בראשית פרק כה
א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃
ראה ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוק זה (כה, א) בסוף העליה
(א) קְטוּרָה – זוֹ הָגָר. וְנִקְרֵאת "קְטוּרָה" עַל שֵׁם שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׂיהָ כִקְטֹרֶת; וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶׁלֹּא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם (בראשית רבה סא, ד).
ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן[1] וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃
(ג) אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם – שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת (בראשית רבה סא, ה). וְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס אֵין לִי לְיַשְּׁבוֹ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. [שֶׁפֵּרַשׁ "לְמַשְׁרְיָין", לְשׁוֹן "מַחֲנֶה". וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ כֵן, מִפְּנֵי הָאַלֶ"ף שֶׁאֵינָהּ יְסוֹדִית, הֲרֵי לָנוּ תֵּיבוֹת שֶׁאֵין בְּרֹאשָׁם אַלֶ"ף וְנִתּוֹסְפָה אַלֶ"ף בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ (עמוס ז, ז): "חוֹמַת אֲנָךְ", שֶׁהוּא מִן "נְכֵה רַגְלַיִם" (שמ"ב ד, ד). וּכְמוֹ (מל"ב ד, ב): "אָסוּךְ שָׁמֶן", שֶׁהוּא מִן "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג, ג). "וּלְטוּשִׁם" – הֵם בַּעֲלֵי אֹהָלִים הַמִּתְפַּזְּרִים אָנָה וְאָנָה, וְנוֹסְעִים אִישׁ בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א ל, טז): "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", שֶׁכֵּן לַמֶ"ד וְנוּ"ן מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בְזוֹ.]
ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃
ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃
(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם... – אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בְּרָכָה דִיאַתִּיקִי נָתַן לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (לעיל יב, ב): "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה. וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה סא, ו).
ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת[2] וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
(ו) הַפִּילַגְשִׁם – חָסֵר כְּתִיב (בספרים שלנו הוא מלא), שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה סא, ד). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (כ"א ע"א) בְּנָשִׁים וּפִלַגְשִׁים דְּדָוִד.
נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א ע"א). דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ – הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם[3].
ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃
ראה ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוק זה (כה, ז) בסוף העליה
(ז) מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים – בֶּן מֵאָה כְּבֶן שִׁבְעִים, וּבֶן שִׁבְעִים כְּבֶן חָמֵשׁ בְּלֹא חֵטְא.
ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו[4]׃
ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
(ט) יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל – מִכַּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה, וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו (בבא בתרא ט"ז ע"ב). וְהִיא "שֵׂיבָה טוֹבָה" (לעיל טו, טו) שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַבְרָהָם (בראשית רבה לח, יב)[5].
י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
יא וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ[6] וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ {פ}
(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ... – נִחֲמוֹ תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים (סוטה י"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, נִתְיָרֵא לְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה אֶת עֵשָׂו יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר: יָבֹא בַּעַל הַבְּרָכוֹת וִיבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינָיו. וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵרְכוֹ (בראשית רבה סא, ו).
ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוקי העליה
ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוק (כה, א) (חזרה לפסוק)
נתבאר בלקו״ש חט״ו, חיי שרה ד: פרש״י ״קטורה – זו הגר״: מה ההכרח בפשוטו של מקרא – אברהם שגייר אנשים לא יתכן שאשתו הגר תישאר בגלולי בית אבי׳, ולכן חזרה ונקראת קטורה ״שנאים מעשי׳ כקטורת״; ובזה מבאר סיפור הגמרא ע״ד ״בני קטורה״ דר׳ טרפון.
נתבאר בלקו״ש חל״ה, חיי שרה ג: הנס שנולדו לאברהם עוד ששה בנים מקטורה לעת זקנתו, בהמשך לנסים שבלידת יצחק (״הרבה עקרות נפקדו עמה״) – פעולת אברהם ושרה על אומות העולם.
ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוק (כה, ז) (חזרה לפסוק)
נתבאר בלקו״ש ח״כ, חיי שרה א: למה פירש רש״י ״לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל״ בשרה, ובאברהם רק ״בן ק׳ כבן ע׳… בלא חטא״, ובישמעאל לא פירש כלל – ״לא נמנו שנותיו אלא כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב״.
- 1 ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ (צריך לעיין מה הי' כל הפלא לעיל, "ואדוני זקן" ו"הלבן מאה יולד", והרי היו לו לאברהם כל המפחות האלו) צריך לעיין אם מדן ומדין הם שני האומות שנזכרים במכירת יוסף בפסוקים בבראשית פרק לז ,(וברש"י מזכיר רק מדינים ולא מדנים) כח וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃ (כח) ויעברו אנשים מדינים - זו היא שיירא אחרת. והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה: וימשכו - בני יעקב את יוסף מן הבור, וימכרוהו לישמעאלים. והישמעאלים למדיינים. והמדינים למצרים: לו וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָֽכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים׃ {פ}
- 2 סנהדרין צ"א ע"א
- 3 (לכאורה י"ל שזה שכתוב בלשון רבים "הפילגשים" ולא "הפילגש", הוא משום שכולל ב"בני הפילגשים" גם ישמעאל, שהוא כאילו הי' בן של פילגש אחר, כיון שאמו הגר היתה פילגשו של אברהם בזמן אחר, והוי כאילו שהי' לו לאברהם פילגשים, בלשון רבים, אף שקטורה היא הגר. ולפי"ז ישמעאל נכלל בזה שכתוב כאן ש"וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" ואף שמסופר לעיל בפרק כא פסוק י-כא "ותאמר לאברהם גרש את בן האמה.. ויאמר אלקים .. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה.. וישב במדבר פארן. הרי שכבר שלחו הרבה זמן לפני כן. (כי הרי לכאורה אברהם נשא את קטורה בהיותו בן 140 שנה, שהרי בפרק כד (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: ופירש"י מבוא באר לחי ראי - שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (ב"ר): א"כ יצחק הביא את הגר, קטורה, באותו הזמן שהוא, יצחק נשא את רבקה, כשהוא בן ארבעים כמפורש בכתוב שיצחק הי אז בן 40 בקחתו את רבקה. וישמעאל הי' בן 54 כשנשא אברהם את קטורה, שהרי ישמעאל נולד כשהי' אברהם בן 86 כמפורש בכתוב, ולכאורה נראה שהסיפור של גרש האמה ואת בנה, ישמעאל, הי' קרוב למה שמסופר בכתוב שם לפני"ז (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: ופירש"י שם (ח) ויגמל - לסוף כ"ד חדש (גיטין עה): וכשהי' יצחק בן כ"ד חדש הי' ישמעאל בן 15 . ועכ"פ לכאורה לא הי' ישמעאל יותר מבן 20 , כיון שהפסוק אומר (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: ופירש"י שם באשר הוא שם - (ר"ה טז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק עד כאן לשון רש"י. ולכאורה צ"ל שהי' צדיק כיון שלא הי' בר עונשים שהי' פחות מבן 20 ולא הגיע לכלל עונשים א"כ צדיק הוא וכדברי רש"י בתחלת חיי שרה (א) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים - בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין. (עיין מ"ש לעיל על פסוק זה) א"כ כבר נשלח מאברהם והי' במדבר פארן לפני יותר מ30 שנה, א"כ איך נכלול אברהם בפסוק זה "וישלחם מעל יצחק בנו". אלא שלכאורה י"ל כי אעפ"כ שייך לומר ששלחם עוד הפעם וצריך לעיין במפרשים
- 4 רש"י בראשית טו, טו, ועי' רש"י פסוק ט
- 5 (לכאורה מנין לנו שעשיו "הוליך את יצחק לפניו" אולי הפסוק הוא שמזכיר יצחק לפני ישמעאל מפני שהוא צדיק וישמעאל רשע? וכן מצינו לעיל ב"ויולד נח שם חם ויפ"ת שאף שיפת הוא הגדול, מ"מ מונה אותם בדרך חשיבתם, וכן בבנות צלפחד, דרך חכמתם, וכן בכמה מקומות וא"כ איך הראי' שישמעאל הוא זה שהוליך? ואולי הפירוש של "מכאן שעשה ישמעאל תשובה" הוא מעצם הדבר שבא ישמעאל לקבור את יצחק, ולא נזכר רק ישמעאל ולא שאר בני קטורה ,( והרי כנ"ל אפשר שמ"ש בפסוק "וישלחם מעל יצחק בנו" קאי גם על ישמעאל,) אם כן כיון שכבר יודעים שעשה ישמעאל תשובה מעצם הדבר שבא, א"כ הי' צריך הכתוב להזכירם בסדר שנולדו כיון שגם ישמעאל הוא צדיק, ולכן מוסיף רש"י, שהוליך את יצחק לפניו, שזה חלק מהתשובה שלו, שהכיר בזה שצריך להוליך את יצחק לפניו ולכן גם הכתוב מזכירם כך. (והרי "השיבה טובה שנאמר באברהם", הוא לא ראי' לזה שהוליך את יצחק לפניו, רק לכללות הענין שעשה ישמעאל תשובה, א"כ דברי רש"י" והוליך יצחק לפני"ו הוא כעין מאמר המוסגר, ומסביר בזה למה הזכירם הכתוב כן אף לאחרי שישמעאל עשה תשובה) ולכאורה למה מביא רש"י כאן ש"היא שיבה טובה שנאמר באברהם"? ולמה לא פירש כן בפסוק שלפני זה ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ וי"ל שכיון שכבר פירש לעיל בפרק טו פסוק טו פירוש של "שיבה טובה" טו וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃ תקבר בשיבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו. ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו. ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו. ובו ביום מרד עשו: א"כ לא הי' צריך לפרש כאן עוד הפעם כשלומדים הפסוק שיבה טובה שפירושו שעשה תשובה. אמנם לאחרי שמפרש רש"י שישמעאל עשה תשובה מביא את פסוק "שיבה טובה" כסמך לדבריו שעשה ישמעאל תשובה. ולכאורה מה שמדגיש רש"י והיא, "שיבה טובה שנאמר באברהם" היינו כשמשוים את מה שכתוב ביחס למיתת אברהם, למה שכתוב בשאר האבות כו' רואים שרק באברהם כתוב "שיבה טובה" א"כ הרי מזה שאין לפרשו באופן כללי שהי' לו שיבה טובה במובן כללי, (היינו שהי' באריכות ימים וכיו"ב) שזה הי' גם אצל יצחק, שאדרבא חי ק"פ יותר מאברהם, (ומיעקב אין ראי' כ"כ, כי הרי חי רק קמ"ז שנה, וגם "מעט ורעים .. ולא הגיע לימי", (בראשית מו, ט)) וכיון שנאמר דוקא באברהם שיבה טובה א"כ מוכח שבא לכלול כאן עוד ענינים. ואחד מהם הוא שעשה ישמעאל תשובה
- 6 סוטה י"ד ע"א
We are now up to Shishi in Parshas Chayei Sarah, beginning with the story of Avraham taking another wife after Sarah's passing. We will see who this new wife is, the children she bears, and how Avraham distributes his possessions and blessings before his passing. We'll also discuss the difference between a wife and a concubine, and what Rashi explains about these pesukim. Let's begin with Pasuk Aleph.
בראשית פרק כה
א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃
The verse says, "And Avraham continued and took a wife, and her name was Keturah." After Sarah passed away, Avraham took another wife. The Torah tells us her name was Keturah. This is the beginning of a new chapter in Avraham's life, where he remarries and has more children. The identity of Keturah and her significance will be discussed further in Rashi.
See where our Rebbeim explain this pasuk (25:1) at the end of this aliyah
(א) קְטוּרָה – זוֹ הָגָר. וְנִקְרֵאת "קְטוּרָה" עַל שֵׁם שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׂיהָ כִקְטֹרֶת; וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶׁלֹּא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם (בראשית רבה סא, ד).
Rashi explains that "Keturah" is actually Hagar. Even though the Torah calls her Keturah, this is the same woman who was previously known as Hagar. The reason she is now called Keturah is because her deeds were as beautiful as the ketores (incense), meaning she was a righteous woman whose actions were pleasing. Additionally, Rashi says she is called Keturah because she "tied up her opening"—she did not marry any other man from the time she separated from Avraham until now. She remained faithful and did not become involved with anyone else. This shows her righteousness and why she is worthy of being called Keturah. The discussion continues about whether she was always good, and it is clarified that, although Yishmael was a troublemaker, nothing negative is said about Hagar/Keturah herself. She was always good, both to people and to Avraham.
ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃
The verse lists the children that Keturah bore to Avraham: Zimron, Yokshan, Medan, Midyan, Yishbok, and Shuach. That makes six children in total. Up until now, we only knew about Yitzchak and Yishmael, but here we see that Avraham had more children in his later years. One may wonder at Avraham having so many children at such an old age, but Keturah was not so old when she was given to Avraham as a wife. The verse continues with the descendants of Yokshan: Sheva and Dedan, and then the children of Dedan—Ashurim, Letushim, and Leumim. These names represent heads of nations. Rashi notes that he cannot reconcile the translation of Onkelos ("camps") with the language of the verse. The word "Letushim" is explained as meaning tent dwellers who scatter and travel from place to place, like nomads or gypsies. The word comes from the root meaning to scatter, as proven from another verse that uses a similar word to mean scattered across the land. Sometimes the letters lamed and nun are exchanged in these words.
(ג) אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם – שֵׁם רָאשֵׁי אֻמּוֹת (בראשית רבה סא, ה). וְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס אֵין לִי לְיַשְּׁבוֹ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא. [שֶׁפֵּרַשׁ "לְמַשְׁרְיָין", לְשׁוֹן "מַחֲנֶה". וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ כֵן, מִפְּנֵי הָאַלֶ"ף שֶׁאֵינָהּ יְסוֹדִית, הֲרֵי לָנוּ תֵּיבוֹת שֶׁאֵין בְּרֹאשָׁם אַלֶ"ף וְנִתּוֹסְפָה אַלֶ"ף בְּרֹאשָׁם, כְּמוֹ (עמוס ז, ז): "חוֹמַת אֲנָךְ", שֶׁהוּא מִן "נְכֵה רַגְלַיִם" (שמ"ב ד, ד). וּכְמוֹ (מל"ב ד, ב): "אָסוּךְ שָׁמֶן", שֶׁהוּא מִן "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ" (רות ג, ג). "וּלְטוּשִׁם" – הֵם בַּעֲלֵי אֹהָלִים הַמִּתְפַּזְּרִים אָנָה וְאָנָה, וְנוֹסְעִים אִישׁ בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמ"א ל, טז): "וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", שֶׁכֵּן לַמֶ"ד וְנוּ"ן מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בְזוֹ.]
Rashi explains that "Ashurim" and "Letushim" are names of heads of nations. However, Rashi says he cannot reconcile the Targum of Onkelos with the language of the verse, because Onkelos translates "Letushim" as "camps"—meaning groups or encampments. If you argue that this translation is problematic because of the presence of an aleph at the beginning of the word, Rashi points out that there are other words in Tanach where an aleph is added at the beginning, even though it is not part of the root, such as "Chomas Anach" (Amos 7:7), which comes from "nechei raglayim" (lame-footed), and "Asuch shemen" (II Kings 4:2), which comes from "verachatzta vasachta" (Ruth 3:3). Rashi continues that "Letushim" refers to tent dwellers who are scattered here and there and travel in tents. He brings a proof from the verse "vehinei netushim al penei kol haaretz" (I Samuel 30:16), which means scattered over the face of the land. He also notes that the letters lamed and nun can be exchanged in these words.
ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃
The verse now lists the sons of Midyan: Eyfa, Efer, Chanoch, Avida, and Elda'ah. These are also descendants of Avraham through Keturah. While the verse refers to them as "the sons of Keturah," in reality, some are grandchildren—these are the sons of Midyan, who was himself a son of Keturah. The Torah refers to all of them as "bnei Keturah" (the sons of Keturah), meaning all the descendants she brought to Avraham, including both children and grandchildren.
ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃
The verse says, "And Avraham gave all that he possessed to Yitzchak." This means that Avraham transferred everything he owned to Yitzchak. What exactly was given—only physical possessions, or something more? Rashi explains that Avraham gave Yitzchak a special blessing, called "bracha diyatiki"—a permanent blessing. This is based on what Hashem told Avraham earlier, "Veheyei bracha" (You shall be a blessing), meaning the power to bless others was given to Avraham, and now Avraham passed that power on to Yitzchak. The actual physical possessions had already been given to Yitzchak earlier, so this act was about giving him the spiritual blessing and authority. The main point here is that Yitzchak received everything, especially the blessings.
(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם... – אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בְּרָכָה דִיאַתִּיקִי נָתַן לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (לעיל יב, ב): "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה. וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה סא, ו).
Rashi explains that when the verse says Avraham gave everything to Yitzchak, it means he gave him the "bracha diyatiki"—the permanent blessing. Rashi brings the words of Rabbi Nechemiah, who says that Hashem told Avraham, "Veheyei bracha" (You shall be a blessing), meaning that the blessings are entrusted to you to bless whomever you wish. Avraham then passed these blessings on to Yitzchak. This is based on the Midrash [Bereishis Rabbah 61:6]. This is not just about physical possessions, but about the spiritual power of blessing that Avraham received from Hashem and then transmitted to Yitzchak.
ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
And to the sons of the concubines that belonged to Avraham, Avraham gave gifts, and he sent them away from his son Yitzchak while he was still alive, eastward, to the land of the east. The term "concubines" (hapilakshim) is used here, and Rashi discusses this, since it seems that Avraham only had one concubine, Hagar, who is also Keturah. The Torah says that Avraham gave gifts to these sons and sent them away from Yitzchak, making sure that Yitzchak would be the main inheritor. The gifts that Avraham gave were not part of the main inheritance, which had already been given to Yitzchak. Instead, these were special gifts, and Rashi will explain what they were. The verse also notes that Avraham sent these sons away while he was still alive, to the east, so that Yitzchak would remain the primary heir.
(ו) הַפִּילַגְשִׁם – חָסֵר כְּתִיב (בספרים שלנו הוא מלא), שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה סא, ד). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאַמְרִינָן בְּסַנְהֶדְרִין (כ"א ע"א) בְּנָשִׁים וּפִלַגְשִׁים דְּדָוִד.
נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א ע"א). דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ – הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם.
Rashi explains that the word "hapilakshim" (the concubines) is written in a deficient form (without the letter yud), even though in our Sifrei Torah it is written in full. This is to indicate that there was really only one concubine, who was Hagar, who is also Keturah. Rashi brings from Bereishis Rabbah that Hagar and Keturah are the same person. Then Rashi explains the difference between wives and concubines: wives receive a kesubah (marriage contract), while concubines do not, as the Gemara in Sanhedrin (21a) says regarding the wives and concubines of Dovid. On the words "Avraham gave gifts," Rashi brings two explanations from our sages: one, that Avraham gave them a "name of impurity"—meaning, he gave them something related to impurity, which they could use for sorcery or other such things (as in Sanhedrin 91a). Another explanation is that Avraham gave them the gifts he had received because of Sarah, and other gifts that had been given to him, because he did not want to benefit from them. So all those gifts, he gave to the sons of the concubines.
ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃
And these are the days of the years of Avraham's life that he lived: one hundred years, seventy years, and five years. The Torah repeats the word "years" after each number, just as it did with Sarah, and Rashi will explain the significance of this breakdown and repetition.
See where our Rebbeim explain this pasuk (25:7) at the end of this aliyah
(ז) מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים – בֶּן מֵאָה כְּבֶן שִׁבְעִים, וּבֶן שִׁבְעִים כְּבֶן חָמֵשׁ בְּלֹא חֵטְא.
Rashi explains that the phrase "one hundred years, seventy years, and five years" teaches that when Avraham was one hundred years old, he was like a seventy-year-old, and when he was seventy, he was like a five-year-old, all without sin. This means that just as at seventy he was as pure as at five, so too at one hundred he was as pure as at seventy, and thus throughout his life he was without sin.
ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
And Avraham expired and died at a good old age, old and satisfied, and he was gathered to his people. The Torah emphasizes that Avraham died at a good old age, having lived a full and satisfying life, and was gathered to his people, which is a phrase used to describe passing away in a peaceful and honorable manner.
ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
And Yitzchak and Yishmael, his sons, buried him in the Cave of the Double (the Cave of Machpelah), in the field of Ephron the son of Tzochar the Chittite, which faces Mamre. The verse lists Yitzchak before Yishmael, even though Yishmael was older. Rashi points out that this shows that Yishmael did teshuvah (repentance) and allowed Yitzchak to go before him. This is also what is meant by the phrase "good old age"—that Avraham merited to see Yishmael do teshuvah before he passed away.
(ט) יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל – מִכַּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה, וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו (בבא בתרא ט"ז ע"ב). וְהִיא "שֵׂיבָה טוֹבָה" (לעיל טו, טו) שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּאַבְרָהָם (בראשית רבה לח, יב).
Rashi explains that the verse lists Yitzchak before Yishmael to teach that Yishmael did teshuvah and allowed Yitzchak to go ahead of him, as found in Bava Basra 16b. This is also the meaning of "good old age" (seivah tovah) mentioned earlier (Bereishis 15:15), that Avraham merited to see Yishmael return in repentance before his passing, as explained in Bereishis Rabbah 38:12.
י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
The field that Avraham bought from the sons of Ches—there Avraham and Sarah his wife were buried. The Torah repeats that this is the field Avraham purchased, emphasizing the legitimacy of the burial place, and that both Avraham and Sarah were buried there.
יא וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ {פ}
After Avraham passed away, Hashem blessed Yitzchak his son. Yitzchak then settled in Be'er Lachai Ro'i. This is the same well that was mentioned earlier, where Hagar encountered the angel, and later, where Yitzchak met Rivkah. The verse emphasizes that after Avraham's death, Hashem Himself gave a blessing to Yitzchak, and Yitzchak made his dwelling at Be'er Lachai Ro'i.
(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ... – נִחֲמוֹ תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים (סוטה י"ד ע"א). דָּבָר אַחֵר: אַף עַל פִּי שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, נִתְיָרֵא לְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה אֶת עֵשָׂו יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר: יָבֹא בַּעַל הַבְּרָכוֹת וִיבָרֵךְ אֶת אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינָיו. וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵרְכוֹ (בראשית רבה סא, ו).
Rashi explains the phrase, “And it was after the death of Avraham, and Hashem blessed Yitzchak his son,” in two ways. First, Rashi says that Hashem comforted Yitzchak with the consolation given to mourners. This is the meaning of the blessing here: Hashem gave Yitzchak comfort after the loss of his father, as is customary to console mourners (Sotah 14a).
Another explanation: Even though Hashem had already given the blessings to Avraham, Avraham was afraid to bless Yitzchak himself. Why? Because he foresaw that Esav would descend from Yitzchak. Avraham said, “Let the Master of blessings come and bless whoever is good in His eyes.” In other words, Avraham left the blessing for Hashem to give, rather than doing it himself. So Hashem Himself came and blessed Yitzchak. This is based on Bereishis Rabbah 61:6.
Where our Rebbeim explain the pesukim of this aliyah
Where our Rebbeim explain this pasuk (25:1) (back to the pasuk)
Explained in Likkutei Sichos vol. 15, Chayei Sarah 4: Rashi, "Keturah: this is Hagar": what compels this in the plain meaning? Avraham, who brought people to Hashem, could not have left Hagar in idolatry; she returned and is called Keturah, "her deeds were pleasant as incense." This also explains the Gemara's story of Rabbi Tarfon and "the sons of Keturah."
Explained in Likkutei Sichos vol. 35, Chayei Sarah 3: The miracle that six more sons were born to Avraham from Keturah in his old age, continuing the miracles at Yitzchak's birth ("many barren women were remembered with her"): the effect of Avraham and Sarah on the nations of the world.
Where our Rebbeim explain this pasuk (25:7) (back to the pasuk)
Explained in Likkutei Sichos vol. 20, Chayei Sarah 1: Why does Rashi explain "year is written for each number" for Sarah, for Avraham only "at one hundred like seventy… without sin," and for Yishmael nothing at all? Yishmael's years are counted only to calculate Yaakov's years.
- 1 ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃ (צריך לעיין מה הי' כל הפלא לעיל, "ואדוני זקן" ו"הלבן מאה יולד", והרי היו לו לאברהם כל המפחות האלו) צריך לעיין אם מדן ומדין הם שני האומות שנזכרים במכירת יוסף בפסוקים בבראשית פרק לז ,(וברש"י מזכיר רק מדינים ולא מדנים) כח וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃ (כח) ויעברו אנשים מדינים - זו היא שיירא אחרת. והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה: וימשכו - בני יעקב את יוסף מן הבור, וימכרוהו לישמעאלים. והישמעאלים למדיינים. והמדינים למצרים: לו וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָֽכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים׃ {פ}
- 2 סנהדרין צ"א ע"א
- 3 (לכאורה י"ל שזה שכתוב בלשון רבים "הפילגשים" ולא "הפילגש", הוא משום שכולל ב"בני הפילגשים" גם ישמעאל, שהוא כאילו הי' בן של פילגש אחר, כיון שאמו הגר היתה פילגשו של אברהם בזמן אחר, והוי כאילו שהי' לו לאברהם פילגשים, בלשון רבים, אף שקטורה היא הגר. ולפי"ז ישמעאל נכלל בזה שכתוב כאן ש"וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" ואף שמסופר לעיל בפרק כא פסוק י-כא "ותאמר לאברהם גרש את בן האמה.. ויאמר אלקים .. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה.. וישב במדבר פארן. הרי שכבר שלחו הרבה זמן לפני כן. (כי הרי לכאורה אברהם נשא את קטורה בהיותו בן 140 שנה, שהרי בפרק כד (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: ופירש"י מבוא באר לחי ראי - שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (ב"ר): א"כ יצחק הביא את הגר, קטורה, באותו הזמן שהוא, יצחק נשא את רבקה, כשהוא בן ארבעים כמפורש בכתוב שיצחק הי אז בן 40 בקחתו את רבקה. וישמעאל הי' בן 54 כשנשא אברהם את קטורה, שהרי ישמעאל נולד כשהי' אברהם בן 86 כמפורש בכתוב, ולכאורה נראה שהסיפור של גרש האמה ואת בנה, ישמעאל, הי' קרוב למה שמסופר בכתוב שם לפני"ז (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: ופירש"י שם (ח) ויגמל - לסוף כ"ד חדש (גיטין עה): וכשהי' יצחק בן כ"ד חדש הי' ישמעאל בן 15 . ועכ"פ לכאורה לא הי' ישמעאל יותר מבן 20 , כיון שהפסוק אומר (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: ופירש"י שם באשר הוא שם - (ר"ה טז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק עד כאן לשון רש"י. ולכאורה צ"ל שהי' צדיק כיון שלא הי' בר עונשים שהי' פחות מבן 20 ולא הגיע לכלל עונשים א"כ צדיק הוא וכדברי רש"י בתחלת חיי שרה (א) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים - בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין. (עיין מ"ש לעיל על פסוק זה) א"כ כבר נשלח מאברהם והי' במדבר פארן לפני יותר מ30 שנה, א"כ איך נכלול אברהם בפסוק זה "וישלחם מעל יצחק בנו". אלא שלכאורה י"ל כי אעפ"כ שייך לומר ששלחם עוד הפעם וצריך לעיין במפרשים
- 4 רש"י בראשית טו, טו, ועי' רש"י פסוק ט
- 5 (לכאורה מנין לנו שעשיו "הוליך את יצחק לפניו" אולי הפסוק הוא שמזכיר יצחק לפני ישמעאל מפני שהוא צדיק וישמעאל רשע? וכן מצינו לעיל ב"ויולד נח שם חם ויפ"ת שאף שיפת הוא הגדול, מ"מ מונה אותם בדרך חשיבתם, וכן בבנות צלפחד, דרך חכמתם, וכן בכמה מקומות וא"כ איך הראי' שישמעאל הוא זה שהוליך? ואולי הפירוש של "מכאן שעשה ישמעאל תשובה" הוא מעצם הדבר שבא ישמעאל לקבור את יצחק, ולא נזכר רק ישמעאל ולא שאר בני קטורה ,( והרי כנ"ל אפשר שמ"ש בפסוק "וישלחם מעל יצחק בנו" קאי גם על ישמעאל,) אם כן כיון שכבר יודעים שעשה ישמעאל תשובה מעצם הדבר שבא, א"כ הי' צריך הכתוב להזכירם בסדר שנולדו כיון שגם ישמעאל הוא צדיק, ולכן מוסיף רש"י, שהוליך את יצחק לפניו, שזה חלק מהתשובה שלו, שהכיר בזה שצריך להוליך את יצחק לפניו ולכן גם הכתוב מזכירם כך. (והרי "השיבה טובה שנאמר באברהם", הוא לא ראי' לזה שהוליך את יצחק לפניו, רק לכללות הענין שעשה ישמעאל תשובה, א"כ דברי רש"י" והוליך יצחק לפני"ו הוא כעין מאמר המוסגר, ומסביר בזה למה הזכירם הכתוב כן אף לאחרי שישמעאל עשה תשובה) ולכאורה למה מביא רש"י כאן ש"היא שיבה טובה שנאמר באברהם"? ולמה לא פירש כן בפסוק שלפני זה ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ וי"ל שכיון שכבר פירש לעיל בפרק טו פסוק טו פירוש של "שיבה טובה" טו וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃ תקבר בשיבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו. ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו. ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו. ובו ביום מרד עשו: א"כ לא הי' צריך לפרש כאן עוד הפעם כשלומדים הפסוק שיבה טובה שפירושו שעשה תשובה. אמנם לאחרי שמפרש רש"י שישמעאל עשה תשובה מביא את פסוק "שיבה טובה" כסמך לדבריו שעשה ישמעאל תשובה. ולכאורה מה שמדגיש רש"י והיא, "שיבה טובה שנאמר באברהם" היינו כשמשוים את מה שכתוב ביחס למיתת אברהם, למה שכתוב בשאר האבות כו' רואים שרק באברהם כתוב "שיבה טובה" א"כ הרי מזה שאין לפרשו באופן כללי שהי' לו שיבה טובה במובן כללי, (היינו שהי' באריכות ימים וכיו"ב) שזה הי' גם אצל יצחק, שאדרבא חי ק"פ יותר מאברהם, (ומיעקב אין ראי' כ"כ, כי הרי חי רק קמ"ז שנה, וגם "מעט ורעים .. ולא הגיע לימי", (בראשית מו, ט)) וכיון שנאמר דוקא באברהם שיבה טובה א"כ מוכח שבא לכלול כאן עוד ענינים. ואחד מהם הוא שעשה ישמעאל תשובה
- 6 סוטה י"ד ע"א