקים ליום. וגם התחלת מחזור השלישי להלומדים פרק אחד ליום (וכן בספר המצוות).

 

  1. 1 פרשתנו (חיי שרה) כד, א.
  2. 2 נדפס בהמשך תרס"ו ע' עח ואילך.
  3. 3 המשך הנ"ל ע' פד-ה.
  4. 4 ח"א פרשתנו קל, ב.
  5. 5 דנוסף לזה שכל הפירושים שבאותו הפסוק שייכים זל"ז** – מכיון שפירוש רש"י על התורה הוא "יינה של תורה" ("היום יום" כט שבט), יש לו שייכות מיוחדת עם הפירוש ע"ד הסוד (זהר). וראה בארוכה לקו"ש ח"ה בתחלתו, ובהערות שם. 
  6. **) כידוע הראי' לזה מ"שעטנז" (נדה סא, ב) – ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
  7. 6 פרשתנו שם, ב-ד.
  8. 7 בנצוצי אורות לזהר שם, שוהוי' ברך את אברהם בכל (לפירוש הזהר) הוא טעם על זה שצוה שלא לקחת אשה מבנות הכנעני. ואולי י"ל, דכמו שלפירוש רש"י, וה' ברך גו' בכל הוא טעם גם על השליחות לקחת אשה לבנו ("מאחר שהי' לו בן הי' צריך להשיאו אשה"), עד"ז הוא גם לפי פירוש הזהר (ראה לעיל הערה 5).
  9. 8 במדב"ר פט"ו, יב.
  10. 9 בד"ה זה באוה"ת פרשתנו (כרך ד) תשעט, סע"א.
  11. 10 ע"ח שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א, הובא בלקו"ת בחוקותי מו, ג. אוה"ת שם. ובכ"מ. ע"ח שער כג (שער מוחין דצלם) פ"ה, הובא בלקו"ת שה"ש י, ב. ובכ"מ. 
  12. 11 ראה עד"ז ד"ה ואברהם זקן תרע"ג בסופו (המשך תער"ב ח"א ע' קצ).
  13. 12 באוה"ת שבהערה 9, שגם "זקן בא בימים" הוא פנימיות הכתר שאין שייך בו אתעדל"ת. ואולי יש לומר, שזהו בכללות, אבל בפרטיות, ענין זה (המשכה מלמעלה שלא ע"י אתעדל"ת) הוא דוקא בבחינת בכל – ראה לקמן סוף ס"ג ובהערה 31 שם. ועפ"ז מובן: (א) לשון הכתוב "ואברהם זקן בא בימים", ולא שהוי' ברכו כמ"ש בנוגע ל"בכל", כבפנים. (ב) זה שבמדרש שבהערה 8 מעתיק רק "וה' ברך את אברהם בכל" (ולא תחלת הכתוב) – כי רק לזה הוצרך להיות קדימת עשר נסיונות (שלימות העבודה, שרק אז נמשכת האתעדל"ע מלמעלה), משא"כ "זקן בא בימים".
  14. 13 ראה זהר ח"ג צ, ב.ראה זהר ח"ג צ, ב.
  15. 14 ראה בארוכה לקו"ת שה"ש כד, סע"א ואילך.
  16. 15 ב"ר פרשתנו ספנ"ח. וראה אוה"ת שם תשעט, א. תשפא, ב ואילך. תשפג, ב ואילך. שם כרך ז תתתז, א ואילך. ד"ה זה (הא') תרכ"ז פ"ו ואילך (סה"מ תרכ"ז ע' לז ואילך).
  17. 16 דניאל ז, ט.
  18. 17 באוה"ת שם תשפא, ב. ועד"ז בד"ה זה (הא') תרכ"ז פ"ה (סה"מ שם ע' לה).
  19. 18 ראה ב"ר פס"ה, ט (ועד"ז בב"מ פז, א) "אברהם תבע זקנה . . כיון שעמד אברהם נתן לו זקנה ואברהם זקן", וביפ"ת שם (הובא באוה"ת שם תשעח, ב. תשעט, ב. ד"ה הנ"ל תרכ"ז בתחלתו – ע' כח) שמקודם הי' הזקנה ניכר מהפנים והגוף, ומאברהם הותחל חתימת זקן (דיקנא).
  20. 19 בחדא"ג מהרש"א לב"מ שם, שגם מקודם הי' חתימת זקן, והחידוש ד"ואברהם זקן" הוא שנעשה הזקנה בליבון שער. ועפ"ז מובן הקשר ד"ואברהם זקן" עם "לבושי' כתלג חיוור".
  21. 20 ראה לקו"ת אחרי כז, ד. שם כח, ד. ובכ"מ.
  22. 21 וכמפורש באוה"ת שם תשפה, ב בהקיצורים "בא בימים . . א"א הנק' עתיק יומין".
  23. 22 ראה מאו"א שבהערה הבאה. ובכ"מ. ובלקו"ת שלח נא, ג "א"א שנק' ג"כ עתיקא, כנודע".
  24. 23 ראה מאו"א מערכת ע' אות נה (הובא בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'תלט) "וא"א המלביש אותו נק' ג"כ ע"ש שמו עתיק יומין".
  25. 24 לקו"ת שה"ש מו, ב, מע"ח שער יב (שער אריך אנפין) פ"א-ב. ובכ"מ.
  26. 25 אוה"ת שם תשעט, א. תשפד, א. ד"ה הנ"ל (הב') תרכ"ז פ"ח (סה"מ שם ע' מד).
  27. 26 ראה קידושין לב, ב. תו"כ עה"פ קדושים יט, לב.
  28. 27 ראה זח"א רכד, א. תו"א פרשתנו טז, א ואילך. ובארוכה בד"ה זה ה'תשל"ח (לקמן ע' שז ואילך). וש"נ. בתו"א שם סע"א ואילך, שהלבושים הם תורה ומצוות. וכ"ה בתו"א משפטים עט, סע"ג (הובא באוה"ת שם תשפב, א. ד"ה הנ"ל תרכ"ז פ"ו (סה"מ תרכ"ז ע' לח)) "הימים הם בחינת לבושים והם לבושי התורה והמצוות". אבל בפרטיות, רק המצוות הם לבושים ("ימים"), משא"כ התורה הו"ע "זקן", כמפורש באוה"ת וסה"מ תרכ"ז שבהערה 25.
  29. 28 "בא בימים" הוא כמו "עתיק יומין". משא"כ "זקן" שהוא "לבושי' כתלג חיוור" (כנ"ל מהצ"צ), אינו נקרא בשם "עתיק יומין" ורק לבושו של "עתיק יומין".
  30. 29 ראה לקו"ת אחרי כח, ד. ובכ"מ.
  31. 30 בלקו"ת שה"ש כד, ב משמע שאתעדל"ת מגעת רק עד עצם ח"ס, משא"כ בגלגלתא. אבל ראה לקוטי לוי"צ לתנ"ך ומחז"ל ע' קט, שבכללות – אתעדל"ת מגעת גם בגלגלתא דאריך. עיי"ש בארוכה.
  32. 31 ראה בארוכה לקו"ת שה"ש שבהערה 14, שבאתעדל"ע שאין אתעדל"ת מגעת לשם – שתי בחינות: אתעדל"ע שלפני האתעדל"ת, ואתעדל"ע שלאחרי שלימות העבודה. ובלקוטי לוי"צ שם ע' קי, שבחינה הראשונה היא בב"ן דעתיק, והשני' במ"ה דעתיק. עיי"ש בארוכה.
  33. 32 אוה"ת שם תשפד, ב. וכן הוא גם בסד"ה הנ"ל (הב') תרכ"ז (סה"מ תרכ"ז ע' מה).
  34. 33 וי"ל שהכוונה כאן ב"פנימיות עתיק שלמעלה מאריך" היא לג"ר דעתיק שאינם מתלבשות באריך. ולהעיר מהמשך תרס"ו ע' רסא, דשרש המ"ע הוא באריך ובז"ת דעתיק שמתלבשות באריך, ושרש המל"ת הוא בג"ר דעתיק שאינן מתלבשות באריך.
  35. 34 ראה לקו"ת ר"פ פקודי. ובכ"מ.
  36. 35 והגם שצורך העבודה להמשכת בחינה זו היא (לא שהעבודה מעוררת אותה, ורק) מפני שצ"ל אתר שלים (כנ"ל ס"ב) – השלימות דהמקום (שבו נמשכת האתעדל"ע) צריך להיות לו איזה שייכות וערך לההמשכה.
  37. 36 נוסח ברכות השחר, מברכות ס, ב. וראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רו.
  38. 37 פרש"י לאבות פ"ה מ"ג – הובא באוה"ת שם תשעט, סע"א ואילך.
  39. 38 ראה שעהיוה"א פי"א. ובכ"מ.
  40. 39 תרגום ירושלמי וירא כב, א. פדר"א פל"א. מפרשי המשנה לאבות שם. ובכ"מ.
  41. 40 שמו"ר פמ"ב, ח.
  42. 41 דברים א, ב.
  43. 42 סה"מ עטר"ת ע' תקפז.
  44. 43 ע"ח שבהערה 10.
  45. 44 וראה סה"מ עטר"ת שם שזהו גם ביאור הפלוגתא (ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע א' ובהשגות הרמב"ן שם) אם אנכי נמנה בתרי"ג מצוות. עיי"ש בארוכה.
  46. 45 תקו"ז בהקדמה ("פתח אליהו") יז, א.
  47. 46 ראה אגה"ק סי"ג (קיט, ב). סט"ו (קכא, סע"א ואילך).
  48. 47 וירא כב, יב.
  49. 48 סנהדרין פט, ב. תנחומא וירא כב. פרש"י עה"פ וירא שם. – נתבאר בלקו"ש ח"כ שיחה ג' לפ' וירא (ע' 73 ואילך).
  50. 49 וירא שם, טז.
  51. 50 זהר ח"ג קל, ב. "קיצורים והערות" לתניא ע' נג. ד"ה תניא כו' משביעין אותו להצ"צ ("קיצורים והערות" לתניא הוצאת קה"ת תשמ"ט ע' קסח).
  52. 51 שבהערה 4 – הובא בד"ה ואברהם זקן תרס"ו בסופו (המשך תרס"ו ע' פה).
  53. 52 לקו"ת ברכה צו, ג.
  54. 53 יהושע כד, ג.
  55. 54 רמז, א-ב.
  56. 55 ישעי' סג, טז. שבת פט, ב.
  57. 56 פע"ח שער ז (שער הק"ש) פט"ו. לקו"ת שה"ש ט, רע"ג (מרמ"ז – הובא במקדש מלך – לזח"א ד, ב). שם נ, ג.
  58. 57 ראה לקו"ת ברכה שם.
  59. 58 לקו"ת שם צו, סע"ג ואילך.
  60. 59 ב"ר פס"ג, ד.
  61. 60 ראה זח"ג נג, ב. רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית.
  62. 61 אבל לא ממש – שהרי נצטווינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון (כנ"ל סוף סעיף ד).
  63. 62 ישעי' סד, ג.
  64. 63 קידושין מ, ב. ב"ק יז, א.
  65. 64 אגה"ק דהבעש"ט, נדפסה גם בכתר שם טוב בתחלתו.
בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו ה'תשל"ז
B"H. Shabbos Parshas Chayei Sarah, Shabbos Mevarchim Kislev, 5737*

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, ומדייק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו ד"ה זה (דשנת תרס"ו) מה שאומר בכל סתם ואינו מפרש במה ברכו.

"And Avraham was old, advanced in days, and the L‑rd blessed Avraham with everything (bakol)."1 The Rebbe (Rashab), in his maamar on this verse (of the year 56662), points out that it says "with everything" without qualification and does not specify with what He blessed him.

ונקודת הביאור, דכל הוא בחינת העלם העצמי, שמשם נמשכים כל הגילויים.

The core of the explanation3: kol ("everything") is the level of the essential concealment (helem ha'atzmi), from which all the revelations are drawn.

כדאיתא בזהר עה"פ וה' ברך את אברהם בכל, דאברהם אתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן.

As the Zohar says4 on the verse "and the L‑rd blessed Avraham with everything": "Avraham was blessed from the place from which all blessings issue."

ולכן אומר בכל סתם ואינו מפרט פרטים, לפי שהוא בחינת בלי גבול שלמעלה מפרטים.

That is why it says "with everything" without qualification and does not list details: because it is the level of the unlimited, which is above details.

וצריך להבין הקשר והשייכות דפירוש הזהר שבכל הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן עם פירוש רש"י עה"פ שבכל קאי על יצחק (בכל בגימטריא בן).

We need to understand the connection between the Zohar's interpretation, that bakol is "the place from which all blessings issue", and Rashi's comment on the verse5, that bakol refers to Yitzchak (bakol has the numerical value of ben, "son").

וגם, דמהמשך הכתובים משמע שפסוק זה (ואברהם זקן וגו') הוא הקדמה לויאמר אברהם אל עבדו גו' ולקחת אשה לבני ליצחק, וצריך להבין מהי השייכות דוה' ברך את אברהם בכל, שנתברך מאתר דכל ברכאן נפקי מתמן, לזה ששלח את עבדו לקחת אשה לבנו.

Also: the sequence of the verses implies that this verse ("And Avraham was old…") is a preface to "And Avraham said to his servant… and take a wife for my son, for Yitzchak"6. We need to understand what connection "and the L‑rd blessed Avraham with everything" — being blessed from the place from which all blessings issue — has with his sending his servant to take a wife for his son7.

גם צריך להבין גודל העילוי דנשואי יצחק ורבקה שהוא נעלה יותר גם מבחינת בכל (אתר דכל ברכאן נפקי מתמן), ועד דזה שהוי' ברך את אברהם בכל הוא רק הקדמה לנשואי יצחק ורבקה.

We also need to understand the great loftiness of the marriage of Yitzchak and Rivkah, which is higher even than the level of bakol ("the place from which all blessings issue"), to the point that "the L‑rd blessed Avraham with everything" is only a preface to the marriage of Yitzchak and Rivkah.

ב) ויובן זה בהקדים מה דאיתא במדרש אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבודק ובוחן אותו וכו' וכן אתה מוצא באבינו אברהם נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר וה' ברך את אברהם בכל.

2) This will be understood by first noting what the Midrash says8: "The Holy One, blessed be He, does not raise a person to greatness until He tests and examines him… And so you find with our father Avraham: the Holy One, blessed be He, tested him with ten trials, and he withstood them, and afterwards He blessed him, as it says, 'and the L‑rd blessed Avraham with everything.'"

ומבאר הצ"צ, דעשר נסיונות הם כנגד עשר ספירות, משא"כ כל הוא פנימיות הכתר שאינו בחשבון ע"ס.

The Tzemach Tzedek explains9 that the ten trials correspond to the ten Sefiros, whereas kol is the inner aspect of Keser (Crown), which is not10 counted among the ten Sefiros.

דבבחינה זו, אין אתערותא דלתתא מגעת לשם.

For to this level the arousal from below (is'arusa dilsata) does not reach.

ולאחרי שעמד אברהם בעשר נסיונות כנגד ע"ס שבהן שייך אתעדל"ת, אזי ברכו בכל, פנימיות הכתר.

After Avraham withstood the ten trials, corresponding to the ten Sefiros, where arousal from below has a place, He then blessed him "with everything", the inner aspect of Keser.

ויש לומר, דזהו גם דיוק לשון הכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, דזה שהי' זקן בא בימים, עם היות שזהו ברכת הקב"ה, מייחס הכתוב לאברהם (ואברהם זקן בא בימים), משא"כ בנוגע כל אינו אומר שאברהם הי' לו כל כ"א שהוי' ברכו בכל, דיש לומר הביאור בזה, דזה שנתברך בזקנה ובימים הוא אתערותא דלעילא שמתעוררת ונמשכת ע"י אתעדל"ת, עבודתו של אברהם, משא"כ זה שנתברך בכל הוא אתעדל"ע הבאה מלמעלה שאין אתעדל"ת מגעת לשם [וזה שברכה זו באה דוקא לאחרי שעמד בעשר נסיונות הוא לפי שצריך להיות אתר שלים], ולכן כתיב בה וה' ברך גו'.

It can be said that this is also the precise wording of the verse, "And Avraham was old, advanced in days, and the L‑rd blessed Avraham with everything": his being "old, advanced in days" — although that too is a blessing of the Holy One, blessed be He — the verse attributes to Avraham ("And Avraham was old, advanced in days"), whereas with regard to kol it does not say that Avraham had "everything" but that the L‑rd blessed him with everything. The explanation can be11 that his being blessed with old age and days is an arousal from above that is awakened and drawn down through arousal from below12, Avraham's own service; whereas his being blessed "with everything" is an arousal from above that comes from on high, to which arousal from below does not reach [and that this blessing came only after he had withstood the ten trials is because there must be "a complete place"13 (asar shelim)14]. Therefore it is written of it, "and the L‑rd blessed…"

ג) והגם שגם זקן בא בימים הוא בחינת עתיק יומין, כדאיתא במדרש שאמר הקב"ה לאברהם בא ולבוש לבושי שנאמר ואברהם זקן בא בימים, ופירש במתנות כהונה דזה שבא בימים הוא לבושו של הקב"ה הוא כי הקב"ה נק' עתיק יומין [והצ"צ מוסיף שגם זקן (דיקנא) הוא לבושו דהקב"ה, כי בעתיק יומין כתיב לבושי' כתלג חיוור שהוא בחינת י"ג תיקוני דיקנא], יש לומר, שהכוונה בזה היא (לא לעתיק ממש, אלא) לאריך שנקרא ג"כ בשם עתיק יומין [ויש לומר דזה שאריך נקרא בשם עתיק יומין הוא לפי שבו מלובשים ז"ת דעתיק], משא"כ כל הוא עתיק עצמו.

3) Although "old, advanced in days" too is the level of Atik Yomin ("Ancient of Days") — as the Midrash says15 that the Holy One, blessed be He, said to Avraham, "Come and put on My garment", as it says, "And Avraham was old, advanced in days"; and the Matnos Kehunah explains that "advanced in days" being the garment of the Holy One, blessed be He, is because the Holy One, blessed be He, is called16 Atik Yomin [and the Tzemach Tzedek17 adds that "old" (the beard18) too is the garment of the Holy One, blessed be He, for of Atik Yomin it is written16, "His garment was white as snow"19, which is20 the level of the thirteen tikkunei dikna (the thirteen "features of the beard")] — it can be said that the intent here is (not to Atik proper, but21) to Arich, which is also called Atik Yomin22 [and it can be said that Arich is called Atik Yomin because the seven lower Sefiros of Atik are clothed in it23], whereas kol is Atik itself.

ויתירה מזו, שבעתיק גופא הוא בחינת ג"ר דעתיק שאינם מלובשים באריך, ועד לבחינת פנימיות עתיק ולמעלה יותר, וכנ"ל (סעיף א) מהמאמר שכל הוא בחינת העלם העצמי.

More than that: within Atik itself, it is the level of the first three Sefiros of Atik, which are not clothed in Arich24, up to the level of the inner aspect of Atik and higher still — as cited above (section 1) from the maamar, that kol is the level of the essential concealment.

וזהו שהענין דזקן בא בימים מייחס הכתוב לאברהם (ואברהם זקן בא בימים) משא"כ בנוגע כל אומר שהוי' ברך את אברהם בכל, כי זה שהי' לאברהם בחינת זקן בא בימים, שהוא בחיצוניות הכתר, המשיך זה ע"י עבודתו.

That is why the verse attributes "old, advanced in days" to Avraham ("And Avraham was old, advanced in days"), whereas with regard to kol it says that the L‑rd blessed Avraham with everything: Avraham's having the level of "old, advanced in days", which is in the external aspect of Keser, he drew down through his own service.

ויש לומר, דזוהי גם השייכות דהפירוש שזקן בא בימים הוא לבושו דהקב"ה עם הפירוש שזקן הוא זה שקנה חכמה (תורה) ובא בימים הוא לבושי המצוות, כי זה שהי' לאברהם לבושו של הקב"ה, המשיך זה ע"י התורה והמצוות שלו.

It can be said that this is also the connection between the interpretation that "old, advanced in days" is the garment of the Holy One, blessed be He, and the interpretation25 that zaken ("old") is one who has acquired wisdom26 (Torah), and "advanced in days" (ba bayamim) is the garments of the mitzvos27: Avraham's having the garment of the Holy One, blessed be He, was drawn down through his Torah and mitzvos.

ויש לבאר זה בפרטיות יותר, דזקן ובא בימים הם שתי מדריגות.

This can be explained in greater detail: "old" and "advanced in days" are two levels.

זקן שהוא י"ג תיקוני דיקנא, הוא במוחא סתימאה דאריך, ובא בימים הוא אריך עצמו [דזה שאריך נקרא בשם עתיק יומין הוא בעיקר בעצמיות אריך], גלגלתא דאריך.

"Old", which is the thirteen tikkunei dikna, is in the mocha stima'ah ("concealed brain") of Arich; and "advanced in days" is Arich itself [Arich being called Atik Yomin28 is chiefly in the essence of Arich] — the gulgalta ("skull") of Arich.

וזוהי השייכות דשני ענינים אלו (זקן ובא בימים) שלמעלה (לבושו של הקב"ה) עם שני ענינים אלו בעבודת האדם, כי מוחא סתימאה דאריך הוא פנימי, השרש דתורה, וגלגלתא דאריך הוא מקיף, השרש דמצוות.

This is the connection between these two matters ("old" and "advanced in days") Above (the garment of the Holy One, blessed be He) and these two matters in man's service: the mocha stima'ah of Arich is inner, the root of Torah29, and the gulgalta of Arich is encompassing, the root of mitzvos29.

וע"י עסק התורה דאברהם, זקן שקנה חכמה, המשיך בחינת הדיקנא ומוחא סתימאה דאריך (זקן), וע"י שהי' בא בימים, לבושי המצוות, המשיך בחינת גלגלתא דאריך (בא בימים).

Through Avraham's study of Torah — "old", one who has acquired wisdom — he drew down the level of the beard and the mocha stima'ah of Arich ("old"); and through being "advanced in days", the garments of the mitzvos, he drew down the level of the gulgalta30 of Arich ("advanced in days").

משא"כ כל שהוא בחינת עתיק, אין אתעדל"ת מגעת לשם, ולכן כתיב וה' ברך את אברהם בכל, אתערותא דלעילא הבאה מלמעלה.

But kol, which is the level of Atik, arousal from below does not reach; therefore it is written, "and the L‑rd blessed Avraham with everything" — an arousal from above that comes from on high.

אלא שאתערותא דלעילא זו שורה ומתגלה דוקא לאחרי שלימות העבודה (והאתערותא דלעילא שע"י האתערותא דלתתא), לכן, מה שברך ה' את אברהם בכל הי' זה דוקא לאחרי שעמד בעשר נסיונות, כנ"ל (סעיף ב בתחלתו).

Only, this arousal from above31 rests and is revealed specifically after the service is complete (and after the arousal from above that comes through the arousal from below). Therefore the L‑rd blessed Avraham with everything specifically after he had withstood the ten trials, as above (beginning of section 2).

ד) והנה גם בבחינת כל (עתיק) שלמעלה מבא בימים (אריך) יש כמה מדריגות.

4) Now, even within the level of kol (Atik), which is above "advanced in days" (Arich), there are several levels.

וכמובן מהמבואר בהמאמר (ד"ה ואברהם זקן) דהצ"צ, שבתחלה אומר, שאברהם זכה לבחינת כל ע"י קיום מל"ת וגם בבחינה זו דכל אומר שהוא פנימיות עתיק [כמבואר שם, דזה שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא לאחרי שנאמר בא בימים, כי ימים הם מ"ע, וע"י העבודה דבא בימים קיום מ"ע זכה לבחינת אריך (בחינת בא בימים דלמעלה), משא"כ זה שזכה לבחינת כל שזכה לזה ע"י קיום מל"ת הוא פנימיות עתיק שלמעלה מאריך], ולאח"ז אומר שאברהם זכה לזה ע"י העשרה נסיונות (כנ"ל סעיף ב מהמדרש), דיש לומר, שבחינת כל שזכה ע"י הנסיונות הוא נעלה יותר מבחינת כל שזכה ע"י קיום מל"ת.

As is understood from what is explained in the maamar (beginning "And Avraham was old") of the Tzemach Tzedek32: at first he says that Avraham merited the level of kol through observing the prohibitions, and of this level of kol, too, he says that it is the inner aspect of Atik [as explained there: "the L‑rd blessed Avraham with everything" comes after it says "advanced in days", for "days" are the positive commandments, and through the service of "advanced in days", observing the positive commandments, he merited the level of Arich (the level of "advanced in days" Above), whereas his meriting the level of kol, which he merited through observing the prohibitions, is the inner aspect of Atik, which is above Arich33]; and afterwards he says that Avraham merited it through the ten trials (as above, section 2, from the Midrash). It can be said that the level of kol he merited through the trials is higher than the level of kol he merited through observing the prohibitions.

וי"ל הביאור בזה, דבחינת עתיק (כל) שזכה ע"י קיום מל"ת, יש לו שייכות להשתלשלות, ולכן, עבודת האדם שעל ידה זוכה לזה היא עבודה שתלוי' ברצונו (היינו עבודה שבסדר והדרגה), אלא שבזה גופא, מכיון שעתיק הוא למעלה מהשתלשלות, לכן העבודה היא לא בעשי' אלא בשב ואל תעשה, שלילה.

The explanation can be this: the level of Atik (kol) merited through observing the prohibitions has a connection to hishtalshelus (the chain of descending worlds and levels). Therefore the service of man by which it is merited is a service that depends on his will (that is, a service in order and gradation); only, within this itself, since Atik is above hishtalshelus, the service is not in doing but in refraining — negation34.

משא"כ בחינת עתיק (כל) שזכה ע"י הנסיונות, הוא נעתק ונבדל לגמרי, וכנ"ל (סעיף א) מהמאמר שהוא העלם העצמי.

Whereas the level of Atik (kol) merited through the trials is utterly removed and set apart — as cited above (section 1) from the maamar, that it is the essential concealment.

ולכן, כשעבודת האדם היא תלוי' ברצונו, אין לה שום דמיון לבחינה זו דעתיק שנעתק ומובדל לגמרי.

Therefore, when man's service depends on his own will, it has no likeness at all35 to this level of Atik, which is utterly removed and set apart.

ורק ע"י העבודה דנסיונות שאינה תלוי' ברצון האדם [שהרי אסור לאדם להעמיד עצמו בנסיון, ולא עוד אלא שנצטווינו לבקש אל תביאנו לידי נסיון], עי"ז דוקא זוכים לגילוי בחינה זו.

Only through the service of trials, which does not depend on man's will [for a person is forbidden to put himself to a trial; moreover, we were commanded to pray, "Do not bring us to a trial"36], is the revelation of this level merited.

ה) ויש לומר, דזה שהוי' ברך את אברהם בכל דוקא לאחרי שעמד בנסיון העשירי הוא, כי עשרה הנסיונות הם כנגד ע"ס (כנ"ל סעיף ב), והשלימות דכל ענין הוא כשהוא כלול מכל הע"ס.

5) It can be said that the L‑rd blessed Avraham with everything specifically after he withstood the tenth trial because the ten trials correspond to the ten Sefiros (as above, section 2), and the completeness of anything is when it includes all ten Sefiros.

ובעומק יותר יש לומר, שבכדי לזכות לבחינת כל שנעתק ומובדל לגמרי מהשתלשלות, הוא דוקא ע"י עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי.

On a deeper level it can be said that to merit the level of kol, which is utterly removed and set apart from hishtalshelus, it must be through a service that is entirely beyond measure and limit.

וכיון שעשר הנסיונות הם כנגד ע"ס (השתלשלות), ועד שהם כנגד עשרה מאמרות (שהם למטה מהספירות עצמם), הרי זה שעמד בנסיונות אלו קשור עדיין עם מדידה והגבלה, ולכן הי' צריך להיות נסיון העשירי, הוא נסיון העקידה, המיוחד דכל הנסיונות, שלמעלה ממדידה והגבלה.

And since the ten trials correspond to the ten Sefiros (hishtalshelus), and even correspond to the Ten Utterances37 (which are lower than the Sefiros themselves38), his withstanding these trials was still bound up with measure and limit. Therefore there had to be the tenth trial — the trial of the Akeidah (the binding of Yitzchak)39, the special one of all the trials, which is beyond measure and limit.

דהגם שגם נסיון זה הוא בכלל עשר הנסיונות, יש לומר, שבנסיון זה יש (גם) ענין שלמעלה מע"ס.

For although this trial too is counted among the ten trials, it can be said that in this trial there is (also) something that is above the ten Sefiros.

וע"ד דאיתא במדרש עה"פ אחד עשר יום מחורב שקאי על הדבור אנכי (דבור הראשון דעשרת הדברות), המיוחד שבעשרה.

This is like what the Midrash says40 on the verse41 "eleven days from Chorev", that it refers to the utterance Anochi ("I am", the first of the Ten Commandments) — the special one of the ten.

ומבואר בחסידות, דזה שהדבור אנכי נקרא בשם אחד עשר, הגם שהוא ממנין עשרת הדברות, הוא, כי הדבור אנכי הוא בכתר.

It is explained in Chassidus42 that the utterance Anochi is called "eleven", although it is counted among the Ten Commandments, because the utterance Anochi is in Keser.

וכיון שבכתר יש ב' מדריגות, חיצוניות הכתר שנמנה במנין הע"ס ופנימיות הכתר שאינו נמנה עמהם, לכן, זה שהדבור אנכי הוא ממנין עשרת הדברות הוא מצד חיצוניות הכתר שבו, אבל מצד פנימיות הכתר שבו הוא אחד עשר שאינו במנין עשרת הדברות, חד ולא בחושבן.

And since in Keser there are two levels — the external aspect of Keser, which is counted among the ten Sefiros, and the inner aspect of Keser, which is not counted with them43 — Anochi being counted among the Ten Commandments is due to the external aspect of Keser in it, whereas from the standpoint of the inner aspect of Keser in it, it is "eleven", which is not counted among the Ten Commandments44 — "One, but not in number"45.

ויש לומר, שעד"ז הוא בנסיון העקידה, שהי' נסיון גדול יותר מהנסיונות שלפניו (בדוגמת הכתר שלמעלה מכל הספירות), שיש בזה שני ענינים.

It can be said that the same is true of the trial of the Akeidah, which was a greater trial than the trials before it (like Keser, which is above all the Sefiros): there are two aspects to it.

זה שהגם שאברהם בטבעו הי' איש החסד (וטבע החסד שלו הי' מצד שרשו), מ"מ עקד את יצחק בנו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו, היפך הטבע שלו (שמצד שרשו).

One: although Avraham was by nature a man of kindness (and his nature of kindness derived from his spiritual root), he nevertheless bound his son Yitzchak and took the knife to slaughter his son — contrary to his nature (which derived from his root)46.

וז"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, עתה דוקא, כי הנסיונות שלפני נסיון העקידה לא היו היפך הטבע דחסד, ועתה (לאחרי הנסיון דעקידה) ידעתי כי ירא אלקים אתה, מדת היראה והגבורה.

This is the meaning of the verse47, "Now I know that you fear G‑d" — "now" specifically: for the trials before the trial of the Akeidah were not contrary to his nature of kindness; and now (after the trial of the Akeidah) "I know that you fear G‑d" — the attribute of fear and gevurah (severity).

וזה שכל הנסיונות היו בנוגע לעצמו, ונסיון העקידה הי' בנוגע לבנו יחידו.

And two: all the other trials concerned himself, whereas the trial of the Akeidah concerned his only son.

דאהבת אדם לבנו, ובפרט לבנו יחידו, היא גדולה יותר מהאהבה לעצמו, וכל אשר לאיש יתן בעד בנו.

For a person's love for his son, and especially for his only son, is greater than his love for himself; "all that a man has he will give" for his son.

ולכן, נסיון העקידה הוא למעלה מהנסיונות שלפני העקידה.

Therefore the trial of the Akeidah is higher than the trials before the Akeidah.

ויש לומר, דענין הראשון בנסיון העקידה, שזה הי' היפך טבע החסד דאברהם, מכיון שגם ענין זה הוא בנוגע לעצמו, יש לו איזה ערך לנסיונות שלפניו, אלא שהוא נעלה מהם.

It can be said that the first aspect of the trial of the Akeidah — that it was contrary to Avraham's nature of kindness — since it too concerned himself, has some proportion to the trials before it, only it is higher than them.

[ויש לומר, דזה שנסיון העקידה הוכיח שגם נסיונות הקודמים יש בהם ממש, הוא מפני שיש ערך ביניהם. דבדברים שאין שום ערך ביניהם, אין שייך להביא הוכחה מזה על זה].

[It can be said that the fact that the trial of the Akeidah proved that the earlier trials too were real48 is because there is a proportion between them. With things that have no proportion at all between them, it is not possible to bring proof from one to the other.]

בדוגמת חיצוניות הכתר (אריך), שעם היותו למעלה משאר הספירות, מ"מ הוא שרש ומקור להם, ועד שהוא נמנה במנין הספירות.

This is like the external aspect of Keser (Arich): although it is above the other Sefiros, it is nevertheless their root and source, to the point that it is counted among the Sefiros.

וענין השני שבנסיון העקידה, שנסיון זה הי' בנוגע לבנו יחידו, הוא ענין חדש לגמרי שלא הי' דוגמתו בהנסיונות שלפניו.

The second aspect of the trial of the Akeidah — that this trial concerned his only son — is something entirely new, without parallel in the trials before it.

ובדוגמת עתיק (פנימיות הכתר) שהוא נעתק ומובדל.

This is like Atik (the inner aspect of Keser), which is removed and set apart.

וז"ש בי נשבעתי גו', בי ממש בחינת עתיק, והטעם לזה הוא כי יען גו' ולא חשכת את בנך את יחידך.

This is the meaning of the verse49, "By Myself I have sworn…" — "by Myself" literally, the level of Atik50 — and the reason for it is "because… you did not withhold your son, your only one"49.

וע"פ כל הנ"ל מובן שלאחרי שעמד אברהם בנסיון העקידה, אז דוקא ברך ה' את אברהם בכל, כי זה שעקד גם את בנו יחידו היא עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה לגמרי, ולכן אז דוקא ברך ה' את אברהם בכל, פנימית עתיק, העלם העצמי.

From all the above it is understood that specifically after Avraham withstood the trial of the Akeidah, then the L‑rd blessed Avraham with everything: since binding even his only son is a service entirely beyond measure and limit, therefore specifically then the L‑rd blessed Avraham with everything — the inner aspect of Atik, the essential concealment.

ו) והנה הכוונה בהמשכת העלם העצמי שנמשך לאברהם היא, שהעלם זה יהי' לא רק כמו שהוא במקומו, בעצמותו, אלא שיומשך ממנו השפעה בלי גבול.

6) Now, the purpose of drawing the essential concealment down to Avraham is that this concealment be not only as it is in its own place, in its essence, but that an unlimited flow be drawn down from it.

וכדאיתא בזהר, מאי בכל, אתר דנהרא דלא פסיק מימוי לעלמין.

As the Zohar says51: "What is bakol? The place of the river whose waters never cease."

וזוהי השייכות דפירוש הזהר שבכל הוא העלם העצמי עם פירוש רש"י שבכל קאי על יצחק (בכל בגימטריא בן), כי אברהם הוא חסד דעתיק ויצחק גבורה דעתיק, וזהו שביצחק כתיב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, דריבוי ההשפעה (וארבה את זרעו) הוא מהגבורות דוקא, תגבורת ההשפעה, כמבואר בארוכה בסידור (עם דא"ח) ד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט.

This is the connection between the Zohar's interpretation that bakol is the essential concealment and Rashi's comment that bakol refers to Yitzchak (bakol has the numerical value of ben): Avraham is the Chesed (kindness) of Atik, and Yitzchak the Gevurah (severity) of Atik52. That is why of Yitzchak it is written53, "and I multiplied his seed, and I gave him Yitzchak": the abundance of the flow ("and I multiplied his seed") comes specifically from the gevuros — a powerful intensification of the flow — as explained at length in the Siddur (with Chassidus), in the discourse beginning "To understand the matter of the blowing of the shofar according to the intention of the Baal Shem Tov"54.

והגם שריבוי הוא התחלקות פרטים, הנה הריבוי שנמשך מהגבורות דיצחק, הוא באופן שגם בהפרטים נרגש בגילוי ששרש המשכתם הוא מהפשיטות דהעלם העצמי דלא פסיק מימוי לעלמין.

And although abundance means division into details, the abundance drawn from Yitzchak's gevuros is such that even in the details it is openly felt that the root of their flow is the simplicity of the essential concealment, "whose waters never cease".

וע"י שגם בהפרטים ניכר הפשיטות, עי"ז מתגלה הפנימיות והעצמיות שלו, שאינו מוגדר בשום גדר וביכלתו לבוא (בגילוי) גם בפרטים.

And since the simplicity is evident even in the details, its inwardness and essence are revealed through this: it is not defined by any definition, and it is able to come (in revelation) even in details.

וזהו שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, כי לע"ל יהי' גילוי פנימיות עתיק, והגילוי דפנימיות עתיק הוא דוקא ע"י הגבורות דיצחק.

This is why in the Time to Come they will say to Yitzchak, "For you are our father, for Avraham did not know us"55: in the Time to Come there will be a revelation of the inner aspect of Atik56, and the revelation of the inner aspect of Atik comes specifically through the gevuros of Yitzchak57.

וזהו שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא הקדמה לנשואי יצחק ורבקה, כי תכלית הכוונה הוא שפנימיות הכתר יומשך בגילוי עד למטה מטה, וזה נעשה ע"י יחוד יצחק ורבקה, כי יצחק ורבקה, השרש דשניהם הוא בגבורה דעתיק, אלא שיצחק הוא בחינת מ"ה ורבקה היא בחינת ב"ן, והגילוי למטה הוא ע"י שם ב"ן.

This is why "the L‑rd blessed Avraham with everything" is a preface to the marriage of Yitzchak and Rivkah: the ultimate purpose is that the inner aspect of Keser be drawn down in revelation to the very lowest level, and this is accomplished through the union of Yitzchak and Rivkah. For Yitzchak and Rivkah both have their root in the Gevurah of Atik; only Yitzchak is the level of the Name Mah and Rivkah the level of the Name Ban, and the revelation below comes through the Name Ban58.

וזהו שוהוי' ברך את אברהם בכל הוא רק הקדמה לנשואי יצחק ורבקה, כי תכלית הכוונה דברכה זו הוא שבחינת כל יומשך גם בבי"ע, בעוה"ז התחתון, ועד בהמקום שבו היתה רבקה, שושנה בין החוחים, שגם שם יומשך הגילוי דפנימיות עתיק.

This is why "the L‑rd blessed Avraham with everything" is only a preface to the marriage of Yitzchak and Rivkah: the ultimate purpose of this blessing is that the level of kol be drawn down also into the worlds of Beriah, Yetzirah and Asiyah, into this lowest world, even into the place where Rivkah was — "a rose among the thorns"59 — so that there too the revelation of the inner aspect of Atik be drawn down.

ז) והנה זה שמסופר בתורה שבע"פ שאברהם זכה לבחינת כל ע"י שעמד בעשר נסיונות הוא (ככל הענינים שבתורה מלשון הוראה) הוראה שצריך להיות (דוגמת) העבודה דנסיונות, היינו, שהעבודה צריכה להיות ביגיעה גדולה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל, בדוגמת העבודה דנסיונות.

7) Now, what the Oral Torah relates — that Avraham merited the level of kol by withstanding ten trials — is (like everything in the Torah, a word that means "instruction"60) an instruction that there must be (something like61) the service of trials: the service must be with great toil, an exertion beyond the ordinary, like the service of trials.

וזהו דאיתא בזהר שם עה"פ עין לא ראתה גו' יעשה למחכה לו, מאי למחכה לו כו' אינון דדחקין למלה דחוכמתא כו' [וענין זה שבזהר בא בהמשך להפירוש מאי בכל, כמובא בהמאמר], שע"י היגיעה בתורה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל [וכמבואר בהמאמר דדחקין למלה דחוכמתא הוא יגיעה בדרך אור חוזר], ומזה נמשך שגם קיום המצוות יהי' ביגיעה גדולה (ע"ד מרז"ל גדול לימוד שמביא לידי מעשה), כולל גם היגיעה בהפצת המעינות חוצה, דנוסף להיגיעה שצריכה להיות בלימוד והבנת המעינות (דחקין למלה דחוכמתא), צריכה להיות יגיעה מיוחדת להפיץ את המעינות חוצה, להביא את המעינות גם לאלו שנמצאים חוצה, "בין החוחים", ועי"ז יהי' אתי מר דא מלכא משיחא, שאז יהי' גילוי העלם העצמי, עין לא ראתה, במהרה בימינו ממש.

This is what the Zohar there says on the verse62 "No eye has seen… what He will do for one who waits for Him": "What is 'for one who waits for Him'?… Those who press hard for a word of wisdom…" [this passage in the Zohar comes in continuation of the interpretation "What is bakol?", as cited in the maamar] — that through toil in Torah, an exertion beyond the ordinary [and as the maamar explains, "those who press hard for a word of wisdom" is toil in the manner of or chozer (the "returning light" that ascends from below)], it follows that fulfilling the mitzvos too will be with great toil (in the manner of the Sages' teaching63, "Study is great, for it leads to action"), including the toil of spreading the wellsprings outward: in addition to the toil there must be in studying and understanding the wellsprings ("pressing hard for a word of wisdom"), there must be a special toil to spread the wellsprings outward, to bring the wellsprings even to those who are "outside", "among the thorns". And through this, "the Master will come — this is the King Moshiach"64, when there will be the revelation of the essential concealment, "no eye has seen", speedily in our days, literally.

**********

*) יצא לאור בקונטרס כ"ה מרחשון – תש"נ, "לקראת יום הבהיר כ"ה מרחשון הבעל"ט, – שבשנה זו הוא גם יום התחלת לימוד הרמב"ם במחזור השביעי* . . מוצש"ק כף מ"ח שנת ה'תש"נ".

*) Published in the Kuntres "25 MarCheshvan – 5750": "In honor of the approaching auspicious day of 25 MarCheshvan — which this year is also the day the study of the Rambam begins in the seventh cycle* … Motzei Shabbos, 20 MarCheshvan, 5750."

*) להלומדים ג' פרקים ליום. וגם התחלת מחזור השלישי להלומדים פרק אחד ליום (וכן בספר המצוות).

*) For those who study three chapters a day. It is also the beginning of the third cycle for those who study one chapter a day (and likewise in Sefer HaMitzvos).

Leave Feedback