029 —מאמרים מלוקט חלק א - מוצאי שמחת תורה – בחדרו – ה'תשל"ח

להבין ענין שמחת תורה, וידוע הדיוק בזה מה שאופן השמחה (דשמחת תורה) הוא שלוקחים ספר תורה כפי שהיא כרוכה ומכוסה במפה ומרקדין עמה.

To understand the matter of Simchas Torah: the well-known question is asked¹ about the way the rejoicing (of Simchas Torah) is done — we take a Sefer Torah as it is, rolled up and covered with its mantle,² and dance with it.

דעם היות שבתורה כתיב כי היא חכמתכם ובינתכם גו' מ"מ אופן שמחה זו הוא לא ע"י לימוד ועיון כ"א ע"י ריקוד דוקא.

For although it is written of the Torah,³ "for it is your wisdom and your understanding…," this rejoicing is not through study and contemplation but specifically through dancing.

שלכן השמחה דשמחת תורה היא אצל כל ישראל, גם אצל פשוטים ביותר שאין שייכים להשגה והבנה [ויתירה מזו, שבעת השמחה וריקודים דהקפות נמשכים (ווערן צוגעצויגן) גם כאלו שבשאר ימי השנה אין ניכר הקשר וההתאחדות שלהם עם [עניני] התורה, כמו שרואים במוחש].

That is why the rejoicing of Simchas Torah belongs to every Jew, even the simplest, who have no connection with comprehension and understanding [and more than that: during the rejoicing and dancing of the hakafos, even those whose connection and oneness with (the matters of) the Torah is not evident during the rest of the year are drawn in, as can be plainly seen].

וענין זה (שהשמחה דשמחת תורה היא בכל אחד מישראל) מתבטא גם בזה שמרקדין עם ספר תורה – תורה שבכתב דוקא, שאפילו זה שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה כשקורא בתושב"כ.

This (that the rejoicing of Simchas Torah belongs to every Jew) is expressed also in our dancing with a Sefer Torah — specifically the Written Torah, over which even one who does not know what he is saying recites the blessing on the Torah when he reads it.⁴

ומכיון שזה מה שמברך ברכת התורה הוא ע"פ ציווי תורת אמת, הרי פשוט שכן היא המציאות, שגם זה שלא ידע מאי קאמר ממשיך אוא"ס ועד עצמות ומהות (נותן התורה) בהתורה שלומד.

And since his reciting the blessing on the Torah is by the command of the Torah of truth, it is obvious that this is the reality: even one who does not know what he is saying draws the Ohr Ein Sof — and even Atzmus u'Mahus (G‑d's very Essence and Being, the Giver of the Torah) — into the Torah he studies.

גם ידוע הדיוק למה עושין שמחת תורה בשמיני עצרת (ובחו"ל ביו"ט שני דשמיני עצרת), דלכאורה הי' צ"ל בחג השבועות זמן מתן תורתינו.

Another well-known question⁵ is why Simchas Torah is celebrated on Shemini Atzeres (and outside the Land of Israel on the second day of Yom Tov of Shemini Atzeres), when seemingly it should have been on Shavuos, "the time of the giving of our Torah."

ב) ומובא הביאור בזה ע"פ מה דאיתא במדרש ראוי' היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דיזלון וייתון, משל למה"ד למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות למקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו' אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי.

2) The explanation given⁶ is based on the Midrash:⁷ "The Atzeres of the festival (of Sukkos) ought to have been fifty days away, like the Atzeres of Pesach. But since at the Atzeres of the festival they are leaving summer for winter, the days are not suitable for coming and going. A parable: a king had many daughters, some married nearby and some married far away. One day they all came to greet the king their father. The king said: Those married nearby have time to come and go, but those married far away do not have time to come and go; while they are all here with me, let us make one festival for all of them and rejoice with them. So too, the Atzeres of Pesach comes as they go from winter to summer, and the Holy One, blessed be He, said: The days are suitable for coming and going. But the Atzeres of the festival comes as they go from summer to winter… and the Holy One, blessed be He, said: The days are not suitable for coming and going; rather, while they are here, let us make one festival for all of them and rejoice."

וזהו מה שעושין שמחת תורה בשמיני עצרת, כי ה"יום אחד" שבו באים כל הבנות [בנות ציון וירושלים, היינו נשמות ישראל] לשאול שלום המלך אביהם קאי על יום הכפורים, ולאח"ז אומר נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, הוא שמחת תורה (שנקבע בשמיני עצרת), שהוא "חד יו"ט" בדוגמת ה"יום אחד" דיום הכפורים.

This is why Simchas Torah is celebrated on Shemini Atzeres: the "one day" on which all the daughters [the daughters of Zion and Jerusalem, that is, the souls of Israel⁸] come to greet the king their father refers⁹ to Yom Kippur; and what it says afterwards, "let us make one festival for all of them and rejoice," is⁹ Simchas Torah (set on Shemini Atzeres), which is "one festival," like the "one day" of Yom Kippur.

ג) ויובן זה ע"פ מה שנת"ל (ד"ה בסוכות תשבו) שכל המועדים דחודש תשרי הם בבחי' של אחת.

3) This will be understood in light of what was explained above (in the maamar beginning Basukkos Teshvu¹⁰): all the festivals of the month of Tishrei have the quality of "one."

דהנה על ראש השנה ארז"ל מצות היום בשופר.

Of Rosh Hashanah our Sages said,¹¹ "The mitzvah of the day is with the shofar."

היינו, דזה מה שהיום דראש השנה הוא חלוק משאר המועדים הוא במצוה אחת (איין און איינציקע מצוה), מצות שופר.

That is, what sets the day of Rosh Hashanah apart from the other festivals is one single mitzvah — the mitzvah of shofar.

ובמצוה זו גופא כותב הרמב"ם שהיא גזירת הכתוב למעלה מטעם.

And of this very mitzvah the Rambam writes¹² that it is a decree of Scripture, beyond reason.

דהגם שהמצוה דשופר גם מרמזת על ענינים הכי נעלים בענין התשובה (כמו שממשיך הרמב"ם רמז יש בדבר כו') מ"מ ענינה הוא גזירת הכתוב למעלה מטעם.

For although the mitzvah of shofar also alludes to the loftiest matters concerning teshuvah (as the Rambam continues,¹² "there is an allusion in it…"), its essence is nevertheless a decree of Scripture, beyond reason.

ועד"ז הוא גם בנוגע ליום הכפורים [סיום העשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים], שהיא בחי' אחת דכל הג' בחי' דעולם שנה נפש.

The same is true of Yom Kippur [the culmination of the Ten Days between Rosh Hashanah and Yom Kippur], which is the level of "one" in all three dimensions — olam, shanah, nefesh (space, time and soul).

שהעבודה המיוחדת דיום הכפורים היא בקודש הקדשים בחי' אחת דעולם (מקום), ביום דיום הכפורים שנקרא בשם אחת בשנה, בחי' אחת דשנה (זמן), ונעשית ע"י כה"ג [אלא שהכה"ג עושה זה בתור שלוחם של כל ישראל] דכתיב בי' ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, בחי' אחת דנפש.

For the special service of Yom Kippur takes place in the Holy of Holies, the "one" of space (place); on the day of Yom Kippur, which is called¹³ "once a year," the "one" of time; and it is performed by the Kohen Gadol [though the Kohen Gadol does so as the emissary of all Israel], of whom it is written,¹⁴ "Aharon was set apart to sanctify him as holy of holies" — the "one" of soul.

ועד"ז הוא גם בנוגע לסוכות, שבענין הסוכה [שמצות ישיבה בסוכה היא במשך כל שבעת ימי הסוכות, מרגע הראשון שבהתחלתם] מודגש ענין האחדות (בחי' אחת) דכל ישראל כמרז"ל ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת.

So too with Sukkos: the sukkah [the mitzvah of dwelling in which lasts all seven days of Sukkos, from their very first moment] emphasizes the oneness (the level of "one") of all Israel, as our Sages said,¹⁵ "All Israel are fit to sit in one sukkah."

וכמו"כ הוא גם במצות נטילת ד' מינים [שענינה הוא להמשיך המקיף (דסוכה אחת) בפנימיות], שבכל אחד מד' מינים אלו ניכר ומודגש ענין האחדות, ובפרט באתרוג, שבו מודגש ענין האחדות עוד יותר [שלכן בסדר הד' מינים שבכתוב (שגם סדר בתורה הוא תורה) ההתחלה היא מאתרוג פרי עץ הדר], דזה מה שאתרוג נקרא בכתוב בשם פרי עץ הדר הוא לפי שדר באילנו משנה לשנה, היינו שהוא סובל את שינויי ד' האוירים שבמשך השנה, ועד אשר (לא רק שהוא סובל את כל האוירים אלא) הוא גדל מהם.

Likewise with the mitzvah of taking the Four Kinds [whose purpose is to draw the encompassing light (of the one sukkah) inward¹⁶]: in each of the Four Kinds the theme of oneness is evident and emphasized, and especially in the esrog, where oneness is emphasized even more [which is why, in the order of the Four Kinds in the verse¹⁷ (and the order in the Torah is itself Torah), the first is the esrog, "the fruit of a beautiful tree"]. For the esrog is called in the verse pri etz hadar ("the fruit of a beautiful tree") because it dwells (dar) on its tree from year to year¹⁸ — it withstands the changes of the four seasons through the year, and more than that (not only does it withstand all the climates, but) it grows from them.

ומענין האחדות שבאתרוג נמשך גם זה בשאר הג' מינים, שלכן הענין דהדר שבג' המינים למדים מאתרוג.

And from the oneness of the esrog it is drawn into the other three kinds as well, which is why the requirement of hadar (beauty) for the other three kinds is learned from the esrog.¹⁹

ונוסף לזה שכל אחד מהד' מינים מורה על ענין האחדות, הנה המצוה בנטילת ד' מינים היא לאחד את כל ד' המינים, שמורים על ד' הסוגים שבבנ"י, שיהי' וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.

Beyond each of the Four Kinds signifying oneness, the mitzvah of taking the Four Kinds is to unite all four of them, which represent the four types among the Jewish people,²⁰ so that "they all become one band to do Your will with a perfect heart."

ד) והנה בכדי שיוכל להיות ההתאחדות האמיתית (ובת קיימא) של כל הד' סוגים דישראל, הוא ע"י התשובה.

4) Now, true (and lasting) unity of all four types of Jews comes about through teshuvah.

דהנה ענין התשובה הוא למעלה מהתחלקות, שלכן היא בשעתא חדא וברגע חדא.

For teshuvah is beyond division, and so it happens "in one hour and in one moment."²¹

דזהו ההפרש שבין לוחות הראשונות (ענין התורה מצ"ע) ללוחות השניות (ענין תורה ע"י תשובה), שבכדי לקבל לוה"ר הי' משה בהר ארבעים יום, נוסף על ההכנה דשבעה שבועות תספר לך שהי' לפנ"ז.

This is the difference between the first Tablets (Torah in itself) and the second Tablets (Torah through teshuvah): to receive the first Tablets Moshe was on the mountain forty days, in addition to the preparation beforehand of "seven weeks you shall count for yourself."²²

משא"כ בלוחות השניות, הרי הארבעים יום שהי' משה בהר הוא (בעיקר) בכדי לפעול שיתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ולאח"ז ניתנו הלוחות בשעתא חדא.

With the second Tablets, by contrast, the forty days Moshe was on the mountain were (chiefly) to bring about that the Holy One, blessed be He, would be reconciled with Israel with joy and a whole heart,²³ and afterwards the Tablets were given "in one hour."

והנה ענין זה [מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגע חדא] מדגיש שענין התשובה הוא למעלה מכל מדידה והגבלה, מפני שתשובה אמיתית מגעת (דערנעמט) בפנימיות ועצמות הנפש, שבחינה זו היא למעלה מהתחלקות, בחי' אחת (בשעתא חדא וברגע חדא) דנפש.

This [that teshuvah happens "in one hour and in one moment"] emphasizes that teshuvah is beyond all measure and limitation,²⁴ because true teshuvah reaches the innermost core and essence of the soul — a level beyond division, the "one" of the soul ("in one hour and in one moment").

וזהו מה שע"י התשובה נעשה ההתאחדות של כל הסוגים דישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, ובאופן דאתם נצבים כולכם גו', נצבים מלשון נצב מלך, שישראל נעשים מלכים און בעלי בתים על כל המציאות דעולם, מתחיל מזה שהם נכתבים ונחתמים בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים גם בענינים הגשמיים, מכיון שמצד בחי' זו אין שייך לחלק בין רוחניות לגשמיות ובין מעלה למטה, און דאָס נעמט דורך את כל סדר ההשתלשלות וגם מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות.

This is why teshuvah brings about the unity of all types of Jews, "from your heads, your tribes… to your woodchopper and your water-drawer," in the manner of "You are standing today, all of you…" — nitzavim (standing) in the sense of "a king's deputy" (nitzav)²⁵ and king:²⁶ the Jewish people become kings and masters over all of existence in the world — beginning with their being inscribed and sealed for good for a good and sweet year, with revealed and evident good, below ten handbreadths, in physical matters too; for at this level there is no distinction between spiritual and physical or between above and below. And this permeates the entire seder hishtalshelus (the chain of worlds), and what is beyond it as well.

וזהו ענין יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם כו' נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, יום אחד (שבו באו כולן לשאול שלום המלך אביהם) הוא יום הכפורים, אחת דשנה (וגם אחת דעולם ודנפש), ומזה נמשך אח"כ נעביד כולן חד יו"ט כו' שקאי על שמחת תורה, שהוא ג"כ יום אחד (חד יו"ט), בחי' אחת.

This is "One day they all came to greet the king their father… let us make one festival for all of them and rejoice with them": the "one day" (on which they all came to greet the king their father) is Yom Kippur, the "one" of the year (and also the "one" of space and of soul); and from it there follows "let us make one festival for all of them…," which refers to Simchas Torah, also one day ("one festival") — the level of "one."

ה) והנה ההתעוררות דבחי' אחת שבנפש שלמעלה מהתחלקות צריך להמשיכה בהדרגות דנפש שבבחינת התחלקות [ובדוגמת מה שהתעוררות זו צריכה להיות קשורה בעשי' גשמית, וכמו בהעשי' דישיבה בסוכה, נטילת ד' מינים, ריקוד ברגלים].

5) Now, the arousal of the "one" in the soul, which is beyond division, must be drawn down into the levels of the soul that are divided [just as this arousal must be bound up with physical action — such as the actions of sitting in the sukkah, taking the Four Kinds, and dancing with the feet].

דזהו מה שלאחרי שנאמר אתם נצבים גו' כולכם גו' שכל ישראל הם באופן ד"כולכם" מצד בחינת אחת שבהם, מונה אח"כ כל העשר סוגים בפרטיות, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, היינו שהענין דכולכם (בחינת אחת) דישראל צריך להיות ניכר בהם גם כמו שהם בבחינת התחלקות.

That is why, after the verse says "You are standing… all of you…" — all Israel as "all of you"²⁷ by virtue of the level of "one" within them — it then lists all ten types in detail, "from your heads, your tribes… to your woodchopper and your water-drawer": the "all of you" (the level of "one") of the Jewish people must be evident in them also as they are in a state of division.

וכמו שהוא בנפש עד"ז הוא גם בשנה, שבחינת יום אחד דיום הכפורים ודשמחת תורה פועלת און פירט אָן מיט אַלע ימי השנה (מתחיל מאסרו חג), שבכל פרטי עשיותיו (בכל מעשיך ובכל דרכיך), ניכר אַז ער איז אָט ערשט געקומען מיום אחד דיום הכפורים ודשמחת תורה.

And as it is with the soul, so it is with the year: the "one day" of Yom Kippur and of Simchas Torah affects and directs all the days of the year (beginning with Isru Chag), so that in every detail of one's actions ("in all your deeds and in all your ways") it is evident that he has only just now come from the "one day" of Yom Kippur and of Simchas Torah.

וענין זה הוא במשך כל השנה כולה, דאף שכבר עברו כמה וכמה ימים שבועות וחדשים מיום הכפורים ושמחת תורה, אעפ"כ ההתעוררות דיום אחד אינה נחלשת כלל ובתקפה עומדת, מכיון שבאה מבחינה שלמעלה מענין ההתחלקות והשינויים, בחינת אני הוי' לא שניתי.

And this holds throughout the entire year: although many days, weeks and months have already passed since Yom Kippur and Simchas Torah, the arousal of the "one day" does not weaken at all but remains in full force, since it comes from a level that is beyond division and change — the level of "I, the L‑rd, have not changed."²⁸

ועל ידי שהבחינה דיום אחד שלמעלה מהתחלקות נמשכת בכל ימי השנה שבבחינת התחלקות ושינויים, עי"ז נעשה עילוי גם בהבחינה דיום אחד, ע"ד מה שנת"ל בענין פרי עץ הדר אשר לא רק שהוא סובל כל שינויי האוירים אלא שהוא גדל מהם.

And when the level of the "one day," which is beyond division, is drawn into all the days of the year, which are divided and changing, an elevation is brought about in the level of the "one day" itself — like what was explained above about "the fruit of a beautiful tree," which not only withstands all the changes of climate but grows from them.

ו) ויהי רצון, שכל הנ"ל יתקיים בכל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל, שתהי' שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני ובכולם רויחי, הן בבני חיי ומזוני כפשוטם והן בבני חיי ומזוני ברוחניות (שמהם משתלשלים הענינים כפשוטם), אשר מתוך שמחה וטוב לבב תהי' מיד לאחרי שמחת תורה העבודה דויעקב הלך לדרכו גם בהנוגע לעניני הרשות [שענין ויעקב הלך לדרכו שאחרי יום הכפורים הוא ב"דרכו" בענין המצוות, שהרי בד' הימים שבין יום הכפורים לסוכות כל ישראל עסוקים במצוות. משא"כ ענין ויעקב הלך לדרכו שלאחרי שמחת תורה הוא ב"דרכו" גם בעניני הרשות], שבכל יום ויום, הן בימי החול ועאכו"כ בשבת ויו"ט (כולל גם ראש השנה ויום הכפורים), זיינען דורכגענומען כל עניניו, הן ענינים הכללים הן ענינים הפרטים, בנקודה העיקרית והפנימית דפנימיות ועצמות הנשמה, שהיא קשורה בפנימיות ועצמות א"ס ב"ה.

6) May it be G‑d's will that all the above be fulfilled in each and every man and woman among the Jewish people: that it be a good and blessed year, with revealed and evident good, below ten handbreadths — in children, life and sustenance, all in abundance, both children, life and sustenance in the plain sense and children, life and sustenance in the spiritual sense²⁹ (from which the plain matters descend³⁰); and that, with joy and gladness of heart, immediately after Simchas Torah there be the avodah of "And Yaakov went on his way"³¹ in permitted, mundane matters too [for "Yaakov went on his way" after Yom Kippur³² is "his way" in matters of mitzvos, since in the four days between Yom Kippur and Sukkos all Israel are occupied with mitzvos;³³ whereas "Yaakov went on his way" after Simchas Torah is "his way" in permitted, mundane matters as well] — so that every single day, on weekdays and all the more so on Shabbos and Yom Tov (including Rosh Hashanah and Yom Kippur), all of one's affairs, general and particular, are permeated with the central, inner point of the innermost core and essence of the soul, which is bound with the innermost core and essence of the Ein Sof, blessed be He.

ז) ומכיון שזה בא משמחת תורה, ששמחה פורצת כל הגדרים, למעלה ממדידה והגבלה, הרי זה פורץ ומבטל כל הגדרים וההגבלות דגלות הפנימי, וכן הגדרים וההגבלות דגלות כפשוטו, וזוכים שבקרוב ממש יהי' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו במהרה בימינו ממש, ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל וכו' (ועד אשר) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' ולעבדו שכם אחד, והיתה לה' המלוכה.

7) And since this comes from Simchas Torah — and joy breaks through all bounds, beyond measure and limitation³⁴ — it breaks through and nullifies all the bounds and limitations of the inner exile, and likewise the bounds and limitations of the exile in its plain sense. And we merit that very soon "may our eyes behold Your return to Zion in mercy," in the true and complete Redemption through our righteous Moshiach; may he come and lead us upright to our land speedily in our days, truly; and "he will build³⁵ the Beis HaMikdash on its site and gather the dispersed of Israel…," (until) "then³⁶ I will turn to the peoples a pure language… to serve Him³⁷ with one accord," and "the kingship shall be³⁸ the L‑rd's."